רבים מהמושגים המופיעים בתורה ובהלכה היהודית נראים די מודרניים, אולם הם נולדו לפני אלפי שנים. להלן סיכום של מספר רעיונות שכיום אנו מתייחסים אליהם כמובנים מאליהם, אך הם למעשה חלק אינטגרלי מהחוכמה היהודית העתיקה.

1. מונותאיזם

היהדות היא זו שהציגה לעולם את המושג רב-העוצמה של א-ל אחד, שברא את העולם ושולט בו. היה זה שינוי משמעותי מהמודל שקדם לו - מודל של עבודת אלילים - שבו אל זועם או קפריזי נתפס כשולט באירועים ומגיב בצורה אקראית והיה על בני האדם לפייסו - פעמים רבות בצורות מחרידות, כגון הקרבת ילדים.

התורה, בניגוד לכך, מספקת מודל של העולם שהוא שונה בצורה מהותית - מודל שמרומם ומחזק - במקום להשפיל ולהחליש. מודל זה מלמד ששום דבר אינו מקרי, העולם נוצר למען מטרה מסוימת, וכך גם אנחנו. בחיינו יש לנו ייעוד שנקבע על-ידי שמיים וחובה עלינו לממש את הפוטנציאל שלנו.

היה זה רעיון מהפכני. אנשים רגילים נתפסו כבריות מקודשות ובעלות חשיבות. התורה מציינת כי כל אדם נברא בצלם א-לוהים - בדמותו של א-לוהים. לא משנה מהן הנסיבות או היכולות שלנו, כל חיים הם מקודשים ומיוחדים. כל האלמנטים שיוצרים חברה מתורבתת נובעים מתוך הבנה זו.

2. סוף השבוע

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַה' אֱ-לֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה" (שמות כ, ח-ט). שבירת החדגוניות הארוכה של ימיהם של בני האדם היא לא משהו ברור מיסודו; השבוע בן 7 הימים אינו קיים בטבע. עם זאת, כיום, ארבעת אלפים שנה אחרי שהיהדות הציגה את מושג השבת, המושג של שבוע בן 7 ימים הוא אוניברסלי.

המושג היהודי של השבת - שבה אנו מפסיקים לעבוד יום אחד מתוך שבעה - עזר לפתח את הרעיון של שבוע, והעלה את החברה על הנתיב להגדרת שבוע עבודה ספציפי - תוך הקצאת זמנים למנוחה.

3. מפקד אוכלוסין

"ספר הדומסדיי" של אנגליה משנת 1086 נחשב פעמים רבות כמפקד האוכלוסין הראשון, אולם 2,400 שנים קודם לכן מתעדת התורה מפקד אוכלוסין של העם היהודי (שמות ל). לאחר יציאת מצרים, משה מארגן מפקד של העם היהודי. נראה שמדובר היה במבצע אדיר: הוא מנה 603,550 גברים בוגרים.

4. ערי מקלט

בארץ ישראל העתיקה, היהודים קיבלו הוראה לבנות "שש ערי מקלט" בכל צד של נהר הירדן, אליהן יוכלו אנשים שהואשמו ברצח להימלט לפני שיישפטו (במדבר לה, ו). בערים אלה, הובטחה להם הגנה מפני קרובי משפחתו של האדם שהואשמו בהריגתו והם היו מוגנים מפני אנשים שרצו לקחת את החוק לידיים.

5. שוויון בפני החוק

העם היהודי היה היחיד בעולם העתיק, שהצהיר על כבודו של כל אדם: גברים ונשים, עשירים ועניים. לרוב, קוד הצדק העתיק היה מבוסס על חוקים שונים שחלו על אנשים ממעמדות חברתיים שונים. אפילו בימינו, כשמקרים רבים של הפרת זכויות אדם שמים ללעג את הרעיון של צדק חסר פניות, התורה נותרת מעין משואת אור העומדת על כך שכל האנשים - ללא קשר למעמדם - זכאים להישפט באותו אופן: "לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו).

