מגילת אסתר מלאה בפרטים ותיאורים של התקופה שבה התרחש נס פורים. אחת הדמויות המרכזיות בסיפור המגילה הוא המלך אחשוורוש. אחשורוש הוא מלך חזק המולך מהודו ועד כוש, על 127 מדינות. ממלך בעל סמכות ושלטון חזק כל כך היינו מצפים לתבונה פוליטית, לערמומיות שתאפשר לו להחזיק במושכות השלטון של אימפריה ענקית כזו, אבל אם נתבונן בהשתלשלות האירועים, צורת ההתנהלות של אחשורוש תמוהה מאוד.

"בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו". מצד אחד נראה שהמלך עושה הכול בשביל להיטיב עם היהודים: "עשה המלך.. משתה...והשתייה כדת אין אונס...כרצון איש ואיש" – הכל בהכשר מהודר, כדי שירגישו בנוח, ומצד שני, כשהמן מבקש להרוג את היהודים הוא מסכים אתו, ואפילו מרשה לו לעשות את זה בלי תמורה. מה קורה כאן? האם אחשוורוש רוצה להיטיב עם היהודים או להיפטר מהם?

התנודות בהתנהלות של אחשורוש ממשיכות לכל אורך המגילה. כשהוא שומע את בקשתו של המן להרוג את היהודים, מיד המלך נותן לו את מבוקשו להשמיד ולהרוג את כל היהודים ומוסר לו את טבעתו, טבעת המלך המעניקה סמכויות נרחבות למי שעונד אותה. וכל זה אחרי שהוא מרומם אותו מעל כל השרים ומצווה על כולם להשתחוות להמן.

בהמשך, כאשר אחשוורוש שומע על שמרדכי הציל אותו משני מורדים בחצר המלוכה, בקש דווקא מהמן לבצע את העבודה הבזויה של הובלת מרדכי על סוס ברחוב העיר, ועוד יותר כששמע מאסתר שהיא יהודייה והמן רצה להרוג את עמה, קם המלך כשחמתו בוערת בו, והוא מצווה לתלות את המן כאחרון הפושעים.

הרי הוא הסכים עם המן להרוג את היהודים ונתן לו את הטבעת, וכי המן אשם בזה שאסתר יהודיה? הרי גם אחשורוש עצמו לא ידע! מה השתנה פתאום אצל אחשוורוש?

תנועת מטוטלת

התנהלותו של אחשוורוש מזגזגת ולא ברורה, הקיצוניות והתנודתיות מעלות את השאלה, איך הוא שמר על יציבות שלטונית עם הפכפכות שכזו?!

לגבי היהודים: לא מובן מה האג'נדה שלו – בתחילת המגילה הוא מזמין אותם למשתה חגיגי ואחר כך הוא רוצה להרוג אותם.

עם המן: בהתחלה הוא מקבל את ההצעה שלו בידים פתוחות, ואחר כך הוא מוציא אותו להורג.

אפילו הסיפור עם ושתי מעורר תמיהה. כשושתי מסרבת להזמנה של אחשורוש לבוא למשתה, נוצרת בעיה, "לדעת מה לעשות במלכה ושתי אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשוורוש". ממוכן [הוא המן] יועץ למלך להרוג אותה "וייטב הדבר בעיני המלך..."

להרוג את ושתי! ממש גאונות! מה כל כך טוב בעצה שנתן ממוכן, וכי המלך לא היה יכול לחשוב על העצה הזו לבד? הוא היה צריך יועץ מדופלם שיחשוב על הפתרון הפשוט והקל הזה?!

עוד מאורע שמעורר תמיהה הוא מה שקרה "בלילה ההוא" שבו נדדה שנת המלך. המגילה מתארת איך המלך נרגע לאחר שהחליט שמרדכי יקבל את השכר המגיע לו. וכי זה מה שהפריע לאחשוורוש, חוסר הכרת הטוב שנעשה בממלכה שלו? האם באמת מדובר במלך הגון וישר שמולך מהודו ועד כוש, עד שמה שמפריע לו זה חוסר הכרת הטוב שנעשה למרדכי?

