ד"ר ג'יימס פאלון, פסיכיאטר משפטי, הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לניתוח סריקות מוחיות. התקדמויות בחקר המוח הובילו לכך שניתן לזהות חלקים שונים במוח, שאחראים לרגשות ספציפיים, התנהגויות ובחירות ספציפיות. ההבנה של פאלון באנטומיה של המוח מאפשרת לו להשתמש בהדמיות מוחיות כדי לאבחן הפרעות בתפקוד המוח כגון סכיזופרניה, פסיכופתיוּת ואפילו דיכאון. פאלון ערך נסיעות רבות כדי להעיד בשמם של רוצחים סדרתיים במשפטם ולהסביר כיצד מעשיהם לא היו תוצאה של בחירה חופשית, אלא של האופן שבו היה מוחם בנוי.

בשנת 2005 החליט פאלון לחקור סריקות מוחיות הקשורות לאלצהיימר, והוא החל בבני משפחתו. אחר צהריים אחד הוא הביט בערימת הסריקות המוחיות של בני משפחתו וראה משהו מטריד ביותר. אחת הסריקות הייתה זהה לזו של מוחו של פסיכופת. בסריקה הייתה פעילות נמוכה באזורים הפרונטליים והטמפורליים הקשורים לאמפתיה, מוסריות ושליטה עצמית.

הוא היה מוטרד לראות סריקה כזו בקרב בני משפחתו. הוא בדק שאין תקלה במכונת הסריקה שלו, אולם היא הייתה תקינה לחלוטין. הוא חשד שאולי עוזר המחקר שלו נגע בערמת הסריקות שעל שולחנו.

עוזר המחקר התעקש שאין טעות ושהסריקה בהחלט שייכת לאחד מבני משפחת פאלון. פאלון היה מוטרד ומודאג מאוד. הוא הרגיש שהוא חייב לבדוק למי שייכת הסריקה ולזהות את האדם שלו שייכים סימנים אלה. אחרי הכל, האדם הזה הוא בעל נטייה לרוע לב. מה אם האדם הזה יפגע או אפילו ירצח קורבן חף מפשע? יש לעצור אותו לפני שיפעל. פאלון חיפש את הקוד לסריקה ומה שגילה היה הרבה מעבר למטריד.

מוחו של הפסיכופת היה לא אחר מאשר מוחו שלו! האיש שהקדיש את חייו ואת הקריירה שלו לטענה שמוחם של פסיכופתים בנוי בצורה כזו שהם אינם אחראים להתנהגותם, גילה שלמעשה, מוחו שלו עצמו הוא מוח של רוצח. ועם זאת, עד לרגע כתיבת המאמר, הוא לא ביצע שום רצח ואף לא חש שהוא עומד לבצע זאת!

רובנו היינו מחביאים מיד תגלית כזו וממשיכים הלאה. אולם, אולי דווקא בגלל שאחד המאפיינים של מוחותיהם של פסיכופתים הוא שאין להם עכבות, המשיך פאלון בכיוון ההפוך. הוא פרסם ספר בשם "הפסיכופת שבפנים" שבו הוא מנסה להסביר כיצד איש משפחה נשוי באושר, מדען מכובד כמוהו, הוא בעל אותם סממנים אנטומיים שיש לרוצחים סדרתיים.

בתחילה הוא חשב שאולי ההשערה הראשונית שלו הייתה שגויה ושאי אפשר לנבא על סמך סריקות מוחיות כיצד יתנהגו אנשים. לכן הוא עבר סדרה של בדיקות גנטיות והמצב הפך עוד יותר גרוע.

הבדיקות הראו שיש לו וריאנט של הגן MAO-A הקשור לתוקפנות, אלימות ואמפתיה נמוכה. הוא המשיך לערוך בדיקות נוירולוגיות והתנהגותיות לעצמו, שכולן איששו שאכן הוא פסיכופת שזקוק לאשפוז.

