האמונה שדבר אינו מתרחש בחלל ריק היא אחד מעמודי התווך של היהדות. להיסטוריה יש משמעות, לדיכוי יש משמעות, לסבל יש משמעות. המשמעות היא ביסוד קיומנו. זוהי רוח החיים שלנו, כעם.
אם כל זה נכון, ואם העם היהודי נלחם במשך 3,500 כדי לשמר אמת זו – הרי שגם לשואה חייבת להיות משמעות. הסבל והכאב של השואה טומנים בחובם את אחת התובנות החשובות ביותר באשר למשימתנו הייחודית כיהודים, גם כיום.
אין בכך כדי לומר, כי יש צידוק לרדיפתם ולרציחתם של מיליוני אנשים חפים מפשע. אך יש בכך לומר, כי עלינו לנסות ולהבין את השואה במספר רבדים. כל קרבן הוא עולם ומלואו (סנהדרין לז, א) ולכל ניצול יש לקח שונה, ומבחינה זו – לשואה משמעויות רבות.
אך עלינו להתעמת עם השואה גם מנקודת מבט רחבה יותר, המתייחסת להיסטוריה של העם היהודי הנתון תחת מצור שנועד להחריבו, ולמסר שאנו מנסים להעביר לאנושות מקדמת דנא.
העם הנבחר
"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) – אלו המלים המתארות את הברית שכרת העם היהודי עם ה'. נבחרנו להיות אור לגויים (ישעיהו מב, ו), עם נצחי שנושא איתו את מסר ה': "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), "צדק, צדק תרדוף" (דברים טז, כ), "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב, כא), "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד).
משמעות הדבר היא, שבעזרת החוקים שלפיהם אנו חיים, אנו מנסים להשפיע על האנשים.
היותנו עם נבחר מסמנת אותנו כשונים. החוקים שלנו שונים, הדרכים שלנו שונות, ההיסטוריה שלנו שונה. המשמעות של היותנו עם נבחר היא ההיאחזות במסר זה, בכל עליות ההיסטוריה ומורדותיה ובכל דור ודור. משמעות הדבר היא, שאמורים להיות לנו סטנדרטים גבוהים יותר, בדרך חשיבתנו, באופן הדיבור שלנו, בדרכי פעולתנו, בלבושנו ואפילו, בדרך בה אנו אוכלים.
משמעות הדבר היא, שאנו מכבדים את בוראנו באופן התנהגותנו בציבור, כמו גם בבית פנימה, בדרך בה אנו מגדלים את ילדינו ודואגים לזקנינו. משמעות הדבר היא, שבעזרת החוקים שלפיהם אנו חיים, אנו מנסים להשפיע על האנשים – והאומות – שמסביבנו.
העולם כולו נגדנו
האנטישמיות נולדה כשנולד העם היהודי. אירוניה דקה טמונה בדמיון הווקאלי, שבין המלים "סינַי" לבין המלה "שנאה". האנטישמיות היא חלק מגורלנו כיהודים. היא חלק מ'עסקת החבילה' שלנו עם א-לוהים. זהו המנגנון היחיד בנפש האנושית-הקולקטיבית, שלעולם אינו מאפשר לנו לשכוח, שאנו יהודים, שאנו שונים ושיש לנו מסר לאנושות.
אחד מרגעי השיא של ליל הסדר בפסח, מעיד על תופעה ייחודית זו בהיסטוריה. אנו מרימים כוס יין אל-על ומכריזים כי "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", מנסים למחות אותנו מעל פני האדמה ולמחוק את המסר שאנו נושאים, אך ללא הועיל. העם היהודי הוא נצחי והמסר שלו נצחי כמוהו.
כשהעם היהודי יממש את הפוטנציאל שלו ויהיה באמת 'אור לגויים', הווייתו המוסרית של העולם כולו תשתבח.
כשהעם היהודי יממש את הפוטנציאל שלו ויהיה באמת 'אור לגויים', הווייתו המוסרית של העולם כולו תשתבח (כפי שנאמר ב"מסילת ישרים"). אומות העולם יראו את יופיים של ערכי המוסר היהודיים ויחפצו לשלב אותם בדרכיהם (דברים ד, ו; לג, ט, על פי פירוש רש"י).