שרידות פוליטית

הגמרא במסכת מגילה בדף יא, א, מסבירה שאחשוורוש טעה וחישב שעברו 70 שנות גלות בבל ואם היהודים לא נגאלו עד עתה, הם יותר לא יגאלו, ולכן כשהוא עורך את המשתה הוא מוציא "כלים מכלים שונים"- את כלי המקדש (רש"י במקום).

בדף יב, ב, כתוב שושתי היתה בת למשפחה מלכותית – משפחת נבוכדנצר מלך בבל, ולעומת זאת אחשוורוש היה שומר הסוסים של אביה.

משתי סוגיות אלו רואים שלאחשורוש היו שתי בעיות, שני איומים על השלטון היציב שלו בממלכה האדירה.

האחת – השליטה שלו על כל הארצות שמהודו ועד כוש היתה אבסולוטית, מלבד עם אחד, העם היהודי שמאמין במלך אחר, וכאשר תגמר הגלות ויבנה בית המקדש, הם יעברו לשלטון יהודי. כולם יראו שהם גם עובדים למלך האחר הזה. אחשורוש לא יכול היה להשלים עם הסדק ולו הזעיר ביותר בשלטון היחיד האבסולוטי שלו.

השנייה- הוא עצמו לא מבית מלוכה, הוא בסך הכל שומר סוסים פשוט, וושתי לעומתו, שהיא ממשפחת המלוכה נמצאת שם כל הזמן להזכיר לו את העובדה הזו.

שתי בעיות אלו מפריעות למלך אחשוורוש עד שהוא מפתח אובססיה חריפה. הוא איננו יכול לטפל בבעיות הללו מפני שעצם ההתעסקות בסוגיות אלו יש בו משום הודאה ששלטונו איננו יציב, ואחשורוש, כמו כל שליט או פוליטיקאי ממולח לא מרשה לעצמו לגלות אפילו קמצוץ של חולשה.

לכן מחליט המלך לטפל בבעיה הראשונה שלו עם היהודים בצורה אסטרטגית ולקרבם ולהיטיב אתם במשתה כרצון איש ואיש, ולהוציא "כלים מכלים שונים" (כלי ביהמ"ק – רש"י במקום), ובמהלך זה מנסה המלך אחשוורוש להוכיח שאינו מאוים מהעם היהודי אלא הוא עם כשאר העמים. בית המקדש כנראה כבר לא יבנה. בדרך זו מתמודד אחשוורוש בבעייתו עם היהודים בצורה עקיפה מבלי לחשוף את חולשתו.

באותו משתה מזמן אחשוורוש את המלכה ושתי לבוא לפניו, "ותמאן המלכה ושתי", ואומרת הגמרא – שלחה לו דברי גנאי שהיא מבית המלוכה והוא לא.

נקלע המלך לבעייתו השנייה – הוא כבר לא מסוגל להישאר שליו מול ההתרסה המביכה כנגד השלטון שלו באירוע מרכזי עם כל הבכירים של המערכת השלטונית. ומצד שני הוא אינו יכול להודות בחולשתו שזה מפריע לו שהיא מבית מלוכה,

ייעוץ פוליטי

כאן נכנס ממוכן לתמונה: "לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים... לבזות בעליהן בעיניהן" וכו'. ממוכן קולע בדיוק למטרה. הוא מציע למלך שזו בעיה לאומית ולא אישית. "הנשים לא יכבדו את בעליהן, זה עלול לפגוע במרקם החיים של הממלכה כולה". זו סוגיה בעלת עניין ציבורי!

