לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




סליחה לא משנה את העבר אך מרחיבה את העתיד

סליחה לא משנה את העבר אך מרחיבה את העתיד

על הרובד העמוק והנסתר בתהליך הסליחה הנוגע באמונות המגבילות שלנו על עצמנו

מאת

הייתי מחליפה את כל לימודי הפסיכולוגיה שלי ואת אין סוף הקורסים וההשתלמויות שלמדתי מאז תחילת דרכי המקצועית בהזדמנות פז ללוות את משה רבנו להר סיני אחרי חטא העגל, ולהיות שם יחד אתו 40 יום וללמוד ממנו כיצד עוברים את תהליך הסליחה באופן העמוק והשלם ביותר.

אך אנסה ללכת צעד אחד צעד, ולהבין את אחת המתנות המופלאות שהיהדות מעניקה לנו. כל אחד מאתנו צובר במהלך חייו חוויות של נפילה, מעשים שהיה רוצה למחוק מעברו, מילים שלא היו צריכות להיאמר, מידות שלא עובדו מספיק. כשאלו נמצאים ברמת המודע ניתן לעבור שלב אל עבר החרטה והקבלה לעתיד, ובימי אלול ותשרי אלו באים לידי ביטוי בחשבון הנפש ואמירת הסליחות. אך חלק מכל אלו נטמע עמוק בנבכי התת מודע ולעיתים מתיישב אי שם באמונות של אשמה מתמשכת, אשר לא מאפשרת תהליך התפתחות ושינוי, גם לאחר ימי הסליחות. פרויד טען כי מחירה של אשמה מסוג זה הוא אובדן האושר הנובע מתחושת האשמה. אך פרויד לא המציא שום דבר, הוא חוזר במילים מודרניות על מה שמשה רבנו הבין כבר מזמן. עולם שבו מסתובבים אנשים רדופי תחושת אשמה (או האשמה) לא יכול להמשיך להתקיים. ויה-דולורוזה מובילה רק למקום אחד, ולא שם היהדות רוצה להיות.

אז אנו הולכים בדרכו של משה רבנו, ובמשך 40 יום מתפללים יום יום מתוך מחזור התפילה, מתחרטים, מבקשים סליחה, מחילת עוונות וכפרה. אך האם התהליך הזה אכן משחרר אותנו באופן   העמוק ביותר מכל אותן אמונות עמוקות שהוחתמו בנו במהלך החיים והיוצרות תחושות בושה, אשמה, כשלון ואכזבה שנחלנו או שהנחלנו לאחרים?  

פול בוסה ניסח את זה כל כך יפה, ככותרת המאמר:הסליחה לא משנה את העבר אך מרחיבה את העתיד. במילים פשוטות, באמת, אין לנו מכונת זמן שיכולה לשנות את מה שכבר נעשה, אך אם הדברים הורמו מרמת התת מודע, או הסמוך למודע, לרמת המודע, יש לנו נגישות רבה יותר למחשבות ולאמונות שלנו (ולא רק למעשים)   ובעבודה עמוקה עמן ניתן להחלץ מחווית הסבל שהן יוצרות, המתח והייאוש או לחילופין בתוקפנות והאשמת האחר, ולהמשיך הלאה לשנה הבאה נקיים יותר, טהורים יותר, פחות כבדים ושוקעים בבוץ של רגשות האשם או הכשלון, ופתוחים לקראת שינוי דפוסי מחשבה, רגש והתנהגות שונים בעתיד.

ומה קורה לנו אם אנו עושים את התהליך הזה לבד עם עצמנו?אם אין לנו את אותו אחד "שבא את עיני לפקוח וגופו לי מבט וחלון וראי"? ("סליחות", לאה גולדברג). אפילו לעיתים בשיא הקדושה, מול ארון הקודש הפתוח אנו מתמלאים ספקות ופחדים האם האל יסלח לנו? האם יידע שאכן עברנו תהליך עמוק עם עצמנו של בדיקה וחקירה היכן טעינו, היכן אשמנו, היכן שגינו ואנו מתחרטים מעומק ליבנו ומבקשים להגיע לחוף הסליחה ולהשליך לתוכו לא רק את המעשים אלא גם את תחושות האשמה והחטא שרודפות אותנו ומאפילות על חיינו?

אנו חיים בעולם כל כך סוליסטי וכה אינדיבידואליסטי, ומי מכם זכה לאחרונה לאוזן קשבת של אדם איכפתי שיקשיב לכל התחושות שאתם סוחבים עמכם, כולל כאלו שאולי אפילו אינכם מודעים לעומקם ולהשפעתם על חייכם? וכן, אשמה היא אחת התחושות הקשות ביותר המנהלות את חיינו.

גישות טיפול חדשות של חמלה עצמית (Self Compassion) שפותחו על ידי קריסטיאן נף ועמיתיה הן אולי המקבילה המודרנית לתהליך המחילה לו זכה עם ישראל. הן עוזרות לנו להיפרד מכל אותן אמונות מגבילות, רגשות אשם, שיפוטיות, ביקורת, אשמות והאשמות הרסניים, ובמקומם, מנקודת מבט גבוהה יותר של "השקיפה ממעון קודשך, מן השמים, וברך את..", מתאפשר לנו תהליך של  דיבור פנימי אחר של ברכה, מחילה וסליחה המאפשרים לכתוב לעצמנו את לוחות הברית ל הפרטיים שלנו מהתחלה, להאמין שהכל ניתן לתיקון, עם פוטנציאל רחב הרבה יותר להתפתחות  ולשינוי ממקום נקי וקל וטהור.

"אשריכם ישראל", אמר רבי עקיבא, "לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים." ואם זה לא מרגיש מספיק כיום בעולם כה מנוכר ונסתר, קחו את אותו מקווה של מי קדושה, החמלה שבמחילה, ו"תעזרו" לאבינו שבשמים לעשות עבודתו עבורכם עד שנוכל לסלוח לעצמנו, עד שיאמר גם הוא לנו כפי שאמר למשה עבדו: "סלחתי כדבריך".

גמר חתימה טובה ולשנה טהורה של חמלה ומחילה.. 

17/9/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub