לפני שיהודי מכניס משהו לפה, הוא מברך ברכת "שהכל" – ברוך את ה' א-לוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

את ברכת "שהכל" מברכים על מגוון מאכלים, מחלבי ועד בשרי, וגם על הרבה פרווה באמצע. רבים מן המאכלים הללו - טעימים הם, וגורמים לציפיות לקראת חווית האכילה (גלידה בטעם תות, למשל); אך בכל אופן ידוע על-פי המסורת שלנו שאין להכניס את המאכל לתוך הפה – טעים ככל שיהיה – מבלי להקדים ולברך את ברכת "שהכל", ורק אז אפשר להמשיך. שהלא כך למדונו חכמינו , ש"אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה".

אלא שהתיאור הנכתב לעיל, מציג את הברכה רק כאמצעי למטרה. הברכה היא אופן המאפשר ומתיר את האכילה. זהו שלב כזה שצריך לעבור אותו, כדי שיהיה אפשר להתקדם ליעד המוצב בפנינו. אך האמת היא, שאותה ברכת "שהכל" יכולה להיות משמעותית הרבה יותר. הרבה יותר מן המאכל שהיא 'מתירה' לאכול.

אז כמה זמן נראה לכם שצריך כדי לברך את הברכה הזו? האם 5 דקות תמימות יספיקו?

לפני שתצהירו שאתם יכולים לומר הברכה בשלוש שניות בדיוק, הבה נעמיק מעט במשמעות המילים של ברכה זו, ונתחיל בשאלה גדולה ורחבה מאד, העומדת בבסיס האמונה היהודית והשקפתה על כל העולם כולו.

למה נברא העולם? מהו רצונו של א-לוהים, לאיזו תכלית ומטרה נבראה בריאה זו?

אחד מגדולי ההוגים היהודים הוא הרמב"ן, ובפירושו על התורה (בסוף פרשת בא) הוא דן בשאלה זו. את התשובה הוא מסכם במילים ספורות ומתומצתות:

 

"ואין א-ל עליון חפץ בעולמות תחתונים מלבד - שידע האדם ויודה לא-לוהיו שבראו".

 

דהיינו, המטרה שעבורה ובגללה נברא העולם, היא בשביל שנדע שא-לוהים הוא הבורא, ובשביל שנחדיר פנימה, עמוק ללב, את ההכרה הזו. ואם זו המטרה שלמענה ברא א-לוהים את העולם – הרי מובן מאליו שזו גם המטרה למענה יהודי חי. זו 'מטרת העל' שלנו, המגדירה את הייעוד הנעלה ביותר שיש לנו בחיים. אכן עמוק; אבל פשוט וברור.

והנה, את מה שהרמב"ן אמר בחמש מילים ("שידע האדם ויודה לא-לוהיו שבראו"), אפשר בעצם לסכם גם בשלוש מילים.

בשביל המסר שכוללות שלש מילים אלו; אני, אישית, חי!

והן? נכון, ניחשתם. "שהכל נהיה בדברו".

שלש מילים אלו למעשה מבטאות את העובדה שא-לוהים הוא הבורא והמנהל את העולם כולו, ודְברו הוא היוצר והקובע בכל דבר. שלש מילים אלו מקפלות בקִרבן את התוכן, "שידע האדם ויודה לא-לוהיו שבראו", שהובא לעיל. וממילא – בשביל המסר שכוללות שלש מילים אלו; אני, אישית, חי!

במה שהוסבר זה עתה, נעשה מהפך בסדר חשיבות הדברים שהוצג לעיל. ברכת 'שהכל' כבר איננה קבוצת מילים שבאות לאפשר לאדם לאכול את מאכלו, אלא הן מטרה בפני עצמה. ולא רק מטרה, אלא 'מטרת על', מטרת חיים. מילים המבטאות את ההישג הנעלה ביותר שיש לשאוף אליו, להשיג ולהפנים שאכן 'הכל נהיה בדברו'.

"הכל" – כל דבר בחייו של אדם תלוי ברצונו של הא-ל. הפרנסה, הבריאות, חיי המשפחה. הצלחת הפרט והצלחת הכלל, האם יהיה מלחמה או שלום, האם יהיו חיים או...

בקיצור, הכל – הכל – הכל נהיה בדברו!

תרגיל חוויתי

כשיש זמן פנוי, כשאינכם ממהרים לשום מקום, כשיש את השקט הנפשי לחוש חוויות רוחניות, הייתי מציע את התרגיל הבא:

שבו עם מאכל או משקה שברכתו 'שהכל', וכוונו את ה'סטופר' בשעון על 4-5 דקות.

עצמו את העיניים וחשבו בצורה אינטנסיבית על שני הרעיונות הקשורים לברכת "שהכל", שאותם הזכרנו לעיל. דהיינו, על כך ש:

 

א) אכן הכל בעולם נעשה ומתנהל על ידי א-לוהים. כל הצלחת החיים שלי, ושל כל עם ישראל, בכל התחומים, "הכל" תלוי "בדברו".

 

ב) להפנים ללב, שההכרה הזו – היא היא מטרת החיים שלי. בשביל ההכרה הזו אני חי! הפנמת רעיון זה בתוכי תהיה ההישג הגדול ביותר אליו אצליח להגיע בחיי.

 

אם תנסו את זה, תיווכחו בכך שהטעם הערב של המאכל או המשקה הוא כאין ואפס לעומת החוויה המסעירה והרושם העצום הנכנס ללב מעצם הברכה! ברכה שכזו היא באמת "טעם החיים" – הרבה יותר מהקוקה-קולה ששותים אחריה!

טעמו וראו כי טוב. ואנא, שילחו לי דיווח אודות החוויה לה זכיתם!