יש כל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים שהילדים שלנו יעשו, כדי שהבית וסדר היום שלנו יתפקדו כראוי. אנחנו יודעים מה צריך להיעשות, איך הוא אמור להיעשות ומתי הוא אמור להיעשות.

אולם לילדים יש תפיסה שונה לחלוטין איך אמור היום שלהם לזרום, כאילו שהם חיים במציאות אלטרנטיבית. מי צריך בכלל לצחצח שיניים?! למה לא להישאר כל היום בפיג'מה?!

להלן חמש שיטות פשוטות כיצד לעזור לכם להפסיק לריב עם הילדים ולגרום להם לשמוע בקולכם:

1. הבינו מדוע קשה לילדים לשמוע בקולכם

מלבד העובדה שלהורים ולילדים יש מטרות וציפיות שונות מהיום שלהם (יעילות מול משחקים), לילדים קשה להקשיב ולמלא הוראות, משום שלילדים, כמו לכל בני האדם, יש צורך עמוק וחזק לעצמאות.

העצמאות נותנת לנו תחושת שליטה מסוימת על החלטותינו וגורלנו. אנחנו מתחזקים מהידיעה שאנחנו יכולים לחשוב בעצמנו, לדאוג לעצמנו ולסמוך על עצמנו, כדי לשרוד ולחיות בעולם. ילדים נקרעים פעמים רבות בין הרצון שהוריהם ידאגו להם, לבין הצורך לחוש עצמאות. הם מבולבלים. כאשר ההורים שלהם מבקשים מהם לעשות משהו והם צריכים לציית, הם נלחמים גם בקול הפנימי שלהם שאומר: "אתה לא צריך לשמוע בקול אף אחד. אתה אחראי על עצמך, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה!"

ברגע שנבין מדוע כל כך קשה לילדים לציית, נוכל להתייחס לכל אינטראקציה בינינו ביותר סלחנות, טקט והבנה.

וכנראה גם נכעס פחות כאשר הילדים לא ישמעו בקולנו. כך נוכל להפנות את הכוחות שלנו לכיוון יותר חיובי.

2. ליצור רוטינה יומית וסדר יום ביתי

הצעד הבא הוא לעלות על הדרך להצלחה. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא לוודא שהסביבה הביתית שלכם מעודדת שיתוף פעולה. רוטינות ותנאים ידידותיים לילד יכולים להקל בהרבה הצייתנות שלו.

המפתח האמיתי הוא להכין רוטינה קבועה שכוללת את הילד ולכלול בה את המשוב שלו, כדי לספק את הצורך שלו להיות עצמאי ולהחליט בעצמו. ואז תוכלו לתכנן סדר יום שמתאים לכולם.

"מתי הכי נוח לך להכין שיעורי בית?"

"יש לנו תור אצל הרופא ב-2:00. מתי את רוצה להפסיק לשחק בצעצועים ולהתכונן ליציאה?"

אותו הדבר נכון גם לגבי סביבה ביתית ידידותית לילד. בררו למה הילד שלכם אינו תולה את המעיל שלו, ואיפה הכי טוב לתלות כמה ווים (בגובה העיניים שלו) כדי שיהיה לו קל לציית. נעליים אפשר לשים באותו מקום כל יום. כנ"ל לגבי הבגדים שלהם. עזרו להם לארגן אותם בצורה נגישה ונוחה, כך שהם לא יצטרכו לחפש כל הזמן אחר הנעליים או החולצה.

3. שימוש בשפה ניטרלית

לפעמים הניסיון לעורר את הילדים לשיתוף פעולה יכול ממש לתסכל. הרבה פעמים אנחנו נגררים לכל מיני האשמות, כדי לגרום ילדים שלנו להקשיב. ההאשמות האלה מעוררות טון שלילי, שבדרך כלל מוביל לתגובת התגוננות שמביאה למאבקי כוח:

למה אתה משאיר תמיד את הנעליים באמצע הסלון?

למה אתה עושה עניין גדול מכל דבר?!

תבחרי כבר איזושהי חולצה!

במקום זה השתמשו בשפה ניטראלית שאינה מתעמתת:

נעלים אמורות להיות במגרה.

בוא נעצור כמה דקות כדי ששנינו נירגע ואחר כך נסיים את השיחה הזאת בצורה רגועה.

אין לנו זמן. צריך לבחור עכשיו באחת החולצות.

שימוש בשפה ניטרלית ובלתי מתעמתת מסייע להורים לחוש שליטה ויחד עם זה מעודד את הילדים ומסייע להם להקשיב.

4. תנו אפשרויות בחירה

נתינת אפשרות בחירה עוזרת לתת לילדים שלכם את האוטונומיה בה הם חושקים בתוך מסגרת בטוחה.

ישנם רווחים נוספים לנתינת אפשרויות בחירה לילדים – היא מלמדת את הילדים להחליט, בונה את הביטחון העצמי שלהם דרך לימוד ופיתוח מיומנויות של פתרון בעיות. אפשרות הבחירה גורמת להם לחוש כוח ושליטה רבים יותר בחייהם, והם לומדים להקשיב טוב יותר ולשתף יותר פעולה. אך לא רק זה, אותה בחירה משמרת גם את מעמדם וסמכותם של ההורים. ילדים צריכים לציית לדרישות הוריהם, אולם הם יכולים לבחור באיזו דרך לעשות את זה. וזה מצב של ניצחון/ניצחון.

לדוגמא:

  • רוצה לשתות את החלב בכוס הכחולה או האדומה שלך?

  • רוצה לאכול צהריים עכשיו או בעוד חמש דקות?

  • רוצה לנקות קודם את הבובות או את הקוביות שלך?

ועם ילדים יותר גדולים:

  • אני זקוקה לעזרה בהכנת הארוחה. את מעדיפה לחתוך סלט או לערוך שולחן?

  • האוטובוס מגיע עוד חצי שעה. רוצה שאני אחזור להעיר אותך שוב או שאתה מעדיף לכוון את השעון שלך לעוד כמה דקות?

  • מתי את מכננת להכין שיעורי בית, לפני או אחרי האוכל?

5. עזרו לילדים לפתור בעיות בדרכם להקשבה

אחת הדרכים המעולות ביותר לעזור לילדים להקשיב היא לערב אותם בדיון כיצד לפתור את הבעיות שלהם בחיי המשפחה.

בכל פעם שיש בעיה בבית אנחנו יכולים לומר, "בואו נעצור לרגע כדי לחפש פתרון." ולשאול מספר שאלות שיקדמו את מיומנויות פתרון הבעיות של ילדינו.

"מה אנחנו יכולים לעשות כדי שכולם יעזרו לפנות את השולחן?"

"קניתי קופסת עוגיות, מה נוכל לעשות כדי להבטיח שהיא תתחלק בצורה שווה בין כולנו?"

"כששרה ואלי מביאים חברים באותו זמן תמיד יש בעיות מי ישחק בחדר המשחקים. למישהו יש רעיון איך נוכל לפתור את זה?"

אם נלמד את הילדים שלנו לחשוב על פתרונות נזכה בשותפים, ואם נפתור יחד את הבעיות הקטנות והגדולות של החיים המשותפים לנו, יש הרבה יותר סיכויים שהם יקשיבו לנו.

ללמד את הילדים להקשיב ולשתף פעולה זה תפקיד גדול. הבנת הצורך של הילדים בעצמאות, קביעת רוטינות, שימוש בשפה ניטראלית, נתינת אפשרויות בחירה והתמקדות במציאת פתרונות, יכולים להקל עליו מאוד.