אסתר המלכה ביקשה שהמגילה המגוללת את סיפורה, מגילת אסתר, תיקרא ותסופר לדורות לעתיד לבוא. המלכה אסתר הותירה מורשת שמדברת אלינו עד היום. 

להלן שישה שיעורים לחיים מאסתר המלכה:

1.  סייג לחכמה שתיקה

המפתח להישארותה של אסתר בארמונו של אחשוורוש היה יכולתה לשמור סוד. מרדכי הורה לאסתר שלא תגלה את מוצאה, שהיא יהודיה. הזמן המתאים עדיין לא הגיע ואסתר נדרשה לשלוט באמנות השתיקה. 

לפעמים אנו נדרשים להגן על פרטיותנו או על פרטיותו של אדם אחר. כמה מערכות יחסים ניזוקו וכמה חברויות הסתיימו כיוון שלא הצלחנו להימנע מדיבורים? נתנו בנו אמון, אך אנו לא הצלחנו להתאפק ולשמור סוד. ייתכן שסיפרנו יותר מדי וחשפנו פרטים אינטימיים על חיינו. בעולם של ימינו, עם המדיה החברתית, אנו חשופים לתמונות ולשיחות שאמורות להיות אישיות. צניעות אינה רק עניין של לבוש. צניעות מדברת על חיים מתוך כבוד ורגישות, הידיעה במה לשתף ומתי, ואילו דברים לא לחשוף בפני כולם.

2.            אולי לעת כזאת: יש לכל אחד ייעוד

 

מרדכי אומר לאסתר שעליה לשוחח עם המלך ולהתחנן למען עמה. היא עונה: "כל עבדי המלך והעם... יודעים אשר כל כל איש ואשה אשר יבואו אל המלך... אשר לא ייקרא אחת דתו להמית... ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום!" (אסתר, ד', יא') היא מספרת למרדכי.

תשובתו של מרדכי נותנת לאסתר כיוון. "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"? לא תוכלי לשתוק ולעמוד מן הצד כשאת עשויה לתרום בצורה כל כך משמעותית לעמך.

כל מפגש, כל כישרון וכל יתרון שיש לנו, ניתנו לנו למען מטרה מסוימת. לכל אחד מאיתנו יש טביעת אצבע רוחנית ייחודית שעליו להשאיר בעולם הזה. האל שם אותנו בדיוק במקום שבו עלינו להיות כדי למלא את המשימה שלנו. אסתר מבקשת להוריש לנו שנוכל לגלות את משמעות קיומנו. 

3.            חיו חיי אומץ וחמלה

אחרי שהיא לוקחת על עצמה את המשימה אומרת אסתר, "ובכן אבוא אל המלך, וכאשר אבדתי אבדתי". אני מסתכנת וייתכן שאמות אבל אשקיע את כל כולי. אאזור אומץ כדי לעשות את המקסימום שלי.

ככל שהשנים חולפות, אנו לעיתים נותרים עם חרטות: לו רק הייתי עושה, הייתי אומר/ת, הייתי מנסה... אבל כבר מאוחר מדי.

אסתר מעבירה לנו מסר שנאזור אומץ, ניקח אחריות ונדע שלפחות ניסינו להשפיע.

באחד הראיונות האחרונים שהעניקה אמי (הרבנית אסתר יונגרייז ז"ל) היא נשאלה, "מה את רוצה שיהיה חקוק על המצבה שלך?"

היא ענתה, "אני רוצה שתכתבנה שלוש מילים: היה לה אכפת".

4.            חפשו את יד ההשגחה הנסתרת בכל דבר

במגילת אסתר כולה אין שום התייחסות גלויה לאלוהים. השם "אסתר" נגזר מהמילה "נסתר", ואילו "מגילה" נגזרת משורש ג.ל.ה. אסתר מגלה את הכוח החבוי בתוך האמת.

