כשזה מגיע למטלות היומיום שמטרתן לשמור על סדר בסיסי בבית, ישנן כאלה שאני מעדיפה לעשות על פני אחרות. אך ישנה מטלה אחת, שאני לחלוטין, לגמרי, ללא כל ספק שונאת: כביסה.

הבעיה היא לא הכביסה עצמה – כלומר, כמה קשה כבר להכניס בגדים למכונת הכביסה? מדובר בתהליך הכביסה שמוציא אותי מדעתי. אני חיה בדירה עם בעלי ושני ילדים מתחת לגיל ארבע, שכפי הנראה לא מסוגלים לעבור ארוחה אחת בלי להתלכלך מכל מה שמונח להם על הצלחת (הילדים, לא הבעל). אז הכביסה נערמת לה, ובמהירות. אם אני מתעלמת ממנה לזמן ארוך מדי, עלול להיווצר אצלי בבית הר געש עצום מימדים של בגדים, שמאיים להתפוצץ ולהישפך לכל עבר בחדר השינה שלי.

אנחנו חיים בארה"ב, ושוכרים דירה בבניין משותף בו בכל קומה יש מכונת כביסה ומכונת ייבוש ציבוריות – חוץ מבקומה שלי. אם ברצוני לכבס את הבגדים, אני צריכה לסחוב את סלי הכביסה מתוך הדירה שלנו, לעלות איתם במעלית, לדחוס את הבגדים לתוך מכונת הכביסה, לרדת למטה במדרגות בחזרה לדירה, למהר למעלה שוב כעבור 35 דקות בשביל להעביר את הבגדים ממכונת הכביסה אל המייבש, ולאחר מכן, כעבור 52 דקות נוספות, להעלות את כל הכביסה הנקייה בחזרה הביתה. מובן שכל זה קורה רק בהנחה שכל המכונות פועלות בצורה תקינה, מצב שכמעט אף פעם לא קיים. בדרך כלל אחד מפריטי הכביסה נוטף ממים בסופה של הכביסה, או שמייבש הכביסה מחליט להפסיק לפעול אחרי 12 דקות של עבודה. בסופו של דבר, סל אחד של כביסה עולה לי הרבה כסף.

אני יודעת מה אתם חושבים: זה לא ביג דיל. מה היא מתלוננת?

אני יודעת מה אתם חושבים: זה לא ביג דיל. מה היא מתלוננת? אז נסו לעבור את כל התהליך שאני מתארת, עם שני ילדים קטנים ששולחים ידיים לסל הכביסה ומפזרים את הלבנים שלכם בכל הבניין, או נכנסים להתקף זעם באמצע המעלית, אחרי שנאמר להם שאסור ללחוץ על כפתור האזעקה, ואז תבינו מדוע אני מעדיפה לדחוף עשרות קילוגרמים של כביסה לבגאז' של המכונית, ולנסוע מרחק רב לבית הורי, בשביל לכבס שם בשקט ובשלווה, ובחינם.

לאחר שבעה חודשים של ניסיון לשרוד את המצב הזה, התחלתי ממש לרחם על עצמי. לכולם חוץ ממני יש בבית מכשירי חשמל מפוארים מנירוסטה יוקרתית, ומכשירי כביסה וייבוש חדישים ומשוכללים, שצמודים למטבח, בהישג יד, ואפשר להשתמש בהם מתי שרוצים. לכולם חוץ ממני יש חצר גדולה ומתקני שעשועים יפים עבור ילדיהם. כולם חוץ ממני יוצאים לחופשות מפוארות. לכולם חוץ ממני יש מטפלות פרטיות שעוזרות להם עם הילדים, בניקיון הבית, ואפילו מלמדות את הילדים לבשל מאכלים בסגנון חדש. לכולם חוץ ממני יש חיים הרבה יותר טובים משלי. החיים שלי נוראיים.

בואו נגיד שלא הייתי במיטבי באותה העת.

