מי אומר קדיש?

האָבֵל – קרוב משפחה ישיר – אומר את הקדיש עבור האדם האהוב שנפטר. אדם נקרא אבל אם הוא איבד הורה, בן/בת זוג, אח או ילד. בעקבות פטירתו של הורה אומר האבל "קדיש" במשך 11 חודשים, בשלוש התפילות היומיות במניין.

לכל שאר הקרובים, אומרים קדיש במשך 30 יום. אם מסיבה כלשהי האבל אינו יכול למלא את חובתו באמירת ה"קדיש", ניתן למנות אדם אחר שימלא את תפקידו. לשם כך ניתן להיעזר ברב בית הכנסת הקרוב או בישיבה המקומית.

מדוע אנחנו אומרים קדיש?

 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְמֵהּ רַבָּא – יהי רצון ששמו של א-לוהים יגדל (יתגלה) ויתקדש (לעיני כולם).

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַך לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא - יהי רצון שיהיה שמו מבורך (מתגלה ומתווסף) לעולם ועד.

 

נשמת האדם ממשיכה לחיות ולהתקיים גם לאחר מותו, ומעשינו בעולם הזה מסוגלים להשפיע על הנפטר בעולם הבא. כאשר אנחנו עושים מעשים חיוביים לזכרו של מישהו, אנחנו מגדילים את מנת ההנאה לה הוא זוכה בעולם הנצח. נוסח קדיש האבל ("קדיש יתום") מהלל ומשבח את א-לוהים. מדוע? קל לשבח את א-לוהים בזמן של שמחה. אולם, לשבח אותו בזמנים של צער וכאב, קשה הרבה יותר.

הקדיש מבטא את ההבנה, שלבורא עולם יש תוכנית מושלמת לעולם.

הקדיש מבטא את ההבנה, שלבורא עולם יש תוכנית מושלמת לעולם – לכל אחד ואחד מאיתנו ישנו תפקיד מיוחד במסכת קיום זו – והתוכנית בכללה טובה.

כאשר אנחנו מזכירים בצורה כזאת את יקירינו, אנחנו מצהירים, שמערכת היחסים המיוחדת שהייתה בינינו השתנתה באופן מהותי. בעולם הזה, נהנינו מיחסי נתינה וקבלה הדדיים. אך עכשיו, כשהאדם אותו אהבנו עבר לעולם שכולו טוב, אנחנו יכולים רק לתת. באמירת הקדיש אנחנו משבחים את א-לוהים, משום שהוא זה שמהווה את הקשר החי בינינו, במערכת היחסים החדשה שנוצרה.

עליית נשמה

כשאנחנו מעלים את זכרו של האדם היקר לנו, ומתעוררים להמשיך את היחסים תוך מילוי חובותינו ובמעשינו, סימן שנוכחותו כאן הייתה בעלת השפעה ומשמעות, ושההשפעה ממשיכה להתקיים.

הקדיש מקרב ומחבר בין א-לוהים לעולם הזה. הוא נאמר במניין, יחד עם אנשים נוספים, על מנת להצהיר בצוותא על יחסינו עם בוראנו. בו בזמן, הוא מעלה את נשמת הנפטר ומקרב אותה אל א-לוהים. א-לוהים מהווה את נקודת ההשקה בינינו לבין יקירינו שעזבו את העולם. כשאנחנו אומרים קדיש, אנחנו מגלים הבנה חדשה של הא-לוהות, אשר צמחה ועלתה מתוך יחסינו עם אותו אדם שלזכרו אנחנו אומרים את התפילה.

הקדיש הוא אחת מן הדרכים שבעזרתן נוכל לגרום לשינוי של ממש בחיי הנצח של הנפטר.

הקדיש הוא אחת מן הדרכים – כמו לימוד תורה, נתינת צדקה, עשיית מעשים טובים לזכר הנפטר, התקרבות ליהדות וקבלת התחייבויות נוספות וכדומה – שבעזרתן נוכל לגרום לשינוי של ממש בחיי הנצח של הנפטר.

דרך נוספת לשמירת זכרו של אדם, היא קריאת תינוק חדש בשמו. על פי המסורת היהודית, ניצוץ מאותו אדם ימשיך לחיות בילד זה, אשר יכלול בתוכו חלק ממעלותיו הייחודיות של הנפטר. בכבוד מיוחד זה ישנה מעלה של ממש עבור הנפטר, ויש בכוחו להועיל לו בעולם הבא.