אני בת להורים ניצולי שואה וככזו, שייכת לדור שחי בצל הטראומה שעברו הוריו. אני שייכת לדור של ילדים, שנאלצו לגדול ללא קרובי משפחה, ללא סבים, דודים, דודות או בני דודים. אמנם היו לנו קרובי משפחה רבים, אך כולם נספו והיעדרותם בלטה מאוד בחיינו. אני שייכת לדור, שנאלץ להתמודד עם זוועות העבר ולגשר ביניהם, לבין עתיד לא ידוע.
אני לא יכולה להסביר את היטלר ימ"ש ולא יכולה לגרום לדברים שקרו להיעלם. אבל אני יכולה וגם חייבת, לזכור ולהעביר את הזיכרון הלאה. אני מוכרחה לזכור את הנאצים, את רשעותם ואת האיום שהציבו על קיומי, על עמי ועל האנושות כולה.
אבי, שמאי דווידוביץ, שתמיד לימד אותי להלחם על חיי, לא יכול היה לדבר על מה שעבר עליו במלחמה, וגם לא על משפחתו שנספתה. הוא כפה על עצמו שתיקה, שנמשכה כל ימי חייו. שתיקה שלמדתי לקבל, למרות הצורך שלי לדעת.
במהלך השנים, מצאו ניצולים ואנשים אותם הציל, את דרכם אלינו ואז הייתי שומעת את סיפוריהם. רק לפני מותו שבר אבי את שתיקתו, ואימת את הסיפורים שאחיי ואני אספנו. רק אז הוא ענה בכאב על כמה מהשאלות הקשות ביותר.
רשת זיוף מחתרתית
אבי נולד ב-1912, למשפחה חסידית בדנילייב, עיירה קטנה בהרי הקרפטים בצ'כוסלובקיה. על סבתי גיטל, שאני קרויה על שמה (גיט=טוב, טובה) מסופר שהייתה אישה אנרגטית ועליזה, רזה וחכמה. היא הצליחה להביא 14 ילדים לעולם, מהם הגיעו 12 לבגרות, ארבעה בנים ושמונה בנות, כשאבי באיזשהו מקום באמצע.
בדומה לכל שאר הילדים, גם אבי הלך ל"חיידר", דיבר יידיש וחי כאדם דתי. אך סקרנותו ואופיו ההרפתקני, גרמו לו לחפש אחר ידע בעולם הגדול, שמחוץ ל"שטעטל" (עיירה, ביידיש). הוא למד עברית ולימודי חול נוספים ובגיל 16, התקבל לגימנסיה גרמנית בברן ובמקביל המשיך בלימודי התורה. לאחר מכן התגייס לצבא הצ'כוסלובקי והיה לאחד היהודים הבודדים, שהתקבלו לאוניברסיטת בודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים רק את היהודים, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית או צ'כית.
בסוף 1943, כשהגרמנים פלשו להונגריה, הוא דיבר 12 שפות באופן שוטף, השלים את הדוקטורט שלו בסוציולוגיה וקיבל הסמכה לרבנות מהאקדמיה לרבנים בבודפשט.
בתחילה, הגלו הגרמנים רק את היהודים, שלא היו בעלי אזרחות הונגרית או צ'כית. לרוע המזל, רוב היהודים, על אף שחיו בעיירותיהם הקטנות משך מאות בשנים, לא היו בעלי מסמכים אלה. אבי וכמה מחבריו הקימו רשת מחתרתית לזיוף מסמכים והחלו לזייף תעודות אזרחות ומסמכים חיוניים נוספים. יהודים עשירים תמכו בהם והם עבדו עם ראול ולנברג, שסיפק להם את התעודות המתאימות.
אמן התחפושות
בתקופה זו אבי הפך לאמן התחפושות, כשהוא מתחזה לדמויות שונות, כפי שנדרש ממנו במשימתו. למזלו הוא נראה ארי, דיבר גרמנית שוטפת ובניגוד לאחרים, ראה את הכתובת על הקיר והאמין, שבעתות אלה, יש לנקוט באמצעים בלתי שגרתיים. כמה מהניצולים תיארו בפנינו את מבצעיו הנועזים ואבי אישר זאת מאוחר יותר.
באותם ימים הרי גורל של הפלישה הגרמנית, אסף אבי את שמות יהודי דנילייב שלא היו ברשותם תעודות אזרחות והשתדל לזייף, במהירות האפשרית, את התעודות הנחוצות, כמה מאות במספר. הוא ידע, ששאלת הזמן הופכת להיות קריטית יותר ויותר, מפני שהצבא הגרמני כבר הגלה יהודים מהמחוזות הסמוכים, ועמד להגיע לעיר מולדתו – דנילייב, תוך זמן קצר.
כשהמסמכים בידיו, הגיע לדנילייב במהירות. בעודו מתקרב לאזור, נוכח לדעת, שהגרמנים פעלו במהירות רבה יותר משציפה. הוא הגיע לעיירת הולדתו מאוחר מדי. כל תושבי העיירה, כולל משפחתו-שלו, הועלו על קרונות בהמות והרכבות עמדו לצאת לדרכן. אבי ראה את החיילים הגרמנים, משגיחים על הקרונות ומענים את בני עמו. היה רק דבר אחד שהוא היה יכול לעשות...
"לזירת ההתרחשות מגיע קצין גרמני גבוה, לבוש בהידור."
לזירת ההתרחשות מגיע קצין גרמני גבוה, לבוש בהידור. הוא מהלך בצעד יהיר ובוטח והוא זועם מאוד. הוא ניגש לאחד השומרים, שמצדיע לו מייד ובנימה חמורה, הוא דורש לראות את הקצין האחראי ומורה לשומרים לציית להוראותיו.
הקצין הנבוך מופיע לפניו מייד וזוכה לנזיפה משפילה. "האם אתה מבין שהפרת ביודעין פקודות צבאיות?" צורח הזר היהיר ומטיח ערימה של ניירות בפני הקצין.
הקצין היה אבי. היהודים, שזיהו אותו לא יכלו להאמין למראה עיניהם. באותו יום, באמצעות חוצפה ותעוזה שאין כדוגמתן, השתחררו היהודים מקרונות הבהמות וחזרו לבתיהם (או למה שנשאר מהם לאחר הביזה). כולם היו אזרחים חוקיים.
לאן נוכל לברוח?
למרבה הצער סופם לא היה טוב. ביטחונם של יהודי דנילייב נשמר רק למשך שנה אחת בלבד. באותו זמן, בביקוריו המזדמנים, ניסה אבי נואשות לשכנע את בני משפחתו ואת אנשי העיירה לברוח – אך לשווא. הוא הצליח לשכנע רק קומץ אנשים, רובם בני עֶשְרה. השאר פשוט לא האמינו לו. כשהוא סיפר להם מה עלול להתרחש, הם אמרו "לא יתכן" וחוץ מזה, "לאן נוכל לברוח?"
הוא הציע להם מסמכים מזויפים של גויים. הוא הציע להם עזרה בבריחה ליערות והציע להם בגדי איכרים. אך פעולות אלה נראו להם נואשות מדי. הם חשו שיש להם סיכוי טוב יותר לשרוד בבתיהם, מאשר ביערות.
אבי זכר כיצד התחנן בפני אחיו האהוב, הילל, לבוא איתו. אך כשהילל שמע שיהיה עליו להסתיר את זהותו כיהודי, הוא סירב.
כמעט שנה לאחר מכן הובלו כל יהודי דנילייב, יחדיו והפעם נשלחו למחנות המוות ונרצחו. אבי הגיע לשם כמה ימים מאוחר יותר והצליח להציל רק אחות אחת בזמן. עד יום מותו, חש אבי, כי הוא אחראי למות משפחתו. הוא האמין, שיכול היה להגיע אליהם ולהציל אותם.
דיפלומט ל-24 שעות
כשהנאצים כבשו את בודפשט, הם הגיעו להסכם עם ההונגרים: ההונגרים יקימו כוח משטרה מיוחד בשם "קישקֶט", שיהיה אחראי למבנים, שהגרמנים העניקו להם חסינות פוליטית, כמו השגרירות האוסטרית למשל.
אבי וכמה מחבריו היהודים התגייסו לכוח זה (כגויים, כמובן, שכן יהודים לא יכלו להצטרף אליו). כך הוקמה מחתרת, שאספה מידע רב על פעילויות האויב (לפני מספר שנים, הציבו ב'יד ושם' דיוקן של אבי בגודל טבעי, במדי ה'קישקֶט', כדוגמה לפעילותה של המחתרת היהודית).
באותה תקופה, תעודות אזרחות יהודיות כבר לא הספיקו. אבי השיג לאמי ולכל משפחתה תעודות של גויים, וכשגם זה היה מסוכן מדי, הוא החביא אותם בעליית הגג והביא להם אוכל ואספקה עד לתום המלחמה.
יום אחד רצה אמי אל אבי בדמעות נואשות. אמהּ ודודהּ נהגו בחוסר אחריות ויצאו מהמחבוא לזמן מה. הם נתפסו בידי חיילים גרמנים ונשלחו למחנה ריכוז. אבי היה חייב לעזור להם!
אבי איתר אותם ובעזרת חבריו, ארגן את הבריחה. הוא גילה שהקונסול האוסטרי בהונגריה יצא מהארץ לכמה ימים והתחזה בעצמו לקונסול האוסטרי, במשך 24 שעות. חבריו ממשטרת ה'קישקט' המתינו לו במכונית מחוץ למחנה.
"הקונסול האוסטרי" נכנס למחנה הריכוז. הוא ניגש לקצין הממונה והציג את עצמו בפניו.
"הקונסול האוסטרי" נכנס למחנה הריכוז. הוא ניגש לקצין הממונה והציג את עצמו בפניו, במבטא אוסטרי מושלם. הקונסול היה אחראי גם על השוויצרים בבודפשט ואבי אמר לו, שהגיעה אליו ידיעה, כי חלה טעות איומה וכי אזרחים אוסטרים נשלחו למחנה. הוא אחז בידו את ניירותיהם.
הקצין הממונה אמר שהדבר בלתי-אפשרי, אבל אבי התעקש על כך וכך הם עברו מקומה לקומה, בחיפוש אחר אותם אזרחים. בכל קומה הוכרזו שמות האזרחים וכך נמצאו סבתי ואחיה, הוצאו מהמחנה אל מכונית המשטרה והוחזרו אל מקום מחבואם.
