אני זוכרת, בבהירות גמורה, את תחושת ההתעוררות אל בוקר ה-9 במרץ, 1990. באותם רגעי התעוררות ראשונים, בהם התודעה מטושטשת, התמקדתי במקום שבו הייתי – בחדר האורחים בדירת הוריי שבניו-ג'רסי – ובזמן: יומיים לאחר מות אבי. ברגע שבו קלטתי שהתעוררתי אל תוך עולם ללא אבא שלי, לבי שקע בצער עמוק, ואני כאילו קמתי אל סיוט שלעולם לא ייגמר.
העולם ללא אבי לא היה עולם חסר אדם אחד. זה היה עולם שונה לחלוטין. עולם שונה ופחוּת, כזה שנעדר את היציבות ואת טוב הלב של אבי. עולם זה התנודד על צירו; כוח המשיכה שלו, כלפי מטה אל התהום, היה חזק יותר.
נדרשה לי שנה להסתגל לעולם חדש זה, ללמוד לנווט בתוך המערבולות הרגשיות שלו. היום, למעלה משש-עשרה שנה לאחר מכן, אני מומחית בדרכי העולם נטול אבי, אבל זה לא אותו עולם, והוא לעולם לא יהיה אותו עולם, שבו נכחו אהבתו ונדיבותו של אבא שלי.
היום התשיעי בחודש אב הוא לעם היהודי, מה שהתשיעי במרץ היה עבורי. אנחנו מגדירים את הטרגדיה באופן שגוי כשאנו מתארים אותה כחורבן הבית, חורבן שני בתי-המקדש, כאילו מדובר באובדן בנין. העם האמריקני לא מתאבל על הרס בנייני התאומים ב-11 בספטמבר. הוא אבל על אלפי האנשים שאיבדו את חייהם באסון. השוו, זה מול זה, אדם שאבל על היעדרם של הבניינים המרשימים מקו האופק של ניו-יורק, למי שאבל על אובדן הוריו או הוריה, שנלכדו בקומה ה-98 של הבניין.
כשבית המקדש חרב היה זה אובדן אמיתי וצורב, ממש כמו מוות.
תשעה באב דומה יותר למוות מאשר להרס, משום שבאותו יום העולם השתנה ללא תקנה.
עולם ללא בית-המקדש, אינו עולם שחסר בניין נפלא אחד. עולם ללא בית-המקדש הוא עולם שונה לחלוטין. כי המקדש היה צינור שחיבר בין העולמות הרוחניים, הגבוהים, לבין העולם החומרי, הגס. עבודת המקדש הייתה הליך מיסטי מורכב שבזכותו היה צינור זה פתוח ופעיל. הנוכחות האלוקית שרתה בבניין ובכל אשר בו. כשבית-המקדש חרב, נעלמה אותה נוכחות אלוקית מן העולם שלנו. היה זה אובדן אמיתי וצורב, ממש כמו מוות.
הבן שלי נולד לתוך עולם שאבי נעדר ממנו. הוא לעולם לא יידע כיצד התמלא החדר באור כשאבי נכנס אליו, ולא על עשרות האנשים שנוכחותו נסכה בהם ביטחון, שראו בו סלע איתן.
באותו מידה אנו, שנולדנו לתוך עולם ללא נוכחות אלוקית מוחשית, מעולם לא חווינו את הזוהר הרוחני שקרן מאותו צינור, בית-המקדש. אנו חיים בעולם אפל וצר, שבו המציאות הגשמית נראית לנו כאמת המוחלטת, ואילו המציאות הרוחנית נשמעת לנו כבדיה חסרת שחר. אנו מנווטים בתוך סיוט בלי לדעת אפילו שאנחנו נמצאים בתוכו.
