א-לוהים היקר,
שאלות. יש לי כל כך הרבה שאלות... בעיקר בזמן האחרון.
לפעמים אני מדמיין לעצמי איך זה היה אם היה לי "קו פתוח" אליך, כך שהייתי יכול לשאול אותך את כל השאלות שאני רוצה... ולקבל תגובה מיידית. אין ספק שזו הייתה יכולה להיות החוויה האולטימטיבית בחיי. אל תבין אותי לא נכון: זריחת השמש בהרי ירושלים, להיות נוכח בלידה, ומפלי הניאגרה – הם אירועים מרגשים ביותר בזכות עצמם; אבל 25 דקות של "שאלות ותשובות" פנים מול פנים עם הבורא הן "הדבר האמיתי".
אם הייתי מקבל 25 דקות אתך כדי לנסות להבין הכל, כמעט כל אחת משאלותיי הייתה מתחילה באותה מילה – "למה?"
אני קורא עיתונים. ואתה מכיר את הסיפור מצוין. ילד בן 9 בחיפה רואה את אחותו נפצעת קשה בתאונת פגע-וברח, ותוהה "למה?" אלמנה בת 27, שחיה עכשיו על גלולות הרגעה וכדורי שינה, מתעוררת מדי בוקר בייסורים ושואלת, "למה הוא היה חייב ללכת לעבודה כל כך מוקדם באותו יום?" יתומים רבים בארץ שהוריהם נרצחו בפיגועי טרור, קהי חושים מרוב הלם, שואלים אותך, "למה?" אזרחים תמימים במדינות מתורבתות ברחבי העולם חווים מתח ממושך ללא סיבה ברורה. גם הם פונים אליך ותוהים, "למה?" ו"מה יקרה הלאה?"
רוצה להבין הכל
נראה שיש בנו צורך כפייתי להבין הכול. אנו רוצים לדעת. אחרי הכול, אתה בראת אותנו כך.
אבל לאחרונה, אני מזהה מידה מסוימת של שחצנות שקיימת בי כשאני דורש הסבר לכל דבר. יומרני מצדי לצפות ששום חוויה או מפגש לא יהיו מעבר להבנתי. כשמחלה, מוות מוקדם או כישלון מכל סוג שהוא מכה בי או בקרובים אליי, אני לא מהסס לשאול - "למה?". גם לא נדרש לי הרבה זמן כדי לשאול. החמצתי אוטובוסים בשברירי שניות ועמדתי שם בכעס בתחנה, דורש ממך הסבר!
אני חושב שעליי לקבל את העובדה שאני לא מסוגל לתפוס את כל הדקויות שקיימות בתוכניות שלך.
אולי אין בזה שום דבר רע. אחרי הכול, האם לא כדאי שאנסה לראות את מגע ידך בכל דבר שקורה לי?
אבל משהו כאן לא כל כך חלק. אני חושב שעליי להגיע לנקודה מסוימת... כלשהי... שבה אקבל את העובדה שאני פשוט לא מסוגל לתפוס את כל הדקויות שקיימות בתוכניות שלך. לא כל כך קל להגיע לנקודה זו. יהיה לי קשה להודות שהיכולת שלי אינה בדיוק בלתי מוגבלת ושחלק מסוים ממסתרי החיים ייאלץ להישאר בגדר נעלם.
פעמים רבות אני שוכח את היקף חוכמתך, עוצמתך ועליונותך האינסופית. וזה מסוכן. מכיוון שאז אני מתחיל לקבל רק את אותם דברים שאני יכול להבין. אתה יודע איך זה עובד: "אם זה לא מתאים להגדרה שלי בנוגע לחשיבה רציונאלית ומטרה, זה לא בסדר". אז המחשבות שלי מתחילות להיטרד בשאלה "למה?" והאמונה הופכת להיות מנודה.
זה מבלבל. במציאות, אתה רוצה שאטיל ספק. אתה רוצה שאבין ואשאל "למה?". הרי זהו אחד מסימני ההיכר של העם הנבחר. לכן אני שואל. אבל אני לא תמיד זוכה להתברך בתובנה הרצויה. פעמים רבות אני "פשוט לא תופס את זה". ואז אני שואל שוב... ושוב... ולפעמים אני עדיין לא מצליח לקבל גישה לתשובה הא-לוהית. אני מתחיל להבין שיש לך הסיבות שלך. אני חייב להאמין בכך. ואז נכנסת האמונה לתמונה... וגם קורטוב של ענווה. זה לא קל.
זה קשה במיוחד כשהבלתי-נתפס מלווה בכאב. לפעמים כאב רב, כאב בלתי נסבל. כאב ההורים הקוברים ילדים. כאבם של ניצולי השואה ששנות ניצחונם הגדול נקטעות עקב טרגדיה פתאומית. כאבם של אלו שרוצים נואשות לבכות, אך מאגר דמעותיהם יבש מזמן. אז הופך הצורך שלנו להבין את הבלתי-מובן - להיות חשוב ביותר.
תחליף ל"למה?"
אתה בוודאי יודע שהאירועים בעולם משאירים את כולנו המומים, מפקפקים ומפוחדים. רבים, ביניהם מנהיגים, דמויות סמכות ואנשים פשוטים כמוני, הפצירו בך לאפשר לנו להבין את הקטסטרופות האישיות והגלובליות הבלתי נתפסות של העשור האחרון. "אילו רק היינו יכולים להבין את הסיבה, התוכנית, המטרה האולטימטיבית – אז אולי הכאב היה שוכך," משנן קול בתוכנו. וכולנו שואלים "למה?"
כשילד שואל את הוריו "מתי?", במקום "למה?" הוא מביע את ביטחונו ואמונתו בכך שהזמן יגיע ללא ספק.
אני בטוח שרבות מבין מיליוני התפילות שתשמע בשבועות הקרובים, יתחילו ב"למה?" ייתכן שההצטברות האחרונה של מעשים נלוזים, חסרי סיבה או תכלית, אמורה בעצם להכריח אותי לקבל את יכולתי המוגבלת להבין את דרכיך.
לכן, השנה, החלטתי להוריד את "למה" מרשימת השאלות שלי. אולי איני אמור לדרוש תשובה שאוכל להבין. אשאיר זאת לשיפוטך הנעלה. במקום זאת, החלפתי בענווה את השאלה ל"מתי". כשילד שואל את הוריו "מתי?" במקום "למה?" הוא מביע את ביטחונו ואמונתו בכך שהזמן יגיע ללא ספק. השאלה האמיתית היחידה היא, מתי יבוא הזמן הזה.
ולכן, לקראת תחילת השנה החדשה אני תוהה:
-
מתי יפסיקו הסירנות?
-
מתי נחזור אליך בביטחון מלא ומוחלט?
-
מתי יכיר העולם בסילוף אשר בדעות הקדומות הבלתי-נגמרות שלו?
-
מתי ילכו ילדינו לישון ללא פחד?
-
מתי נניח בצד את ההרגלים הקטנוניים ואת חילוקי הדעות בינינו?
-
מתי נפסיק להעריץ את הוד קדושתו - הדולר?
-
מתי יגיע הזמן לכך שנתעורר, מבלי שנזדקק למאורעות מזעזעים?
-
מתי יתרכזו אמצעי התקשורת בהישגים יותר מאשר בהרס?
-
מתי יהפכו הגיבורים שלנו לגיבורים ראויים באמת?
-
מתי נלמד להיות מאושרים ולא ביקורתיים, נדיבים ולא ציניים?
-
מתי יעברו תעשיות האופנה, הקוסמטיקה והבידור, מחזית סדרי העדיפויות בחיינו – אל הרקע?
-
מתי יקבלו מורינו את השכר וההכרה שאנו טוענים שמגיעים להם?
-
מתי נפסיק לשאול "למה" כתנאי מקדים לקבלת רצונך?
-
האם כשיגיע מלך המשיח, אז יסתיימו השאלות?
-
מתי זה יקרה? מתי???
א-לוהי, אני יודע שאתה קרוב, אני יכול להרגיש זאת. התחושה כה חזקה, שאני יכול כמעט לגעת בך. ילדיך בוכים. ייתכן שאיננו צריכים לדעת "למה", אבל אנחנו כן רוצים לדעת "מתי".
אני מייחל ומתחנן, שהתשובה תהיה, "בקרוב... בקרוב מאוד".
באהבה,
יעקב
(23) אברהם, 12/9/2007 02:23
זמן גאולה
חזק וברוך
(22) משה, 5/9/2007 04:51
מהי השאלה לפי הרב סולובצ'יק
בספר "נאחז בסבך" ראיתי שהרב סולובצ'יק מציע להחליף את השאלה "למה" בשאלה "מה", וביתר פירוט: מה ה' דורש ממני? או: מה נדרש ממני לעשות לשינוי/תיקון המצב?
(21) עזר, 26/8/2007 12:40
תודה
מכתב מקסים. ריגשת אותי ונגעת בי בנקודת האמת שבה הלמה והמתי הינם רק רצונו של אבאלה , רצונו שהבחירה למתי תהיה מתי שאנחנו כקבוצה ואני כפרט נחליט ונבחר בכך. ואז אולי , אני מקווה מאוד יראה אבאלה שאנחנו איתנים בבחירתנו וישלים את החסר. תודה רבה לך יעקוב ותודה רבה לך אבאלה שבשמים. תודה
(20) ליאת, 24/8/2007 01:04
מאמר מקסים...
(19) יואל, 23/8/2007 15:32
אני הייתי מחליף שוב את השאלה
ושואל- "איך נגיע למצב הזה"?
שלח לנו הכוונה וכוח לשנות וליצור מציאות שלמה יותר בעולם.
(18) Odelia, 23/8/2007 14:46
It's really nice!
(17) מירב, 21/8/2007 22:02
ממש נהנתי לקורא את המאמר, ממש נכנס ללב!!! ישר כוח!!!!
(16) אוריה, 21/8/2007 17:08
עד מתי אבא עד מתי??
(15) חמדה, 21/8/2007 14:15
האמונה מתחילה מאותה נקודה שאין לנו תשובות.
מי ששואל יותר מדי ה' לקח אותו ומראה לו את התשובה.כדאי להתאפק ובעיקר להאמין.
אדם המביט מעבר לזכוכית של חדר ניתוח ורואה שמנתחים לא עלינו את אביו.אותו אדם יתחיל לזעוק שיניחו לאביו ולא ירעו לו וממש ישתולל לטובתו.אבל אותו אדם כלל לא יודע שהניתוח בכלל הינו לטובת אביו וזה רפואתו.אי אפשר להעצר ולבחון נקודות נקודות בנפרד, אלא צריך לראות את כל הפסיפסט כולו. שאותו באמת יודע ומכיר בורא עולם.
(14) אלברט שבות, 21/8/2007 10:10
לגב' גפן
מזה כשנה אני כותב מאמר בשם "מידע", בו עוסק בשאלה הזאת, שאלתך: "איך אנחנו ממיתים את עצמינו". לשאלה הזאת היגעתי, כאשר חשבתי יום אחד על רעיון כללי מאוד וכותרתו: מה הן בעצם תוכניות השם יתברך לגבי האדם?
הלכתי אל הספר שלו לחפש את התשובה, והתחלתי מהתחלה - מאדם הראשון... גיליתי בדרך הזו גב' גפן עולמות ועולמות שונים ומשונים, יפים, מסקרנים, ומעל לכל ברורים, גיליתי תשובות ברורות, חדות, כלומר כתובות בעט חד, בהיר, קריא לכל, לא הסתרתי את תהייתי: איך לא ראיתי את זאת קודם... איך לא ראו זאת לפני... כל כך ברור ופשוט ומופשט... גיליתי שאלות חדשות שלא העליתי על דעתי שהן קיימות. שאלת את עצמך פעם, למשל, מדוע האישה הרה ויולדת - ולא האיש? או מדוע ברא אותנו השם יתברך זכר ונקבה? אני מביא לך את השאלות האלו, כי היום "במקרה" היגעתי אליהן, ואני קורא ומעתיק את התשובות שלהן...
אני קורא את התשובות שלהן גב' גפן, לא חוקר, אפילו לא מפענח, קורא את התשובה, שחור על גבי לבן, ושוב, באופן ברור, קריא, מנוסח היטב, בלשונינו, בלשון האדם, בעברית יפה, בעברית שלנו...
וכפי שהזכרתי, השאלה הראשית שאני עוסק בה - היא שאלתך... כל שאר השאלות הן משניות.
את המאמר, כאמור, התחלתי לפני כשנה, ועודיני בהתחלתו למרות 300 העמודים שכבר קידמו אותו... אני מוכן לשתפך במה שהיגעת עד עכשיו אם רק תבקשי... את מוזמנת לשלוח לי את הדואל שלך, ואני אחזיר לך עוד היום את הקובץ של המאמר. (קובץ וורד) - ולא רק לך, לכל מי שירצה. ניתן להחזיר לי צילצול אל המייל הזה:
ashabot@walla.com
אלברט שבות
(13) רונה, 21/8/2007 05:26
מכתב לאלוקים
אמר שלמה המלך בקהלת
יש עת לכל דבר...
(12) גב' גפן, 21/8/2007 01:02
מר אלברט (תגובה 8),
הייתי שמחה להבין, בטובך, מה כוונתך במילים שכתבת- שאנחנו ממיתים את עצמנו,מגבילים ומסלקים את עצמנו מהעולם??
זה יעזור לי להבין יותר את תגובתך המעניינת.
תודה מראש!
(11) גב' גפן, 21/8/2007 01:00
מר אלברט (תגובה 8),
(10) גיל בר-און, 20/8/2007 12:48
אני חושב שזאת שטות להאשים את אלוהים בכל דבר!
זאת גם חוסר לקיחת אחריות!!
בני האדם הם לא סתם כלים בידי אלוהים..
הדבר הכי משמעותי שקיבלו בני האדם-
האי זכותה בחירה!! חופש מוחלט!
מי אשם בשואה? -בני האדם!
מי אשם בתאונות הדרכים?
גם בני האדם!
מי אשם באסונות הטבע לאחרונה?
בני האדם שמזהמים ומנצלים את הכוכב!
כנ"ל לגבי המלחמות! מי כבר אשם?
אלוהים לא גורם להכל...
אלוהים נתן לנו עולם נפלא ויפה ומקסים.
רק בני האדם עם "השכל המפותח שלהם"
הם הם הגורמים לכל גלי האסונות..
והם גם אלו שלא רואים את המתנה בתוכם.
הם אלו שממשיכים להביט שלילי,
או רק לשאול שאלות ולא לנסות לפתור אותן!
גם אם לא הצלחת לענות על השאלה-
זה אומר שאין לה תשובה?
או שאין ביכולתך לענות עליה?
אולי התשובה מאוד פשוטה?
-זה לא משנה מהי הסיבה לדברים-
אלא מה אתה הולך לעשות בנידון!
כדי שזה לא יקרה שוב!
להאשים את אלוהים או אפילו לא להאשים אותו- לא ישנה שום דבר. אלא רק לנסות לשפר את העולם.. בעצמך!!
אנחנו חלק מאלוהים וזאת אומרת שיש בתוכנו כוח עצום! חכמה אדירה! והמון אהבה ויכולת נתינה אינסופית! אנחנו יכולים לעשות הכל- ברגע שרק נתחיל ונאמין בכוחנו ולא רק זה.. ננסה לצרף עוד ועוד אנשים שיעזרו לנו בחזון.
מספיק להאשים ולשאול את אלוהים למה.
יותר חשוב שנאמר תודה על כל מה שקיבלנו!
וגם תודה על זה שלמרות כל הנזקים שאנו בני האדם גורמים- עדיין אנחנו חיים, כי אלוהים עוזר לנו המון מבלי שאפילו נדע על כך.. וזהו הדבר שסמוי מן העין.
מצטער על הכעס בתגובה שלי..
אבל מאסתי בתלונות וקיטורים על אלוהים.
אני יודע שדווקא את זה ניסית למנוע,
אבל בדרך עקיפה שבעצם רמזה משהו לא נכון.
שאלוהים כן אחראי להכל אבל אין להאשימו.
אז האמת היא שאלוהים לא אחראי להכל-
אלא בני האדם- כולל אתה ואני.
ואם באמת נחפש את התשובות-
ונרצה לחפש גם פתרונות!
אז הכל יתבהר לנו פתאום.
בהצלחה לכולכם!
גיל :-)
(9) Lee, 19/8/2007 17:23
אולי במקום לשאול אנו צריכים לעשות משהו כדי לקדם את הזמן שהכול יקרה כדי לשנות .
לא מתי ? ולא למה ?
עכשיו להתחיל לזוז .
(8) אלברט שבות, 19/8/2007 16:55
תשובה אפשרית
יעקב היקר,
אני חושב שמיותר ובלתי מכובד לשאול את השם יתברך את שאלת ה-למה; זאת כי השאלה הזו היא בלתי תקנית. אינני כותב בשם השם יתברך, אני כותב בשמי ובחתימתי.
האדם, יעקב היקר, נולד בדמות ובצלם השם יתברך. לא נעמוד כאן על ההבדל בין דמות וצלם, גם לא נעמוד על השאלה - מדוע קידם את הראשונה באות כ' ואת הצלם ב- ב' (ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו - בראשית, א) - החשוב הוא לדעת שהשם יתברך ברא אדם בלתי מוגבל עם אפשרויות בלתי מוגבלות: תעשה מה שעולה על רוחך, ותגיע לאן שתרצה - הדמיון הוא גבולך...
ובכל זאת, נשאלת השאלה: מהו גבולו של האדם?
השם יתברך הקדים וענה על השאלה הזאת בנוסח המדויק הזה: (ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו - בראשית, א) - כלומר עם גבולות השם יתברך בכבודו ובעצמו; או במילים ברורות: ללא שום גבולות; נקודה; סוף.
ומה עשה האדם עם מערכת האפשרויות האין-סופית והבלתי מוגבלת זו?
הבט בראי יעקב היקר ונסח את התשובה בעצמך: האדם הוא מוגבל ביותר, חלש, יותר נכון חלשלוש, מבולבל, חי בקושי 70-80 שנה עד שמגיע היום המכריע, ואכן הוא כורע נופל ומסתלק. הוא קורס.
נחזור שוב אל תוכנית האב של המתכנת הראשי: האם זו היתה תוכניתו המקורית? שהאדם יכרע, יפול, ויקרוס? שניסתלק מהעולם?
לאאאאא - צועק לנו השם יתברך ממרומיו: לא ולא ובשום פנים ואופן לא! אנא חזרו ועיינו בתוכניתי המקורית: (ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו - בראשית, א) אמרתי את זאת בריש גלי וכתבתי את זאת בלשון חד משמעית: האדם הוא בלתי מוגבל, בלתי סופי, שום מוות לא אמור להכריע אותו. אתם מכריעים את עצמכם, אתם מגבילים את עצמכם, אתם מסלקים את עצמכם מהעולם, מגן העדן, מהיקום שבראתי עבורכם.
המעניין הוא שתוכנית השם יתברך עבור האדם לא השתנתה מעודה; היא נכונה וקיימת עד עצם היום הזה, עד ממש הרגע הזה - רגע כתיבת השורות. אנו, האנשים, כל אחד ואחד הנמנה על משפחת האדם, בלתי מוגבלים. עודינו בצלם וכדמות השם יתברך, שום מילה ושום אות לא השתנתה מההצהרה ההיא: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו .
במקום זאת, במקום להבחין בתוכנית האב של המתכנת הראשי, במקום להבין את מאפייניה ואת דיקדוקיה, במקום לפלס לעצמינו דרך כלשהי בחזרה אל נתיבותיה, במקום כל זאת אנו שואלים שאלות תמוהות, ומטילים את מר גורלינו על בוראינו... למה; מדוע; איך; מתי.
מתי שאלת יעקב?
אני אגלה לך מתי: כאשר תבחין שוב בתוכנית המקורית ותלמד לקרוא אותה באותיות עבריות, כפי שהמתכנת הראשי כתב אותה, ותיעד אותה, הלא היא כתובה על ספר התורה שלנו, באותיות עבריות, ברורות, בלשון ברורה, חד משמעית, ואינני מדבר אך על פסוק כו מהפרק הראשון של בראשית.
שאלת, יעקב, למה, איך, ומתי... והינה אני עונה לך בשמי ובחתימתי; ואינני מדבר בשם השם יתברך; אני נשען על דברי השם יתברך, ולוקח את הצהרותיו ברצינות.
אלברט שבות
(7) גלית גבאי, 19/8/2007 13:58
עד מתי לגלות?
וכמו שנאמר שעלינו לצעוק עד מתי?
מתי יבוא המשיח
ושאלה עוד יותר קריטית מתי עשיתי משהו להביאו כפי שהרבי מלובויטש אמר
עשו כל שביכולתכם כי בנו תלוי הדבר
(6) יפה רז, 19/8/2007 13:08
יפה אמרת - אך.......
בגדול אתה צודק. אך נראה לי שלשאול "למה" או "מתי" מבחינת התוצאה זהו אותו הדבר. ההבדל הוא בסמנטיקה. אני שכלתי את בני היקר בן 26 בתאונת דרכים על לא עוול בכפו. מיום מותו ועד היום , וכנראה עד סוף ימי התפלים לא אפסיק לשאול את בורא עולם "למה"??????????. שאלת ה"מתי" לגבי כבר אינה רלוונטית ! אם בורא עןלם הוא חנון ורחום - איך יכול היה לקחת את בני הטוב והטהור ? לך יש תשובה פרט לפלפולי מילים והנחות לאלוהים ? הוא מספיק גדול וחזק מכדי שתעזור לו ותקל עליו. הוא בטח יכול לענות על שאלות ה"חמה"? מבלי ההנחות שאתה נותן לו !!!
ממני אמא שכולה.
(5) , 19/8/2007 12:11
נהדר. השאלה מתי היא יותר אמונית מלמה! ישר כח
(4) פנינה, 19/8/2007 09:41
פשוט מדהים, נהניתי לקרוא את הכתבה והזדהתי איתה.
(3) צלילה שפיר, 19/8/2007 07:47
למה? מתי? ואולי?
תודה על מאמרך.
הוא בהחלט מעורר מחשבה,
והמחשבה שעולה לי עכשיו היא כדלקמן:
במקום לשאול למה ומתי, אולי בידינו התשובה?
את המציאות אכן קשה לנו לשנות למרות שלא אחת אנחנו מנסים ונופלים.
אבל בתקופה האחרונה המציאו פטנט חדש - משחקים של מציאות מדומה!
אולי זאת הדרך של אנשי השלום והאמונה, להמציא את הדרך החדשה
זה יכול להיות בשלב ראשון כמשחק,
משחק שבו אין מגבלות.
נראה אם יש קבוצה של אנשים שיכולה להגיע להסכמה בנושא אחד
אולי קבוצה של שניים,
אולי אפילו "קבוצה" של אחד
בואו נמצא פתרון לבעיה אחת, ונתקדם הלאה
כך ניצור לעצמנו עולם מדומה שבו היינו רוצים לחיות
במקום להתמרמר מה פגום ביצירת האל
אני קוראת לך הרב הנכבד להרים את הכפפה
בטוחה אני שיהיו רבים וטובים שירצו להצטרף אליך למסע
תודה על תשומת הלב, צלילה
(2) עדנה, 19/8/2007 07:20
מאמר יפה ונוגע ללב
אתר מצויין, איכותי וראוי.
(1) , 19/8/2007 05:34
אהבתי את המתי במקום למה
פותר לי הרבה שאלות...