לאחר לידת ביתי הראשונה, נכנסתי בהדרגה לתפקיד האם. יחד עם זאת, גיליתי גם דוגמא חדשה כיצד להתייחס לקשר שלי עם א-לוהים - ההורה האולטימטיבי.

1. אהבת הא-ל כלפיי:

מידת האהבה והמסירות שאני חשה כלפי בתי הקטנטונת, אינה ניתנת לתיאור וּלשיעור. התחושה הזאת נולדה יחד איתה, והיא הולכת ומתעצמת עם כל יום שחולף. רגשות אלה מספקים לי נקודת מוצא כדי להעריך את כמות האהבה האינסופית שיש לא-לוהים כלפיי וכלפי כל אחד ואחד מברואיו.

2. א-לוהים דואג לי 24 שעות ביממה:

חברה שלי אמרה לי פעם, שכשהיא הפכה לאם, היא פתאום קלטה, שמרגע זה ואילך היא לעולם לא תוכל להפסיק לדאוג. אני לא חדלה לחשוב על בתי אפילו כשאנחנו לא נמצאות יחד מבחינה פיזית. גם א-לוהים דואג כל הזמן לילדיו, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.

3. אנחנו תלויים לחלוטין בא-לוהים, ובלעדיו אנו חסרי אונים:

פעמים רבות הורים נבהלים לגלות עד כמה ילדיהם פגיעים וחסרי אונים. הם כל כך שבריריים. עלינו להקפיד לתמוך בצווארם ובראשם, ולטפל בהם היטב ובזהירות. אלמלא טיפולם המסור של ההורים, הפעוטות היו עלולים להיפגע בקלות כה רבה. כל צורכיהם מסופקים על ידי הוריהם - הצורך במזון, ברחצה, בהחלפת חיתול, בשינה, בלבוש, בטיפוח ובחמימות, ובאמת אין שום דבר שהם יכולים לעשות בעצמם.

הרבה פעמים אנחנו יוצרים לעצמנו אשליה של עצמאות, אבל המציאות היא שאנחנו תלויים בא-לוהים לא פחות משהתינוק תלוי בהוריו.

4. א-לוהים חש בסבלי ונושא אותו עמי:

התלמוד אומר שקול בכיו של תינוק, מעורר חוסר נוחות פיזית ממשי אצל אמו. אם התינוק חס וחלילה חולה או שלא נוח לו, האם סובלת לא פחות, אם לא יותר, ממנו.

בדיוק כפי שאם בוכה עם עוללה היקר, א-לוהים - ההורה המוחלט - חש בכאב בניו ובוכה עמם, פי מיליון יותר.

5. לפעמים א-לוהים נותן לנו לבכות לטובתנו:

אני באמצע המאמץ להרגיל את בתי לישון לילות שלמים. היא מתעוררת לעתים קרובות ובוכה, וכשאני נכנסת אליה, היא מביטה בי בעיניים גדולות ומתחננות שארים אותה. אני רוצה להרים אותה ולאמץ אותה אל לבי; אני יודעת שאני יכולה להפסיק את הבכי שלה בן-רגע, ואני כל כך רוצה לעשות את זה (וזה בדרך כלל גם מה שאני עושה).

אבל אני גם מבינה בשכלי, שכל זמן שאמשיך לעשות זאת, היא תמשיך להתעורר פעמים רבות בלילות, ובסופו של דבר תקום בבוקר כשעיניה טרוטות. לפעמים קצת בכי הוא טובתה האמיתית של התינוקת שלי. ככה היא תלמד להרגיע את עצמה, ולהירדם לשנת לילה בריאה.

למרות שעדיין לא הצלחתי להגיע לשליטה מלאה בתחום זה, אני מאמינה ברעיון שעומד מאחוריו. לפעמים א-לוהים צריך לתת לנו לבכות. כואב לו לעשות את זה, אבל לא תמיד כל מה שאנחנו מבקשים הוא הדבר הטוב ביותר עבורנו.

6. א-לוהים משתוקק שנפנה אליו:

אין הרגשה נפלאה יותר מתינוק שמתחיל להתפתח במודעותו וביכולת התנועה שלו, ומצליח להושיט את ידיו אל הוריו כשהוא רואה אותם. הורים אמורים להיות רחוקים מכל מחשבה אנוכית, אבל אנחנו כמהים שהילדים שלנו יזהו אותנו, ואין מאושרים מאיתנו כשזה קורה.

גם א-לוהים משתוקק שנכיר אותו. הוא רוצה שנושיט אליו את ידינו, שנדע שאנחנו יכולים לפנות אליו בכל דבר שאנחנו צריכים.

7. א-לוהים נותן לנו את הכוח לברוא את עצמנו מחדש בכל יום:

תינוקות תמיד מגלים משהו חדש. יום אחד אלה נפלאות כפות הידיים שלהם, ביום אחר זאת גמישות רגליהם. הם יכולים להתמקד במשך שעות בדבר פשוט לכאורה, ולגלות את ההתפעלות וההנאה שבו. יחד עם הגילויים האלה מגיעה צמיחה אדירה בהתפתחות מיומנויותיהם הויזואליות, הקוגניטיביות והמוטוריות.

גם אנחנו יכולים לגלות דברים חדשים ולקדם את האני שלנו באופן יומיומי. יש לנו כוח לברוא את עצמנו מחדש, ולקדם בצעדים גדולים את התפתחותנו הרוחנית.

8. א-לוהים מניח לנו למצוא את הדרך שלנו:

כשהתינוקת שלי התחילה לאחוז חפצים ולהושיט את ידה לצעצוע שנמצא מעט מעבר לטווח השגתה, הייתי מתפתה להניח אותו בידה. אבל ידעתי שעליי לאפשר לה להשיג אותו בעצמה, אפילו אם עבורה זה היה מתסכל.

גם א-לוהים מניח לנו למצוא את דרכנו, ולתת לנו מרווח להחליט בעצמנו ולגלות דברים בעצמנו, אפילו אם משמעות הדבר היא שמידי פעם נהיה מתוסכלים. בדמיוני, אני רואה את א-לוהים מרחף מעלינו ועוקב אחרי כל צעד שאנחנו עושים, כשידיו מושטות לפנים ומוכנות לקלוט אותנו, אם רק נמעד.

9. א-לוהים נותן לנו פוטנציאל חסר גבולות:

כל הורה מביט בילדו הקטן ומאחל לו עולם ומלואו - שכל יכולותיו יתגלו, ושהפוטנציאל האינסופי שלו ימומש.

אני מרגישה שא-לוהים מביט בנו באותה צורה. לכל אחד מאיתנו יש מטרה ייחודית בעולם; יש כל כך הרבה מה להשיג – השמים הם הגבול. ויהי רצון שבעזרת אהבתו והכוונתו של האבא שלנו ממעל, נחתור להשיג אותה.