הביטו על התמונה הבאה:
 

אתם בוודאי מסוגלים לומר באופן כמעט מיידי מהו החפץ שרואים בה, איזה שימוש ניתן לעשות בו, וכיצד עוד הוא יכול להיראות.

כעת הביטו על התמונה השניה:
 

גם בתמונה הזו אנחנו מייד יודעים לזהות במה מדובר.

אלה הן תמונות פשוטות, ברורות, חסרות כל מורכבות או בעייתיות. בנוסף, אם אין לנו ליקוי-ראיה מסוים, אנחנו גם מצליחים לזהות תוך שניות אחדות את העצם שבו אנו מביטים.

כעת הביטו בתמונה הזאת:
 

סביר להניח שלקח לכם יותר זמן לזהות מה רואים בה. (לאלה שעוד לא זיהו, מדובר בתמונה בסגנון "העין השלישית" – תמונות תלת-מימד, שבעזרת מיקוד מיוחד של העיניים, ניתן לזהות בתוכה תמונה של דבר ברור. נסו לשחק עם הפוקוס של העיניים שלכם, או אולי נסו קצת לפזול לכיוון התמונה).

קחו את הזמן. נסו לזהות מה רואים בתמונה.

אל תמהרו. המאמץ שווה את זה.

אם הצלחתם לזהות, מדובר בתמונה של לב גדול ותלת-מימדי.

יפה, נכון?

איזו תמונה יפה יותר לדעתכם?

איזו מן התמונות הבאות מצאה חן בעיניכם יותר?

אילו הייתי ממשיכה להציג כאן עוד כמה תמונות, איזה סוג הייתם רוצים שאציג? האם הייתם מעדיפים לראות עוד תמונות מהסוג הראשון, הדו-מימדי, הפשוט? או אולי הייתם רוצים לנסות ולזהות עוד כמה עצמים בתוך תמונות 'העין השלישית'?

סביר להניח שרובכם הייתם בוחרים את האפשרות השניה. התמונות הרגילות הן נחמדות, אך אין בהן אתגר, הן לא מיוחדות, והן עלולות לשעמם אותנו בשלב מסוים. התמונות התלת-מימדיות, לעומת זאת, הן תמונות שאיננו נתקלים בהם הרבה. הן מאתגרות אותנו, הן מסקרנות אותנו, והעיקר, כאשר אנחנו סוף סוף מזהים מה רואים בתמונה, התוצאה הרבה יותר מרשימה.

כך שרובינו אכן נפסוק שהתמונות של 'העין השלישית' הן הרבה יותר יפות.

איזה סוג של תמונות הייתם תולים אצלכם בסלון?

כאן התשובה כבר יותר מורכבת.

מצד אחד, אמרנו שהתמונות התלת-מימדיות הן מיוחדות יותר.

אך מצד שני, האם היינו ממלאים את קירות הסלון שלנו בתמונות מסוג זה? בכלל לא בטוח.

כשמסתכלים על התמונות התלת-מימדיות, אנחנו נאלצים להכניס את עצמינו לרמת ריכוז מאד גבוהה, לאמץ את העיניים בצורה מאד מסוימת, ואנחנו לא מצליחים לגלות באופן מיידי (ולפעמים בכלל לא!) מה נמצא שם בתמונה.

התמונות התלת-מימדיות הן יפות, אבל עבור רוב האנשים הן אינן יכולות להפוך לדבר יומיומי כמו תמונות שתלויות בסלון. בסלון שלנו אנחנו מצפים לראות תמונות שאמנם יש בהן ייחוד, אך שאינן מצריכות מאמץ מיוחד בכדי לראות את יופיין.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות עם התמונות התלת-מימדיות?

לתמונות התלת-מימדיות יש תנאים מאד ספיצפיים, שרק אם נלך לפיהם, נצליח לראות את היופי שבהן.

מכיוון שבחיינו היומיומיים איננו אוהבים 'להתכופף' לחוקים כאלה מחמירים, אנו לרוב נעדיף לתלות בסלון את התמונות הפשוטות יותר. אנחנו לא מחפשים סיבוכים מיותרים בחיים, ורובינו אף משקיעים מאמצים רבים במציאת פתרונות ל'חיים קלים' (האם זו לא רוב מטרתה של התפתחות הטכנולוגיה בעידן המודרני?).

עם זאת, מדי פעם אנו נהנים מהאתגר הנדיר של גילוי הדמות המסתתרת בתוך התמונות המיוחדות, התלת-מימדיות. לא היינו רוצים לוותר עליהן לחלוטין. זה כמו תשבץ או חידת הגיון, שמדי פעם אנו נהנים להרהר בהם.

אם כך, יתכן שנבחר לקנות ספר עם מקבץ של תמונות כאלה, ונעמיד אותו על המדף בסלון. כך, מי שירצה, יוכל בזמנו החופשי לעיין בו, בקצב שלו ובזמן שהוא בוחר.