בזמנים האלה, האנטישמיות עדיין תוכל להרים את ראשה המכוער, אך לא יהיה כוח בעולם שיוכל להרע לנו וא-לוהים בכבודו ובעצמו יהפוך שמיים וארץ, בכדי לאשר אמת נצחית זו.
אך אם 'אור' זה חסר, מוסריותו של העולם נפגמת ונשחתת. כשזה קורה, במוקדם או במאוחר, ייתפסו היהודים כתזכורת מעצבנת למוסריות מגבילה ומיושנת, כאויב "הסדר העולמי החדש", שאין לו דבר וחצי דבר עם 'העם הנבחר' וא-לוהיו. עדיין זכורות לנו מלותיו של היטלר, ימ"ש:
"המאבק על השליטה בעולם, היא ביני לבין היהודים. כל השאר הוא חסר משמעות. היהודים הטילו שני מומים באנושות: המילה – הפוגעת בגוף והמצפון – הפוגע בנשמה. אני בא לשחרר את האנושות מכבלים אלה".
אלו הן תקופות טרגיות. במקום הניסים, שהגנו בעבר על עמנו, אנו חשופים לגחמות האכזריות של האנושות. אנו נרדפים ונרצחים רק בשל היותנו יהודים, ובשל המסר המוסרי שאנו מסמלים.
אלו הן תקופות של סבל גדול, אך סבל זה אינו לשווא. טבעה של הברית בינינו לא-לוהים, שגם תחת האכזריות הבלתי-נתפסת של השואה, המסר עדיין עומד בעינו: חייבת להיות דרך טובה יותר. יש ללמד את האנושות להתעלות מעל היצרים הבסיסיים שלה. בדרך זו, הסבל עצמו הופך למקורו של המסר, ששולח העם היהודי לעולם.
לקחי השואה
איפה היה א-לוהים בשואה? כעם אנו מצהירים, שא-לוהים היה שם – מתחנן לפנינו שנשים לב, לעולם לא נותן לנו לשכוח, שיש עוד עבודה לעשות בעולם הזה.
לאחר השואה, האם יש יהודי שיבחר להיוולד כנאצי במקום כיהודי?
לאחר השואה, האם יש יהודי שיבחר להיוולד כנאצי במקום כיהודי? האם יש יהודי שאינו רואה את הצורך באומה של מורי דרך? מי יעזור לאנושות להתעלות מעל האכזריות הטמונה בה, אם לא היהודים?
יותר מכל דבר אחר, השואה היתה בגדר 'צלצול של שעון מעורר' לעם היהודי: זכרו את הברית שכרתתם עם א-לוהים, להיות אור לעמים. הראו לעולם מהי מתנת החיים האמיתית, מהי משמעותו של צלם א-לוהים, מהי משמעותם של חיים המתנהלים לפי אמות מידה של צדק ורחמים ומהי משמעותה, של אומה המחויבת ליעדים אלה.
(9) מירב, 23/10/2007 10:24
אנחנו לא יודעים
פעם ששאלתי מישהו למה הייתה השואה הוא אמר לי: אין אנו יודעים את דרכי ה' אנו לא רואים את כל הדרך..
נדמה זאת לכביש ישר ארוך... המכונית רואה מה שעברה ומה שהיא עוברת אין היא יודעת מה תעבור לעומתה מסוק אשר עף בשמייםרואה את אשר עברה את אשר עוברת ואת אשר תעבור אותו הדבר ה' יתברך ואנחנו....
אחד, 14/10/2012 19:48
המבט של הגריו"ש כהנמן מייסד ישיבת פונביז' והוא עצמו ניצול שואה
אנשים שואלים למה נרצחנו ואני שואל למה ניצלתי, והתשובה היא שניצלתי כדי להוסיף עוד תורה בעולם וכדי להקים את ישיבת פונבי"ז
(8) מוטי פרנקו, 20/12/2005 16:24
"עושה שלום ובורא רע"
קשה לדעתי לצדיק את השואה ולחשוב דברים בסגנון "הכל לטובה".אלוהים הוא מקור הטוב והרע גם יחד,לכן נקרא אלהים "אינסוף ברוך הוא".ישעיהו הנביא אומר "עושה שלום ובורא רע" וכל שנותר לנו הוא לברך על הרעה כמו על הטובה,לעמוד משתאים מול האינסוף ולדעת שאין אנו יכולים להכילו או להבינו.קשה לנו להכיל זאת אבל היהדות מציבה אותנו למול האמת גם אם היא נוקבת.
