בכל נס מצוי מסר מיוחד. אלוקים יכול לעשות הכל, ולכן תמיד קיימת משמעות עמוקה במיוחד לדרך בה הוא בחר להתגלות.

ובשל כך, מאז ומתמיד נס החנוכה הקסים אותי במיוחד. היהודים הצליחו להשיג ניצחון צבאי מדהים – הם גברו על היוונים והחזירו לידם את בית המקדש. בשלב זה הם יכלו לחזור ולעבוד את האל כבעבר. המכבים רצו להדליק את המנורה, אולם כפי שכולנו יודעים, לא היה להם מספיק שמן כדי שתדלק המנורה במשך שמונת הימים, שהיו הדרושים כדי להכין ולהביא מלאי חדש של שמן טהור וזך.

הם מצאו פך שמן קטן, שעדיין היה חתום בחותמו של הכהן הגדול, שמעיד על טהרתו – אולם השמן שבתוכו יכול היה להספיק ליום אחד בלבד. המכבים החליטו להדליק את המנורה בכל אופן, בתקווה שאלוקים ישמח מעצם רצונם לעשות טוב. והנה, הפלא ופלא, הם זכו בנס שהטביע את חותמו על החג – פך השמן הקטן, שבדרך הטבע היה אמור להספיק ליום אחד בלבד, המשיך להאיר בדרך נס במשך שמונה ימים.

אלוקים פתר להם את הבעיה. חוקי הטבע פינו את מקומם לנס אלוקי, ותפוקתו של השמן הייתה מעל ומעבר לכל חוק מדעי טבעי.

אולם מדוע אלוקים לא פתר את הבעיה בצורה הרבה יותר פשוטה? הוא יכול היה לספק להם בקלות ממחסניו השמימיים כד שמן גדול ובו מלאי מספיק, בלי לעבור על חוקי הטבע.

מסיבה כלשהי, חלק חשוב מהנס היה מונח דווקא בעובדה זו, שהשמן שהם מצאו נועד משמים לבעור הרבה מעבר ליכולת הטבעית שלו.

וזה מה שיוצר הקבלה מדהימה בין נס החנוכה, לנס שדרכו בחר אלוקים להתגלות למשה, כשמינה אותו למנהיגם של ישראל.

ואיננו אוּכּל

כולנו מכירים את הסצנה: משה רועה את צאנו במדבר ומבחין במחזה המנוגד לחוקי הטבע. שיח בוער ובכל זאת איננו מתכלה. הסנה המשיך לבעור, רק משום שאלוקים ציוה עליו לעשות זאת.

אמנם חלק ממטרת הנס היה גילוי כוח אלוקי, כך שמשה יוכל לדעת שמי שפונה אליו הוא ישות עליונה שבכוחה לחולל ניסים. ובכל זאת, הרי אלוקים יכול היה להבהיר את רוממותו בכל כך הרבה דרכים אחרות. ודאי שהמשך בעירתו של השיח מעל ומעבר לזמן הבעירה הטבעי שלו, הוא לא הנס המופלא ביותר שמצוי ברפרטואר האינסופי של אלוקים.

שחיקה היא הקושי הגדול ביותר שניצב מול מי שמתמודד במשימה שעלולה להפוך למעיקה ובלתי נסבלת

אולי נוכל להבין זאת כמשל שמתאים לחיינו. משה עמד לפתוח במסע אישי של מנהיגות. מסע שיימשך שנים רבות וידרוש ממנו כמויות אדירות של מסירות, עבודה קשה ואחריות. זה וודאי לא יהיה קל. הקושי הגדול ביותר שניצב בפני אנשים שמתמודדים עם משימות שעלולות להפוך עם הזמן למעיקות ובלתי נסבלות, הוא קושי השחיקה. התמודדות יום יומית, שנה אחר שנה, במבחנים בלתי פוסקים מתוקף תפקידו כרב, מורה ומנהיג של עם ישראל, זו משימה שתתברר ככזאת שנמצאת מעל ומעבר לכושר הסיבולת האנושי. ומשה עלול להישחק ו"להתכלות" במשך משימתו.

זאת האמת החשובה שאלוקים גילה למשה בסנה הבוער. אין שחיקה וכיליון בממלכת הקדושה. כשהשיח ממלא את רצון האלוקים, הוא אינו כלה. בממלכת הקדושה, חוקי הטבע אינם תקפים.

משה עמד להתחיל את תפקידו בשליחות האלוקים, לכן החיזיון הראשון שנגלה לו, בא לרמוז לו שהדיכאון והעצב של השחיקה לעולם לא יהיו מנת חלקו. תכלית קיומו הקדושה, תבטיח שחלומותיו ישמרו על רעננותם וחיוניותם כל הזמן.

במשך חיי ראיתי מקרים רבים של שחיקה אישית ומקצועית – אולם בדרל כלל הם חלו סביב מחויבויות של חולין ולא של קודש.

הרבה פעמים אותם אנשים, שהמשרות שלהם התמקדו במטרה להשיג יותר כסף, התעייפו ונשחקו, והם נכנסו לדיכאון מהרוטינות החוזרות ונשנות בחיי היומיום שלהם. אנשים אלה איבדו עניין במטרה, נשחקו ו'נגמרו'. אולם, כשזוכרים שמטרת חיינו היא רוחנית, נוכל להתמלא בכל יום בחיות חדשה בשל שאיפתנו זו, והרבה מעל ומעבר למה שהיינו מצפים באופן טבעי.

ראיתי זוגות רבים שנכנסו לחיי הנישואין שלהם מתוך תקווה גדולה לעתיד, רק כדי לסבול אחר כך משחיקת החומר. האחדות שלהם התחילה באש ובלהט עז. אולם אם אהבתם חסרה את הניצוץ של ערכים משותפים ומחויבות למטרות רוחניות, השחיקה למרבה העצב לא מאחרת להגיע.

הוריי המחישו לי בחייהם, כיצד אהבה ששורשיה נעוצים בחיי קדושה, מחליפה את השחיקה בקשר נלהב יותר וגדול יותר. אלו הם חיי הנישואין שאני שואף בכל כוחי לחקות.

חנוכה ומטרה

חנוכה הוא סיפור ההיתקלות הראשונה של היהדות עם גישה חילונית. היוונים שאפו להסית את היהודים לתרבותם ודגלו בקדושת היופי. היהודים היו צריכים לבחור שוב ולקבל את הדוקטרינה שייחדה אותם בעולם, דרך ההכרה ביופייה של הקדושה.

אם נחדיר קדושה ותכלית לכל תחום בחיים, לעולם לא נישחק ונתכלה

אחד הקטעים בסיפור החנוכה, הוא האסון של היהודים המתבוללים. המתייוונים בחרו להתרחק מהתורה תמורת הברק והזוהר של אש שנראתה בוהקת יותר מהמסורת המקסימה שלהם.

עסקת החליפין נתנה להם אש שמתכלה - החול אינו מסוגל למנוע שחיקה.

האש במנורה בערה הרבה מעבר למה שחוקי הטבע היו מאפשרים, כתזכורת נצח לכך שאם נחדיר קדושה ותכלית לכל תחום בחיים, לעולם לא נישחק ולא נתכלה.