אבי נזכר כיצד, כאשר צעד ברחבי המחנה, פנו אליו יהודים רבים בתחינות: "גם אנו אזרחים שוויצרים, גם אנו אזרחים אוסטרים, עזור לנו!" אך הוא לא יכול היה לעשות דבר למען אותם אנשים אומללים והוא מעולם לא שכח אותם.
כומר נודד
יום אחד, בישראל, עלה אבי לאוטובוס. נהג האוטובוס העיף בו מבט, קפץ מכיסאו וחיבק אותו בחום. הוא החל לבכות ולמלמל את שמו של אבי, "שמאי, שמאי". הוא סירב לקחת מידו כסף, הושיב את אבי במושב הקדמי ותוך כדי הנסיעה סיפר את סיפורו באוזני הנוסעים הנדהמים. אבי, מחופש לכומר, הציל נער חסידי קטן, לימים, אותו נהג אוטובוס.
תחפושת הכומר היתה לו לזהות שניה. היא אפשרה לו לנסוע מכפר לכפר במשך שבועות תמימים ואפילו להיכנס למחנה ריכוז ולהציל יהודים.
איך הגיע לראשו רעיון זה? כשלמד באוניברסיטה, נדרש אבי ללמוד תפילות נוצריות ולהשתתף בשיעורי התיאולוגיה. הוא למד שיעורים אלה היטב והיה אף בקי בלטינית. אנקדוטה זו בחייו הצילה אותו ממוות פעמים רבות וסייעה להצלת אחרים. מסתוריות דרכי הא-ל.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל עם הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה.
אבי השתמש בגלימה השחורה, שקיבל עם הסמכתו לרבנות – כגלימת כמורה. הוא הפך לכומר נודד ונשא עמו נרתיק מיוחד ובו שרידים קדושים וקמעות. הוא ידע איך לבצע את הטקסים השונים. היו לו תמיד שני "נערי מזבח תורניים", שסייעו לו ואותם היה אוסף מפה ומשם, בכל מקום בו מצא ילדים יהודים. הוא היה מלביש אותם בבגדי גויים ומלמד אותם את התפילות והמטלות שעליהם למלא וכך היו נוסעים יחדיו, עד שהיה מוצא דרך להבריח אותם אל מחוץ למדינה.
אותו נהג אוטובוס היה אחד מאותם ילדים, שהוא הצליח להבריח מהגיהינום – אל ישראל.
הושלך אל המוות
כשאבי חי איתי בירושלים, התקשר מישהו ושאל אם ד"ר דווידוביץ נמצא. כשעניתי "כן", הוא התעקש לבוא לבקרנו עם אשתו ובנו. כשנכנסו לביתנו, הוא רץ היישר אל אבי החולה, כרע על ברכיו ונישק את כפות ידיו.
עיני אבי האדימו – כך הוא בכה, ללא דמעות. שנים רבות קודם לכן, מצא אבי ילד יתום זה, עזוב ומפוחד ברחוב. הוא לקח אותו אליו, רחץ אותו, האכיל אותו, הלביש אותו והשיג לו מסמכים של גוי. אחר כך לקח אותו לבית היתומים הנוצרי, שם טיפלו בו נזירות. אבי אמר לו: "עשה מה שאומרים לך, אך לעולם אל תשכח מי אתה. יום אחד תחיה שוב כיהודי".
מה אירונית העובדה, שדווקא תחפושת הכומר כמעט ועלתה לאבי בחייו. באחת מביקוריו הרבים במחנה ריכוז, בהם הכריח את עצמו לעבור על פני השלדים האנושיים שהיו בני עמו, ראה אותו שכן מ'דנילייב'. האיש התמלא שמחה וקרא: "שמאי! שמאי!" אבי ניסה לאותת לו שיפסיק, אך זה היה מאוחר מדי.
כשראו השומרים הנאצים ששיטו בהם, הם תפסו את אבי. הוא עונה והוכה ובסופו של דבר הושלך אל המוות. הוא הושלך על ערימה של גופות, אך בנס ממש, הצליח לזחול מאותו גיהינום החוצה ושרד. נותרו לו סימנים על ידיו ורגליו ומדי פעם סבל מכאבי ראש במקום בו הכו אותו. אך מעולם לא התלונן.
ריח הגופות השרופות חזר ורדף אותו כל חייו, כשהוא חי עם מראות הזוועה עד יום מותו. אך הוא עשה כל שביכולתו, לשנות את רוע הגזרה. דבריו מהדהדים באוזניי עד היום:
"עשי כל מה שביכולתך כדי לשנות את המצב, גם אם נדמה לך שהתוצאות לא תמיד משקפות את המאמץ. לא הכול בידינו..."
(68) דנה, 11/12/2017 17:46
וואו פשוט אין מלים. איזה רצון גדול לעזור לעצמו ולהציל את האחר
איש גדול מאוד ותודה רבה לך על השיתוף. אהבתי את המשפט שרשמת בסוף. מקווה שמתישהו עם ישראל יחיה בשקט ושלווה כמו שמגיע לנו.
