איזו שנה עברה עלינו!

כל כך הרבה דברים השתבשו - המצב הכלכלי העולמי התדרדר למשבר. חסכונות הפנסיה שלנו מאבדים מערכם וקשה יותר לפרנס משפחה. אמא טבע התנפלה על העולם בחמת זעם ושלחה סופות, רעידות אדמה וטמפרטורות בלתי נסבלות. מהפכות וההתפתחויות בעולם הערבי מרחיקות עוד יותר את חלום השלום.

יחד עם זה הגיע גם שינוי תרבותי ברור, שונה מכל הזכור לנו בעבר.

אנשים כבר לא מאמינים שלילדים שלהם יהיה עתיד טוב יותר מאשר היה להם

תיארה זאת באופן מוצלח עיתונאית מפורסמת שאמרה שהשינוי הפוליטי הגדול ביותר בזמננו הוא שאנשים כבר לא מאמינים שלילדים שלהם יהיה עתיד טוב יותר מאשר היה להם. התקווה שלילדים יהיו חיים טובים יותר מאשר היו להם, נתנה להורים של הדור הקודם את הכוח לקום בבוקר, אך היום ההורים חוששים שהמערכת כבר לא עובדת. ראיית העתיד שלנו היום פסימית במיוחד.

עד כה מצב הרוח הכללי הוגדר כאופטימי. החלום המערבי נבנה על תקווה לעתיד שכל הזמן משתפר. מושגים של צמיחה, שגשוג והצלחה כלכלית הולכת וגדלה, התקבלו כמעט כאחת מזכויות היסוד של האדם.

אבל זה כבר לא נכון.

לפני שנברך זה את זה כמנהגנו מדי שנה בברכת שנה טובה, כדאי שנעצור ונחשוב האם הפעם הברכות שלנו בכלל מציאותיות. האם אנחנו יכולים, והאם מותר לנו לצפות באמת לזמנים טובים יותר בעתיד? האם הגיוני לשמור על אופטימיות בימים כאלה?

אני מאמין שהתשובה לכך היא שלא רק שמותר לנו להיות אופטימיים, אלא שזו חובה!

האם א-לוהים אופטימיסט?

כיצד נכון יותר לתאר את בורא העולם – אופטימיסט או פסימיסט? אם אנו מאמינים בכתוב בתורה, כל מה שעלינו לעשות הוא לפתוח את הפרק הראשון. בכל יום א-לוהים ברא משהו אחר וכביכול לקח צעד לאחור כדי לבחון את יצירתו. מה שהוא ראה שימח אותו מאוד, ומיום ליום הוא הביע את דעתו שכל מה שנברא הוא "טוב". ואז, כאשר בריאתו נשלמה לגמרי עם יצירתם של אדם וחוה, מספרת לנו התורה: "וירא א-לוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא).

לכן צדק הפסיכולוג והפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס כשאמר ש"פסימיזם בראש ובראשונה הוא 'מחלה בדת'", הפסימיזם חולק על השיפוט הא-לוהי. הפסימיסט מאמין שאנחנו חיים בעולם הכי גרוע שיכול להיות. חבל שהוא לא מתייחס ברצינות לדעתו של מי שברא אותו!

הפסיכולוג מרטין סיגלמן, הסיק שפסימיזם יכול להשתנות; אנשים יכולים לשנות את מחשבותיהם על אירועים שליליים וכך לשפר את בריאותם.

מומחים רבים בתחום הבריאות מסכימים איתו - ניתן לרכוש אופטימיות. רוברט תייר, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, לונג ביץ', בספרו The Origin of Everyday Moods (מקורם של מצבי הרוח היומיומיים), אומר שרוב האנשים טועים לחשוב שאופטימיזם ופסימיזם הם תכונות קבועות. הוא וחבריו למקצוע מגלים שרגשות אלה, אפילו באותו אדם עצמו, נוטים לבוא וללכת. הם כמו מצבי רוח אחרים שבדרך כלל מקושרים לרגע מסוים.

אפילו כשנראה שהעולם סביבנו קורס ותחושת אסון הממשמש ובא ממלאת את חיינו, יש דרכים למנוע מעצמנו ליפול לדיכאון ולחשוב שא-לוהים עזב אותנו.

  • ד"ר רוברט פוקס, פסיכיאטר בקמפוס פורטלנד במרכז הבריאות ההתנהגותית בסט. פרנסיס, אומר שעזרה לאחרים מסייעת במידה ניכרת לבנות אופטימיות. מסתבר שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" אינה טובה רק לחברנו, אלא מהווה תרופה חזקה גם בשבילנו. "אופטימיות" על פי פוקס, "מגלה ששיתוף פעולה טוב יותר מתחרותיות".

  • הפסיכולוג מיכאל מרסר, מחבר הספר Spontaneous Optimism: Proven Strategies for Health, Prosperity, and Happiness (אופטימיות ספונטנית: אסטרטגיות בדוקות לבריאות, הצלחה ואושר), טוען שהדרך לאופטימיות היא להתרכז במה שאנחנו רוצים בחיים ולא במה שאנחנו לא רוצים. אופטימיסט, הוא אומר, מתמקד בפיתרונות ולא בבעיות. במילים אחרות, האופטימיסטים מחליפים את המחשבה "אני שונא את הבוס שלי", ב"מה אני יכול לעשות כדי להיות אדם טוב יותר?"

  • מרסר מדגיש גם את חשיבות הסביבה. שהות בחברתם של מתלוננים סדרתיים תשפיע על החשיבה שלנו. חברים שנהנים מהחיים וצוחקים לעתים קרובות ישפיעו פלאים על טבענו. פיתוח תחושת קהילתיות דרך הצטרפות לקהילה או בית כנסת וחיזוק ערכים חיוביים יוצרים עולם פנימי שונה לחלוטין, גם אם ההתרחשויות החיצוניות נראות שליליות.

  • מרסר מציע לנו ללמוד להשתמש בשפה אופטימית. אף פעם אל תאמרו שאתם עייפים, פשוט אמרו לאנשים שאתם צריכים להטעין מחדש את המצברים, והדבר הטוב ביותר הוא להשתמש בכוח התפילה כדי להדגיש את הקשר שלנו עם הכוח העליון, ואת התקווה שאנחנו ממשיכים לתלות בעתיד.

  • מרטין סיגלמן, מחבר הספר "אופטימיות נרכשת", מדגיש שאנחנו יכולים לבחור כיצד לחשוב. סגנונות חשיבה הופכים להרגל. אנחנו יכולים לשלוט במחשבותינו כפי שאנחנו שולטים בשרירים שלנו. פסימיסטים נוטים לחשוב מחשבות ייאוש. הם אומרים לעצמם, "אני אף פעם לא אצליח" או "אני תמיד הורס", ואף גרוע מזה - מתייגים את עצמם בתוויות שליליות: "אני כזה טיפש". אנשים צריכים ללמוד לדבר אל עצמם בנימוס רב יותר, כמו שהם היו מצפים מחבר טוב. אם התנהגת בטיפשות, אל תעניק לעצמך את התואר הזה בלב, אלא תגיד, "לפעמים אני לא מתחשב כמו שהייתי רוצה להיות, אולם בסך הכל אני יודע שאני אדם נחמד."

  • אני מסכים עם דבריו של ויליאם ג'יימס שאמר ש"התגלית הגדולה ביותר בדורי היא שבני אדם יכולים לשנות את חייהם על ידי שינוי צורת החשיבה שלהם." ניצולים ממחנות הריכוז מסבירים לעתים קרובות שאסטרטגיית ההישרדות הטובה ביותר שלהם הייתה לדמיין שהם אוכלים סעודה מלאה, מהמנה הראשונה ועד לקינוח. הם לא קיבלו מזה שום קלוריות, אולם הם חיזקו את ביטחונם באמונה שיום אחד חייהם יחזרו להיות נורמליים. תנו לראש לעסוק במחשבות קדושות, יעצו לנו חכמינו לפני שנים רבות, וכך תהפכו להיות קדושים.

  • למדו להסתכל על אנשים ולחשוב על מעלותיהם ולא על חסרונותיהם. אם הדבר הראשון שאתם רואים ב'דייט' שלכם הוא שהוא שמנמן אבל לא מבחינים בחיוך המקסים ובפניו הנעימות, ודאי נגזרו עליכם חיי בדידות משום שאף אחד לא יהיה מספיק טוב בשבילכם.

  • והחשוב מכל, על פי מדענים בתחום החברה, הוא להתחבר למערכת אמונית מעוררת השראה שתיתן משמעות לחייכם – תמריץ רוחני שיבטיח לכם שמחה בלי קשר לנסיבות המאתגרות.

המכנה המשותף לכל הרעיונות המעוררים הללו הוא שאנחנו חייבים לעצמנו להיות אופטימיים ולא משנה מה מתרחש סביבנו – ושלערכי אמונה רוחניים יש את הפוטנציאל הגבוה ביותר להשיג את המטרה הזאת.

ובמילים אחרות, כשאנחנו חוזרים ומקדישים את עצמנו לא-לוהים בימים הנוראים, אנחנו עושים את הצעד הגדול ביותר להבטיח ש – למרות הכל – תהיה לנו שנה טובה באמת.