כמה קל לחשוב שהחיים הם רק אוסף של אירועים מקריים. הסיפור של חג פורים עשוי להיראות כמו סיפור טבעי שהתרחש על פני שנים רבות. המלך בחר במקרה אישה יהודיה צעירה ותמימה, מרדכי במקרה שמע על מזימה נגד המלך, המלך במקרה סבל מנדודי שינה, וכל החלקים פשוט הסתדרו במקומם. 

אסתר מעודדת אותנו להתעורר ולשים לב ליד האלוהים המתבטאת בחיי היומיום. לא רק בניסים הגדולים כמו חציית ים סוף, אלא גם בדברים הקטנים. אלוהים נמצא בכל זריחה, בכל נשימה שאנו נושמים (במיוחד השנה!), בכל הצלחה או אכזבה שהחיים מביאים עמם. לא תמיד נבין את דרכיו של האל, אולם נוכחותו תמיד נמצאת כאן, גם בתקופה המאתגרת ביותר שעמה עולמנו מתמודד.

אסתר סירבה לאבד תקווה כשנדמה היה שנוכחותו המגוננת של אלוהים אבדה בערפל האפל. היא ידעה שבסופו של דבר, גם אם זה מרגיש שידו של האל נסתרת, הוא מכוון את הכל ומשגיח עלינו. והוא לעולם לא ינטוש אותנו. 

5.            לא להשתחוות להמן

מרדכי סירב להשתחוות או לכרוע ברך בפני המן.

לכל דור יש את ההמן שלו. כל כוח שמאיים על היכולת שלנו להתחבר לנשמה או מנסה לצנן את התשוקה שלנו למה שנכון ואמיתי הוא למעשה 'המן'. המן הוא צאצא של עמלק, האומה הראשונה שניסתה להשמיד את העם היהודי אחרי יציאתו ממצרים. היינו אז מחוברים לאלוהים, משגשגים מבחינה רוחנית ושאפנו להביא ברכה לעולם הזה. הם ניסו למחוץ את רוחנו.

תמיד יהיו אנשים שיזלזלו בתשוקה שלנו להיות טובים יותר ולחיות ברמה רוחנית גבוהה יותר. יהיו אנשים שילעגו לכך שאנו נלחמים על האמת שלנו, על העם שלנו ועל ארצנו. לא נוותר. לא נכרע ברך. לעולם אל נאבדו את השאיפה לעשות טוב. נישאר חזקים, כפי שעשה מרדכי.

6. אחדות מובילה לעוצמה

המן מתאר את העם היהודי באוזני המלך כעם "מפוזר ומפורד". מילותיו מצמררות. הרעיון מאחוריהם: הם רבים ומתקוטטים זה עם זה ללא הרף. אל לך לדאוג שמא הם יתאחדו ויפתחו במתקפה, הם לא מסוגלים להסכים על דבר. איש לא יבוא להגנתם כיוון שהם שנואים. היפטר מהם.

אסתר מצליחה במשימתה להציל את העם היהודי על-ידי כך שהיא מאחדת את היהודים ומחברת ביניהם באמצעות תפילה וצום. "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי ואל תאכלו שלושת ימים". היא מורישה לנו משאלה. אסתר מבקשת מאיתנו לחגוג את פורים בשמחה, מסיבות, צדקה ומשלוח מנות זה לזה. אסתר אומרת לנו ליצור תחושה של אחדות ושלום. זוהי תרופת הנגד לכל ההתקוטטות והשנאה – להושיט יד זה לזה מתוך חבֵרות. אחדות מביאה עמה כוח.

אויבינו מעולם לא שאלו, "איזה סוג יהודי אתה? לאיזה זרם דתי או פוליטי אתה משתייך?" אף אחד לא ניצל מתאי הגזים על בסיס נטיה דתית או פוליטית זו או אחרת.

איננו חייבים להיות זהים. עלינו רק לדעת שכולנו אחים ואחיות, משפחה אחת. אחדות ללא אחידות.

הפסיקו לשפוט. התחילו לאהוב.

שיהיה לכולנו פורים שמח.