על פי התלמוד, כבר בתשעה באב הראשון בהיסטוריה נטמן זרע הפורענות, אשר ממנו צמחו כל האסונות הלאומיים הבאים שלנו. ההיסטוריה היהודית פורשת רשימה ארוכה של אסונות שנפלו בחלקו של עם ישראל בעיתוי קשה זה – תשעה באב – כאילו התאריך עצמו מועד לפורענות.

אבל מדוע? איזה מעשה של אבותינו יכול להצדיק את הפיכתו של תשעה באב ליום בכי-לדורות.

על פי התורה שבעל פה, הגורם לכך היה חטא המרגלים. אחרי שמשה רבנו הוציא את בני ישראל ממצרים אל המדבר, הם שלחו מרגלים כדי לבדוק את הארץ המובטחת. המרגלים חזרו ובפיהם דיווח מדכא ומרפה ידיים: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו" (במדבר יג, לא).

כשבני ישראל שמעו את דברי המרגלים הם פתחו בבכייה קולקטיבית, ובשל בכי זה חתם הא-ל את גורלם לדורות. "אתם בכיתם בכיה של חינם", הוא אמר להם, "ואני קובע לכם בכיה לדורות" – יום זה היה תשעה באב.

מה היה כל כך גרוע בתגובה של עם ישראל, עד שמגיעה להם גזרה כה קשה?

אסון השאננות

בכל תחום בחיינו, נוכל לכבוש את השיא הבא רק אם נוותר על אחיזתה הבטוחה של הקרקע שלרגלינו. גדוּלה, מעצם הגדרתה, דורשת סיכון. סיכון לכישלון, סיכון לאבד את מה שכבר השגנו, סיכון שלא יהיה לנו נוח כמקודם, שיהיו לנו פחות וודאות, פחות ביטחון...

שלושת הבעלים המקוריים של סטארבאקס לא היו מעוניינים להתרחב

ודאי שמעתם על סטארבאקס – רשת בתי הקפה הגדולה בעולם, בבעלותו של הווארד שולץ. לפני שמר שולץ הפך להיות מר סטארבאקס, הוא היה סמנכ"ל של החברה השוודית האמרפלסט, לייצור אביזרי מטבח. באחד הימים, שולץ נסע לסיאטל כדי לפגוש שם צרכן שרכש מטחנת קפה מיוחדת מהחברה בה עבד. שולץ כל כך התפעל מבית הקפה שראה, עד שרצה להקים רשת בתי קפה ברחבי אמריקה, בהשראת בתי קפה שהוא ראה באיטליה. לצערו, שלושת הבעלים המקוריים של סטארבאקס לא היו מעוניינים להתרחב – הם היו מרוצים מהעסק שלהם, כמו שהוא היה.

שולץ פתח בית קפה משל עצמו שגרף הצלחה מיידית, ולבסוף רכש את סטארבאקס תמורת 3.8 מליון דולר. וכל השאר היסטוריה.

תארו לעצמכם שהיינו יכולים לחזור אחורה במנהרת הזמן, ולראות מה היה קורה אילו שולץ היה בוחר לנהוג אחרת. כיצד העתיד היה משתנה אילו מר שולץ היה מחליט לפעול בצורה קצת יותר שמרנית? אחרי הכל, הייתה לו משרה יציבה ורווחית בחברה מבוססת. אולי היה  סיכון ברעיון להמר על מילוי היבשת בבתי קפה? יתכן שהיה הרבה יותר שקול לשמור על המשרה הקבועה שלו ולוותר על ההלוואות האדירות שנדרש לקחת כדי לצאת ביוזמה החדשה. בהאמרפלסט הייתה לשולץ ציפור אחת ביד, וסטארבאקס הייתה אולי ציפור אחת על העץ.

תארו לכם ששולץ היה מחליט שלא לצאת מתחום הנוחות שלו ולהסתכן בבלתי נודע? ודאי היינו מוצאים אותו היום יושב מאחורי אותה מכתבה בהאמרפלסט, ולא מקים את האימפריה העולמית של סטארבאקס, עם למעלה מ-13,000 הסניפים שלה, ומחזור כספים של כ-10 מיליארד דולר.

האסון הנורא בתשעה באב מתחיל בכך שהמרגלים גזלו מאיתנו את הפוטנציאל המדהים להגיע לגדולה. המילים 'מרגלים' ו'רגיל' נובעות מאותו שורש. המרגלים החשיבו את ההרגל ואת האפשרות לצפות את העתיד. הם לא היו מוכנים להרחיב את תפישת עולמם כדי לכלול בה גם את הלא ידוע, את הבלתי צפוי, את אי הוודאות.

החיים במדבר היו נוחים – מן ירד משמים וסיפק להם מזון, משה הנהיג והדריך את העם, ענני הכבוד הגנו על עם ישראל מכל מיני סכנות חיצוניות... החיים היו בטוחים וצפויים. לעומתם, היה הרבה יותר קשה לחזות את החיים בארץ הקודש: האם הארץ תיתן את פריה? האם בני ישראל יוכלו לכבוש את אויביהם? האם יימצאו להם מנהיגים טובים ומתאימים?

כל מסלול הזדמנויות, נושא בחובו סיכון מסוים

מעבר לדיבה הרעה שהוציאו המרגלים על הארץ, ולחוסר האמונה שהתגלה בכך שבני ישראל קיבלו את הדיווח השלילי, היה שם דבר נוסף ואפילו גרוע יותר: אסון השאננות. הפחד לסכן את הנוחות תמורת הפוטנציאל להצלחה. הכניסה לארץ ישראל היותה סיכון, אבל היא הייתה המטרה שלשמה עם ישראל יצא ממצרים והיותה מנוף לצמיחה אדירה. 

כולנו נמשכים אל המוּכר, אל הביטחון, ההרגל והשגרה של חיי היומיום. ולפעמים אנחנו דוחים הזדמנויות חדשות, רק משום שמפחיד אותנו להסתכן למען הלא ידוע. אנחנו שאננים ושוכחים שהגענו לכאן, לעולם הזה, כדי להשיג משהו – ולא רק כדי לצאת ממנו עם כמה שפחות כאב.

הגדולה נמצאת בהישג ידו של כל אדם. על אובדן ההזדמנות הזאת אנחנו מתאבלים בתשעה באב. ובאותו יום, יש לנו גם הזדמנות לתקן: בואו נצא מתחום הנוחות שלנו... ונפיץ את רעיונותינו הגדולים ביותר, ברחבי העולם.