6. מערכת המשפט

בתורה קיימת אחת המערכות הקדומות ביותר של בתי משפט המחולקים לערכאות נמוכות וגבוהות. עם הגידול באוכלוסיית העם היהודי אחרי יציאת מצרים, משה התקשה לפסוק בכל הסכסוכים שלהם. יתרו, חותנו של משה, הציע לו פתרון ייחודי: ליצור את מערכת המשפט המקיפה הראשונה בעולם. תחת הנחייתו, הקים משה את ארבע הרמות של בתי הדין, החל מבתי דין במחוזות מקומיים, לשם יכלו אנשים לגשת כדי ליישב סכסוכים קטנים, וכלה בבתי דין עליונים, שפיקחו על הערכאות הנמוכות יותר והכריעו במקרים הקשים ביותר (דברים, א, יא-טו).

7. זכויות בעלי חיים

ייתכן שהתנועות למען זכויות בעלי חיים נראות מודרניות מאוד - החוקים הנוכחיים למען רווחת בעלי חיים החלו להיכנס לתרבויות המערב באמצע המאה ה- 19, אולם יש להם שורשים בחשיבה היהודית. התורה והתלמוד מלאים בהוראות מפורטות על כך שיש לנהוג בבעלי חיים בנדיבות: נאסר עלינו לחסום את פיו של שור במהלך הקציר (נוהג שנועד למנוע מבהמות לאכול את היבול) או לכבול בעל חיים חזק לבעל חיים חלש יותר (כיוון שהדבר עלול ליצור עומס מוגזם על בעל החיים הקטן יותר) (דברים כה, ד). כשאנו אוספים ביצים, מורה לנו התורה שתחילה עלינו לגרש את האם (דברים כב, ז). התלמוד גם מצווה עלינו להאכיל את בעלי החיים שלנו לפני שאנחנו עצמנו אוכלים.

8. שנת שמיטה

כיום יודעים החקלאים שכדי לשמור על החומרים המזינים באדמה, יעיל לעשות רוטציה ולא לעבד את השדות אחת לתקופה מסוימת. בארץ, יש למנהג זה היבט רוחני חשוב. "וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ" (שמות כב, י-יא). מצוה זו - שכיום חקלאים ישראלים רבים עדיין פועלים לפיה - מזכירה לנו שבסופו של דבר, א-לוהים הוא זה ששולט בחיינו ובאדמתנו.

9. פיצוי כספי

כשהתורה הציגה את הרעיון של תשלום נזקים בכסף במקום בחיים, היה זה רעיון מהפכני. חוקיו של חמורבי שליט בבילון (1795-1750 לפני הספירה) קבעו עונש מוות על רוב הפשעים החמורים. במאה השביעית לפני הספירה, ספר החוקים הדרקוניים של אתונה קבע את עונש המוות כעונש על כל פשע ופשע. גם בימינו, יש מדינות המצדדות בענישה פיזית מחמירה: בערב הסעודית, אנשים נידונו לעקירת עיניים ובאיראן בהפיכת אנשים לעיוורים  - אדם שהואשם בכך שארב לאישה נענש בטפטוף חומצה לעיניו. בשתי מדינות אלה, כמו גם במדינות מוסלמיות אחרות, השתמשו גם בקטיעת ידיים ורגליים כעונש על פשעים.

ההלכה היהודית, לעומת זאת, הגדירה מספר קטגוריות של פיצוי כספי עבור טווח של פשעים, וכך אפשרה לאנשים שהורשעו בגנבה או הזנחה לשלם את חובם ולחזור לחיים נורמליים.

10. בית ספר ממלכתי

בשנת 64 לספירה, רבי יהושע בן גמלא קבע שכל ילד יהודי בן 6 ומעלה ילמד בבית הספר, בין אם הוריו יכלו להרשות לעצמם לשלוח אותו ובין אם לא. הוא אפילו הגדיר גודל מירבי של כיתה - לא יותר מ- 25 ילדים למורה. הקהילות היהודיות מיהרו ליישם את רעיונותיו של רבי יהושע, וכך הקימו בתי ספר מסובסדים או ללא תשלום בקהילות יהודיות בכל רחבי העולם. כפי שציין הפילנטרופ והמחנך משיקגו, ג'ורג' האנוס: "זוהי הדוגמה הראשונה בהיסטוריה של אומה המייסדת מערכת חינוך אוניברסלית, שהיא בגדר חובה - ואשר ממומנת על-ידי הקהילה הרחבה יותר… מלומדים רבים מאמינים כי המודל של בן גמלא היווה השראה למערכות החינוך ממשלתיים, ללא תשלום, בחברה המערבית של ימינו, כולל בארצות הברית".