בתי חוזרת הביתה רעבה מהגן - אני נותנת לה אוכל. הקטנה שלי בוכה - אני מרימה אותה ומכרבלת אותה עליי, על הספה. בן השמונה שלי חוזר הביתה בריצה מהחצר, עם ברך שרוטה - אני מורחת איזושהי משחה אנטיביוטית, מכסה בפלסטר וחותמת בנשיקה.
אילו הייתם סוקרים את רשימת מטלות האמהות שאני מבצעת במשך יום ממוצע, הייתם חושבים שאפשר למצוא לי תחליף בקלות. צריך רק להביא בייביסיטר אחראית, שף ממוצע (או פחות) לארוחות מהירות, עוזרת בית ואחות סימפאטית למקרי חירום - והילדים שלי לא יהיו במצב פחות טוב.
במשך 50 שנה, זה בדיוק מה שניסתה תנועת הקיבוצים לעשות. ילדי הקיבוץ אכלו ארוחות מזינות בחדר האוכל; חברות קיבוץ מסורות ובעלות השכלה מתאימה טיפלו בהם אחרי שעות הלימודים; הם ישנו ב"בית ילדים" המצויד באינטרקום שיעיר את המטפלת האחראית במקרה שלאחד מהם היה חלום רע.
עשרות מחקרים אקדמאיים על ילדי הקיבוצים, גילו טראומות והפרעות פסיכולוגיות חמורות
תוצאות ה"ניסוי" היו עגומות. עשרות מחקרים אקדמאיים על ילדי הקיבוצים, גילו שלמעלה ממחציתם גדלו להיות מבוגרים הסובלים מטראומה ומהפרעות פסיכולוגיות חמורות.
הדיאגנוזה? חסר חמור באהבה.
הרב לייב קלמן – מפרט כיצד הנכס הבלתי-מוחשי של האהבה, והקשר הקרוב שהוא יוצר בין ההורים לילדיהם, משפיעים על הילדים באופן דרמטי ולכל חייהם.
הרב קלמן מצטט מחקרים אקדמאיים רבים, המגלים שאהבת הורים היא תנאי בסיסי להתפתחות אנושית תקינה. יותר ממנת המשכל שלהם, מחבריהם או מבתי הספר שאליהם אנחנו שולחים אותם - בסופו של דבר, האהבה שלנו לילדינו והיכולת שלנו לבטא אותה, היא זאת שתבנה אותם, או תהרוס אותם.
עֵגל בן יומו או חתלתול שזה עתה נולד, למשל, יכולים ללכת זמן קצר לאחר לידתם. אבל כדי שבני האדם יגיעו לרמת התפקוד הרגילה שיש לרוב בעלי החיים בלידתם, הם זקוקים לתשעה חודשים נוספים מחוץ לרחם.
בשנת 1998, הסביר ד"ר מיכאל אורלנס - מייסד הוועד הפועל של ארגון הפסיכותראפיה האמריקאי - שבמהלך תשעת החודשים האלה הגורם החשוב ביותר בהתפתחות המוח הוא "רוטינות אינטראקטיביות בין המטפל לתינוק."
או, כפי שמסביר הרב קלמן, "החיווט האחרון בראשם של הילדים נוצר כשאנחנו אוהבים אותם."
השפעת אהבתנו על התפתחות ילדינו, שבאה לידי ביטוי בתשומת הלב והחיבה שאנחנו נותנים להם, אינה פוחתת כאשר התינוקות גדלים להיות פעוטות, ילדים ונערים. הילדים ממשיכים להשתוקק לתחושת הביטחון וההגנה, שניזונה מתשומת הלב הזהירה של ההורים לצרכיהם; בין אם תשומת הלב הזאת מסופקת על ידי נתינת בקבוק חלב חם לפעוט, קריאת סיפור לבן השש או ניתוק הטלפון כדי שנוכל להקשיב לכל הרפתקאותיו של הילד בבית הספר.
הצורך לתת תשומת-לב רבת כמות ואיכות כמו שהילדים צריכים, דורש זמן, תובעני והרבה פעמים מחייב שינוי מהותי של סדרי עדיפויות. וזה שווה את זה. תשומת לב איכותית היא אחת המתנות החשובות ביותר שנוכל להעניק אי פעם לילדינו.
מחקר עדכני באוניברסיטאות מובילות, מוכיח שלילדים שגדלו אצל הורים רגישים וקשובים לצרכיהם, יש סיכויים גדולים פי שש ויותר לגדול לבוגרים בעלי ביטחון עצמי גבוה. יש להם גם סבירות גבוהה יותר שיהפכו לבוגרים עצמאיים, בטוחים, ופורחים מבחינה רגשית.
שַלחו את אהבתכם
המרכיב הבא ביצירת ילדים בריאים הוא גילויי חיבה: החיבוקים, הנשיקות, המבטים המעריצים שמשדרים כמה בדיוק אתם אוהבים את ילדיכם.