אלוקים שבפנים
בבית-המקדש הראשון היו עשרה נִיסים שנראו לעין כל. אחד מהם היה עמוד העשן שהיתמר מהמזבח היישר מעלה, גם אם הרוח נשבה לכיוונים אחרים. בנס נוסף, תמיד היה לאנשים מקום להשתטח בתפילה, גם כשהמקדש היה עמוס אנשים בצפיפות גבוהה. כל מי שביקר בבית המקדש יכול היה להיווכח בניסים אלה, ברגע שנכנס למתחם הבית.
כשעמד בית המקדש הראשון (והמשכן לפניו) על תילו, היתה הנבואה נפוצה ברבים. התלמוד מעיד על כך שבישראל המקראית היו כשלושה מיליון יהודים שנמצאו ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר. בתי ספר לנבואה היו בשפע. אלוקים התגלה לכל-כך הרבה אנשים, שהתלמוד מצהיר כי כל היהודים הם נביאים או בני נביאים.
אנחנו דומים לחולי אמנזיה שאיבדו את זכרונם, וחווים רגע קצרצר של זיכרון מחיים אחרים, של זהות אמיתית, בלי כל יכולת להבין אותה.
הנוכחות האלוקית שרתה בכולם, אך לא כולם בחרו בה. גם כשאלוקים נוכח, בני האדם יכולים – ויכלו – לבחור ללכת כנגדו. התלמוד מספר על ירבעם בן נבט שפיצל את הממלכה לאחר מות שלמה, תפס את כס השלטון בממלכה הצפונית והקים שני עגלי זהב לפולחן. המדרש מספר שאלוקים הופיע לפני ירבעם ואמר לו: חזור בתשובה, ואני אתה ובן-ישי [דוד המלך] נלך יחדיו בגן-עדן. לירבעם היתה החוצפה לשאול בתשובה: מי ילך בראש? כששמע שדוד ילך לפניו, דחה ירבעם את ההצעה האלוקית. ההיבט המרשים ביותר בסיפור הוא שאלוקים נגלה אפילו לרשע כירבעם. הנוכחות האלוקית בתקופת המקדש היתה כה נפוצה וידועה ברבים שכל מי שטרח ופקח את עיניו זכה לה.
כמה שונה העולם שבו אנו חיים כיום! כשבית-המקדש חרב, נצמדה אלינו בעקשות האשליה של העדר אלוקים מעולמנו, ונתלתה מעלינו כמו ערפל נצחי. בעולם זה, שבו אלוקים נסתר מאיתנו ולא מתגלה לנו, אנו נאחזים בהוכחות לקיומו של אלוקים, כמו דגים שמתווכחים על קיומם של המים. אנו מחונכים "להאמין" במה שבעבר ידענו. אנו מתאמצים לחוות, באמצעות מדיטציות ותפילות, רגעים קצרצרים של נוכחות אלוקית, שבעבר השתזפנו לאורה. אנחנו דומים לחולי אמנזיה שאיבדו את זכרונם, וחווים רגע קצרצר של זיכרון מחיים אחרים, של זהות אמיתית, בלי כל יכולת להבין אותה.
תשעה באב הפך את כולנו ליתומים.
להשיג את הבלתי אפשרי
תשעה באב שונה באופן מהותי אחד ממוות: האסון הוא הפיך. כפי שהצהיר הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם [בין יהודים]; הוא יכול להיבנות מחדש רק בזכות אהבת חינם".
"אהבת חינם", כלומר, עלינו לאהוב כל יהודי או יהודיה, גם אם דעותיו הפוליטיות או אמונותיו הדתיות שונות משלנו. זה אומר שאישה אחת, פעילה למען זכותן של נשים לבצע הפלות, אוהבת יהודי חסידי - ולהיפך. זה אומר שציוני צריך לאהוב את האנטי-ציוני והפוסט-ציוני, ולהיפך, ושמתנחלי גוש קטיף צריכים לאהוב את החיילים שבאים לפנות אותם, ולהיפך. בהתחשב בכך שהתלמוד מתאר את היהודים כסוררים ביותר שבין העמים, והאירועים האחרונים רק מחזקים דימוי זה מדי יום - אהבת חינם נשמעת כמו משימה בלתי אפשרית.
