אחת השאלות שיהודים שומרי תורה ומצוות עומדים בפניה לעתים קרובות היא: "אם התורה היא כל מה שהיא אמורה להיות, אז כיצד יתכן שיש יהודים שומרי תורה ומצוות, שבכל זאת מתנהגים באופן לא מוסרי או בצורה לא ישרה?"
אני תמיד שולף את התשובה המוכנה מראש ש'אסור לבלבל בין יהודים ליהדות'. התורה טהורה, זכה, שמימית וישרה מעל ומעבר לכל תיאור. יהודים הם בני אדם, בעלי גוף ורצון חלשים, נאבקים בעולם עוין וחברה עוינת. לכן, לא כולם מצליחים לחיות לפי האידיאלים הנעלים. בימינו קשה מאוד לשלוט בתאוות והתשוקות האישיות ובפיתוי האיום שהחיים מציעים בכל מקום וזמן.
אבל בליבי אני מודע לכך שהתשובה הזאת לא מספקת ולא ממש רלוונטית. היא באמת לא עניינית ומתעלמת מהשאלה האמיתית. שכן, מדוע שמירת התורה והמצוות לא הופכת באופן אוטומטי את האדם לטוב יותר? מהו המרכיב החסר שמונע משמירת המצוות, לתפוש שליטה מלאה על האדם ולרומם אותו? כיצד אדם מאמין ושומר מצוות מסתדר עם הפער בין האידיאל המובטח והמציאות הכואבת שאנחנו רואים סביבנו?
בתוך הכאב שבזמן האבל על אשתי האהובה - שהייתה אדם מהסוג אליו התכוונה התורה, ושחיה על פי האידיאל התורני במשך כל חייה - זכיתי בהארה בנושא זה, ואותה אני עומד לחלוק עמכם.
התלמוד עצמו אומר ש"וזאת התורה אשר שם משה – זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה".
הגמרא לא מציינת או מגדירה מיהם בדיוק הזכאים. ברור שהיא לא סוברת שהזכות הזאת מחולקת כמתנה אקראית או באופן מקרי. הרמב"ן, ממשיך את הרעיון הזה של התלמוד, וקובע שאדם יכול להיות שומר מצוות, לתפקד במסגרת הכללים הטכניים והנהגות התורה, ובכל זאת להיות אדם נורא, גס ונבזי – "נבל ברשות התורה". לכן, הוא מאתגר את היהודים לצעוד צעד נוסף מעבר למילות 'החוק היבש' ולנסות לספוג משמעת אישית אמיתית, דאגה לזולת וקדושה לחיינו.
הנוסחה שלו היא, שאפילו אותם מעשים בחיינו המותרים לנו לחלוטין, חייבים לשאת בחובם קדושה ונאמנות. אולם, נשגבים ככל שיהיו הרעיונות האלה, הם עדיין מותירים אותנו עם השאלה הנוקבת, מדוע לא מספיקה שמירת תורה ומצוות כדי לרומם את האדם לשיאי קדושה.
יושר, מוסריות, כנות, צניעות, התחשבות וסובלנות לאחרים, כבוד עצמי ומשמעת עצמית, כולם חייבים לבוא לפני לימוד התורה.
הגאון מוילנא, שופך מעט אור על הנושא המטריד הזה. משה, במילותיו האחרונות לעם ישראל, מתאר את התורה כברכת הגשם והטל. הגר"א מסביר שגשם יורד על האדמה באופן אקראי. הגשם גורם לצמיחתם של פרחים ושפע פירות, ובאותו זמן גורם גם לצמיחתם של עשבים שוטים, קוצים ודרדרים. כל זרע שנמצא באדמה, רצוי או לא, מתפתח בזכות הגשם. בדומה, הוא מסביר, אנשים המרגילים את עצמם, ומורגלים על ידי הוריהם וסביבתם משחר ילדותם, להיות אנשים טובים – אפילו בטרם היותם מבוגרים דיים ללמוד ולשמור את התורה – התורה עבורם תהיה כמו סם חיים. הגשם יצמיח בליבם פירות טובים.