מחקר מצטבר מגלה שלילדים שגדלים בסביבה משפחתית רוחשת חיבה, יש יותר סיכויים לגדול להיות אנשים אכפתיים, אמפתיים ונותנים. יש להם סיכויים גדולים ב-30%, להינשא ולהישאר נשואים.
והנה, אולי, הנתון המרשים ביותר, לפחות בעיניי: הפסיכולוג ג'ואן מק'קורד - הנשיא לשעבר של העמותה האמריקאית לקרימינולוגיה - הצליח לחזות מראש, בהצלחה מדהימה של 92%, אם ילד יגדל להיות פושע, אך ורק בהתבסס על רמת החיבה שילד נתון קיבל מאמו.
כפי שמסכם הרב קלמן על פי כל הממצאים הנ"ל, "אהבה אינה מותרות. צירוף כל מרכיביה הבסיסיים של האהבה – תשומת לב וגילויי חיבה – עשוי להוות את הגורם החשוב ביותר בהתפתחות האדם."
הרגשתו של ילד שהוא אהוב על ידי הוריו, נותנת מערכת חיסונית חזקה לאורך זמן ובריאות טובה
ממצאי המחקר הבולטים ביותר מתייחסים לבריאותם של ילדים בטווח הארוך על פי אהבת ההורים. בשנות החמישים, ביקשו חוקרים באוניברסיטת הרווארד מסטודנטים לדרג את מערכת היחסים שלהם עם הוריהם כ"קרובים מאוד", "חמים וידידותיים", "סובלניים" או "מאולצים וצוננים". 35 שנה אחר כך, גילו החוקרים לתדהמתם, ש-100% (!) מאלה שהגדירו את מערכות היחסים שלהם עם הוריהם כמאולצות וצוננות, סובלים מבעיות בריאותיות חמורות (כמו מחלות לב חמורות, אולקוס, ואלכוהוליזם), לעומת 47% מהאנשים שתיארו את מערכות היחסים שלהם עם הוריהם כ"קרובים מאוד" או "חמים וידידותיים". צוות המחקר סיכם שהרגשתו של ילד שהוא אהוב על ידי הוריו, נותנת מערכת חיסונית חזקה לאורך זמן ובריאות טובה.
אז בפעם הבאה שאתם מרימים את התינוק הבוכה, מכינים ספגטי עם קציצות לילדים או שוטפים ברך שרוטה וחותמים בנשיקה, זכרו שאתם עושים דבר בעל חשיבות עצומה. לביטויים המינוריים היומיומיים האלה של אהבה הורית, תשומת לב וחיבה יש השפעה חיובית ארוכת טווח.
נכון – לעולם לא תציינו את האחריות ההורית הזאת בקורות החיים שלכם, תתגאו בה בפני הקולגות שלכם או אפילו בפני אמהות אחרות על הספסל בגינה. אבל הרגעים, הימים והשנים שאתם משקיעים בילדיכם הם מהחשובים ביותר בחייכם. והם בוודאי ההשקעה הבטוחה ביותר שתעשו בכל החיים, עם התשואה הגבוהה ביותר שיכולה להיות - בן אדם מצליח.
(11) אנונימי, 8/8/2012 17:45
תודה על המאמר המקסים
(10) אנונימי, 28/12/2009 10:43
תגובה
מתוך ניסיון אישי כאשר לא ניתנת חיבה לילד ישנה את האפשרות לנטות לתחום הפשע ויש גם את אפשרות התיקון . אני כילדה שגדלתי ללא חיבה ואהבה , אך כן נתינה חומרית מוצאת עצמי היום כאמא לשני ילדים שכל היום נותנת חיבה ואהבה מתוך כך שלא נתנו לי , אני חושבת שאם שלולא המצב שגדלתי בו לא הייתי מתנהגת היום במודעות גדולה כזו לילדיי
(9) אנונימי, 11/12/2009 12:49
ל ANON
מנסים לשבור את הקרח,ובטח לא ללמוד מהם,אולי זה יפתח אותם,ובכך לשבור את המעגל, ובטח לא לשפוט אותם,רק הכרת הטוב מגיעה להם,למרות הטעויות החינוכיות,הם בטח לא עושים בכוונה,זה רק בגלל חוסר מודעות ולפעמים קשיים מנטליים, בהצלחה,,,
(8) אילנה מדחמונה, 7/12/2009 09:38
חום ואהבה
בס"ד אני היום בת 48 ואימי ניפטרה לפני 5 שנים ,היא היתה אימא טובה ודואגת אך לא חמה מספיק ולא ידעה לחבק ולנשק , גם לא ידעה לפרגן זה בגלל שזה היה האופי שלה שקטה מאוד , גם מחלק האחיות שלךי רכשו מימנה את האופי הזה לעומתי שהרבתי ללכת לשעורי תורה ואז למדתי מהרבנית הרבה על חנוך ילדים וזה עזר לי מאוד בגדולי הילדים שלי ואני נותת להם הרבה חום אהבה נשיקות פירגונים והרבה מסרים על החיים אני מעבירה לילדים על ידי סטיקרים דבוקים על המקרר, כגון: חכם אמיתי לומד מנסיונם של אחרים,חכם בנוני לומד מנסיונו
(7) יורם, 7/12/2009 07:26
השמצת הקיבוצים כאן לא מבוססת על שום מחקר בדוק ו/או מדעי וגם לא רלוונטית
נשגב מבינתי כיצד אנשים חסרי הכשרה מדעית כלשהי טוענים טיעונים שלא נבדקו וגם אינם נכונים כלל ביחס לקיבוצים. הזהרו מתביעות דיבה. היום אופנתי לדבר בשבח תשומת הלב והאהבה כמזור לכל החוליים של החברה, פשוט משום שכל הפטנטים האחרים יצרו תרבות וחברה קלוקלת. אבל הדורות הקודמים לא גדלו על ברכיה של האופנה העכשוית הזאת והם הביאו את התרומה הכי גדולה לאנושות, ולתרבות בכלל. אז קצת כבוד בבקשה. צריך מרחק של דור או שניים כדי להחליט אם האופנה החדשה אכן מצליחה לייצר אנשים מאושרים ומועילים לחברה........ כל אחד היום מייצר לעצמו סיפור של קושי או טראומה. גם זאת אופנה. הקושי הוא תמיד בעיני המתבונן.....
(6) , 6/12/2009 20:07
תגובה ל5
הורה שלא מרגיש שייך ואינו יכול לבטא את אהבתו לילדיו צריך ללכת לייעוץ מקצועי.
(5) אנונימי, 6/12/2009 18:15
שאלה...
הכל נכון! אך מה עושים כאשר ההורה לא מרגיש שייך? או לא יכל להביע את חיבתו במילים ובתנועות??
(4) ליליאנה, 6/12/2009 17:43
אהבה אינה מותרות!
אכן אהבה אינה מותרות אלא צורך חיוני בהתפתחותו של האדם באשר הוא מרגע לידתו וצאתו אל העולם ועד לפרידתו מהעולם בהגיעו לגיל שיבה טובה! המאמר נפלא ומאיר באור נכון ומדוייק עד כמה חשובה אהבת ההורים והסביבה הקרובה ובעיקר מודגשת חשיבותה של האם במשפחה וכל אשה-אמא תזדהה כמוני עם חשיבות האהבה אותה אנו מעניקים לילדינו בכל שנות גידולם (וגם אח"כ) בצל קורתנו! הייתי שמחה לקרוא מאמר המשך על היחסים בין הורים לבין ילדים בגיל הנעורים/גיל ההתבגרות כשפרק זה בגידול ילדינו עד כמה שידוע לרובנו הוא הקשה ביותר לכולנו!
(3) אם לתשעה ילדים., 6/12/2009 16:58
הכי נכון בעולם!!!!!
כל כך נכון. ילד מעדיף פחות כסף, מותרות, ביגוד חדש וריהוט חדיש ויותר אמא בבית. אמא דואגת ואוהבת שיש לה פנאי, ראש ולב בשבילו. ילד המרגיש חשוב להוריו ואהבתם ברורה לו, יהיה מאושר גם ללא שפע פיננסי, ויגדל בריא בנפשו.
(2) יעל, 6/12/2009 16:41
הכרתי 2 נשים יוצאות קיבוץ
שבפירוש אמרו שעכשיו הן מתקנות את מה שהוריהם עשו כשחינכו אותם בקיבוץ. והם גרו בבית הילד. שתיהן היום הן עקרות בית מתוך בחירה. ילדו 4 ילדים [הן לא דתיות] ומשתדלות להיות עבור הילדים שלהם כמה שיותר. מעולם לא הבנתי את דרך החיים הזאת. הרי אמא חתולה לא מוכנה לעזוב אף ילד שלה עם הולדתו. אז אמא יהודיה??
(1) אנונימי, 6/12/2009 13:04
יתמות קיבוצית
מאמר נפלא ונוגע ללב! אוכל להעיד על בשרי כי למרות כוונות טובות וטהורות של הורי ושאר מייסדי הקיבוץ בו גדלתי טבע החינוך הקיבוצי מכתם אש בבשרם של בני דורי, ממנו עד היום אנו מנסים להשתקם. אולי בזכות חווית חיים טראומטית זו "הרוויחו" ארבעת ילדי הורות שפויה ומאוזנת הכוללת את חוכמת החיים הנפלאה אותה מביע המאמר.