חלקנו יבחר אולי אפילו לתלות תמונה אחת כזו בסלון, אבל רק אחת. סתם, בשביל העניין.

לא נרצה לוותר לגמרי על קיומן של תמונות כאלה בביתנו (כי הן כל כך יפות), אבל... בלי הגזמה... לא כל יום. לא בכל קירות הסלון.

שבת

השבת היא יום אחד בשבוע, שחלים בו איסורים רבים.

כולנו יודעים שאדם שאינו רגיל לשמור שבת, עלול להיתקל בקושי רב בנסיון הראשון שלו לנהוג ע"פ חוקי ההלכה.

אסור להדליק אורות, אסור לבשל, אסור לראות טלוויזיה, אסור לנסוע באוטו או באופניים, בקיצור – למי שלא רגיל לזה (ובעצם, גם עבור אלה שתמיד שמרו שבת), מדובר ביום של הרבה מאד מגבלות ואיסורים.

אבל... השבת גם עשויה להיות יום מיוחד במינו. יום של שיחה מעמיקה עם בני המשפחה ועם חברים. יום של העמקה בספרים שלא הגענו אליהם כל השבוע. יום של זמן איכות עם הילדים. יום של מחשבה על המצב הנפשי שלנו, על הרמה הרוחנית שלנו. יום של חשבון נפש, סיכום השבוע שהיה, ותכנון עקרוני של השבוע שיהיה.

אם רק נצליח לחשוב על השבת במושגים של התמונה התלת-מימדית, יתכן שנגלה בכל האיסורים והמגבלות הללו – שיש להם דווקא אפקט משחרר, ולא כובל!

אם רק נצליח להתיחס לחוקים ולמגבלות שקיימים בהלכות השבת, כמו שאנו מתיחסים אל ה"חוקים" שבעזרתם ניתן לראות את התמונות התלת-מימדיות (מיקוד מיוחד של העיניים, סבלנות, זוית ספציפית של התמונה, וכו') – יתכן שנבין שהחוקים הללו רק באים לסייע לנו לראות את העומק והיופי החבוי ביום המיוחד הזה, בדיוק כמו שהחוקים המיוחדים להסתכלות בתמונות התלת-מימד הם אלה המאפשרים לנו לראות את ייחודיות התמונות.

הרי, בחיי היומיום שלנו אנחנו לעיתים לא מספיקים באמת לשוחח עם בני המשפחה ועם החברים (למעט שיחות של העברת מידע ספציפי, או חלוקת חוויות זה עם זה). כמה זמן אנחנו באמת משקיעים בשיחה עמוקה על משמעות החיים עם בני המשפחה ועם חברים?

בואו נודה בזה, כשנפגשים עם חברים, בדרך כלל הולכים לעשות משהו (סרט, קניות, מסעדה, ארוחה...). כמעט שלא יוצא לנו פשוט להיות איתם.

ביום השבת, יום בו איננו רשאים לנסוע למקומות, או להדליק טלוויזיה ולראות איזה סרט ביחד, אנחנו פתאום "נאלצים" להיות זה עם זה בעצמינו. ללא 'אמצעי עזר'.

יתכן שכל האיסורים הקיימים בשבת, פשוט באים לשחרר אותנו מנתיבי הבריחה שלנו, וכך מסייעים להפגיש אותנו עם עצמינו, באופן ישיר.

נסו לדמיין את זה. יום שלם, מבוקר עד ערב, של שהייה בנוכחות אנשים מסוימים, כשאין מה לעשות חוץ מלשוחח זה עם זה.לדבר על דברים ברומו של עולם, לאכול ביחד, לשיר ביחד, לשבת על הדשא בחוץ, להתעמק בקריאת ספר בעל מסר עמוק, להתרפק על הספות שבבית,לחשוב לעומק על מהות חיינו, ופשוט להיות אחד עם השני. להיות עם עצמינו.

החוקים המיוחדים של השבת הם הם אלה המאפשרים לנו להשתחרר משגרת היומיום, ולחדור לתוך עומק מהות החיים. בלעדיהם לא היינו מצליחים.

מובן שאי אפשר לנהל ככה את כל החיים שלנו. כמו בתמונות התלת-מימדיות, לא היינו ממלאים את כל הסלון בהן. לא היינו מבלים שבוע שלם של שיחה עמוקה. הרי החיים מורכבים גם מהמימד הגשמי, המעשי, ואי אפשר לברוח ממנו.

אך כמו התמונות ההן, אם נקפיד, רק מידי פעם, להקדיש את הזמן השקט הזה לבני המשפחה, לחברים, ובעיקר לעצמינו, יתכן שנגלה עולם הרבה יותר עמוק ומיוחד מהעולם היומיומי שאנו מנהלים במשך כל ימות השבוע. נרים את הראש לפעמים מה"ים" של התמונות הפשוטות, בשביל לראות עולם עמוק ומורכב יותר.