אתמול קרה לי דבר נפלא. זה לא היה משהו גדול. זה לא היה משהו דרמטי. זה לא היה משהו שחיכינו וציפינו לו. אבל זה היה משהו מקסים ונפלא – מחווה קטנה שיצרה שינוי גדול.

יצאתי אתמול למסיבת בת מצווה, שנערכה לבתה של חברתי. זה היה אירוע מקסים ומעורר, כמו שאמורה להיות מסיבת בת מצווה. ואולי זה היה אפילו יותר מרגש משום שהוריה של הנערה נאבקו במשך מניין שנות בת מצווה (כפי שאמר זאת אביה) כדי להביא את הבת הזאת לעולם. הייתה שמחה מיוחדת באוויר.

אבל היה שם עוד משהו, משהו הרבה יותר בסיסי והרבה יותר חשוב. הייתה שם הכרת תודה.

כולנו שמענו המון נאומי בר-בת מצווה. כולם מודים להורים שלהם (מיד אחרי רשימת האורחים שבאו מרחוק ופירוט של כל המקומות שמהם הם טרחו והגיעו). יש אנשים (ממש לא מספיק) שמודים לאלוקים. לפעמים זה מכל הלב. לפעמים סתם כי ככה מקובל. לפעמים זה איפה שהוא באמצע. ולפעמים קשה לדעת אם הם באמת מתכוונים לזה.

אולם הילדה הזאת עשתה משהו מיוחד וייחודי, שבלי ספק נבע הישר מליבה. היא כתבה מכתב תודה לכל אחד ואחד מהאורחים – לפני שהיא קבלה את המתנות! משום שהמכתב לא עסק במתנות, הוא בא לבטא את החשיבות שהיא מייחסת לנוכחותו של אותו אורח ספציפי. וזה לא היה משהו קצרצר בן שורה אחת או שתיים. זה גם לא היה אחיד. היו במכתב מספר פסקאות שתיארו את התפקיד שמשפחתנו מילאה בחייה, הזכירו כמה חוויות וזיכרונות משותפים, והודו על אותן דרכים מיוחדות שבהן תרמנו לחייה.

זה היה מדהים.

הגיעו למסיבה 115 אורחים (אני יודעת משום שערכתי את השולחנות!), אז אתם יכולים להעלות בדמיונכם את הזמן והמאמץ שנדרשו ממנה. זה היה מרשים מאוד.

ככל שננסה להתעלם מכך, רוב נערי הבר מצווה ונערות הבת מצווה קצת (או הרבה) עסוקים בעצמם. עם כל תשומת הלב וכל ההתמקדות בהם, קשה שלא.

זוהי דרך מעולה להינצל ממלכודת האגוצנטריות. זוהי דרך מושלמת ללמד את הילדים שלנו להביע תודה והערכה. זהו אמצעי עוצמתי לתת לילדים שלנו את ההבנה מהי משמעותה של קהילה, ושבאמת צריכים כפר שלם כדי לגדל ילד.

המסיבה הייתה נחמדה מאוד. הנאומים היו משעשעים ומעוררים גם יחד (בדיוק כפי שציפינו משום שהאב סופר). אבל מה שהכי נגע ללבי היו המכתבים האלה. כשכל שאר אירועי הערב יישכחו, אני אמשיך לזכור את אותן איגרות מלאות מחשבה. ריגש אותי מה שאורחת הכבוד כתבה לי והרעיון באמת שבה את לבי.

אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים לשלב במסיבות הבר/בת מצווה של ילדינו. הלוואי שהייתי חושבת על זה לפני שהבנות שלי חגגו את הבת מצווה שלהן. זה היה מרומם ומעמיק את חוויית היום של כולם, ובפרט של בנות המצווה בעצמן.