הלחם שהאיכר קיבל בבוקר לא השביע את רעבונו. הלחם היה נפוח, אוורירי וקליל, והאיכר חש שהאופה מרמה אותו וחס על הקמח שברשותו, הוא ממלא את ככרות הלחם במים ואוויר ולכן הם כה קלילים ובלתי משביעים. זמן ארוך הוא חש בזאת, אך בימים האחרונים המצב הפך לקטסטרופה של ממש. אם עד עכשיו הספיקה לאיכר חצי כיכר לחם לארוחת בוקר מזינה שנתנה לו כוח לעבוד עד הצהריים ברפת ובשדה, הרי שכעת גם אחרי אכילת כיכר שלימה הוא לא מרגיש שבע.

האיכר הזעיף את פניו לאופה בתקווה שישים לב לאי שביעות רצונו, אך הלה התעלם מרמזיו והוסיף לתת לו את אותם הככרות דלי המשקל. לבסוף, האיכר ניסה לדבר על כך גלויות עם האופה, אך הלה שוב משך בכתפיו ועשה את עצמו כאילו אינו מבין במה מדובר. בלית ברירה החליט האיכר להזמין את שכנו האופה למשפט. בפני השופט לא יוכל הלה להתחמק ויאלץ לשוב ולאפות את ככרות הלחם שלו כמו פעם, ואף יוכרח לפצות אותו על כל אותה עוגמת נפש שנגרמה לו בעקבות כל אותם ככרות הלחם האווריריים.

ואכן כעבור כמה ימים הגיעו האיכר והאופה להתדיין בפני השופט המקומי.

"תובע, הבה נשמע את תלונתך", פנה השופט לאיכר.

"אדוני השופט, כבר ימים ארוכים שהלחם שמגיע לביתי בבוקר אוורירי ודל הוא, ואינו משביע אותי כלל וכלל. בטוח אני ששכני האופה לוקח לעצמו חלק מכמות הלחם המיועדת לי".

השופט כיווץ גבותיו בחומרה ופנה לאופה:

"מה יש לך לומר להגנתך מול אותם דברים חמורים ששמענו?".

"אדוני השופט, אינני יודע על מה שכני סח, שוקל אני את הלחם עבור שכני האופה באותם מאזניים בהם שקלתי לו אותם תמיד".

"באילו מאזניים משתמש אתה כדי לשקול את הלחם לשכנך", התעניין השופט.

"אלו מאזניים שבצד אחד אני שם את החמאה שנותן לי שכני האיכר בבוקר, ובצד השני מניח אני את כיכר הלחם המיועדת עבורו. אכן בזמן האחרון שמתי לב לכך שהחמאה קטנה יותר וממילא משקל הלחם בצד השני פוחת..."

מידה כנגד מידה

במסכת ראש השנה דף י"ז כתוב:

"כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עוון ועובר על פשע. למי נושא עוון? למי שעובר על פשע".

בימי הדין והרחמים אומרת לנו הגמרא שהמשפט שיערך לנו יערך במאזניים שלנו. באותן אמות מידה שבהן אנו שופטים את הזולת, ישפטו גם אותנו. לכן אדם שמעביר על מידותיו, מבליג וסולח על פגיעות שפגעו בו ולא עושה "עניינים" ממעשים שכוונו כנגדו, מתנהגים אליו משמים גם בהנהגה כזו, ומוכנים להעלים עין ולא לדקדק עימו על חטאיו ופשעיו. ואכן הגמרא מוסיפה אחר כך דוגמא לכך:

רב הונא בריה דרב יהושע חלה, נכנס רב פפא לשאול בשלומו וראה שהוא נוטה למות, אמר רב פפא לבני ביתו של רב הונא הכינו לו תכריכין. לבסוף נתרפא רב הונא...
אמרו לו: מה ראית בבית דין של מעלה?
ענה להם רב הונא: באמת נקנסה עלי מיתה בבית דין של מעלה, ואמר להם הקב"ה מכיון שרב הונא מעביר על מידותיו גם אתם אל תדקדקו אחר מעשיו".

הרב דסלר מסביר את המונח "מעביר על מידותיו" בצורה מעניינת: הוא כותב שהמעביר על מידותיו אינו אדם מושלם והרואי שעקר מליבו את כל המידות הרעות, אלא אדם שצמצם את המידות הרעות ששולטות בו בצורה שיהיה אפשר לעבור לידו. אפשר לעבור לידו מפני שכאשר הוא כועס, הכעס אינו ממלא אותו עד הרס, אלא מותיר בליבו פתח לדון את השני לכף זכות, להבין את התנהגותו ולמחול לו. הזעם, הכאב והנטירה שבדרך כלל סוחפים את האדם כתגובה לעוול ולאי צדק שנעשה לו, נדחקים על ידו הצידה ומפנים מקומם להבנה למניעיו של השני, להסתכלות חיובית ולסליחה. ולכן גם ד' נוהג עימו באותה מידה, ומצמצם את מידת המשפט שלו, כך שלמרות פשעיו ד' מקל עימו בדין.

תמיד, ובמיוחד כעת בימי הרחמים והסליחות, בטרם נחרוץ דין על הסובבים אותנו, ניקח בחשבון שבאותם מאזניים בהם נשקול את הזולת ישקלו גם אותנו. באותה הנהגה בה ננהג כלפיו ינהגו בנו. לכן בטרם נתלונן על הלחם האוורירי שמגיע אלינו, נזכור שהוא נמדד באותה חמאה אותה אנו מייצרים.