נישואין יכולים להיות אחד מהשניים: או מקור להנאות הגדולות ביותר של החיים, או שורש לסבל רב - ואפילו טרגי. קיימת נוסחה בת ארבע מילים שמבטיחה חיי נישואין מאושרים: "הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה". במקור התנ"כי הנוסחה קצת שונה: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד, טו). להישמר שלא לגרום צער מיותר לבני הזוג שלנו - בין בדיבור ובין במעשה, ולעשות ככל יכולתנו כדי לגרום להם הנאה.

חלק ראשון: הימנעו מלהכאיב

*** *** *** *** *** ***

1. רוצים משהו? תבקשו!

רוב הצער שבעלים ונשים גורמים זה לזה אינו נובע מכך שאחד מהם אכזר או מרושע, אלא מכך שהם רוצים משהו מבני הזוג שלהם ומתוסכלים או מוטרדים שאינם מקבלים אותו. בעלים ונשים צריכים להשלים עם המציאות שאף אחד בעולם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. יחד עם זה, שניכם תרוויחו אם תרגילו את עצמכם לבקש את מה שאתם רוצים, בדרך שתגרום לבן/בת הזוג שלכם להרגיש רצון לבוא לקראתכם ולמלא את צרכיכם.

לכן, היו נכונים לבקש מה שאתם רוצים בדרך שתשמע נעימה באזני בני הזוג שלכם. יש בעלים ונשים שדוחים על הסף את הרעיון לבקש את מה שהם רוצים. "אני לא אמור/ה לבקש מה שאני רוצה", הם אומרים. "הוא/היא היו צריכים להבין מעצמם". מאיפה צמח העיקרון הזה? לאור העובדה שלבני אדם אין טלפתיה, מובן שאנחנו צריכים לבקש את מה שאנחנו רוצים. ואם אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה שבה אתם מרגישים ש'מובן מאליו שאני לא אמור/ה לבקש', התייחסו אל הצורך לבקש כאל מבחן אישיות שמימי. מבחן שיאפשר לכם לפתח יותר את מידת הסבלנות והרגישות.

כאשר אתם מבקשים מבני הזוג שלכם משהו עבורכם, הימנעו מחלוקת פקודות. עדיף בהרבה להגיד משהו כמו: "אולי אתה יכול בבקשה..."; "מצטער להפריע לך, אפשר לבקש ממך משהו?" "אכפת לך אם…"; "בבקשה תגיד לי אם זה קשה לך מידי…" או "יש לי בעיה. אולי את יכולה לעזור לי…".

אם אתם זקוקים לתשומת לב בלי הפרעות, אז במקום להתעצבן סתם שאתם לא מקבלים אותה – אל תתביישו לבקש. יש אנשים שיהססו לבקש דבר כזה, הם יחושו שבקשה כזאת יותר מידי תובענית. אחרים עלולים להרגיש רע מזה שהם צריכים בכלל לבקש, ובכל זאת – אם משהו מטריד אתכם, חשוב לדבר! אי יכולת להביע את עצמך עלולה לעורר רגשות עלבון, כעס ותסכול שיכולים להביא להתפרצות שניתן היה למנוע. בטאו עצמכם באופן ברור וישיר וללא האשמות. לדוגמא, אם בן/בת הזוג שלכם מדבר/ת אליכם בדרך שרק מלחיצה אתכם יותר, תוכלו לומר: "אני עובד/ת טוב יותר כשלא דוחקים בי". באופן כללי - נסחו את הבקשות שלכם בדרך ישירה ופשוטה. אם יש לכם תלונה, היו ממוקדים והציעו פיתרון.

רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים.

רוב האנשים אינם מקשרים משא ומתן לחיי נישואין, אלא לשתי מדינות שמקיימות ביניהן מגעים לפתרון סוגיות חשובות. למעשה, משא ומתן הוא כלי שבו אנו משתמשים בתחומים רבים בחיינו. לדוגמא, אנחנו מוכנים לעבוד שעות רבות, לעשות דברים שעלולים לא לעניין אותנו, בתמורה לכסף שאנחנו מרוויחים. לאמנות ניהול מו"מ בדרך של מנצח-מנצח (win-win), יש חשיבות עליונה בחיי הנישואין. רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים. אם לבעל או לאישה יש אישיות חזקה יותר, והם מצליחים להשליט את דעתם מבלי לקחת בחשבון את רגשותיהם של בני זוגם, תחושות התרעומת ימשיכו להצטבר, ויובילו לכעס או דיכאון, וגם לחיכוכים וסבל.

בדומה, כאשר אתם רוצים שבני הזוג שלכם יעשו למענכם משהו שהם לא מעוניינים לעשות, חשבו: "מה אני יכול/ה לעשות למענו/ה כדי שכתוצאה מכך בן/בת זוגי ירצו לעשות את זה בשבילי?" אם אתם מבקשים משהו ובן/בת זוגכם מגיב/ה בהתחלה ב"לא", אתם לא חייבים תמיד להתייחס אל זה כאל תשובה סופית ומוחלטת. במקרים רבים משמעותו של "לא", היא בעצם "עוד לא". אם תסבירו ברוגע מדוע הדבר שביקשתם חשוב לכם, השותף/ה שלכם עשוי/ה לשנות את דעת/ה. שאלו את עצמכם: "איך אני יכול/ה להסביר את עצמי טוב יותר, כדי להשיג 'כן'?". יחד עם זאת, היו מוכנים לשמוע גם "לא" – והפעם באופן סופי. בטווח הארוך, קבלת ה"לא" שלכם עשויה להוביל בסופו של דבר ל"כן". מי שחושב לעצמו, "אני אשיג מה שאני רוצה ולא משנה אם זה מוצא חן בעיני בן/בת זוגי או לא", ייצור המון קשיים, לשניהם.