בערך בתקופה הזו, הצלחתי להיחלץ מבוץ הרחמים העצמיים למשך מספיק זמן, כדי להיתקל בסיפור אודות הבעל שם טוב, מייסד החסידות. בכל פעם שהיה הבעל שם טוב פוגש יהודי אחר, בין שהכיר ובין שהיה לו זר, הוא היה מקפיד לברך אותו בשמחה ולשאול, "מה שלומך?", כדי לספק ליהודי הזדמנות לענות, "ברוך השם, השבח לא-ל". הבעל שם טוב הסביר, שכל הזמן ובכל מקום יש לנו הזדמנות לשבח את הקב"ה ולהביא אור אל העולם. בכל מצב בו אנו נתונים, יש פוטנציאל להפוך למשהו קדוש.

אני לא הצלחתי לראות מה כל כך "קדוש" בסיפורי הכביסה שלי, חוץ מהתקלות המסתוריות בלבנים של הבן שלי. שקלתי את העובדה, שאני מספקת לבעלי ולילדיי בגדים נקיים, מה שמאפשר להם לקדש את השם, בכך שהם יוצאים אל העולם שבחוץ ונראים כמו "בני אדם". בנוסף, דרך הטיפול בכביסה שלהם, יכולתי להראות לבני המשפחה שלי כמה הם חשובים לי. לאישה היהודייה יש אפשרות ייחודית להחדיר לביתה חום ואהבה, כך שכל משימה קטנה – אפילו מהסוג המעיק – מניחה אבני יסוד במקדש המעט של ביתה, המקום הקדוש ביותר בעולם.

אבל, אם אהיה כנה, אף אחד מהטיעונים הללו לא שכנע אותי.

יום אחד, בשעות אחר הצהריים, בזמן שהעברתי את הכביסה ממכונת הכביסה למייבש, בעודי רוטנת לעצמי, עצרתי כדי לרוקן את הפילטר של המייבש כדי שלא אבזבז לריק את המטבעות שבידי.

באמת, חשבתי לעצמי. זה היה הורג את מי שהיה פה לפניי, אם הוא היה מרוקן את הפילטר אחרי השימוש?

ואז זה היכה בי.

התורה מלמדת אותנו שמעשה החסד הוא אחד הביטויים האולטימטיביים של הקדושה. אם הייתי רוצה לשנות את אופיין של מטלות הכביסה שלי, כל מה שהייתי צריכה זה להיות קצת נחמדה בקשר אליהן.

אחרי שהוצאתי את הכביסה מהמייבש והכנסתי אותה לסל הכביסה שלי, רוקנתי את הפילטר של המייבש מכל שאריות המוך, כדי שהאדם הבא אחריי לא יצטרך לעשות זאת. היה זה רגע אחד קטנטן, מעשה שולי לגמרי, אך הוא שינה לחלוטין את כל הפרספקטיבה שלי. דרך עבודת הבית המאוסה עליי ביותר, הצלחתי להבחין בפוטנציאל הקדושה הקיים בדברים חומריים, שכאדם יהודי, זו למעשה הסיבה שאני נמצאת פה בעולם.

מאז אותו היום, מעולם לא השארתי את הפילטר בלי לנקותו לאחר השימוש.

אם הייתי אומרת לכם, שכעת אני ממש מתרגשת לטפל בכביסה שלנו, זה היה שקר. אני עדיין לא סובלת את המטלה הזו. אני עדיין חולמת על היום שבו הקב"ה יעניק לי מכונת כביסה ומייבש משלי, שנמצאים בהישג יד, בצמוד למטבח, בתוך בית ענק ומפואר. אך הגישה שלי השתנתה. אני כבר לא מתלוננת כל כך הרבה. אני מעריכה את הדירה הקטנה והנעימה שלנו, ומעריכה את העובדה שיש בבניין הדירות שלי מכונות כביסה, אפילו אם צריך לעלות או לרדת בשבילן קומה או שתיים. יותר מכך, כעת אני מצליחה למצוא הזדמנויות לצמיחה במקומות הכי פחות צפויים.

מדהים מה יכול לקרות כשאתם מוסיפים קצת קדושה למרכך הכביסה שלכם.