ממוכן שהוא בעצם המן מטפס מעלה בסולם השררה של מרכז השלטון בשושן, ומחליט לטפל גם באובססיה השנייה של המלך – ביהודים. "ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד... ואם על המלך טוב ייכתב לאבדם". המלך קופץ על המציאה, כבר המון זמן הוא מחפש פתרון לבעיית היהודים אבל לא יכול לעשות כלום בנידון כדי לא לגלות חולשה, עכשיו המן יעשה את זה בשבילו. כדי שהתדמית הציבורית של הגזירה תשא את טביעות האצבע של המן בלבד, הוא נותן לו את טבעת המלך. רק כך יהיה ברור שהמן יכול להחליט לבד להרוג עם שלם,

המלך מרוצה. 2 הבעיות נפתרו במחי יד אחת, של המן.

אובססיה חדשה

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך". כאן מתעוררת למלך אובססיה חדשה. בגתן ותרש רצו להרוג את אחשוורוש, אמנם הם נתפשו והוצאו להורג אבל זה אומר שיש גורם בממלכה שמעוניין להרוג אותו ולמלוך תחתיו. מיהו האיש החותר תחתיו? המלך מחליט לגדל את מרדכי ובכך חושב לתור אחר מי שינסה למנוע ממרדכי לחשוף את המורד האמתי.

כעת הוא ממתין לראות מי מבקש לשלוח יד במרדכי.

אחרית דבר

"ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה" במשתה מספרת אסתר לאחשוורוש כי היא יהודייה והמן רוצה להרוג את עמה.

המלך נקלע לבעיה. כעת אי אפשר לטפל בבעיה שלו עם היהודים ולהוציא לפועל את גזרת המן, מפני שאי אפשר להרוג את העם של המלכה, וברור שהמן לא יכול לעשות זאת בלי לקבל רשות מפורשת מאחשוורוש אחרי שנודע שאסתר יהודייה, הוא כבר לא יכול להסתתר מאחורי הקלעים, ולהשאיר את הרושם שזו מזימה של המן בלבד.

המלך מתכחש לזה שידע שהמן רצה להרוג את היהודים, ויוצא נסער ומוטרד על בעית היהודים שחזרה לקדמת הבמה.

"ויאמר חרבונא... הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך... ויאמר המלך תלוהו עליו"

חרבונא במילים קצרות אלו, מגלה למלך שהמן מחפש להתנכל אישית למרדכי ומראה לו את העץ שהכין המן לתלות את מרדכי.

המלך חושש שהמן סידר אותו. מתוך רצון לסגור חשבון אישי עם מרדכי, ניסה להתנכל לכל היהודים, ואולי המן הוא זה שממנו חשש המלך לאורך כל הדרך שמנסה לחתור תחתיו. לכן מחליט אחשורוש להוציא אותו להורג ולתלות אותו (ולא מפני שגילה על גזרת היהודים, שידע עליה מתחילה).

אם כן, אין פה הפכפכות וקיצוניות. יש פה מלך שמולך מהודו ועד כוש, 127 מדינות, ממוקד מטרה ושומר על המלוכה שלו עם אובססיה לא לחשוף את חולשותיו. הוא מקשיב לעצת ממוכן כי היא פותרת לו בעיה אישית עם ושתי. וכשהוא מגדל את מרדכי ומרכיב אותו על הסוס זה לא מתוך הכרת הטוב, אלא רק כדי לחשוף את הבוגד בתוך הממלכה שלו. וכשהוא מגלה כי הוא החשוד המרכזי בחתירה תחת שלטונו של המלך, הוא הורג את המן צורר היהודים.

וכעת נותר רק להבין למה בסוף הסיפור, הוא מגדל את מרדכי ונותן לו את טבעתו ואת בית המן, מה המניע שלו כעת?

אחשוורוש יודע מה שכל אמריקאי יודע:

"!If you can't beat them, join them" (אם אינך יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם)

פה בעצם חוזר אחשוורוש לתכניתו המקורית בתחילת המגילה לקרב את היהודים ורק המן הוא זה שהסיט אותו מהתכנית הראשונה, והוא שכתוב ברש"י פרק א' פסוק א' "הוא אחשוורוש- הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו".