התבדח מאן דהו ואמר, שיש הגדרה אחת הכוללת את כל חגי ישראל: "הם רצו להרוג אותנו. ניצחנו. בוא נאכל משהו..."

אכן יש כאן (אולי?) מכנה משותף, אבל בודאי שלכל חג יש גם את הייחודיות שלו, את הרעיון שהוא אמור ללמד אותנו.

"בפורים קוראים את מגילת אסתר", ופירשו כי 'מגילה' היא מלשון גילוי, ו'אסתר' ומלשון הסתר. אם כן, כל ענינה של המגילה הוא לגלות את ההסתר, ולהראות את הפנים האמיתיות שנמצאות מתחת לפני התחפושת.

הגאון מווילנא כותב בתחילת פירושו המפורסם למגילה, שהמיוחד בנס פורים הוא בכך שהוא אירע בזמן של גלות. לעומת ניסי יציאת מצרים – שזמנם היה בתחילת התהוות האומה, ולעומת חנוכה – שזמנה היה כאשר בית המקדש היה ניצב על תילו, פורים הוא נס שאירע בזמן שבית המקדש חרב, ועם ישראל נמצאים בגלות, וכל זאת מלמד אותנו לקח חשוב ונחוץ.

היה מקום לחשוב שניסים הם דברים שקורים בעבר הרחוק, בזמן שבית-המקדש היה קיים, כששכינה שורה בארצנו, כשישראל שרויים בשלווה איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. בקיצור, ניסים הם עניין של היסטוריה, לא של אקטואליה.

מחשבות שכאלו אינן בתחום הפילוסופיה הארכאית, הם מאוד רלוונטיים גם לנו, כיום. איך אמורים אנו להבין גלות ארוכה של כמעט אלפיים שנה? כיצד נתייחס לצרות הרבות המתחדשות עלינו בתדירות כה גבוהה? האם הן בהשגחה מאת א-לוהים, שמבין בדעתו האין סופית שכך הוא הנכון הראוי – או שמא יש כאן העלם והסתר פנים, כאילו כביכול נשכחנו?

זהו המסר של פורים. גם בזמן של גלות, גם שבית-מקדש אינו קיים, גם אז א-לוהים משגיח עלינו. ועוד, שניסים הם לא תמיד בשינוי סדרי הטבע, בקריעה של ים, במסירת רבים ביד מעטים. התגלות הא-ל איננה רק בשינוי הטבע, אלא גם בניהול הטבע, בהשגחה "מאחורי הקלעים" בדברים שאינם חורגים מהתנהלות טבעית ופשוטה. גם זו דרך בה מנהל א-לוהים את עולמו. גם זה אמור להיות מוכר בעיננו כ"נס".

זה מסר ששייך לכל דור, לכל יום. כל מה שנראה כהסתר, הוא בהשגחה פרטית מלאה – תחת הכסות וההסתר של הטבע.

זהו חידושו של נס פורים, ולא בחינם היה שמה של גיבורת הסיפור "אסתר".

ישנה אמרה חסידית בשם ה"בעל-שם-טוב". המשנה במסכת מגילה מלמדת ש"הקורא את המגילה למפרע, לא יצא". פשוטן של דברים: את המגילה צריך לקרוא לפי הסדר, פרק ב' לאחר פרק א' ולא לפניו. בגישה החסידית, יש כאן פירוש נוסף: הקורא את המגילה "למפרע", כמו משהו שקרא בהסטוריה ואינו שייך לימינו, "לא יצא" - לא קלט את המשמעות העמוקה של המגילה. אלא, יש לראות את סיפור המגילה כדוגמא המלמדת אותנו איך להביט על כל מה שקורה תמיד, כפרט המעיד על הכלל. ובלשון המגילה: "הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור". לא רק נזכרים, אלא נזכרים ו"נעשים".

פורים שמח, ולחיים!