הטושים החדשים של דינה

יוסי החנה את אופניו מחוץ לבית של חברו הטוב, דני. יוסי ודני היו חברים מאד טובים, הם שיחקו זה עם זה כמעט בכל יום.

כשפתח דני את הדלת, הוא כיסה את פיו באצבעו ואמר בשקט: "ששש... אמא שלי נחה. תיכנס בשקט ונשחק בחדר שלי".

"הי דני", אמר יוסי, כשהם נכנסו לתוך החדר, "אני רואה שיש לך טושים חדשים. וו'או! 12 טושים בחבילה אחת! בוא נכין אתם כרטיסי ברכה לכבוד ראש השנה!"

"אמממ....", ענה דני, "הטושים לא בדיוק שלי. הם שייכים לדינה, אחותי".

"אתה חושב שיהיה אכפת לה אם רק קצת נשתמש בהם?", שאל יוסי.

"אני מניח שלא", אמר דני, "וחוץ מזה, היא גם משתמשת לפעמים בדברים שלי, אז אני בטוח שזה לא יפריע לה".

דני מצא כמה דפים, ובעזרת הטושים החדשים הם ציירו ביחד תמונות צבעוניות.

דני מצא כמה דפים, ובעזרת הטושים החדשים הם ציירו ביחד תמונות צבעוניות. יוסי צייר שופר יפה וכתב לידו "שנה טובה". דני הקפיד להשתמש בכל אחד מהטושים, כדי שכרטיס הברכה שלו יהיה צבעוני במיוחד. הוא צייר דג גדול שוחה בים. מתוך הפה של הדג יצאו המילים: "המים פה מלוחים נורא, אז שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה!".

לאחר שסיימו לצייר את יצירות-האומנות שלהם, יוסי לקח את כרטיס הברכה שלו והלך הביתה. דני לקח את הכרטיס שלו ותלה אותו על המקרר בכדי להפתיע את הוריו.

מאוחר יותר בצהרים, חזרה דינה הביתה וישבה להכין את שעורי הבית שלה. היא הייתה זקוקה לטושים שלה לצורך עבודת בית שהוטלה עליה. לאכזבתה, היא גילתה שחמישה טושים מתוך ה-12 אפילו לא היו מכוסים, וכמעט שהתייבשו לגמרי. וגרוע מכך, הקצה של חלק מהטושים היה מעוך לגמרי!

דינה כל כך כעסה! מישהו השתמש בטושים החדשים שלה ללא רשותה, ועכשיו הם היו הרוסים לגמרי! "הם לעולם לא יהיו אותו הדבר", חשבה בייאוש.

דינה כל כך כעסה! מישהו השתמש בטושים החדשים שלה ללא רשותה, ועכשיו הם היו הרוסים לגמרי!

בדיוק אז נכנסה אמה לחדר וראתה שדינה עצבנית מאד. "מה קרה, דינה?" שאלה.

"הטושים החדשים שלי יבשים ומעוכים. מישהו השתמש בהם ופשוט הרס לי אותם!"

"רק רגע", אמרה אמה של דינה, והלכה לסלון לחפש את דני. "דני", היא קראה. "בוא איתי בבקשה". היא ליוותה אותו לתוך המטבח. "מי הכין את הכרטיס היפה הזה שתלוי על דלת המקרר? האם זה היית אתה, דני?"

"כן", אמר דני בגאווה. "כשיוסי היה פה היום, כל אחד מאתנו הכין כרטיס שנה-טובה".

"איזה צבעים יפים בחרת! ואיפה מצאת את הטושים?"

"השתמשנו בטושים של דינה. ידעתי שלא יהיה לה אכפת, כי גם אני מרשה לה להשתמש בדברים שלי לפעמים".

"אה", אמרה אימא. "כרגע ראיתי את דינה, והיא בדיוק אמרה משהו על כך שהטושים שלה אינם במצב כל-כך טוב. היא נראתה קצת עצובה, אז אולי כדאי שתלך לראות מה איתה ואם יש איזו בעיה, אני בטוחה שתדע כיצד לפתור אותה".

היה זה חודש אלול, והוא בדיוק למד בבית הספר שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו.

לפתע נזכר דני שהוא לא החזיר את הטושים למקומם כפי שמצא אותם. היה זה חודש אלול, והוא בדיוק למד בבית הספר שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו.