"אהבת חינם", כלומר, עלינו לאהוב כל יהודי או יהודיה, גם אם דעותיו הפוליטיות או אמונותיו הדתיות, שונות משלנו.
אבל אם מישהו היה אומר לי ב-9 למרץ 1990, או בכל יום לאחר מכן, שיש ביכולתי להחזיר את אבא שלי לחיים באמצעות מעשה מסוים, האם יש דבר, כל דבר - שלא הייתי עושה?
אם אנחנו משתוקקים כל כך לחזרתה של הנוכחות האלוקית לחיינו, האם קיים מעשה שהוא מעבר ליכולתנו?
לפני מספר שנים למדתי לרתום לכוח הרצון את מה שנראה בלתי-אפשרי, ולעוף איתו. זה היה בשיאה של האינתיפאדה. התנדבתי לבקר את נפגעי הטרור בבתי החולים ולחלק דובונים בשם ארגון "נוער לנוער". ימים מספר לאחר פיגוע קטלני בחיפה, ביקרנו, בתי בת ה-14 ואני, בבית החולים "כרמל" שבו אושפזו מרבית הפצועים, בני נוער שהיו בדרכם לבית הספר בעת הפיגוע.
מעולם לא ביקרתי באותו בית חולים קודם לכן. ביד אחת אחזתי ברשימת הנפגעים, וביד השניה בתיק מתפקע מדובונים, כאשר נתקלתי באחות המחלקה לטיפול נמרץ. שאלתי את האחות: "איפה דניאל ק'?"
היא הצביעה על המיטה שלידי, ושם שכבה דמות רזה ודוממת על בטנה. תפסתי בידה של בתי ויצאתי משם במהירות. מראה הנער, החולה היחיד שראיתי אי פעם שכוב על בטנו, רדף אותי.
בחדר ההמתנה ישבתי אחר כך עם הוריו הנואשים של דניאל. הם עלו מאוזבקיסטן שנים מספר קודם לכן. הם הסבירו לי שראותיו של דניאל בן ה-17 נוקבו בפיגוע. הרופאים לא הביעו כל תקווה באשר למצבו. הבטחתי להם שאתפלל למען דניאל, אבל לכולנו היה ברור שרק נס יציל אותו.
יש חוק רוחני ביהדות שמתבטא במילים "מידה כנגד מידה". משמעות הדבר היא שעל כל מה שבני אדם עושים, אלוקים גומל להם באופן תואם. כשאנו רוצים שאלוקים יחרוג עבורנו מחוקי הטבע, עלינו לחרוג מטבענו שלנו. הסקתי את המסקנה המתבקשת: הצעתי לאמו של דניאל לקחת על עצמה מצווה שלא קיימה בעבר כדי לנסות להציל את חיי בנה, ויצאתי מבית החולים בהחלטה לעשות כמוה.
כשילדיי החלו להתקוטט במכונית בדרך הארוכה הביתה, אמרתי להם שיוכלו לעזור לדניאל לחיות אם יתגברו על הדחף לריב. לתדהמתי, הם התנהגו למופת כל הדרך.
למחרת התווכחתי עם בעלי. הלכתי לחדרי פגועה ודחויה, מתוך רצון להתרחק ממנו. ישבתי על קצה המיטה וחזרתי על כל מה שלמדתי והבטחתי לעצמי לקיים. ידעתי שהבחירה הנעלה יותר תהיה להתפייס עם בעלי, או לפחות להיות פתוחה לצעדי הפיוס שלו, אבל בכל מאודי רציתי להתרחק ממנו. ישבתי שם במשך כעשר דקות, נאבקת בעצמי. ידעתי בדיוק מה עליי לעשות, אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת, כאילו הייתי נכה מרותק לכסא גלגלים שמנסה לקפוץ במוט. ואז, נבהלתי לרגע כששמעתי את עצמי אומרת בקול רם: "אני לא יכולה לעשות את זה". אמרתי אז בקולי שלי: "את יכולה לעשות את זה למען דניאל? תסכימי לעשות את זה כדי שהילד הזה יחיה?"
"כן!" שמעתי את תשובתי כהד. "כדי להציל את חייו של דניאל, אני יכולה להתגבר על הטבע שלי".
כשבעלי נכנס לחדר אחרי כמה דקות, נלחמתי באינסטינקט שאמר לי להדוף אותו מעליי, וקיבלתי את התנצלותו באהבה. הרגשתי כמו גיבורה. ידעתי שלא יכולתי לעשות את זה, ושעשיתי את זה למען דניאל.
אמו של דניאל החלה להדליק נרות שבת. על אף הזיהום המסוכן שתקף את דניאל באותו שבוע, באופן נִיסי – הוא הבריא.
כשאני חושבת על עתיד שבו כל היהודים יאהבו זה את זה, אני שומעת את הקול הריאליסטי בראש שלי, שאומר: "זה בלתי אפשרי". ואז אני שואלת: האם אנחנו יכולים להחזיר את הנוכחות האלוקית לעולם? האם נסכים לעשות זאת כדי לפזר את הערפל שיצר העדרו של אלוקים מחיינו? האם נהיה מוכנים לעשות זאת כדי לשים קץ לכל האסונות הפרטיים שמתרחשים בעולם שאלוקים אינו מתגלה בו?
כדי להפוך את האסון הנורא של תשעה באב על פניו, האם יש דבר שלא נוכל לעשות?
(46) אנונימי, 11/8/2019 11:34
בכוחה של אמונה
לדעתי ולתחושתי האישית אלוקים קיים בעולמנו, בחיי היום יום הפשוטים, ברגעים מורכבים... אם רק נאמין. אני מאמינה. וגם חשה. תודה לאל...
(45) שני, 11/8/2019 09:32
תודה
תודה שרה היקרה. נהניתי מכל מילה, פשוט השתניתי במהלך המאמר.
(44) יניב, 5/8/2014 17:01
אנו נאחזים בהוכחות לקיומו של אלוקים, כמו דגים שמתווכחים על קיומם של המים- משפט גדול
(43) יפה, 5/8/2014 12:30
נפלא
אמנם בקריאת הכותרת הססתי אם להיכנס לקרוא, אלא שהקריאה שהתחילה בתיאור פשוט של מות האב הובילה ליופי של כתיבה שכולה אמונה. מקסים ומחכים
(42) נורית, 4/8/2014 08:16
אהבת חינם
מה עם לאהוב אנשים נפלאים רבים שאינם שייכים לעם היהודי?
(41) א, 16/7/2013 18:19
שרה יוכבד אני אוהבת אותך
הכותרת אינה בהקשר של אהבת חינם. היא התפרצות גואה כבר מכמה טורים שקראתי שכתבת. בענין אהבת החינם אולי אוסיף מנקודת הראות שאני למדתי - לבודד את השנאה לרע: הרע שבי והרע שבזולתי. אך כמו שאני נלחמת ברע שבי וזה לא קל לי בכלל ועליי לזכור לאייב אותו ולהבדיל עצמי ממנו ולהלחם בו, כך אני צריכה להסתכל על הזולת כעל נלחם את אותה המלחמה, וזה לא משנה אם במודע או לא, או אם ההגדרות שלנו לרע שונות. בתוכו יש שכינה שיש גם בתוכי, היא אותה נשמה שמתוך היותה חלק א-לוקה ממעל היא חייבת לאהוב כל חלק אחר שבה, שנמצא בכל אדם אחר מישראל. כל מה שמונע זאת מאתנו הוא שקר. ואגב זה מבחן טוב מאוד לזהות שקרים. כבר קרה שאמצתי מחשבות רגשות והתנהגויות לפי האבחון הזה של שקר למרות שזה נראה ממש לא הגיוני, והמציאות השתנתה והתהפכה לפי האמת כפי שזיהיתי אותה רק לפי המבחן הזה: כל מה שנראה רע באחר הוא לא הוא באמת. הוא רק הפלישה הזו של היצר הרע לתוך תחומי התנהגותו, אותו אני צריכה לאהוב ובכך לנצח את יצר הרע שלי, ובכך לעזור גם למלחמה שלו ביצר הרע שלו, שהוא מה שאני גם שונאת, ובשום אופן לא את האדם עצמו. מקווה שהסברתי ברור, קצת קשה לי עכשיו אחרי הצום
(40) אנונימי, 16/7/2013 17:13
כותרת בעיתית לגמרי!
(39) אני, 16/7/2013 15:39
מאוד התחברתי! חיזקת! תודה רבה!! שנזכה בע"ה!
(38) אנונימי, 15/7/2013 17:50
בטוח שבטעות, אבל הכותרת מטעה באופן טוטאלי
תמיד יש בעולם אלוקים, ניתן לכתוב הסתר!
(37) מלכה רוזנפלד, 8/8/2011 18:24
מאמר מרגש,מחזק ומעלה שאלות....
שלום,אכן מאמר מרגש,מלא חוכמה ומחזק. אולם,,ולמרות כל ההישתדלויות והמאמצים,מה עושים כאשר נתקלים ביחס קשה,בוטה ומשפיל במקום עבודה או ביחסים בין אדם לחברו? (ואין מדובר במשהו חד פעמי).איך מתמודדים ומיישמים את כל הכתוב לעיל במאמר עם אנשים אשר אינם רוצים את טובת האחר ומרוכזים בעצמם?( ולמרות הידיעה שאלו נסיבות החיים והכל מכוון מלמעלה?) אני יודעת שאין תשובה פשוטה לכך. בתודה ובברכה.
(36) אנונימי, 8/8/2011 14:16
ערבות הדדית אני ערב לרוחניות של כולם
מה איתכם?
(35) מתעניינת, 8/8/2011 08:13
מאמר מחזק, מלמד ומרגש!
אהבתי הכל, מדבר בגובה העיניים. הזדהיתי מאוד עם הדוגמה של העבודה העצמית בוויכוח הבן זוגי.
(34) עמוס לויתן, 26/7/2010 13:51
מיוחדת
שרה יוכבד אישה מיוחדת. אהבתי.
(33) תמר, 20/7/2010 14:08
מאמר מרגש ומחבר, תודה!
מאמר מרגש ומחבר, תודה ! רק חבל שהזכרת שם את הנושא של המגרשים בגוש קטיף. אני חושבת שהפצע עדיין מדמם מכדי לכתוב שאנחנו צריכים לאהוב אותם.
(32) דוד הלל, 20/7/2010 11:13
המגורשים צריכים לאהוב את המגרשים?
ואם מישהו היה רוצח את אבא שלך, היית מוכנה לאהוב אותו? המאמר יפה. חבל שהוא מתובל בסיגים של מוסר נוצרי
אנונימי, 7/8/2011 19:02
לאלוהים התשובה
שאלה קשה מאוד - כנראה שלא. אבל בוא נתחיל בדברים הפשוטים יותר.
(31) ליטל א...., 19/7/2010 20:54
מיי ייתן ולעיתים נצליח להוריד מכבודנו בשביל האחר.
שרה יוכבד ריגלר, תודה רבה לך בזכותך אני אצא מפה עם ערך מוסף. הכוח האמיתי טמון בכך שנוכל; לסלוח ולהוריד מכבודנו שצריך.
(30) יהודי, 19/7/2010 20:53
מרגש כול הכבוד!!
(29) יעל, 19/7/2010 18:29
תודה
מאמר חזק ונוגע. שנזכה...
(28) זהר דרומית, 19/7/2010 17:12
מאמר מדהים ועמוק
איזה יופי שמילים כאלו יכולות לחבר אותנו למה שבאמת חשוב. האבל חשוב, התענית חשובה, הבכי והקינות גם כן. אבל מה אח"כ?? האם בכך פטרנו את עצמנו מהשינויים שצריכים לחול בחיינו?? המשימה שלנו היא לקום אחרי הצום ולקחת החלטות לגבי חיינו. החלטות שבהן נקיים הבטחות של אהבת חינם, החלטות שבהן נטיף, נוביל, נגייס וננדב את כל הסביבה שלנו לשנות את היחס שלנו. קודם כל בקרבנו, קרוב אלינו, במשפחה, עם הילדים, החברים, ההורים ואח"כ החוצה לשכנים, זרים ואנשים שאנו כלל לא מכירים. תודה לך יוכבד על המאמר המאוד אמיתי ונכון לנו לימים אלו. אני תקווה כי כולנו נרים את הכפפה ונדע לקרב את כולם לבואה של השכינה.
(27) תמר, 19/7/2010 14:36
מאמר יפה אמיתי ונדרש ושתרבה אהבת חינם
כוח הבחירה שיש לנו הוא רב, לאהב חינם להיות בשוויון צורה עם השפע המקים ומחייה אותנו בדממה, האויר האור המים האדמה אלו הסובנים אותנו בחינם. בורא עולם נוכח כאן מתגלם בכל אחת ואחד, רק שהוא נוכח היום בקול דממה דקה. ואנו לעומתו חייבים להיות כאותה הדממה הדקה ולשמוע בה את קולו המנחה אותנו
(26) אילנית, 19/7/2010 13:49
תגובה למאמר
במאת מאמר מרתק ואני חושבת שכל עם ישראל צריך להיות מאוחד כולם יחד והלתעורר ללא מריבות בין אחים זה הכי חשוב וכמובן לשמור שבת ולקיים מצוות כי זה רק מה שיכול להביא עלינו את הגאולה ולהרחיק מאיתנו את ההאסונות וכמובן שבית המקדש יבנה מחדש בעזרת ה' .
(25) , 19/7/2010 12:14
תודה רבה!
(24) nissimlev, 19/7/2010 00:17
הוא לתת לדברים ללכת
העניהוא לתת לדברים ללכתו עד שנישאר אם בורא עולם שהוא לא הולך אהבה זה עניאן פרטי בחשבון הנפש שמשפיעה על תיקונים בן אדם למקום . אחרי הכל עדיף לנסות לעזור למי שבמצוקה ' אם אפשרי ומקרv גאולה
(23) שרי, 18/7/2010 15:59
מדהים!!
נהנתי במיוחד מהמאמר, אי אפשר היה לכתוב זאת טוב יותר, גורם להרגיש ולהבין טוב יותר את הגלות, תשעה באב, והסתר הפנים..הערפל.. קוראת הרבה, ומפיצה. תודה רבה.
(22) ורית, 18/7/2010 10:41
תודה, עזרת לי לחוש ולהבין את ט' באב, כפי שמעולם לא הזדמן לי להכיר
אני יכולה עכשיו להחתבר ליום הזה באמת.
(21) אחיה, 28/6/2010 09:54
תגובה לתגובה הראשונה
גם בזמן השואה ה' היה איתנו בכל צעד אך יש להבין שבאירוע טרגי זה ה' לא שפט אחד אחד אלא את העם היהודי כולו שטעה. איננו יודעים על מה היה מגיע לנו שיקרה כזה דבר ואם הוא לא היה קורה איך היה נראה העולם כיום. כמובן שיש דעות חלוקות לגבו מה היא הסיבה לכך כגון שיהודים לא שבו ארצה, שעזבו את היהדות, או אפילו שעוררו בינהם שינאת חינם שתוצאותיה ידועות כבר מחורבן בית שני. אגב השואה יש עליה פסוק שמדבר על מושב של יהודים רבים מאוד שעתיד להתמוטת זה אם אני זוכר נכון. וגם יש לשים לב שבשואם בשונה מכל אסון אחר שקרה ליהודים בכל ההיסטורים במקום להיאבק על דתם כמעט כולם איבדו את אמונתם לפי זה יכול להיות שמלכתחילה היה זה מבחן שככל וסירבו לא המשיך ולנסות להצליח בו הוא נעשה קשה יותר כדי לגרום לנו להבין אבל כשאיש לא ביקש עוד להבין את המסר אז מה כבר צורך יש לאלוקים בעם ישראל ריק מתורה?
(20) אנונימי, 5/9/2009 19:15
היכן היה אלוהים בזמן השואה כשילדים ותינוקות טהורים ומבוגרים שלא משו מספר התורה נרצחו במיליונים? הגם אז היה נוכח? היכן היה אז?
(19) תמי, 30/7/2009 11:33
מדהים
תודה לך על המאמר הנפלא והמחזק
(18) משיח כדורי, 29/7/2009 20:31
התרגשתי מאוד והתחברתי להקבלה, אבל אהבת חינם לכולם לא רק ליהודים
ידוע לנו שרבים מה"יהודים" לא היו בנים להורים יהודים ומספיק אם נזכיר רק את רות המואביה , זאת אומרת שלכל אחד יש אפשרות להיות יהודי אם אנחנו רוצים להגביל את אהבת האחים , בל נשכח גם שמאחים יכולים לצאת עמים שונים ועדין הם אחים ( עשיו ויעקוב ) ושוב ואהבת לרעך כמוך ולסיום אנחנו מצוויים לנהוג בשוויון לגר ליתום ולאלמנה משפט צדק שווה לגר הוא גם לאוהב אותו ולכבד אותו באופן שווה וחינם כמו את אחינו כי אם לא איך זה יהיה שווה , אני ממש ממליץ על אהבת חינם לכולם
(17) איציק, 28/7/2009 14:23
כרגיל
מאמרים מאלפים יש לך
(16) אנונימי, 26/7/2009 16:59
מדהים ומרתק
תודה על שהצלחת להעביר לי בפשטות ובחן מהם על באמת האבל של 9 באב...
(15) כהן סמדר, 5/8/2008 13:07
דרך חוויות אישיות מאוד קל להזדהות ולהתחבר
ולא נותר אלה לאחל שיותר ויותר אנשים יבינו ויפנימו שאהבת חינם זו הדרך של העם שלנו לגאולה
(14) רביב, 23/7/2007 12:50
מאמר יפה שלדעתי מפספס את העיקר אך מוצא אותו לבסוף
כל מה שצריך זה לעיין בסיבות השונות שמנו חז"ל לחורבן הבית בכדי להבין שהבית שחרב לא שינה מציאות. זו המציאות שהשתנתה שהביאה לבית שחרב.
ובאנלוגיה לבת שכולה מאב, סיפור החורבן הוא סיפור של בן שמרד באביו והזניחו ורק לאחר שנים של היותו בן סורר ומורא מת האב משברון לב.
ולכן המסקנה של כותבת המאמר כל כך נכונה. יש להרבות באהבת חינם בכדי ליצור את המציאות שתחזיר חזרה את בניין הבית.
המציאות היא זו שמחריבה ובונה ולא להיפך ולכן עלינו לשנות את המציאות ולא לנסות להקים את הבית מעפרו בכח.
(13) שמואל, 21/7/2007 01:15
התרגשתי עד כדי דמעות אשריך
(12) דנה בנטוב, 10/7/2007 03:54
תגובתי בשיר שכותבת שירה אני
למול
המלים המחליקות
מתחת לחול
נעטף רוח בגוף
למחול
עת הושטת אלי
זרועותייך
בלבי
רוך פרחייך.
(11) שוש זזון, 5/7/2007 07:46
להתעורר לחיים ללא אלוקות - תשעה באב
מרתק כולנו מיחלים להתעורר לחיים עם האלוקות בית המקדש השלום העולמי משיח בן דוד וחי זאב עם כבש ולא ידעו עוד מלחמה
(10) סיון, 4/7/2007 03:28
תגובה
המאמר שלך מהמם . אלו דברים שאתה לומד מתוך ניסיון שהדברים הולכים רק בדרכים חיוביות בלבד.
במשך שנים אני נוהגת לשנות את דרכי החשיבה שלי עם ביצוע החלטות לבני מעשה.
אם יש דרך כל שהיא לתרום ולעזור אשמח מאוד.
(9) ענת, 3/8/2006 14:04
כתבה ניפלאה!!
שלום!בימים אלו אכן קשה להבין את המשמעות של בית מקדש שלישי אפילו לאדם דתי,.שרה! הפלאת לתאר את הגלות הרוחנית שבה אנו נמצאים ואת חשיבות בית המקדש השלישי ,אהבת חינם ואחדות העם,ונקוה שנראה את אלו במהרה בימנו!!!!
(8) אושר, 3/8/2006 10:36
אהבה=אחד=דאגה
יישר כח ותודה שחלקת איתנו רגשות אלה
אני מרגישה שאחרי המאמר הזה הצום שלי קיבל משמעות חזקה ובטוחה בהשגחת השם וביכולת שלי ושל כל אחד מאיתנו להקים את בית המקדש במהרה בימינו אמן.
נזכור שאהבה = בגימטריה ל13= שזה שווה לאחד= וזה שווה לדאגה אחד לרעהו.
(7) ינון, 3/8/2006 08:58
חזק..
חזק..
(6) מטי ביטרן, 3/8/2006 07:45
אני בעיצומו של צום תשעה באב כעת ובמקביל בתהליך החזרה בתשובה,במשך שלושת השבועות האחרונים חיפשתי להתחבר לתקופה הזאת והיום בזמן הצום,בזכותך איפשרת לי להתחבר כפי שרציתי,"לשוב לאבי".
(5) ...??!?!, 3/8/2006 06:48
ממש מדהים!
אני כול כך מאמינה באהבת חינם וכול כך התחברתי למה שכתבת
אני צמה ואם היתה מזדמנת לי הזכות להשיב את בית המקדש איך שהו הייתי עושה כול שביכולתי.
הרי דמות האלוקים חשובה וחסרה פה,
ותיקשור על לא יעזור.
אני עדיין מאמינה שאלוקים שורר פה
עוזר מטפל ועוד הרבה דברים שאנחנו אפילו לא מודעים שזה הוא עזר ועשה.
(4) דבי, 3/8/2006 02:29
יישר כוח, הכתיבה שלך מאוד ריגשה אותי. ההקבלה בין האובדן הפרטי שלך לאובדן תשעה באב,המחישה ולו במעט עד כמה אובדן נוכחות אלוקית נוראה,ושכולנו צריכים לשאוף להגיע לתקופה אחרת של אהבת חינם.
(3) קארין, 2/8/2006 15:35
כמה נכון ומחזק!
נפעמתי מעומק הדברים כמה נפתחו עיני כשקראתי את המאמר המדהים הזה יישר כוח ! שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ובעזרתנו אמן!
(2) ללא שם, 2/8/2006 13:07
לו יהי ...לו יהי
ואף על פי - יהי .
יישר כוח. נתת לי את הרעיון איך באמת אפשר להתגבר בגבורה על הייצר הטבעי. בע"ה שאצליח יחד עם כל עם ישראל. המשפט שנוגע לי כל כך בימים אלו - באופן אישי- זה להתגבר על הטבע שלי כדי שהקב"ה יהפוך את הטבע ויוכל להעניק לי ילד כנגד הטבע שהרופאים טוענים שטבוע בי כרגע..
(1) , 2/8/2006 12:25
מדהים. נגעת לליבי -עד דמעות
אחרי קריאת המאמר אי אפשר להישאר אדיש. גם אני אנסה לקחת משהו כזה - נגד הטבע. הלואי שאזכה להצליח.
הלואי שנתבשר בשורות טובות וישועות לכל עם ישראל.
תודה לכל מי שמתמודד היום- לחיילים בחזית, לתושבים במקלטים, למשפחות הדואגות.
הלואי שנזכה לגאולה השלמה בקרוב!
אפשר וכדאי להתאמץ בשביל זה!