(67) עפרה שחף, 9/12/2017 18:04
אשמח ליצור איתך קשר רני חושבת שיש אפשרות שאנחנו קרובי משפחה ואשמח לשתף במידע ולראות אם כן..
דוידוביץ׳ מצכוסלובקיה, אברהם צבי דוידוביץ׳ הי"ד, רבקה דוידוביץ׳ הי"ד עפרה 0506612437
(66) מיכל, 7/12/2017 16:02
אין לי מילים. פשוט אין.
תודה ששיתפת אותנו.
(65) יוסי רבך, 15/3/2017 15:45
אנא חיזרי אלי
טובה שלום, שמי יוסי רבך, במאי, אנא חיזרי אלי לצורך שיתוף פעולה לסרט. 0524898555
(64) איילה, 1/12/2014 17:27
את הסיפור הזה צריך ללמד בבתי הספר
איזה אנשים מדהימים יש לעם שלנו. צ ד י ק י ם !
(63) רחל, 2/5/2014 05:13
רוצה עוד
תודה רבה רבה על השיתוף! סיפור מרתק ממש! אשמח מאוד מאוד אם יש עוד פרטים, אם יש את הסיפור המלא. רוב ברכות.
(62) א, 27/4/2014 11:55
תודה ששיתפת
בס"ד 1. איזה איש. נשמתו בוודאי ממשיכה להתעלות למעלה ולהעלות אותך ואת כולנו. 2. איזו אירוניה שגלימת הרבנות היא ששימשה אותו להפוך את לימודי הנצרות לתושיה להצלת יהודים. 3. כמה נורא הספור על איך שהציל את כל בני עיירתו רק כדי לראות איך אינו מצליח לשכנעם להנצל במשך שנה לפני שוב הגזרה? יש בזה כל כך הרבה לחשוב עליו וכל כך הרבה לקחים 4. הניסוח של אביך זצ"ל את: 'לא עליך לגמור על המלאכה אך אינך רשאי להבטל ממנה' והיישום שלו הוא משהו שאם הייתי שר החינוך הייתי מורה ללמדו בבית הספר. יהי רצון שכולנו נבין שזה העקר ולא נראה ממטר את ה'מציאות' כי אם את הבטחון בקב"ה וה'התאבדות' עליו יתברך - שהיא היא החיים ממש.
(61) חיים, 24/4/2014 16:26
מרגש שאדם מצליח לעשות כל כך הרבה טוב.
הלוואי שהייתי מגיע לשבריר ממעשיו. כל הכבוד.
(60) יהודית, 14/4/2013 07:41
תושייה של אדם אחד ומיוחד...
מרגש מאד לדעת שישנם אנשים כאלו שלא חשבו רק על עצמם וסיכנו את חייהם למען אחרים...ומלמדים אותנו לעולם לא לוותר על האמונה שלנו. אנא,שתפי את כולנו בסיפורים המדהימים על אביך שתושייתו הצילה נפשות רבות...
(59) ענת, 16/4/2012 00:16
מרגש
הסיפור הזה ממש העלה דמעות בעיניי אביך היה גיבור אמיתי גאווה! בנוסף לספר הייתי הולכת גם לראות את הסרט
(58) אלון, 21/2/2012 22:05
פשוט מדהים! משמח לראות כזו גאווה יהודית!
איזה אדם מיוחד. פשוט להעריץ. חוסר כניעה ואמונה גדולה בה'. רק ללמוד ממנו. אין לי מילים.
(57) י., 8/9/2011 11:16
תודה
מבלי לזלזל במטרה לשמה כתבת זאת כאן, זהו גם פוטנציאל אדיר לרב מכר, ושובר קופות. זה יראה לכל העולם, יחד עם עוד מקרים שכבר התפרסמו וב"ה ייתפרסמו, שלא הלכו כצאן לטבח. ואסור לשכוח: הנאצים ועוזריהם המנוולים, ימח שמם, עשו הכל בדרך של תרמית דווקא כדי להמנע כמה שיותר ממרידות והתקוממיות, ודוגמאות אין ספור לא חסרות. לא לחינם הם באו בפתאומיות, בכוחות גדולים ומתוגברים מאוד, כיתרו קהילה בודדת וחטפו את כולם, כדי שיהיו כמה שפחות שמועות ועדויות על המקרה, כדי למנוע בריחות והתארגנויות של קהילות אחרות. בכל אסוציאציה כזו אבות פחדו על ילדיהם ונשותיהם, הרי כל אחד שמתקומם, היה וייכשל הוא מסכן את כל משפחתו שלו. כזה היה האיום עליהם. ולמרות זאת, היו לא מעט מקרים והזדמנויות שיהודים מאמינים, אמיצים ומחושבים ניצלו היטב, התגברו והרגו את שוביהם הנאצים החמושים בפעולת בזק ובתחילה בידיים ריקות, חטפו מהם את נשקם ובכך שחררו את אחיהם ונמלטו יחדיו ליערות. כזה בהחלט היה גם אביך, זצ"ל.
(56) דנה, 4/9/2011 12:49
גבורה בשואה
איך זה שסיפור כזה מתפרסם כל מאוחר בשנים? הרי זה בדיוד מה שמלמד על גאוה יהודית ותושיה ומנפץ את המיתוס ש כצאן לטבח
(55) אנונימי, 21/3/2011 22:45
תודה על סיפורך המרגש!