אחד, 14/10/2012 19:41
לא מדוייק
כתוב מפי העליון לא תצא הרעות והטובות, וכנראה שגם אחרי שהוא ברא את הרע ואת הטוב שהרי את הכל הוא ברא הוא נתן כח ביד האדם לישתמש עם שני הכוחות האלו לפי מעשיו והאדם על פי מעשיו הוא המביא לעצמו ולעולם כולו את הרע ואת הטוב, ועוד משהו כמדומני שאין רע בעצם אלא הרע הוא הטוב בדרך קשה
(7) אנונימי, 3/5/2005 08:10
שואה לא כ"כ רחוק מאיתנו....
אכן כן.. כל מה שאת כותבת נכון... השאלה היא אם עכשיו לא מתחילה לנו בארץ שואה נוספת.. והפעם בידי יהודים...הפעם אנחנו אחראים לשואה שבארץ..!! ואם היא תקרה.. זה יהיה רק כי אנחנו לא מנענו את זה..!!
(6) אנונימי, 27/3/2005 17:29
עוד תשובה לתגובה 1.
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=287460
(5) אנונימי, 22/9/2004 12:15
תשובה לחופש
במקרה או אם תרצו לקוא לזה "יד אלוהים כיוונה אותי" אבל עשר דק' לפני שנכנסתי לאתר שלכםבפעם הראשונה במקרה נכנסתי לאתר של ע.ל.ה חופש גם בפעם הראשונה (http://www.hofesh.org.il/orgs/ale.html )
והם באמת זקוקים ואחת השאלות המרכזיות שלהם היא איך היתה שואה אם יש אלוהים. בכל אופן אם אתם רוצים לעסוק בקירוב לבבות אתם יכולים להתחיל איתם כי הם ממש לוחמניים (לפחות זה הרושם הראשוני מהאתר ואת זה אני אומרת בתור מישהי שממש לא מאמינה באלוהים או בדת )- אין צורך ממשי בפרסום התגובה זה יותר מיועד למערכת אבל למרות שחיפשתי שעה באתר היכן אני יכולה לשלוח תגובה לא מצאתי
(4) ערן טיטלבוים, 22/6/2004 02:52
ה' יכל לחשוב על דרך טובה יותר..
להצדיק את השואה כדרך לחזק את יהדותינו נשמע לי נוראי.
איני מבין כיצד ניתן כלל להצדיק כל דבר ולו הטוב ביותר באמצעות רצח מזויע של עשרות מליוני בני אנוש ובכללם 6 מליון יהודים ברצח שיטתי.
האם לא יכל ה' למצוא דרך ראויה יותר מאשר השואה?
אני חושב שהיהדות האיסלאם והנצרות נוצרו על מנת להרבות את הטוב בעולם, אולם כל אחת מהם בדרכה שלה מצאה את הדרך להצדיק רצח עם, פיגועי התאבדות, ושואה ובכך כל אחת מהן הביאה אסון שנאה ומדון לאנושות.
מי יתן ולא נדע עוד מלחמות ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב!
(3) לירון, 19/4/2004 12:23
תגובתי למאמרך בנושא השואה
תמיד השואה, וכל הרדיפות של הגויים את עם ישראל התנגשו לי עם האמונה שלי. למרות שמטרתנו להיות אור לגויים קשה לי להבין מדוע גם אנשים שומרי מצוות, ילדים ותינוקות היו צריכים להיהרג בצורה מזוויעה כזאת. האל הוא אל מלא רחמים וסלחן- אז כיצד ייתכן כדבר הזה?
מה טעם יש בהיותנו העם הנבחר אם סבל , יגון, רדיפה ופחד מלווים אותנו לאורך כל דרכנו? עושה רושם שלגויים טוב יותר.