כשהוא החל לחשוב על חייו, הוא החל להבין שאכן היו לו כמה התנהגויות פסיכופתיות בעברו ואולי אף קיימות בחייו כיום. הוא תחרותי באופן יוצא דופן ואינו נותן אפילו לנכדיו לנצח במשחקי קופסה. הוא עשה חשבון נפש נוקב והבין שיש לו נטייה לאלימות מילולית, פוגעניות ותוקפנות מבלי שאפילו היה מודע לכך. עם זאת, למרות הנטייה המוקדמת הזו ולמרות שמוחו היה בנוי כמו זה של פסיכופת, הוא מעולם לא רצח, אנס או נהג באלימות.

הוא היה רדוף על-ידי השאלה: למה? למה הוא היה מסוגל לשלוט בהתנהגותו, בשעה שאחרים עם אותה גנטיקה ואותו מוח מגיעים בסופו של דבר לכלא? פאלון מספק כמה תשובות. קודם כל, הוא מציע, הוא גדל בבית אוהב ומטפח מאוד, והדבר תרם משמעותית לעיצוב אישיותו. לאמו היו כמה הפלות לפני שילדה אותו והיא העניקה לו תשומת לב רבה מאוד בשנותיו המוקדמות. הוא מאמין שהדבר היווה גורם חשוב ביצירת האדם שהפך להיות.

התשובה השניה משקפת שיעור חשוב מהתלמוד:

מלאך הממונה על ההריון מביא את זרע ההריון לפני אלוהים, שמחליט על החוזק הפיזי, החוכמה, המעמד הסוציואקונומי, היכולת האמנותית והאתלטית, היצירתיות והפרופיל הפסיכולוגי שיהיה לאדם זה.

דברים אלה של התלמוד מהדהדים עמוקות בקרב רבים מאיתנו. אחרי שנים של התנגדות, אינספור ניסיונות לשנות ולשפר היבטים שונים של חיינו או האישיות שלנו, רבים מאיתנו חשים חסרי אונים וחסרי תקווה. אנו מרגישים כאילו התנהגויות מסוימות טבועות בנו. חלקנו בעלי נטיה להיות עצלנים, אחרים מתרגזים בקלות ואחרים חסרים משמעת עצמית. חלקנו נוטים להיות קולניים, אחרים נוטים להיות סגורים מבחינה רגשית, חלקנו לא מגיעים להישגים בשעה שאחרים הם שאפתנים חסרי רחמים.

התלמוד פשוט מאשש את מה שחלקנו חשדנו בו כל חיינו. שאותו זרע, שהוצג בפני האל לפני שהגענו לעולם הזה, תוכנת ונבנה בדרך שתקבע את חיינו, ושתגרום לנו לחוש חסרי אונים לחלוטין בכל הקשור לשינוי בר קיימא. אולי עלינו להפסיק להילחם במי שנועדנו להיות ופשוט לקבל את מי שאנחנו, עם כל המגרעות, החסרונות, הכשלונות והפגמים?

אם התלמוד היה עוצר שם - אז אולי. אבל הוא ממשיך:

אבל המלאך אינו שואל אם הם יהיו צדיקים או רשעים, אם הם יהיו טובים או רעים. הדבר תואם את דבריו של רבי חנינא, שאמר שהכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמים.

נכון, באמצעות גנטיקה וסביבה תכנת אלוהים מראש חלק גדול מהבריאות, האינטליגנציה, היכולות וההופעה החיצונית שלנו. עם זאת, המלאך אינו שואל על המרכיב שהוא אולי החשוב ביותר בעתידו של אדם חדש זה - האם הוא יהיה רשע או צדיק - כיוון שזה נתון לחלוטין בידי הפרט.

ד"ר פאלון מסכם את יכולתו להתגבר על הנטייה המוקדמת והגנטיקה שלו בשתי מילים – בחירה חופשית. הוא נהג להאמין שאנשים הם בערך 80% תוצאה של הגנטיקה שלהם ו- 20% תוצאה של הסביבה שלהם, אולם כעת זה השתנה. "מאז שגיליתי כל זאת וחקרתי זאת לעומק, עשיתי מאמץ לנסות לשנות את התנהגותי".

הרמב"ם מציין שלכולנו יש תכונות אישיות מולדות ונטיות מוקדמות משמעותיות. למשל, הוא כותב, יש אנשים שבאופן טבעי הם אכזריים ואחרים רחמנים, יש שחצנים מטבעם ויש צנועים. עם זאת, הרמב"ם תקיף בדעתו שטבעו של אדם אינו גורם לו להיות רשע או צדיק, נדיב או אכזר, חכם או טיפש, נדיב או קמצן.