איזה אדם מדהים, בעל תושיה ואומץ, היה אביך, וכמה יהודים חבים לו את חייהם. אני מצטרפת לבקשה שתהפכי את הסיפורים לספר. חובה עלינו לזכור - את הזוועות, ואת סיפורי ההצלה.
(54) יחיאל, 21/3/2011 17:45
ישראל אשר בך אתפאר
טובה תודה מקרב לב על הסיפור המדהים ריגשת אותי מאוד. איזה עונג לקרוא על פסגות של טוב עליהם מעפיל יהודי כמו אביך.
(53) חיה, 19/4/2010 06:27
אכן -העולם הזה למעשים ולא-לתוצאות.
התוצאות אינן בידינו. אנו מצווים לפעול. השכר בעולם הבא ניתן לפי הצער והטרחה של הפעולה הטובה ולא לפי התוצאה. יישר כח גם על הלקח
(52) עפרה, 18/4/2010 17:59
המציאות גדולה מכל דמיון
המציאות גדולה מכל דמיון, והאדם יכל להתעלות באומץ על מציאות שאפילו הדמיון לא מסוגל לתפוס,אכן אביך אדם משיכמו ומעלה, תודה ששתפת אחרים בסיפור זה , אכן ראוי שסיפורים אלו יועלו לכתב, או במדיום אחר שולא ישכחו.
(51) מורן, 14/4/2010 07:35
עצוב מאוד מאוד מאוד כל הסיפורים על השואה
אין מילים, איזה צדיק יסוד עולם!!!
(50) , 13/4/2010 19:34
תודה ששיתפת אותנו
תודה לך טובה על ששיתפת אותנו בסיפורו של אביך המדהים. נראה לי שכדאי מאוד שתהפכי סיפור זה לספר, בשביל הדורות הבאים. לא רק הדורות הפרטיים של משפחתך, אלא הדורות של העם כולו.
(49) אנונימי, 13/4/2010 14:28
מאד מרגש לקרוא את הכתבה על אביך זצ"ל.
הזכיר לי את ספוריה של אמי ע"ה.
(48) תמיר, 13/4/2010 10:29
מסירות נפש לעזרה לזולת.
סיפור מדהים ואיש עוד יותר מדהים. ישר כח על הכתבה! האתר שלכם מדהים.
(47) טליה, 11/4/2010 19:55
"טוב למות בעד אחינו!"
אביך הגיבור מעורר בי התרגשות עזה. זכית בזה שאת בתו כי גם בשתיקתו הצליח להעביר ערכים, שלצערי נעלמו מחיינו כיום. דור נפילים הם היו! אין שני להם! את כתבת את המאמר כסרט נע. כל תמונה נעה לנגד עיניי. ממליצה לביים סרט לכבודו!
(46) עינבל, 11/4/2010 09:02
אני קוראת את זה עם דמעות בעיניים. מי היה מאמין שיש אנשים כאלה ! הוא סיכן את חייו לא פעם ולא פעמיים כדי להציל יהודים אחרים... "ואהבת לרעך כמוך" אני חושבת שהוא אחד האנשים שקיימו את המצווה הזאת על הצד הטוב ביותר. גן עדן מובטח לאדם כזה. והכל הכל בעזרת ה', את זה אסור לשכוח ! ישתבח שמו לעד :)
(45) שמשון, 11/4/2010 08:47
אדם יקר
כשהדמעות חונקות את גרונך,קשה לך לכתוב,אך ברצוני להודות ולשבח אותך על הפרסום,שידעו ילדינו ונכדינו מהקרהאז בתקופה הנוראה בתולדותינו,יישר כח ותהיה נשמתו של אביך היקר לאין ערוך,צרורה בצרור החיים,אמן.
(44) , 11/4/2010 08:26
'מאי הגיבור
הסיפור מרתק...
(43) בנימין פנש, 11/4/2010 08:17
אין בי מילים. אדם שזכה בחייו לקדש את החיים בצל המוות.
ראוי לסרט ולספר שיזכרו וידעו מה עשה האיש ומה אדם מסוגל לעשות מול הבני אנוש שבתקופתו הפכו לחיות טרף.
(42) , 28/10/2009 06:47
שמאי
בכל פעם כשאני קוראת על אנשים קדושים וטהורים שסיכנו את עצמם למען הזולת אני אומרת שאנו עם יחודי מאד הלוואי וירבו אנשים כמותו יהי זכרו ברוך
(41) , 11/10/2009 17:07
אדם גדול כמו שמאי הוא שממלא אותי בגאווה להשתייך לעם היהודי. אני כל-כך שמחה שהוא זכה לחיות במדינת ישראל, אשר בשל גבורתו העילאית גרם לתקומת עמינו הדוויי והמוכה, בזכות אנשים כמוהו נולדתי במדינה, עליה אף לא חלמו הניצולים המעטים. תודה רבה לבת הטובה (באמת גיטל) שהעלית את סיפורו של אביך על הכתב, למען יזכרו כולם את זכרו המבורך. דליה יובל-מרט ח י פ ה
(40) dovbirn, 11/10/2009 16:59
שמאי דוידוביץ
סיפור נפלא ומרגש על אדם הגדול מהחיים הלואי והיו הרבה אנשים כמו שמאי דוידוביץ מעשיו וסיפורו צריכים להיות מונחלים לחילי צהל," ולכל אדם .