לעומת זאת, לאלה שחסרים את ההרגל המשובח כבסיס לאישיותם הכוללת, התורה, כמו גשם על שדות הקוצים והעשבים, תהיה כוח שלילי ורעיל בחייהם.
גם אם אנחנו מוקירים לימוד וידע של התורה, ובתי הספר שלנו מלמדים נושאים ורעיונות חשובים, כל עוד האישיות הבסיסית של טוב-לב אינה נוצרת בילדים, נהיה עדים שוב ושוב לחוסר תפקודם של רבים בעולם התורה. לכן, אומרים חכמינו ז"ל בחכמתם ש"דרך ארץ [הנהגות טובות] קדמה לתורה". יושר, מוסריות, כנות, צניעות, התחשבות וסובלנות לאחרים, כבוד עצמי ומשמעת עצמית, כולם חייבים לבוא לפני לימוד התורה. רק אז, גשמי הברכה של לימוד התורה ושמירת המצוות, ייצרו את איש התורה וחברת התורה הרצויים. זאת צריכה להיות המטרה והתכלית העליונה בבתינו ובבתי הספר שלנו. ידע, לכשעצמו, עלול להיות סחורה מסוכנת. רק זריעת הזרעים הרצויים תבטיח את התוצאות הרצויות מגשם התורה שניתך עלינו.
ברצוני להודות לכל אלה שביטאו את תמיכתם וחיבתם אלי עם מותה של אשתי. יהי רצון שכל עם ישראל יזכה להתנחם בזיכרונותינו הטובים ובמעשינו הטובים.
*מאמר זה ראה אור לראשונה בג'רוזלם פוסט.
(12) ליאת, 12/6/2011 03:57
יראת שמיים
בהחלט החינוך למידות טובות הוא אשר יפריח את התורה בליבנו וניכרת תהיה במעשינו. עם זאת אל לנו לזלזל בכוחו של יצר הרע גם בקרב המוסריים בעלי דרך ארץ מבית שבקרבנו, ולכן חשובה תמיד שתהיה בנו הידיעה שיש מי שמסתכל ויודע כל אשר חבוי בלבנו ובכליותינו ואת כל מעשינו גם בחדרי חדרים, וכך נפתח בליבנו יראת שמיים אמיתית- וזה מה שיגרום לנו לנהוג באופן מוסרי כפי רצונו של אבינו מלכנו!!!! לדעתי הבעיה נעוצה בהחלט בחוסר יראת שמיים
(11) מתן, 14/7/2008 05:28
אני מסכים איתך בהכול ויודע את רגשותך חזק ואמץ
"וכי עולם זה אלמא דא שיקרא"
(10) יעל, 7/1/2008 08:05
תודה על המאמר המענין!
התורה היא מתנה מאת הקבה כדי לסיע לנו להתפתח ולצמוח מבחינה רוחנית אסור לקחת אותה כמובנת מאליה או לבצע אותה באופן אוטומטי ולהסתפק בזה,עלינו להטמיע אותה בחיינו בצורה עמוקה ומשמעותית מתוך מוכנות לחשבון נפש ולתיקון עצמי גם אם הדבר אינו קל.
(9) , 4/1/2008 07:56
אהבת והערכת הזולת
הכתבה לא נתה תשובה מספקת עבור השאלה שנשאלה בתחילתו, וגם מאמין אני כי במאמר קצר יהיה קשה לתת תשובה, מה גם שיש כאן פולמוס.
לדעתי שכח כבוד הרב להוסיף את אחד מחוקי עולמינו "ואהבת לרעך עמוך" שאם אדם לא מבין זאת, אז הדרך לשלום ארוכה.