יש מעין בדיחה שנהוג לומר: " במשך 5000 שנה הקדוש ברוך הוא היה אתנו וההיסטוריה שלנו נראית כמו שהיא נראית. בואו נעשה חמישים שנה בלעדיו." - חשוב לי לציין כי אינני מסכימה עם המשפט הזה אך תמיד כשאני נזכרת בו צובט לי בלב. זו הסיבה שקראתי את המאמר שלך- רציתי לקבל תשובות. אני אשמח לחזק את האמונה שלי וזו הסיבה שאני מנסה לישב את הסתירות שבה.
(2) הדס, 19/4/2004 10:40
צירפתי קטע די לענות על השאלה הנוקבת והכואבת של תגובה מס1
בס"ד
אלוקים לא מת באושוויץ / ישראל וולמן
אלוקים מת באושוויץ, כתב חיים חפר בעיתון זה, והוא צודק, בכל הנוגע לאלוקים שלו, זה שהוא בורה מלבו.
כי אלוקים של המסורת היהודית ההלכתית לא התחייב מעולם לעשות עם בני-אדם את הטוב בעיניהם. להיפך. אלוקים על-פי הגדרתו, עושה תמיד את הטוב בעיניו. מי שתופס אותו כאיזה סנטה-קלאוס חייכני, המשפיע אך טוב על ברואיו, אינו עובד אלוקים אלא עובד אלילים.
"חובשי הכיפות" עובדים לאלוקים אחר. אלוקים, שהוא גם ק-ל קנא, וקם פוקד עוון אבות על בנים, וגם מיטיב עם רשעים ומרע עם צדיקים. זהו אלוקים, שהוא חידה, והחידה הזו היא הכרח. כי בלעדיה, המאמין אינו "מאמין". הוא "יודע". כי בלעדיה אין אמונה ואין בחירה חופשית ואין עמידה בנסיון ואין אלוקים.
ומכאן - לעובדות. חפר כותב "יהודים חרדים אינם באים לאוושויץ, באים ילדי השומר-הצעיר, באים ילדי התק"מ... ואין איתם כיפה שחורה ואף לא כיפה סרוגה". טעות. יהודים חרדים ביקרו שם במאות, אולי באלפים. "אולי", כי איש לא חשב לטרוח, כמו חפר, למיין את הנכנסים לאתר על-פי פיסות הבד שלראשם.
אין עוד מגזר חברתי, שעיסוקו בשואה אובססיבי יותר מזה שבחברה החרדית.
ובאשר ל"כיפה הסרוגה". בימים אלו ממש מסיירים עשרות סטודנטים דתיים מ"בר-אילן" במחנות השמדה. תנועת בני-עקיבא שולחת, מדי שנה, קבוצה של מדריכים לסיור בפולין.
זאת ועוד. הציונות הדתית מציינת שני "ימי שואה" מדי שנה: זה שקבעה המדינה, בכ"ז בניסן, וזה שנקבע בעבר כיום הקדיש הכללי - י' בטבת. בראש כמה מישיבותיה עומדים אנשים, שבשבילם החיים הם שיג-ושיח אין-סופי עם ריבונו של עולם, זה שמע אז את זעקות יקיריהם במשרפות, וזה שמעלה היום את תלמידיהם שנפלו בסערה השמיימה.
ואלוקים שלהם חי וקיים וגדול ונורא.
האמונה שאלוקים אינה אמונה על-תנאי. היהדות פוטרת, אומנם, את מי שמת קרובו מקיום מצוות, אבל היא מתעקשת לתבוע ממנו לברך "ברוך דיין אמת". הוא גם נדרש לומר, דווקא אז, "יתגדל ויתקדש" על מי שנטל ממנו את אהובו.
אהרון הכהן, אחי משה רבנו, שיכל את שני בניו באש האלוקים. כאשר נתבשר על מותם הגיב בשתיקה: "אהרון". איוב, לעומתו, איש תם וישר וירא אלוקים, שיאבד את כל אשר ויידום היה לו עלי-אדמות, זעק אל אלוקים זעקה גדולה ומרה. היהודי המאמין יימצא לעולם בין שתיקת אהרון לזעקת איוב, ויכבד את גזר-דינו של מי שאמר והיה העולם.
ידיעות אחרונות
יום רביעי ז' באייר תשמ"ז.
(1) רוני תבור, 18/4/2004 14:23
היכן היה אלוהים?
השואה וזוועתויה ,לא מאפשרים לי להאמין שאלוהים קיים לא מצליח להתמודד עם זוועת השואה.