לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




איך ניצחנו את המן

איך ניצחנו את המן

דרך הבנה מעמיקה בסיפור המגילה נבין את אחד מיסודות האמונה היהודיים העמוקים ביותר.

מאת

הסיפור של מגילת אסתר די מפורסם, ואף-על-פי-כן כשמנסים להבין את הסיפור שלב אחרי שלב, מגלים שאלות רבות ומגוונות.

בסיפור המגילה, אסתר הזמינה את המלך ואת המן למשתה. במשתה המלך שאל מה היא רוצה, והיא ענתה תשובה מפתיעה. במקום לבקש משהו, היא רק ביקשה שיבואו שוב למשתה מחר, ואז היא תודיע את בקשתה. למה להמתין? מה היא חשבה להרוויח בכך שתדחה את העניין ביום נוסף?

קודם שנענה על שאלה זאת, נראה מה באמת קרה באותו יום נוסף בשני מישורים שונים: נדווח מה קרה אצל אחשורוש ואצל המן.

באותו לילה, נדדה שנת המלך. הוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות שלו, וגילה שהוא חייב טובה גדולה למרדכי שהציל את חייו מהרעלה ומעולם לא קיבל שכר על כך (חכמי הגמרא מוסיפים, שנדודי השינה היו דווקא בגלל הזמנת המן למשתה. המלך חשש שיש כאן מזימה נגדו, ולכן נדדה שנתו. אבל כמובן, שאסתר לא ידעה שזו תהיה התוצאה).

נעבור עכשיו למישור השני – להמן הרשע.

המן יצא מהמשתה (הראשון) שמח וטוב לב, וראה את מרדכי שלא קם ולא זע לכבודו (למרות הצו להשתחוות לו). הוא כעס מאד, והחליט לתלות את מרדכי והכין לכך עץ בגובה חמישים אמה, בערך 25 מטר (הוא לא מצא עץ בגובה שכזה באופן טבעי והוא שקד רבות על הכנת עץ התליה, נקודה שבסופו של דבר היתה מכרעת בכל הסיפור). למחרת, דבר ראשון בבוקר, הוא בא למלך לבקש את תליית מרדכי על אותו העץ.

עכשיו היה תזמון 'מקרים' לרעתו של המן, שאפילו בדמיון היה קשה להמציאו. שני המישורים הנ"ל חברו יחדיו באותו יום, עד לדקה הקריטית.

נתחיל מהבוקר. המלך רצה (בגלל החוויה של אותו לילה) להיטיב עם מרדכי, ומי יודע לאן היה רצון זה מוביל באופן נורמלי, אולי לאיזה פרס כספי כלשהו. אבל כיון שבדיוק אז בא המן (לבקש רשות לתלות את מרדכי...), המלך התייעץ אתו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. וכשהציע המן שאחד משרי המלך יוביל את האיש על הסוס של המלך כשהוא לבוש בבגדי מלכות ברחובות העיר (המן כמובן חשב שהמלך מתכוון אליו), ציוה אותו המלך – שהוא עצמו יבצע את הרעיון למרדכי. כשהוא סיים את ביצוע גזר הדין ורצה לנוח מעט בביתו מהמאמץ והבושה, באים שליחי המלך להביאו אל המשתה השני.

שם במשתה ממשיך ה'מזל הרע' שלו. אסתר מאשימה אותו שהוא זה שרוצה להרוג אותה ואת עמה.

המלך כעס כעס נורא – אבל גם כעס כזה יכול היה לפוג תוך כמה דקות. אלא ש...

שבדיוק היה שם חרבונא, אחד מעובדי הארמון, שידע אודות העץ הגבוה חמישים אמה (אותו ראו אף מארמון המלוכה) שיועד עבור תליית מרדכי (אותו כיבד המלך זה עתה בגלל מה שקראו לפניו בספר הזיכרונות...), ובניצול מדהים של רגע הכעס על המן סיפר על כך המלך, ומשום כך ציוה המלך לתלות את המן על העץ.

והשאלה היא, מדוע ביקשה אסתר להמתין ליום נוסף של משתה?

זהו השילוב של שני המישורים, שיצר את ההצלה המופלאה. אבל, את כל ההתפתחויות הללו לא יכלה אסתר בשום אופן לדעת. והשאלה היא, מדוע ביקשה אסתר להמתין ליום נוסף של משתה?

התשובה היא במישור אחר לגמרי.

אסתר ביקשה מעם ישראל לצום שלושה ימים עבור הצלתה, והיא רצתה לחכות ליום השלישי כדי שתוכל לנצל את הזכות הזאת בתור סיוע רוחני עבורה.

 עצם ההזמנה של המן למשתה עם אחשורוש תמוהה, מה היתה הכוונה של אסתר. האם לא היה ראוי יותר לעשות משתה עם אחשורוש בלבד, ולבקש מלפניו בקשה אישית ללא הפרעה, ללא נוכחות אדם זר? על כך מסבירה הגמרא:

"אמר רבי נחמיה, שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתם מן הרחמים."