אנחנו כמו שרשרת גדולה, כל אחד משיט יד ע"מ שהשרשרת לא תקרע, אמנם היא נקרעת לא מעט פעמים וכנראה שמשם באות על העולם ייסורי המלחמות והמגיפות.
חשוב לו לאדם לאהוב את מה שהוא רואה ומרגיש, להעריך ולדעת לתת.
לדעתי מצוות הן אינן פטור מלהיות אדם וברור לי שגם אחרים חושבים כך.
תנחומי לרב.
שבת שלום
(8) דן בן יעקב, 2/1/2008 12:04
מיהו טוב ומהו טוב
את עיננו האיר "בעל הסולם " רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל זי"ע - כאשר הסביר כי הטוב נבחן לפי יכולתו להפוך את הרצון לקבל שלו - לרצון להשפיע שפע לחברו . רשע הוא אגואיסט או ר צון של עצמו- וזו סיבת הצרות והגלות. יש ניצנים כיום לשינוי המגמה, בחינוך הילדים - אבל זה יועיל רק אם המבוגרים ישמשו דוגמא לילדים.
(7) איריס, 2/1/2008 05:19
"מורגלים משחר ילדותם"???.
הרב כותב: "אנשים המרגילים את עצמם, ומורגלים על ידי הוריהם וסביבתם משחר ילדותם, להיות אנשים טובים - אפילו בטרם היותם מבוגרים דיים ללמוד ולשמור את התורה - התורה עבורם תהיה כמו סם חיים. הגשם יצמיח בליבם פירות טובים." האם ניתן להבין שאין סיכוי שבעל תשובה יגע בעקבו של מי שנולד בבית דתי ???-רק בוחן לב וכליות, השוכן בשמיים יודע מי אנחנו!וכל השאר הם ספקולציות נמוכות, כי יצר לב האדם אורב לו בכל שלבי חייו, ללא קשר מי היו הוריו!!
(6) אנונימי, 1/1/2008 17:36
תגובה לאסף
הכתבה טוענת שהתורה משפרת את התנהגות האדם כאשר הזרעים שיש בו (דרך ארץ, הנהגות טובות - ללא קשר למצוות) חיוביים.
כאשר הבסיס טוב, אזי התורה מעלה אותנו מדרגה. והתשובה לאיך אנו יודעים את זה היא פשוטה. אנחנו יודעים!
(5) צביקה, 1/1/2008 04:07
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.
(4) אסף, 31/12/2007 14:59
תגובה לרב ול"משה היהודי"
תנחומיי על אשת כבוד הרב.
ובתגובה לכתבתו של הרב, לא הבנתי איזו ערובה יש לו לבנאדם שהתורה אכן משפרת את התנהגות האנשים.
והרי זה מה שמתכוון בהנחת היסוד שלו, כל אדם חילוני ששואל איך זה שדתיים מתנהגים כמו שהם מתנהגים(ומצביע על הנמוכים שבעקומה, אם להשתמש בדוגמתו של משה היהודי).
בעצם כולנו רוצים לדעת ולהאמין שיש בתורה משהו מכוון שמתוקף ביצועי ההנהגות שבה נהפוך להיות טובים יותר.
לצערי, לא הבנתי מהכתבה של הרב את התשובה לשאלתי.
לגבי תגובתו של משה, שניכר שממש מעריץ את הרב, רציתי לומר-
אתה שם את עקומת הפעמון של הדתיים מעל עקומת הפעמון של החילונים.
אני חולק עליך. ואין בידיי שום נתונים סטטיסטים כמו שגם אני בטוח שלך אין. מתוך האינטואיציה ורחשי הלב שנינו מדברים.
איני יודע אם המלבי"ם כתב זאת והיכן, אבל שמעתי פירוש מעניין, שבוודאי תשמח לקטול-
הדתיים צריכים את השיפור הרוחני כדי להגיע לרמת החילוני. הפירוש הזה קלוש בעיני, אך יש בכך כדי להפוך את מיקום עקומות הפעמון שלך.
