חג השבועות מנציח את המאורע החשוב ביותר לעם היהודי – קבלת התורה במעמד הר סיני – אירוע היותנו לעם. העובדה, שדווקא חג חשוב זה, הוא אחד מהפחות מוכרים, די מוזרה ובהחלט מעוררת מחשבה.

שבעת השבועות של "ספירת העומר", שתחילתם בפסח, מגיעים לפסגתם בחג השבועות. גם שמו של החג ניתן לו על שמם של אותם שבעה שבועות, שקדמו למעמד הר סיני.

לפני כ-3,300 שנה, לאחר שעם ישראל יצא בליל פסח ממצרים, הוא פתח במסעו אל עבר מדבר סיני. שם, בלב המדבר, זכתה האומה הישראלית כולה – כשלושה מליון גברים, נשים וטף – לחזות במו עיניהם במהפכה הא-לוהית האדירה:

"וידבר ה' אליכם מתוך האש, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ויגד לכם את בריתו אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים, ויכתבם על שני לוחות אבנים." (דברים ד, יב-יג)

מתן התורה היה אירוע יוצא דופן ורב רושם, שהטביע חותם בל יימחה על האומה היהודית – חותם של אמונה ותכליתיות בחיים. ומאז, גם לאחר שלושת אלפים ושלוש מאות שנים, מהווים יסודותיה של התורה (אמונה בא-ל אחד, צדק, אחריות אישית וכן הלאה), את בסיסו המוסרי של העולם המערבי כולו.

כיצד חוגגים?

יתכן ואחת הסיבות לאלמוניותו היחסית של חג השבועות, היא העובדה, שאין לו סממנים אופייניים כמו לדוגמא: השופר, הסוכה, המצה או החנוכייה.

דווקא בגלל חשיבותו הפנימית העמוקה של החג, אין בו סמלים 'חיצוניים', העלולים להסיט אותנו מהציר המרכזי, סביבו סובבים חייו של עמנו – התורה.

אם כך, כיצד בכל זאת מנציחים את חג השבועות?

מנהג נפוץ הוא להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. בהיות התורה, הדרך שניתנה לנו מבורא העולם, על מנת להגיע לשלמות אישית, נקרא לימוד לילי זה בשם: "תיקון ליל שבועות" – בהתייחס לתיקון העצמי שנעשה בלילה זה.

התורה רומזת, שנשמותיהם של גרי כל התקופות, עמדו אף הן במעמד הר סיני.

בנוסף לכך, בבוקר החג נוהגים לקרוא בבתי הכנסת את "מגילת רות". מדוע? רות הייתה אישה מואבייה, שאהבתה לא-לוהים ולתורתו הובילה אותה להתגייר. התורה רומזת, שנשמותיהם של גרי כל התקופות, עמדו אף הן במעמד הר סיני (דברים כט, יג):

"ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' א-לוהינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום."

קשר נוסף בין רות לבין חג השבועות הוא – דוד המלך, מצאצאיה של רות, שנולד ונפטר ביום זה.

מנהג נוסף הוא קישוט בתי הכנסת בענפים ובפרחים, לזכר מרבד הירק והפריחה, שעטף את הר סיני לכבוד מתן התורה. רבים נוהגים לקשט באופן דומה גם את בתיהם, וכמובן שיש להיזהר, שלא להשתמש בצמחיה הציבורית או בצמחים מגינות פרטיות ללא קבלת רשות מפורשת.

התנ"ך מקשר את שבועות גם עם ימי הקציר ואסיף הפירות הראשונים ומציין את הבאת ביכורי הפרי לבית המקדש, כביטוי הודיה לבורא עולם (ראה שמות כג, טז; לד, כב ובמדבר כח, כו).

מאכלי חלב

המנהג היהודי המוכר ביותר, הוא אכילת מאכלי חלב (ודבש) בחג השבועות. המחלבות הגדולות בארץ הפכו את חג השבועות לחג "שלהן" – הן מפיצות חוברות מתכונים, עורכות מבצעים ומגבירות את מסעות הפרסום לקראתו – אך חשוב לזכור, שאכילת מאכלי החלב אינה מטרה בפני עצמה, כי אם אמצעי, שבא להזכיר לנו את הנקודות הבאות:

1. הספר "שיר השירים" (ד, יא) מתייחס לטעמה הערב והמזין של התורה במלים: "נופת תיטופנה שפתותיך... דבש וחלב תחת לשונך."

2. הפסוק בשמות (כג, יט) מתייחס לחג השבועות, בסמיכות לאיסור אכילת בשר עם חלב. לכן בשבועות אנחנו נוהגים לאכול סעודות נפרדות, אך סמוכות – האחת של חלב והשנייה של בשר.

3. מייד עם קבלת התורה בהר סיני, התחייבו בני ישראל למצוות השחיטה היהודית. אך מכיוון שלא היה להם זמן להכין סעודה בשרית לחג (כל הבשר שהיה ברשותם לא נשחט כהלכה), הם אכלו בחג זה מאכלי חלב.

   (להרחבה וטעמים נוספים לחץ כאן)

עליה לרגל לכותל המערבי

מלחמת ששת הימים הסתיימה בשנת 1967, ימים ספורים לפני חג השבועות. הכותל המערבי שוחרר ובפעם הראשונה, לאחר 20 שנות כיבוש, יכלו היהודים להגיע אל המקום המקודש להם ביותר. בשבועות עצמו, נפתח הכותל המערבי למבקרים. באותו יום בלתי נשכח, צעדו ברגל אל הכותל למעלה מ - 200,000 יהודים...

נחילים נחילים של צועדים, הולכים ומצטרפים יחד לנהר אדיר.

בשנים שלאחר מכן, "מסע רגלי של עולי רגל" הפך למנהג קבוע. לפנות בוקר – לאחר לילה של לימוד תורה – מתמלאים רחובות ירושלים בעשרות אלפי יהודים, הצועדים לעבר הכותל המערבי. המראה מדהים ביופיו – נחילים נחילים של צועדים, הולכים ומצטרפים יחד לנהר אדיר, הזורם ומתנקז לנקודה אחת – שריד בית המקדש – הכותל המערבי.

גם מנהג זה מקורו בתנ"ך – שבועות הוא אחד משלושת הרגלים, בהם היה עם ישראל עולה לירושלים, אל בית המקדש ומתכנס יחד לחגוג וללמוד.

חג שמח!