פירוש הדבר: יאמרו לעצמם עם ישראל, נכון שיש גזירה מסוכנת, ואפילו נכון שאין שום דרך הגיונית להינצל ממנה. אבל בכל אופן הרי יש לנו 'אחות' בארמון, ולא יעלה על הדעת שהיא תיתן לנו לההרג כצאן לטבח, ובודאי היא תהפוך עולמות עד שבסוף היא תציל אותנו איכשהו.

ומה לא טוב במחשבה כזו?

ההצלה לא תלויה היתה בפעולה והשתדלות טבעית, אלא בהתעצמות רוחנית

הבעיה היא, שההצלה לא תלויה היתה בפעולה ובהשתדלות טבעית, אלא בהתעצמות רוחנית. רק בכוח התשובה, התפילה ומעשים טובים ניתן היה להינצל, כי הסיבה הרוחנית של הגזירה היתה ההתדרדרות במצב הרוחני של העם, ואם יחשבו היהודים שיש דרך טבעית להינצל, אזי לא יגיעו לידי תיקון דרכם ומעשיהם באופן הנצרך.

ומה עשתה אסתר כנגד זה?

היא הזמינה את המן. אז יאמרו לעצמם עם ישראל, שעל אסתר בודאי אי אפשר לסמוך, היא הרי חברה של המן, ואם כך המצב שלנו באמת חסר תקנה. וממילא תהיה התפילה וההתעצמות הרוחנית מעומק הלב כראוי... והם מה שיביאו בסופו של דבר את ההצלה המופלאה, העזר השמימי למצב שאין לו פתרון טבעי.

כך מסביר התלמוד מדוע הוזמן המן למשתה, ואך טבעי הוא להוסיף שמסיבה זו עצמה מובן גם מדוע הוצרכה אסתר לדחות הכל למשתה ביום השני. כי רק אחרי המשתה הראשון 'נודע' לעם ישראל שאסתר היא חברה של המן (שהרי הוא היה יחד עמה במשתה) ושאי אפשר לסמוך עליה. וממילא, רק בשלב זה נכנסו להילוך גבוה של תפילה – וזהו הגורם לכך שבני ישראל נהיו ראויים להצלה.

נסכם את הדברים, בעניין הבנת הנושא של המשתה השני.

הכוונה של אסתר היתה רוחנית טהורה, להמתין להתקדמות עם ישראל בעוררם את רחמי הא-ל. לא יותר מכך. היא לא צפתה כלל את ההתפתחויות שאכן היו מכריעות במישור הגשמי. היא לא ידעה שעל ידי זה שהיא מבקשת משתה שני, תנדוד שנתו של המלך ושהוא יקרא בספר הזיכרונות שלו אודות ה'חוב' למרדכי.

היא גם לא ידעה שהמן יראה את מרדכי ויכעס עליו, ובדיוק באותו יום ירצה לתלות את מרדכי, ואף יטרח בהכנת עץ בגובה שאפשר לראות מכל מקום.

היא בודאי לא ידעה שהכול ישתלב בצורה כה יעילה ברגע הקריטי.

אבל זה בעצם מה שאנחנו לומדים מהמגילה.

התוצאה אינה תלויה במעשיו של האדם. עליו להשקיע את מלוא המאמצים לנהוג בדרך הנכונה והראויה, המתאימה למטרת החיים שלו, ואת השאר – נסמוך על א-לוהים שיעשה.

כיצד הוא יעשה את זה, איננו יודעים.

רק דבר אחד אפשר ללמוד מהמגילה. והוא, שאם נהיה ראויים - זה יקרה.

12/3/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 11 תגובות ב-10 דיונים

(10) ישראל, 13/3/2014 10:52

מה שלא הסתדר לי

הוא איך כל העניין נשמר בסוד שאסתר יהודיה אם כל עמה ידע על כך...

(9) אנונימי, 11/3/2012 11:42

מאמר יפה. שלמה המלך, בספר קוהלת נאמר

"ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו" זוהי מטרת הבריאה לשמוח בחלקו ולעשות הטוב בעיני בוראו - לימוד תורה וקיום מצוות.

(8) נילי אמיר-סגל, 7/3/2012 20:16

האם יקרה לנו נס דומה היום?

מי ייתן ויקרה לנו, לישראל היושבים בציון כיום, נס דומה של הצלה מידי שליט איראן הרשע שרוצה להשמידנו ולא יוכל לנו!!! האם דרושה לכך כוונה טהורה ותפילה מכל הלב או גם עשייה?!

(7) אנונימי, 18/3/2011 01:19

האם אכן כך?

התענית היתה לפני כניסתה של אסתר למלך, הזמנתה למשתה את המן היתה בפורום מצומצם, וגם המשתה היהבפורום מצומצם, ספק אם מישהו מחוץ לארמון ידע על כך. מדוע לא ללכת על שילוב שבין תענית ומהלך דיפלומטי מתוחכם שנעזר בסיעתא דשמיא של התענית?

(6) ירדן, 14/3/2011 19:16

יישר כוח

זווית כה בהירה ונהדרת על פורים. דברים לא מסובכים ופשוטים ועם זאת כה עמוקים- קל להיזכר בהם בזמן קריאת המגילה ולשאת אותם איתנו לאורך כל הפורים!

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub