בתי חוזרת הביתה רעבה מהגן - אני נותנת לה אוכל. הקטנה שלי בוכה - אני מרימה אותה ומכרבלת אותה עליי, על הספה. בן השמונה שלי חוזר הביתה בריצה מהחצר, עם ברך שרוטה - אני מורחת איזושהי משחה אנטיביוטית, מכסה בפלסטר וחותמת בנשיקה.

אילו הייתם סוקרים את רשימת מטלות האמהות שאני מבצעת במשך יום ממוצע, הייתם חושבים שאפשר למצוא לי תחליף בקלות. צריך רק להביא בייביסיטר אחראית, שף ממוצע (או פחות) לארוחות מהירות, עוזרת בית ואחות סימפאטית למקרי חירום - והילדים שלי לא יהיו במצב פחות טוב.

במשך 50 שנה, זה בדיוק מה שניסתה תנועת הקיבוצים לעשות. ילדי הקיבוץ אכלו ארוחות מזינות בחדר האוכל; חברות קיבוץ מסורות ובעלות השכלה מתאימה טיפלו בהם אחרי שעות הלימודים; הם ישנו ב"בית ילדים" המצויד באינטרקום שיעיר את המטפלת האחראית במקרה שלאחד מהם היה חלום רע.

עשרות מחקרים אקדמאיים על ילדי הקיבוצים, גילו טראומות והפרעות פסיכולוגיות חמורות

תוצאות ה"ניסוי" היו עגומות. עשרות מחקרים אקדמאיים על ילדי הקיבוצים, גילו שלמעלה ממחציתם גדלו להיות מבוגרים הסובלים מטראומה ומהפרעות פסיכולוגיות חמורות.

הדיאגנוזה? חסר חמור באהבה.

הרב לייב קלמן – מפרט כיצד הנכס הבלתי-מוחשי של האהבה, והקשר הקרוב שהוא יוצר בין ההורים לילדיהם, משפיעים על הילדים באופן דרמטי ולכל חייהם.

הרב קלמן מצטט מחקרים אקדמאיים רבים, המגלים שאהבת הורים היא תנאי בסיסי להתפתחות אנושית תקינה. יותר ממנת המשכל שלהם, מחבריהם או מבתי הספר שאליהם אנחנו שולחים אותם - בסופו של דבר, האהבה שלנו לילדינו והיכולת שלנו לבטא אותה, היא זאת שתבנה אותם, או תהרוס אותם.

עֵגל בן יומו או חתלתול שזה עתה נולד, למשל, יכולים ללכת זמן קצר לאחר לידתם. אבל כדי שבני האדם יגיעו לרמת התפקוד הרגילה שיש לרוב בעלי החיים בלידתם, הם זקוקים לתשעה חודשים נוספים מחוץ לרחם.

בשנת 1998, הסביר ד"ר מיכאל אורלנס - מייסד הוועד הפועל של ארגון הפסיכותראפיה האמריקאי - שבמהלך תשעת החודשים האלה הגורם החשוב ביותר בהתפתחות המוח הוא "רוטינות אינטראקטיביות בין המטפל לתינוק."

או, כפי שמסביר הרב קלמן, "החיווט האחרון בראשם של הילדים נוצר כשאנחנו אוהבים אותם."

השפעת אהבתנו על התפתחות ילדינו, שבאה לידי ביטוי בתשומת הלב והחיבה שאנחנו נותנים להם, אינה פוחתת כאשר התינוקות גדלים להיות פעוטות, ילדים ונערים. הילדים ממשיכים להשתוקק לתחושת הביטחון וההגנה, שניזונה מתשומת הלב הזהירה של ההורים לצרכיהם; בין אם תשומת הלב הזאת מסופקת על ידי נתינת בקבוק חלב חם לפעוט, קריאת סיפור לבן השש או ניתוק הטלפון כדי שנוכל להקשיב לכל הרפתקאותיו של הילד בבית הספר.

הצורך לתת תשומת-לב רבת כמות ואיכות כמו שהילדים צריכים, דורש זמן, תובעני והרבה פעמים מחייב שינוי מהותי של סדרי עדיפויות. וזה שווה את זה. תשומת לב איכותית היא אחת המתנות החשובות ביותר שנוכל להעניק אי פעם לילדינו.

מחקר עדכני באוניברסיטאות מובילות, מוכיח שלילדים שגדלו אצל הורים רגישים וקשובים לצרכיהם, יש סיכויים גדולים פי שש ויותר לגדול לבוגרים בעלי ביטחון עצמי גבוה. יש להם גם סבירות גבוהה יותר שיהפכו לבוגרים עצמאיים, בטוחים, ופורחים מבחינה רגשית.

שַלחו את אהבתכם

המרכיב הבא ביצירת ילדים בריאים הוא גילויי חיבה: החיבוקים, הנשיקות, המבטים המעריצים שמשדרים כמה בדיוק אתם אוהבים את ילדיכם.

מחקר מצטבר מגלה שלילדים שגדלים בסביבה משפחתית רוחשת חיבה, יש יותר סיכויים לגדול להיות אנשים אכפתיים, אמפתיים ונותנים. יש להם סיכויים גדולים ב-30%, להינשא ולהישאר נשואים.

והנה, אולי, הנתון המרשים ביותר, לפחות בעיניי: הפסיכולוג ג'ואן מק'קורד - הנשיא לשעבר של העמותה האמריקאית לקרימינולוגיה - הצליח לחזות מראש, בהצלחה מדהימה של 92%, אם ילד יגדל להיות פושע, אך ורק בהתבסס על רמת החיבה שילד נתון קיבל מאמו.

כפי שמסכם הרב קלמן על פי כל הממצאים הנ"ל, "אהבה אינה מותרות. צירוף כל מרכיביה הבסיסיים של האהבה – תשומת לב וגילויי חיבה – עשוי להוות את הגורם החשוב ביותר בהתפתחות האדם."

הרגשתו של ילד שהוא אהוב על ידי הוריו, נותנת מערכת חיסונית חזקה לאורך זמן ובריאות טובה

ממצאי המחקר הבולטים ביותר מתייחסים לבריאותם של ילדים בטווח הארוך על פי אהבת ההורים. בשנות החמישים, ביקשו חוקרים באוניברסיטת הרווארד מסטודנטים לדרג את מערכת היחסים שלהם עם הוריהם כ"קרובים מאוד", "חמים וידידותיים", "סובלניים" או "מאולצים וצוננים". 35 שנה אחר כך, גילו החוקרים לתדהמתם, ש-100% (!) מאלה שהגדירו את מערכות היחסים שלהם עם הוריהם כמאולצות וצוננות, סובלים מבעיות בריאותיות חמורות (כמו מחלות לב חמורות, אולקוס, ואלכוהוליזם), לעומת 47% מהאנשים שתיארו את מערכות היחסים שלהם עם הוריהם כ"קרובים מאוד" או "חמים וידידותיים". צוות המחקר סיכם שהרגשתו של ילד שהוא אהוב על ידי הוריו, נותנת מערכת חיסונית חזקה לאורך זמן ובריאות טובה.

אז בפעם הבאה שאתם מרימים את התינוק הבוכה, מכינים ספגטי עם קציצות לילדים או שוטפים ברך שרוטה וחותמים בנשיקה, זכרו שאתם עושים דבר בעל חשיבות עצומה. לביטויים המינוריים היומיומיים האלה של אהבה הורית, תשומת לב וחיבה יש השפעה חיובית ארוכת טווח.

נכון – לעולם לא תציינו את האחריות ההורית הזאת בקורות החיים שלכם, תתגאו בה בפני הקולגות שלכם או אפילו בפני אמהות אחרות על הספסל בגינה. אבל הרגעים, הימים והשנים שאתם משקיעים בילדיכם הם מהחשובים ביותר בחייכם. והם בוודאי ההשקעה הבטוחה ביותר שתעשו בכל החיים, עם התשואה הגבוהה ביותר שיכולה להיות - בן אדם מצליח.