איני יודע אם כדאי לנו בכלל לעסוק בהבדלים שבין הדתיים לחילונים. אולי כדאי שנתמקד כרגע במה שדומה.
הדומה- כולנו מחפשים להשתפר.
משה היהודי, אמור מעתה, בהצלחה לאחיך בעקומה שמתחתיך ומעליך, וראה עצמך כחלק מאותה עקומה של אותו עם, של אותו מין אנושי.
(3) משה היהודי, 30/12/2007 09:49
כב' הרב ויין : אני מציע הארה נוספת המסבירה את הענין באופן מקיף וחד משמעי :
ה"הארה" שלי באה לאחר שנאלצתי להשתתף בפגישה במשרדו של עו"ד דתי שלא זכה לשם טוב בקהילה עקב היעדר אמינות עסקית. אותו עו"ד התגאה במעשי חסד רבים שעשה ובתעודות שקיבל עקב כך ואשר הוצגו על קירות משרדו, ואז הבנתי :
כולנו הננו חלק מ"עקומת הפעמון" (עקומת גאוס), צדיקים, בינוניים ורשעים. בכל חתך של החברה יש כאלה ויש כאלה. לכן החילוני ה"צדיק" יחסית בוודאי מוסרי יותר מהדתי ה"רשע", אך אם אותו חילוני "צדיק" היה דתי הוא היה עולה במדרגות המוסר עוד יותר, ואם הדתי ה"רשע" היה חילוני הוא היה יורד במדרגות המוסר עוד יותר.
אותו עו"ד דתי לא היה כ"כ ישר, אבל דבקותו בשמירת המצוות העלתה אותו בכמה דרגות לעומת רמת המוסר בה היה שוכן ללא שמירת המצוות.
מדוע לכת רחוק ? אני יודע כי אלמלא שמירת המצוות וקירבת אלוקים הייתי בוודאות אדם פחות מוסרי. במונחים המקובלים הייתי בוודאי נחשב לאדם טוב ומוסרי, אך במונחים נעלים יותר הייתי רחוק מאד ממה שהגעתי אליו בעמל - עמל שרק האמונה והתורה יכולות לגרום לו.
אמור מעתה : העובדה שיש אנשים שומרי תורה ומצוות שמתנהגים באופן לא מוסרי איננה מעידה על התורה - אדרבא, נהפוך הוא, אלמלא התורה הם היו מתנהגים באופן גרוע הרבה יותר. לכן, השוואה של אדם חילוני הנמצא במיקום גבוה על עקומת הפעמון הילונית אל אדם דתי הנמצא במקום נמוך על עקומת הפעמון הדתית איננה הוגנת, וצריך להשוות מיקומים שווים כדי להיווכח בכך שאותו אדם עצמו בעל פוטנציאל "חילוני" יעלה במדרגה כאשר יהפוך ל"דתי".
בסופו של דבר, כל הדתיים משתרעים לאורך עקומת הפעמון שלהם (ציבור=צדיקים בינוניים ורשעים) וכל החילוניים משתרעים לאורך עקומת הפעמון שלהם - אבל עקומת הפעמון של הדתיים כולה נמצאת במדרגה גבוהה יותר מהעקומה של החילוניים.
(2) משה היהודי, 30/12/2007 09:27
הרב ברל ויין מגלם באישיותו ובחוכמתו את גדולת היהדות בכל היבטיה ; צפייה בהרצאותיו היא עונג רוחני צרוף ; הלוואי ואדם כמוהו היה מנהיג העם היהודי
(1) , 30/12/2007 08:35
אם מתנהגים לא מוסרי לא שומרים תורה
שומרים חלק מן המצוות כל רובו של העם. מי ששומר תורה עובד גם על מידותיו וסביבתו רואה שיפור.