יוסי החנה את אופניו מחוץ לבית של חברו הטוב, דני. יוסי ודני היו חברים מאד טובים, הם שיחקו זה עם זה כמעט בכל יום.
כשפתח דני את הדלת, הוא כיסה את פיו באצבעו ואמר בשקט: "ששש... אמא שלי נחה. תיכנס בשקט ונשחק בחדר שלי".
"הי דני", אמר יוסי, כשהם נכנסו לתוך החדר, "אני רואה שיש לך טושים חדשים. וו'או! 12 טושים בחבילה אחת! בוא נכין אתם כרטיסי ברכה לכבוד ראש השנה!"
"אמממ....", ענה דני, "הטושים לא בדיוק שלי. הם שייכים לדינה, אחותי".
"אתה חושב שיהיה אכפת לה אם רק קצת נשתמש בהם?", שאל יוסי.
"אני מניח שלא", אמר דני, "וחוץ מזה, היא גם משתמשת לפעמים בדברים שלי, אז אני בטוח שזה לא יפריע לה".
דני מצא כמה דפים, ובעזרת הטושים החדשים הם ציירו ביחד תמונות צבעוניות.
דני מצא כמה דפים, ובעזרת הטושים החדשים הם ציירו ביחד תמונות צבעוניות. יוסי צייר שופר יפה וכתב לידו "שנה טובה". דני הקפיד להשתמש בכל אחד מהטושים, כדי שכרטיס הברכה שלו יהיה צבעוני במיוחד. הוא צייר דג גדול שוחה בים. מתוך הפה של הדג יצאו המילים: "המים פה מלוחים נורא, אז שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה!".
לאחר שסיימו לצייר את יצירות-האומנות שלהם, יוסי לקח את כרטיס הברכה שלו והלך הביתה. דני לקח את הכרטיס שלו ותלה אותו על המקרר בכדי להפתיע את הוריו.
מאוחר יותר בצהרים, חזרה דינה הביתה וישבה להכין את שעורי הבית שלה. היא הייתה זקוקה לטושים שלה לצורך עבודת בית שהוטלה עליה. לאכזבתה, היא גילתה שחמישה טושים מתוך ה-12 אפילו לא היו מכוסים, וכמעט שהתייבשו לגמרי. וגרוע מכך, הקצה של חלק מהטושים היה מעוך לגמרי!
דינה כל כך כעסה! מישהו השתמש בטושים החדשים שלה ללא רשותה, ועכשיו הם היו הרוסים לגמרי! "הם לעולם לא יהיו אותו הדבר", חשבה בייאוש.
דינה כל כך כעסה! מישהו השתמש בטושים החדשים שלה ללא רשותה, ועכשיו הם היו הרוסים לגמרי!
בדיוק אז נכנסה אמה לחדר וראתה שדינה עצבנית מאד. "מה קרה, דינה?" שאלה.
"הטושים החדשים שלי יבשים ומעוכים. מישהו השתמש בהם ופשוט הרס לי אותם!"
"רק רגע", אמרה אמה של דינה, והלכה לסלון לחפש את דני. "דני", היא קראה. "בוא איתי בבקשה". היא ליוותה אותו לתוך המטבח. "מי הכין את הכרטיס היפה הזה שתלוי על דלת המקרר? האם זה היית אתה, דני?"
"כן", אמר דני בגאווה. "כשיוסי היה פה היום, כל אחד מאתנו הכין כרטיס שנה-טובה".
"איזה צבעים יפים בחרת! ואיפה מצאת את הטושים?"
"השתמשנו בטושים של דינה. ידעתי שלא יהיה לה אכפת, כי גם אני מרשה לה להשתמש בדברים שלי לפעמים".
"אה", אמרה אימא. "כרגע ראיתי את דינה, והיא בדיוק אמרה משהו על כך שהטושים שלה אינם במצב כל-כך טוב. היא נראתה קצת עצובה, אז אולי כדאי שתלך לראות מה איתה ואם יש איזו בעיה, אני בטוחה שתדע כיצד לפתור אותה".
היה זה חודש אלול, והוא בדיוק למד בבית הספר שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו.
לפתע נזכר דני שהוא לא החזיר את הטושים למקומם כפי שמצא אותם. היה זה חודש אלול, והוא בדיוק למד בבית הספר שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו.
הוא הצטער על שלא ביקש רשות מאחותו להשתמש בטושים שלה ונזכר, כי למרות שהוא מרשה לה להשתמש בדברים שלו מדי פעם, היא תמיד מקפידה לבקש תחילה את רשותו. בנוסף לכך, הוא גם לא שמר על הטושים בצורה הולמת והוא הבין כי באשמתו הם התקלקלו.
"כדאי שאחשוב מהר על פתרון כלשהו", אמר לעצמו, "היא בטח ממש כועסת".
הוא הלך בזריזות לטלפון, וצלצל ליוסי. "יוסי, מדבר דני. אני צריך שתעשה משהו במהירות הבזק. קח את האופניים שלך, סע לחנות, ותקנה שם חבילת טושים חדשה, בדיוק כמו אלה שהשתמשנו בהם היום. אבל תקנה את החבילה היקרה ביותר – חבילה של 36 טושים. תביא אותם אלי הביתה, ואני אחזיר לך את הכסף. תודה, להתראות".
דני הכין עצמו לגרוע מכל. הוא נכנס לחדר של דינה, ומצא אותה זורקת את הטושים שלה לפח האשפה. ברור היה שהיא מאד עצבנית.
"דינה, אני רואה שאת זורקת לפח את הטושים שלך. אני חייב להודות שאני וחבר שלי השתמשנו בהם היום ללא רשות. אני מאד מצטער.
"דינה, אני רואה שאת זורקת לפח את הטושים שלך. אני חייב להודות שאני וחבר שלי השתמשנו בהם היום ללא רשות. אני מאד מצטער. אני מצטער, דבר ראשון, על שלא ביקשתי רשות. ודבר שני, על כך שלא החזרתי אותם למקום כמו שצריך".
נראה היה שהיא נרגעה מעט. "נחמד מצדך שאתה מודה באשמה", היא אמרה. "אבל זה לא עוזר לי הרבה, אני צריכה לעבוד על הפרוייקט שלי עכשיו, ואין לי טושים לעשות זאת".
"אני מקווה שבקרוב מאד יהיו לך כמה טושים אחרים. ברגע זה יש חבילה חדשה שעושה את דרכה אלייך. רציתי לקנות לך טושים חדשים במקום אלה שהרסתי".
העובדה שדני לקח אחריות על מעשיו מאד נגעה לליבה של דינה. היא הרגישה שיש לה מזל גדול להיות אחותו של ילד בוגר ואחראי שכזה וכבר לא היה נראה לה כל כך נורא שהוא הרס לה את הטושים.
חודש אלול- חודש התשובה, מזכיר לנו שעלינו לקחת אחריות על מעשינו. לקיחת אחריות על מעשינו מולידה כלפינו הערכה רבה מהסביבה וגורמת לאנשים לסמוך עלינו ולומר: "זהו אדם אחראי מאד!". זוהי תקופה טובה לשוחח עם בני המשפחה ולבדוק באילו תחומים בחיינו ניתן עוד להשתפר. הדבר יעזור לנו להתפתח ולצמוח.
ילדים קטנים:
ש: למה חשוב לבקש רשות לפני שמשתמשים בדבר שאינו שייך לנו?
ת: יתכן שלבעל החפץ יש סיבות משלו בגללן אינו מעוניין שאחרים ישתמשו בדברים שלו.
ש: האם נוכל להניח שמותר להשתמש בדבר כלשהו ללא רשות, אם הוא שייך לקרוב משפחה שלנו?
ת: תמיד עדיף לבקש רשות, אפילו אם מדובר בקרוב משפחה. כך לא יהיה לנו ספק שהדבר בסדר.
ילדים בוגרים:
ש: מה זאת אומרת – לקחת אחריות על מעשינו?
ת: כאשר אנחנו עושים דבר אסור, אנו מודים באשמה, ובודקים כיצד ניתן לתקן את השגיאה.
ש: כוונותיו של דני היו טובות, הוא הכין את הכרטיס להוריו. למרות זאת, הוא גם עשה מעשה לא כל-כך טוב (השתמש בטושים של אחותו ללא רשותה). האם תוכלו לחשוב על עוד דוגמאות מסוג זה?
ת: אתה לוקח את האופניים של חברך ללא רשות, כדי לעשות טובה לאימא שלך.
(32) הגר שלו, 11/9/2013 06:27
מסכנה דינה דני מטומטם
אסור לקחת דבקים ללא רשות גם אם זה של קרוה משפחה
אליה, 22/9/2014 08:20
לא לגנוב
לא לקחים דברים בלי רשות כי זה מוביל לאלימות
(31) עדי ימיני, 24/9/2012 21:13
כללי
ממש חמוד
(30) תהילה, 26/1/2012 20:02
סיפור מאד יפה!
אני חונכת של ילדים בכיתות א'-ג' והם מאד נהנו מהסיפור! סיפור חינוכי ומהמם!