הוא הצטער על שלא ביקש רשות מאחותו להשתמש בטושים שלה ונזכר, כי למרות שהוא מרשה לה להשתמש בדברים שלו מדי פעם, היא תמיד מקפידה לבקש תחילה את רשותו. בנוסף לכך, הוא גם לא שמר על הטושים בצורה הולמת והוא הבין כי באשמתו הם התקלקלו.

"כדאי שאחשוב מהר על פתרון כלשהו", אמר לעצמו, "היא בטח ממש כועסת".

הוא הלך בזריזות לטלפון, וצלצל ליוסי. "יוסי, מדבר דני. אני צריך שתעשה משהו במהירות הבזק. קח את האופניים שלך, סע לחנות, ותקנה שם חבילת טושים חדשה, בדיוק כמו אלה שהשתמשנו בהם היום. אבל תקנה את החבילה היקרה ביותר – חבילה של 36 טושים. תביא אותם אלי הביתה, ואני אחזיר לך את הכסף. תודה, להתראות".

דני הכין עצמו לגרוע מכל. הוא נכנס לחדר של דינה, ומצא אותה זורקת את הטושים שלה לפח האשפה. ברור היה שהיא מאד עצבנית.

"דינה, אני רואה שאת זורקת לפח את הטושים שלך. אני חייב להודות שאני וחבר שלי השתמשנו בהם היום ללא רשות. אני מאד מצטער.

"דינה, אני רואה שאת זורקת לפח את הטושים שלך. אני חייב להודות שאני וחבר שלי השתמשנו בהם היום ללא רשות. אני מאד מצטער. אני מצטער, דבר ראשון, על שלא ביקשתי רשות. ודבר שני, על כך שלא החזרתי אותם למקום כמו שצריך".

נראה היה שהיא נרגעה מעט. "נחמד מצדך שאתה מודה באשמה", היא אמרה. "אבל זה לא עוזר לי הרבה, אני צריכה לעבוד על הפרוייקט שלי עכשיו, ואין לי טושים לעשות זאת".

"אני מקווה שבקרוב מאד יהיו לך כמה טושים אחרים. ברגע זה יש חבילה חדשה שעושה את דרכה אלייך. רציתי לקנות לך טושים חדשים במקום אלה שהרסתי".

העובדה שדני לקח אחריות על מעשיו מאד נגעה לליבה של דינה. היא הרגישה שיש לה מזל גדול להיות אחותו של ילד בוגר ואחראי שכזה וכבר לא היה נראה לה כל כך נורא שהוא הרס לה את הטושים.

חודש אלול- חודש התשובה, מזכיר לנו שעלינו לקחת אחריות על מעשינו. לקיחת אחריות על מעשינו מולידה כלפינו הערכה רבה מהסביבה וגורמת לאנשים לסמוך עלינו ולומר: "זהו אדם אחראי מאד!". זוהי תקופה טובה לשוחח עם בני המשפחה ולבדוק באילו תחומים בחיינו ניתן עוד להשתפר. הדבר יעזור לנו להתפתח ולצמוח.

ילדים קטנים:

ש: למה חשוב לבקש רשות לפני שמשתמשים בדבר שאינו שייך לנו?
ת: יתכן שלבעל החפץ יש סיבות משלו בגללן אינו מעוניין שאחרים ישתמשו בדברים שלו.

ש: האם נוכל להניח שמותר להשתמש בדבר כלשהו ללא רשות, אם הוא שייך לקרוב משפחה שלנו?
ת: תמיד עדיף לבקש רשות, אפילו אם מדובר בקרוב משפחה. כך לא יהיה לנו ספק שהדבר בסדר.

ילדים בוגרים:

ש: מה זאת אומרת – לקחת אחריות על מעשינו?
ת: כאשר אנחנו עושים דבר אסור, אנו מודים באשמה, ובודקים כיצד ניתן לתקן את השגיאה.

ש: כוונותיו של דני היו טובות, הוא הכין את הכרטיס להוריו. למרות זאת, הוא גם עשה מעשה לא כל-כך טוב (השתמש בטושים של אחותו ללא רשותה). האם תוכלו לחשוב על עוד דוגמאות מסוג זה?
ת: אתה לוקח את האופניים של חברך ללא רשות, כדי לעשות טובה לאימא שלך.