(39) תמר, 3/6/2009 02:13
מצמרר.
סיפור מדהים על איש גיבור.
(38) חן, 1/6/2009 16:40
תודה רבה
אני פשוט יושבת ובוכה אל מול הסיפור המדהים של האיש שזכית להיות ביתו. תודה לו ותודה לך, מזמן לא התרגשתי כך. תהיי נשמתו צרורה בצרור החיים ויעלה מעלה מחיל אל חיל וברור שהוא כבר מתענג עם צדיקים בגן עדן. ברוך השם הטוב שהוריד נשמה קדושה כזאת לעולם להזכיר לנו מי באמת מנהל כאן הכל. ישתבח שמו לעד!
(37) דרורה, 1/6/2009 15:34
הכתבה
כל כך כואב וכל כך מרגש. גם אבי הגיע מצכוסלובקיה מהעיר אוסטרווה בשנת 39 וניצל אך משפחתו הוריו ניספו כמוכן משפחת אימי. מי יתן ולא יקרו כאלה דברים קשים לאף יהודי אמן דרורה
(36) אלי, 1/6/2009 11:01
סיפור מצמרר
פשוט להתגאות בכזה בן אדם לא יאמן מצד אחד ליראות זוועות ומצד שני לאזור אומץ ולהציל עוד נפש יהודית
(35) A, 1/6/2009 09:04
תודה על הסיפור הלא-יאמן והמרגש.
(34) דנה.ג., 15/1/2009 03:44
מרגש ולא פשוט לקריאה
קשה לי מאוד לקרוא על השואה. אבי הוא ניצול שואה שלא נפתח ולא סיפר מעולם את סיפורו ומכיוון שהוא נפתר כשהייתי ילדה לא היתה לי אפשרות לשאול אותו שאלות ועל כך אני מצטערת כל כך.
אביך הוא גיבור אדיר - יהי זכרו ברוך
(33) יהודי, 3/11/2008 14:40
אביך הוא אריה! כתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה. אוהב את כל עמנו וגאה באביך ובשכמותו
(32) רוחלה סיוון, 29/4/2008 17:01
גם אני גדלתי מצד אבי בלי משפחה
גם אבי עלה לארץ עם הכשרה ואת משפחתו השאיר בפולניה .
דודי שהיה מורה לעברית ניסה לברוח לארץ אבל האוקראינים תפסו אותו על הגבול ורצחו אותו בדם קר כך שלאבי לא היתה משפחה רק לאימי שנולדה כאן.
אבי כל החיים לא יכול היה לסלוח לעצמו שהוא לא היציל את הוריו ואחיותו אחי ואחותי נקראים על שם סבתי וסבי שניספו בשואה.
כל הכבוד לאביך ז"ל על פועלו הוא חסיד אומות עולם ויותר מזה. חבל שלא היו עוד כמה כאלו אנשים אז היו ניצלים עוד כמה מאות אנשים. כל פעם אני מגלה סיפורים חדשים על השואה .
בשנה שעברה הייתי שם בתופת וזה היה נורא ואיום לראות מקרוב מה שהם עברו קשה לתאר זאת. רק שנמצאים שם מבינים את גודל האסון שהיהודים עברו.
עזרי כוח כתבי עוד סיפורים על אביך
ממני המעריצה של אבי על פועלו לילה טוב
(31) ליאור, 29/4/2008 15:04
מרגש עד דמעות... אשרינו שאנחנו חלק מעם קדוש זה...
(30) אביבה כהן, 27/2/2008 06:14
נגע ללבי
כמי שגדלה ללא סבים,סבתות,דודים ודודות ונקראת אביבה לזכר סביי,שנספו בשואה,הסיפור נגע ללבי מאוד.בכוונתי להכנס לאתר ולקרוא עוד.
(29) מנחם פריד, 13/12/2007 14:07
האיש שהבריח אנשים מהגהנום
היכן אפשר לקנות את הספר?
(28) אלישבע וולף, 22/9/2007 04:53
האיש שהבריח אנשים מהגהינום
ספר מעולה
(27) עדי, 1/1/2007 05:51
היום בימים אלו אנחנו צריכים אנשים כמו אבא שלך... כשארץ ישראל הולכת לעזאזל ולאף אחד לא איכפת.. אנחנ ו צריכים אנשים יהודים באמת וגיבורים! אני מאחלת לך ולכל בני משפחתך רק טוב אושר ושימחה!
(26) עדי זאבי, 17/9/2006 18:18
אביך
אין הגדרה ממשית לאדם טוב, זו הגדרה סובייקטיבית, אכן יש תפיסת מושג בסיסית של קוד מוסרי, ואיני יודע איך להגדיר את אביך. אדם בעל מוסר אתי גבוהה, ריגש כל עצב בגופי, והלוואי ויקומו עוד גיבורים כאלה כי אנו זקוקים להם. ראי בזה כבוד גדול להיות שייכת לשושלת של אלוהות טובה וטהורה. הכנסת לי הרבה בחיים, תודה לך.
