האמונה שדבר אינו מתרחש בחלל ריק היא אחד מעמודי התווך של היהדות. להיסטוריה יש משמעות, לדיכוי יש משמעות, לסבל יש משמעות. המשמעות היא ביסוד קיומנו. זוהי רוח החיים שלנו, כעם.

אם כל זה נכון, ואם העם היהודי נלחם במשך 3,500 כדי לשמר אמת זו – הרי שגם לשואה חייבת להיות משמעות. הסבל והכאב של השואה טומנים בחובם את אחת התובנות החשובות ביותר באשר למשימתנו הייחודית כיהודים, גם כיום.

אין בכך כדי לומר, כי יש צידוק לרדיפתם ולרציחתם של מיליוני אנשים חפים מפשע. אך יש בכך לומר, כי עלינו לנסות ולהבין את השואה במספר רבדים. כל קרבן הוא עולם ומלואו (סנהדרין לז, א) ולכל ניצול יש לקח שונה, ומבחינה זו – לשואה משמעויות רבות.

אך עלינו להתעמת עם השואה גם מנקודת מבט רחבה יותר, המתייחסת להיסטוריה של העם היהודי הנתון תחת מצור שנועד להחריבו, ולמסר שאנו מנסים להעביר לאנושות מקדמת דנא.

העם הנבחר

"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) – אלו המלים המתארות את הברית שכרת העם היהודי עם ה'. נבחרנו להיות אור לגויים (ישעיהו מב, ו), עם נצחי שנושא איתו את מסר ה': "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), "צדק, צדק תרדוף" (דברים טז, כ), "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב, כא), "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ידעו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד).

משמעות הדבר היא, שבעזרת החוקים שלפיהם אנו חיים, אנו מנסים להשפיע על האנשים.

היותנו עם נבחר מסמנת אותנו כשונים. החוקים שלנו שונים, הדרכים שלנו שונות, ההיסטוריה שלנו שונה. המשמעות של היותנו עם נבחר היא ההיאחזות במסר זה, בכל עליות ההיסטוריה ומורדותיה ובכל דור ודור. משמעות הדבר היא, שאמורים להיות לנו סטנדרטים גבוהים יותר, בדרך חשיבתנו, באופן הדיבור שלנו, בדרכי פעולתנו, בלבושנו ואפילו, בדרך בה אנו אוכלים.

משמעות הדבר היא, שאנו מכבדים את בוראנו באופן התנהגותנו בציבור, כמו גם בבית פנימה, בדרך בה אנו מגדלים את ילדינו ודואגים לזקנינו. משמעות הדבר היא, שבעזרת החוקים שלפיהם אנו חיים, אנו מנסים להשפיע על האנשים – והאומות – שמסביבנו.

העולם כולו נגדנו

האנטישמיות נולדה כשנולד העם היהודי. אירוניה דקה טמונה בדמיון הווקאלי, שבין המלים "סינַי" לבין המלה "שנאה". האנטישמיות היא חלק מגורלנו כיהודים. היא חלק מ'עסקת החבילה' שלנו עם א-לוהים. זהו המנגנון היחיד בנפש האנושית-הקולקטיבית, שלעולם אינו מאפשר לנו לשכוח, שאנו יהודים, שאנו שונים ושיש לנו מסר לאנושות.

אחד מרגעי השיא של ליל הסדר בפסח, מעיד על תופעה ייחודית זו בהיסטוריה. אנו מרימים כוס יין אל-על ומכריזים כי "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", מנסים למחות אותנו מעל פני האדמה ולמחוק את המסר שאנו נושאים, אך ללא הועיל. העם היהודי הוא נצחי והמסר שלו נצחי כמוהו.

כשהעם היהודי יממש את הפוטנציאל שלו ויהיה באמת 'אור לגויים', הווייתו המוסרית של העולם כולו תשתבח.

כשהעם היהודי יממש את הפוטנציאל שלו ויהיה באמת 'אור לגויים', הווייתו המוסרית של העולם כולו תשתבח (כפי שנאמר ב"מסילת ישרים"). אומות העולם יראו את יופיים של ערכי המוסר היהודיים ויחפצו לשלב אותם בדרכיהם (דברים ד, ו; לג, ט, על פי פירוש רש"י).

בזמנים האלה, האנטישמיות עדיין תוכל להרים את ראשה המכוער, אך לא יהיה כוח בעולם שיוכל להרע לנו וא-לוהים בכבודו ובעצמו יהפוך שמיים וארץ, בכדי לאשר אמת נצחית זו.

אך אם 'אור' זה חסר, מוסריותו של העולם נפגמת ונשחתת. כשזה קורה, במוקדם או במאוחר, ייתפסו היהודים כתזכורת מעצבנת למוסריות מגבילה ומיושנת, כאויב "הסדר העולמי החדש", שאין לו דבר וחצי דבר עם 'העם הנבחר' וא-לוהיו. עדיין זכורות לנו מלותיו של היטלר, ימ"ש:

"המאבק על השליטה בעולם, היא ביני לבין היהודים. כל השאר הוא חסר משמעות. היהודים הטילו שני מומים באנושות: המילה – הפוגעת בגוף והמצפון – הפוגע בנשמה. אני בא לשחרר את האנושות מכבלים אלה".

אלו הן תקופות טרגיות. במקום הניסים, שהגנו בעבר על עמנו, אנו חשופים לגחמות האכזריות של האנושות. אנו נרדפים ונרצחים רק בשל היותנו יהודים, ובשל המסר המוסרי שאנו מסמלים.

אלו הן תקופות של סבל גדול, אך סבל זה אינו לשווא. טבעה של הברית בינינו לא-לוהים, שגם תחת האכזריות הבלתי-נתפסת של השואה, המסר עדיין עומד בעינו: חייבת להיות דרך טובה יותר. יש ללמד את האנושות להתעלות מעל היצרים הבסיסיים שלה. בדרך זו, הסבל עצמו הופך למקורו של המסר, ששולח העם היהודי לעולם.

לקחי השואה

איפה היה א-לוהים בשואה? כעם אנו מצהירים, שא-לוהים היה שם – מתחנן לפנינו שנשים לב, לעולם לא נותן לנו לשכוח, שיש עוד עבודה לעשות בעולם הזה.

לאחר השואה, האם יש יהודי שיבחר להיוולד כנאצי במקום כיהודי?

לאחר השואה, האם יש יהודי שיבחר להיוולד כנאצי במקום כיהודי? האם יש יהודי שאינו רואה את הצורך באומה של מורי דרך? מי יעזור לאנושות להתעלות מעל האכזריות הטמונה בה, אם לא היהודים?

יותר מכל דבר אחר, השואה היתה בגדר 'צלצול של שעון מעורר' לעם היהודי: זכרו את הברית שכרתתם עם א-לוהים, להיות אור לעמים. הראו לעולם מהי מתנת החיים האמיתית, מהי משמעותו של צלם א-לוהים, מהי משמעותם של חיים המתנהלים לפי אמות מידה של צדק ורחמים ומהי משמעותה, של אומה המחויבת ליעדים אלה.