מדובר באחד מהדברים המקסימים והמעשירים ביותר במכלול החיים היהודיים. עקרת הבית פוסעת אל הפמוטות בערגה, מתוך ידיעה שהיא עומדת לגעת בדבר שמעבר לעולם הזה. היא מציתה את הגפרור, מדליקה את הנרות, עוצמת את עיניה ומברכת. וכשהיא מסיימת את הברכה ומתחילה לומר את התפילה שלאחר ההדלקה, תחושה רוחנית מיוחדת מציפה אותה מבפנים. השבת נכנסת הישר אל זרועותיה הפרושות והמייחלות.

מדוע אנחנו מקבלים את פני השבת בהדלקת נרות?

דמיינו את עצמכם נכנסים למטבח בחשכת הלילה ומחפשים נשנוש של חצות. האורות מכובים, ואתם לא יכולים לראות שום דבר. כל כך חשוך, שאתם אפילו לא מצליחים למצוא את מתג החשמל. אתם לא יכולים לראות את החטיף שבשבילו נכנסתם למטבח או אפילו להגיע אליו, למרות שהוא נמצא ממש קרוב אליכם. המזון מוכן לאכילה, אבל מבחינתכם הוא פשוט לא קיים, משום שאתם אפופים בחשיכה.

ומה קורה כשאתם מוצאים את המתג ומדליקים את האורות. פתאום מופיע חדר חדש, כולל הנשנוש של חצות.

בשבת אנחנו מדליקים את האור ורואים את המימד הרוחני, שלמעשה תמיד היה שם

חז"ל משווים את העולם הגשמי בו אנו חיים לחושך. הרוחניות נמצאת בכל מקום סביבנו, אבל מאוד קשה למצוא אותה. בדרך כלל אנחנו נמצאים ב'חדר חשוך', אולם בשבת אנחנו מדליקים את האור, ורואים פתאום את המימד הרוחני, שלמעשה תמיד היה שם.

כשאנחנו מדליקים את הנרות ומקבלים את השבת, נדלק אורו הרוחני של העולם. פתאום אנחנו יכולים לראות את מה שאנחנו מחפשים באמת – קדושה, משמעות וטוהר.

כשאנחנו מדליקים את נרות השבת, אנחנו מדליקים את אורות הנשמה שלנו, והרוחניות הופכת ברורה. בנוכחותה של שבת המלכה אנחנו מרגישים את קרבת האלוקים וחשים במעורבותו הישירה בחיינו.

בשבת אנחנו לא סתם נחים מנוחה פיזית. אנחנו נכנסים למנוחה נפשית, לפסק זמן רוחני משבוע העבודה העמוס והלחוץ שלנו. אנחנו מתעלים ומרוממים את התפילות, את השירים, את לימוד התורה ואת החסד. הכל מקבל חיות וכוח.

אור הנרות משפיע עלינו ללמוד ולאהוב. אנחנו מבלים את זמננו עם הילדים, עם המשפחות, עם האנשים החשובים ביותר בחיינו.

כשהנרות דולקים, אנחנו מבינים שאין דבר כזה 'אין זמן' בשביל דבר חשוב – אנחנו מוכרחים 'לעשות זמן'. כולנו מוצאים זמן לדברים שנראים בעינינו חיוניים - מתי למשל הייתה הפעם האחרונה שעבר עלינו יום שלם בלי לאכול? מה שאנחנו צריכים ללמוד הוא להבחין מהם הדברים החיוניים באמת בחיים.

בשבת, אנחנו מפנימים את ההבנה שלפעמים אנחנו כל כך טרודים בנהיגה, שאין לנו זמן לעצור ולתדלק, עד שבסוף נגמר לנו הדלק והמנוע נשרף.

בשבת אנחנו מתחדשים ומתקשרים מחדש, עד שביכולתנו לעורר גם את הסובבים אותנו. וכשהנרות דולקים, אנחנו מבינים שלמרות שלפעמים 'זה מה יש', אנחנו מסוגלים לשנות את ה'זה' ולהפוך אותו ליותר טוב.

בשבת, אלוקים תמיד משאיר לנו אור דולק.