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם... (הלכות תשובה, ה, ב).

אז מה התשובה: האם חיינו קבועים מראש, או שיש לנו רצון חופשי?

פאלון, בראיון שעוסק בספר, אמר את הדברים הבאים: "אחרי כל המחקר הזה, התחלתי לחשוב על החוויה הזו כהזדמנות לעשות משהו טוב מזה שהתנהגתי כמו אידיוט כל חיי. במקום לנסות להשתנות באופן מהותי - כיוון שזה מאוד קשה לשנות משהו - רציתי להשתמש במה שיכול להיחשב כמגרעות, כגון נרקיסיזם, בתור יתרון, כדי לעשות משהו טוב".

הרמב"ם אינו סותר את עצמו. התשובה, אני מאמין, היא שאנו בהחלט נולדים עם נטיות וכשרונות. לגנטיקה יש תפקיד מכריע בהפיכתנו למי שאנחנו ובקביעת החיים שנחיה. עם זאת, הגנטיקה רק מספקת את הגבולות והמסגרת של יכולותינו. היא מכתיבה פרמטרים כגון האינטלקט שלנו, הגוף שלנו ובמידה מסוימת אפילו את הנשמות שלנו. הגנטיקה היא כמו הקלפים שחולקו לנו. אנו אלה שמחליטים איך לשחק בהם וזהו הגורם החשוב ביותר שקובע את עתידנו.

אף אחת מהתכונות או המאפיינים שלנו אינם רעים מטבעם, למעשה כולם ניטרליים - זה תלוי בנו למלא אותם בערך, בהתבסס על האופן בו אנו משתמשים בהם. תכונות האופי שלנו במידה רבה נקבעות מראש, אולם האופן בו אנו שולטים בהן, למה אנו מקדישים אותן, איך אנו משתמשים בהן ולאיזו מטרה - זה לחלוטין תלוי בנו וברצון החופשי שלנו.

בדיון על המחסומים והמכשולים בדרך לתשובה, לשינוי, מציע רבנו יונה שאולי המחסום הגדול ביותר הוא חוסר אופטימיות, חוסר יכולת להאמין ביכולתנו להשתנות.

בתחילת השנה החדשה, עלינו להבין שאנו יכולים בהחלט להשתנות אם נרצה בכך. נכון, יש לנו נטיות מוקדמות, אולם הן לא חייבות להגדיר אותנו, אנו יכולים לעשות איתן מה שנרצה. אנו יכולים להתגבר על השליליות של מה שאנו תופסים בתור המגרעות שלנו ולתעל את אותן תכונות לכיוונים חיוביים. עם זאת, זה מתחיל באמון שלנו ביכולתנו לעשות זאת.

פאלון מסביר כיצד שינה את חייו והשפיע עמוקות על משפחתו וחבריו: "בכל פעם שהתחלתי לעשות משהו, היה עלי לחשוב על כך, להתבונן בעצמי ולומר לעצמי: לא. אל תעשה את הדבר האנוכי או האינטרנסנטי הזה. צעד אחר צעד, זה מה שעשיתי במשך שנה וחצי וכולם אהבו את זה".

צעד אחר צעד, טיפין טיפין, כך מתאר פאלון את השינויים החיוביים וכך יכולים גם אנו לעשות את שלנו. קחו צעד אחד ואז התקדמו לאט לאט, בהדרגה, שלב אחר שלב.

אף אחד אינו נידון לגורל מסוים בגלל הגנטיקה שלו. זוהי נקודה קריטית בשבילנו, בשביל מערכות היחסים שלנו ובשביל האופן בו אנו מגדלים את ילדינו. אנו יכולים לתעל את כל מה שיש בנו ואת מי ש"תוּכנתנו" להיות כדי לעשות טוב, להיות טובים, להרגיש טוב וליהנות מכל הטוב.

אנו יכולים להיות הזרז לשינוי. התנהגו כמו האדם שהייתם רוצים להיות ותהפכו להיות אדם זה. הבה נקבל את פני השנה החדשה בגישה חדשה: במקום חוסר אונים וחוסר תקווה, נקבל את פניה באומץ ובנחישות.