(29) שלמה אהרנסון, 19/9/2011 13:05
יפה מאד אבל שקוף מדי.
סיפורים מהסוג הזה מתאימים מאד לכיתות א-ב וכדומה. כאשר עולים בכיתות, יש צורך להמציא משהו פחות שקוף, שלא יראו ממבט ראשון בדיוק את הבעיה ואת החזרה בתשובה הכל-כך מהירה, אחרת זה נתפס כסיפור ילדותי ולא אמין. במקרה כזה צריך להכניס התלבטות יותר מסובכת. גם לקיחת האחריות יכולה להיות בדרכים יותר מגוונות מאשר לקנות טושים חדשים (לא תמיד זה ניתן, ומהכסף של מי?) אבל הרעיון וההרחבה של התשובה למושג לקיחת האחריות הוא חשוב מאד, יישר כח.
(28) גילה הרשברג, 18/9/2011 20:34
יישר כח!כל הכבוד!
חיברת סיפור מאוד יפה המתאים לרמות שונות. אני למשל,עובדת בכיתת ליקויי למידה ושדרגתי את הסיפור בתמונות נוספות לחלקי הסיפור. כגון: הוספתי תמונה של חברים, תמונה של אופניים, טושים, כרטיס ברכה, דג, שופר, אמא, מקרר ועל המקרר הנחתי את כרטיס הברכה של דני ועוד כהנה כדי שיהיה מעניין יותר לתלמידים.שלי. וכן הגדלתי את התמונות שאתה הוספת ושיניתי מעט את שני המשפטים הראשונים - "יוסי ודני היו חברים טובים. כמעט בכל יום הם שיחקו זה עם זה. והיום, יוסי בא לבקר את דני חברו הטוב. הוא החנה את אופניו מחוץ לביתו". השאר כפי שכתבת. את השינוי עשיתי מאחר ויותר קל לפתוח בעובדה קיימת ואח"כ לספר מה הם עושים ויעשו ביחד. את המילים הגדלתי ואניילן אי"ה לספר קטן. אם תרצה אשלח אליך את השינוי שלי. יישר כחך!שנה טובה, שנת עשייה והצלחה! גילה
(27) עינב, 6/9/2010 19:32
שנה טובה
סיפור יפה עם מסר מאד ברור...ברצוני לדעת היכן ניתן למצוא סיפורים נוספים כאלו?
(26) נטלי, 17/9/2009 06:40
שנה טובה
שנה טובה!!! ל ה' בנים
(25) , 16/9/2009 20:40
הסיפורים והדיון ממש מצאו חן בעניי , השתמשתי בהם בבית הספר בו אני מלמדת בשנה שעברה. (ב"ס חילוני ). אשמח אם תהיה אפשרות להתחדש או לדעת היכן אוכל לחפש מאמרים או סיפורים ברוח היהדות לילדים.
(24) ענאל סמזגה, 25/12/2008 06:25
סיפור מקסים
הסיפור מעוד מקסים
(23) אנונימי, 22/9/2008 03:46
הטושים של דינה
הסיפור יפה ובעל מסר רוחני לחודש אלול ישר כוח!
(22) שיר, 17/9/2008 13:31
לשלוח לאורין
(21) jana, 16/9/2008 08:35
תודה ושנה טובה
סיפור מצויו
יישר כח
(20) אסתי, 10/7/2008 10:17
ממש מתוק!
מתאים לילדות בנות 5-9 שאכן מאד נהנו!
(19) amit, 6/10/2007 04:06
הסיפור
סיפור מאוד יפה ולכך מאד חשוב אני מקווה שכל אחד ילמד לכחת אחריות כמו דני
(18) אורה, 5/9/2007 02:41
הטושים של דינה
זה היה סיפור מאוד בוגר ומרגש ויפה
(17) נטע, 16/7/2007 06:25
נהדר
(16) אנונימי, 20/9/2006 06:18
הטושים החדשים של דינה
זה היה סיפור מרגש ויפה
(15) רז ניב, 10/9/2006 01:38
גם לי זה קרה
גם אני פעם הישתמשתי ברובה פיקות של אח שלי בפורים והוא נהרס אז החזרתי לו את האקדח שלי ופעם אחת הוא שיחק במשחק שלי על המחשב והרס לי את השמירה
(14) יובל, 10/9/2006 00:51
לא קרה ליי
(13) יהודית, 8/9/2006 06:26
יפה
מתאים מאד לכולם...!!!
(12) עמית, 30/9/2005 03:02
מחילונית שהתרשמה עמוקות.