(25) יעל, 9/9/2006 19:11
מאד מררגש אותי לדעת שיש אנשים שנותנים את כל מה שיש להם כדי לעזור
הסיפור מרגש עד מאד ,, ולדעתי צריך לפרסם אותו בהרבה מקומות למען אהבת האנושות........
(24) אורטל שמשון, 6/6/2006 03:24
הוא איש כל כך טוב!
הלוואי וירבו אנשים כמותו... באמת בנאדם משכמו ומעלה...
בין הסיפורים הכי מרגשים שקראתי על גיבורי השואה.
הבנאדם הזה הציל כל כך הרבה אנשים, שבאמת מגיע לו כס של כבוד בגן עדן.
חבל שהוא גזר על עצמו שתיקה ולא פתח את גבורתו בפני עוד אנשים.
הוא איש כל כך טוב, כל כך הרבה מכירים לו תודה, באמת אין מילים בפי לתאר את הכבוד שאני רוחשת לו ולמעשיו.
יהי זכרו ברוך.
(23) ירון, 10/5/2006 21:11
אשרי האיש
אני מאחל לאביך אריחות ימים ורפואה שלמה ואני רוצה לומר לך שיש לי כמעט כל יום סיוטים ועולות לי כל הזמן תמונות בראש על מה שקרה ליהודים בשואה אני מרגיש כאילו שהייתי שם זה משהו מוזר כל דבר שאני עושה מזכיר לי את השואה ואת מה שקרה שם
(22) שמשי חנוך, 7/5/2006 16:01
מדהים
גדולה שיש להשאיר לדורות
(21) יצחק, 6/10/2005 12:30
סיפור מדהים ומפעים היתה זו זכות
(20) זאב בורגר, 14/7/2005 11:24
שואה
כנצול שואה כולי הערכה לפועלו של אביך באותם ימי האופל
(19) אביטל, 30/6/2005 06:58
סיפור קורע לב
זה אחד הסיפורים הנפלאים ביותר ששמעתי רואים את מסירות הנפש של יהודי להציל את אחיו ואפילו שהוא יודע שהוא מסתכן ושכל שניה בתחפושת שונה הוא יכול למות אם יגלו אותו םשוט זכית באבא גיבור ואני מצטערת על זה שהוא נפטר אבל מה שבטוח זה שלמעלה יפצו אותו על כל מה שהוא עבר ועל כל היסורים והאי שקט שהיו לו כל ימי חיו בגלל המלחמה..!
(18) מאי, 5/5/2005 11:52
איזה סיפור
הסיפור הזה ממש ריגש אותי אבא שלך היה ממש גיבור ואני נורא מיצטערת שהוא ניפטר.
אני אחת שמאוד אוהבת לשמוע סיפורים על השואה כמה שהם מזעזעים זה מאוד מעניין אותי. מאוד היתרשמתי מהסיפור הזה ואהבתי אותו מאוד
(17) נורית, 9/1/2005 15:25
מה באמת יש בו בספור הזה?
אני לא רואה בסיפור הזה את הגבורה או את התעוזה. הם מתגמדים מול הדבר האמיתי שיש בו: מסירות-נפש, התמסרות אמיתית ואהבת ישראל עזה. את התכונות הללו הגרמנים לא הצליחו לנטרל. הן חזקות יותר מכל כדור- רובה או כלי השמדה אחר. אני גאה להיות חלק מעם שיש בו אנשים כמו האבא שלך! ובמעשים הקטנים שלי, של היום-יום, אני משתדלת להיות ראויה לכך.
(16) שני, 23/12/2004 11:58
יהי זיכרו ברוך
זה הסיפור הכי מרגש, שקראתי בחיי
מלא משמעות ועומק- מחדיר אמונה לבני דורנו, מחזק וגורם לכל אחד מאיתנו לשאול: מה תפקידי בעולם
אשרי אביך שהיה כל- כך יצירתי ובזכות האומץ והביטחון בהשם הציל וניצל
(אני לא חושבת שאביך היה צריך להתייסר על משפחתו, הוא השתדל להצילם- זו לא אשמתו) אני בטוחה שיש עוד סיפורים שהיו במחתרת... זה יהיה נחמד וחשוב אם תצליחו להוציא לאור ספר על אביך זצ"ל
(15) נעמה, 2/12/2004 07:05
סיפור מדהים שאני חוזרת וקוראת בו
ואקריא אוו גם במסע שלי לפולין שיתקיים בקרוב.
רק דבר אחד-אני חושבת שאסור לאמר על היטלר "יימח שמו". זאת מכיוון שאם יימח שמו, יישכח זכרונו, וכך גם יתפוגג זכרון השואה, ואסור שזה יקרה.
צריך לזכור את היטלר, ואת האסון הנוראי, אסור לשכוח.
(14) אדי, 15/10/2004 06:34
כל כך נוגע ללב
סיפור חייו של אביך פשוט העלה לי צמרמורת כשקראתי אותו עכשיו. בזכות אנשים כמוהו העם שלנו הצליח לשרוד במשך השנים. הפגנת חוכמה, אילתור מבריק, יצירתיות ואומץ בלתי רגיל. אביך הוא גיבור אמיתי ואת צריכה להיות גאה בו !