שלום, אני חילונית שלא מאמינה בבורא עולם אבל כן מאמינה ב"מצוות" שבן אדם לחברו. חיפשתי פעילות לקבוצת ילדים בני 5 - 5.5 בנושא סליחות. ומצאתי את הסיפור המקסים על הטושים החדשים של דנה. אני אקרא אותו לילדים ואשוחח איתם על חשיבות מנהג הסליחות ביום הכיפורים.
מצאתי אצלכם מידע על החג ומכיוון שאני מאמינה שילדים השייכים ללאום היהודי צריכים להכיר את מנהגי הדת היהודית ללא קשר לאמונתם, אשמח לספר להם בעזרת המידע שמצאתי אצלכם.
המידע מוצג בצורה מאוד ידידותית ונוחה.
תודה רבה.
עמית
(11) בר-שמעון, 26/9/2005 14:01
מיכל לו מחזירה תתושים לחברתה.
שהילדים איקראו ויבינו שציחים להחזיר את הדברים שלו שלחה לחבר שלחה הו חברה.
(10) אור, 19/9/2005 07:37
מאוד יפה!!כנסו!
הסיפור מאוד יפה!!
(9) אנונימי, 18/9/2004 17:00
לקיחת אחראיות
הסיפור יפה מאוד!!!
מיכיוון שדני לקח אחראיות על מעשיו הוא הקטין את כעסה של אחותו דינה וזה יפה אוד...
חשוב לדעת לקחת אחראיות על מה שאנחנו אומרים ועושים...
יש לי אחות קטנה ואני משתדלת כמה שיותר לתת לה ולהבין אותה...!!!
חג שמח ושנה טובה!!!
(8) נטע, 11/9/2004 02:15
הטושים של דינה
הסיפור יפה.
אני משתדלת לא לכעוס על יעל כשהיא לוקחת בלי רשות כי היא אחותי הקטנה
מנטע בת 5
(7) אנונימי, 10/9/2004 06:29
הסיפור מצה חן בעיני
הסיפור מצה חן בעיני
וכול מה שהיא מסופר בו היא נכון
וזה לדעתי
ממש חינוכי ומהנה לישמועה סיפור
כזה...
(6) miriammil@hotmail.com, 8/9/2004 10:58
הטושים - סיפור
הסיפור עכשווי וניתן ללמדו או לספרו כיתת גן עד ניתה ה-ו ולהשיג מסקנות חינוכיות .
(5) איריס נ., 7/9/2004 08:25
סיפורים לילדים
נתבקשנו ע"י המורה לקרוא סיפור בנושא הקשור לראש שנה. מצאנו הרבה חומר על החג עצמו אבל לא סיפורים לילדים.
עזרתם לנו מאד, נשמח באם תעדכנו אותנו באמצעות הדוא"ל בחומר נוסף.
תודה.
(4) כרמית, 6/9/2004 07:59
מאמרים
אשמח מאד לקבל סיפורים שונים ומגווונים,לתיבת הדואר שלי .
אני גננת לגילאי 3-4.
תודה
(3) אורטל, 5/9/2004 14:27
הסיפורים
כול הסיפורים מפורטים ממש יפה עם תמונות איורים כול הכבוד אתר מה מ מ ם!
(2) עמוס, 30/9/2003 00:40
תגובה לנעמית
נראה לי שפיספסת את מטרת הסיפור.
הרעיון הוא שילד צריך להשלים את מעשיו, ואם הוא השאיר 'בור' בצורת אחות מצטערת עליו לכסות עליו בדרך כלשהי ולא להמשיך בשגרת חייו.
דבר נוסף, כיום חבילת טושים גדולה עולה בסביבות החמישה שקלים חדשים.
(1) נעמית, 30/9/2003 00:08
הקנייה כפתרון
קראתי את הסיפור על הטושים של דינה.
העלתם בעיה שיכולה באמת לקרות בכל משפחה. אך הפתרון רחוק מאוד מפתרון מצוי. האם כלילד יכול לכפר על מעשיו באמצעות קנייה? בעצם, מצאתם בפתרון קל מאוד לבעיה, נגמור הטושים? אין בעיה, נקנה חדשים. זה אינו פתרון אמיתי, זו אינה התמדדות אמיתית עם הקושי, כי היה כס, אז פושוט מודים וקונים חדש.
ומה עם מרבית ילדי ישראל שאינם יכולים בהלב פה לקנות את הטושים "היקרים ביותר"??
או שבעצם אינם יכולים לקנות כלל??
עשיתם את מלאכתכם קלה, אך לא אמינה..מצטערת..