(13) הודיה, 20/9/2004 20:31
התרגשתי עד דמעות
הסיפור הזה ריגש אותי, עד שהתחלתי להזיל דמעות, המשיכי לפרסם את הסיפור הזה, ושהיה זכרו ברוך
(12) חלי, 29/5/2004 21:53
חבל מאד שיותר יהודים לא התחפסו בבגדי נאצים, מדוע?
(11) חי, 29/5/2004 21:28
קטונתי, אך מדוע לא תפרו היהודים בגדי נאצים כדי להנצל?
שאלתי חצופה ומראה על בורות, אך אודה מאד על תשובה מניצולי שואה
(10) ponti, 4/5/2004 02:01
אהבתי, אולי בגלל שזה תיאר פחות צער מסיפורים אחרים
הסיפור הזה מתאר פחות צער מסיפורים אחרים, אולי בגלל העובדה שנראה שאבייך לא סבל יותר מדי בתקופת השואה...
בכל מקרה, אני עושה עכשייו עבודה בנושא אנטישמיות, בחרתי בשואה ואני צריך לקחת סיפור אישי של ניצול שואה והלכניס אותו לעבודה, בחרתי בסיפור הזה...
פונטי, שואה....
(9) אנונימי, 29/4/2004 07:24
מדהים!!!
קראתי את הסיפור והוא פשוט ריגש אותי!!!
אני כרגע בכיתה ז', אני עשיתי עבודת שורשים השנה. שמעתי הרבה סיפורים על השואה אבל הסיפור הזה הציף אותי בדמעות!!!
תודה ששיתפת אותנו בסיפור!!!
(8) ניסן קונז, 24/4/2004 02:19
סיפור מדהים חובה ללמדו בכל בית יהודי
עיני דמעו מהתרדגשות סיפור חיים מדהים .... תהיא נשמתו צרורה בצרור החיים
(7) אסתי, 22/4/2004 13:09
התרגשתי מאוד לקרוא את הסיפור, סיפור זה חייב להישמע ברבים אסור לנו לשכוח ולסלוח.
בזכות אנשים כמו אבא שלך יש לנו חיים ע"י כך שהוא הציל חיים רבים.
תודה לך על הסיפור המרגש, ונוגע ללב יישר כוח. ושוב תודה רבה
(6) נועה, 19/4/2004 07:40
מרגש ביותר...
טובה, סיפורך צימרר אותי בתיאור הפעולות שעשה אביך,
אני מרגישה גאווה אדירה על זה שאביך משלנו.
(5) דקלה, 19/4/2004 06:46
מנוחתו עדן
התרגשתי מאוד וקראתי כל מילה בשקיקה. תודה לך ששיתפת אותנו בסיפור אמיץ לב זה של אביך. ממש חסיד אומות העולם. מקווה שסיפור זה יצא לאור ויופץ בכל העולם!
(4) מלי, 19/4/2004 04:34
חסיד אומות עולם
מדהים ,אמיץ וגיבור צריכים להפיץ את סיפורי הגבורה שלו בכל העולם ביד ושם ואפילו סרט
מדהים ....מנוחתו בטוח בגן עדן
(3) אולגה, 18/4/2004 14:09
כל הכבוד!
רק רציתי להגיד כל הכבוד לכל אותם אנשים שלמרות והכל ואולי אפילו בזכות הכל פעלו ועזרו לאחרים שלא יכלו לעזור לעצמם. הוא היה אדם אמיץ מאוד וכחם מאוד, הייתי שמחה מאוד לפגוש אותו ושמוע את סיפורו. בשביל אנשים כאלה וסיפרים כאלה שווה לחיות, הם מראים את הטוב שבאדם את היכולת להתגבר ולשרוד, ולא רק זה אלא גם לפעול.
אני מגדיאה לאותם אנשים ששלמרות הזוואות עשו את המעשה.
(2) <>, 18/4/2004 10:10
אימא'לה
לפי דעתי זה נורא להיות בגיטו זה נורא בכלל כל העינין של השואה אני נורא רגישה ונורא נורא מעציב ליראות ככה תמונות ודברים מהשואה ולדעת שאנשים הורגים אחרים רק בגלל שהם יהודים ללא סיבה כשהם אפילו לא עשו להם כלום!!!! וכאילו איזה מסכנים אלה שהיו בשואה זה לא אשמתם למה הם היו צריכים למות????? למה????? אני מקווה שאף אחד!!! לא ישכח זאת לעולם כי לשכוח את העבר של המדינה שלך אומר שאין לה עתיד!!!!!!! לזכור ולא לשכוח
נ.ב
אני עושה את טקס יום השואה ואני מבינה ומרגישה מה זה למרות שהילדים בכיתה שלי והכל עושים מזה צחוק למשל יש ריקוד טרבלינקה וילדים מתחילים לצחוק אני בכלל לא מבינה מה מצחיק בזה מקווה שיפסיקו ושאף אחד לא יעשה זאת יותר לעולםםםםםם!!!!
(1) יעל, 18/4/2004 02:21
אשרי העם שאלה בניו.
כל כך הרבה סיפורי גבורה! בעיתות כאלו רואים את גדולתו של העם המיוחד הזה. שהוא מיעוט קטן בין הגויים, כמו שהיהלומים הם מיעוט בין שאר האבנים והמחצבים..