כשאתם מנסים להניע או לעודד את בן/בת זוגכם לעשות משהו אישי למענכם, משנה מאוד באיזו דרך אתם מבקשים. יש דרכים שגורמות לזולת להרגיש מאושר למלא את בקשותיכם, ויש דרכים שאמנם מצליחות להניע או לאלץ, אך יחד עם זה הן מכאיבות במיוחד. קחו לדוגמא את השיטה לצעוק על מישהו עד שהוא או היא מתחילים לפעול. מה אנחנו עושים כאן? אנחנו יוצרים רעש שמעורר צער רב. יתכן שהאדם שצעקו עליו יעדיף לעשות את מה שאנחנו מבקשים, במקום להמשיך לסבול מהצעקות שלנו. האם זאת שיטה יעילה? אולי נצליח להשיג תוצאות מיידיות, אבל בטווח הארוך, הכאב שאנחנו גורמים יכניס אנרגיה שלילית לבתינו, והוא עלול אפילו להוביל להתפרקות חבילת הנישואין. וגם אם הנישואין יצליחו להחזיק מעמד, יחסרו בהם אהבה וכבוד. יהיה כאן ניצחון טקטי קצר מועד במחיר הפסד אסטרטגי לטווח הארוך.

לדוגמא, תיקון דברים עלול להיות מקור למריבות, כאשר בן הזוג שמוחזק בתור "המתקן" דוחה את הפעולה, או שהוא כל כך עסוק עד שדברים שמוטל עליו לטפל בהם, לא מטופלים בלי בקשות חוזרות ונשנות. (הכלל הראשון והחשוב הוא לבקש בדרך שתגרום לשני לרצות לפעול, וכתוצאה מכך להרגיש טוב עם מעשיו. פעלו לפי כלל זה בפעם הראשונה שאתם מבקשים משהו. פעלו על פיו גם בפעם השנייה ובכל פעם אחרת). אם אתם צריכים לחזור על עצמכם יותר פעמים ממה שהערכתם, אולי תרצו להגיד: "אני מבין/מבינה שקשה לך להכניס את מה שאני מבקש/ת לתוך סדר היום הדחוס שלך", או "שהתפקיד הזה לא נעים לך. בכל זאת, אודה לך מאוד אם תטפל/י בזה. אני יכול/ה לעשות משהו כדי שיהיה לך קל יותר להגיע לזה?"

לפעמים, אתם לא מצליחים להביא את בן/בת הזוג שלכם להסכמה, ולא משנה כמה פעמים כבר ביקשתם, נשאתם ונתתם וניסיתם לעודד ולהשפיע. כעס וצעקות יכולים אולי להיות אפקטיביים, אבל אם בסופו של דבר נקבל את מה שרצינו על ידי גרימת כאב, נפסיד יותר ממה שהיינו מפסידים אלמלא קיבלנו את מה שרצינו. חלק מאי גרימת הכאב, זו ההבנה וההפנמה שאפילו אם אנחנו לא מצליחים לגרום שדרך החשיבה שלנו תתקבל במלואה, אולי בכל זאת נצליח קבל חלק ממה שרצינו. ואם כן, העריכו את ההסכמה שקיבלתם, ופעלו בעצמכם להשיג שליטה רבה יותר על מצבכם הרגשי.

2. הונאת דברים: הקנטות והשפלות

התורה (ויקרא כה, יז) אוסרת כל סוג של גרימת צער באמצעות מילים. המשנה והתלמוד (בבא מציעא נה ע' ב) מרחיבים את הדיבור על איסור הונאת דברים, ופרטים נוספים מובאים בשולחן ערוך (חושן משפט רכח). התלמוד (שם, נט ע' א') אומר שאדם צריך להיזהר במיוחד שלא לצער את אשתו, מכיוון שהאישה בדרך כלל רגישה יותר מגבר. ובכל אופן, הונאת דברים על ידי הבעל או האישה, עלולה לגרום לכעס רב, לטינה ולמאבקים. דווקא משום שבעלים ונשים מכירים זה את זה כל כך טוב, הם יכולים למצוא בקלות את הנקודות החלשות והרגישות ביותר של זולתם.

אסור לומר כל דבר שהוא שיצער אדם אחר, בלי סיבה. אסור למדבר להגיד "אתה לא צריך להיות כזה רגיש". אם הדברים עלולים לגרום צער למאזין, אז אסור למדבר להגיד אותם.

לפעמים אנחנו מוצאים אנשים שמצערים את זולתם בדבריהם, ואחר כך אומרים לקרבנם: "מה שמצער אותך הן לא המילים שלי, אלא התפישה שלך. שנה את התפישה שלך ולא תצטער יותר".

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם וכשלו, "כואב לי שאת/ה סובל/ת" יהיה נכון בהרבה מאשר "אמרתי לך"

נכון שלאישיותו של המקשיב יש השפעה רבה על מידת הפגיעה, אבל האיסור בתורה ברור. כאשר אנחנו אומרים למישהו דבר שיפגע בו, אנחנו אחראים על הצער שגרמו לו המילים שלנו. זה כמו לזרוק אבן על ראשו של השני ואז להגיד: "אם היית מתכופף אז האבן לא הייתה פוגעת בך". הוא לא התכופף, האבן פגעה בו, ואנחנו אשמים בגרימת הכאב.

כך גם עם המילים שלנו. העובדה שאדם יכול היה לעבוד ולרכוש יכולת לאטום את עצמו בפני כל סוג של העלבה, לא מתירה לנו לזרוק אבנים מילוליות שעלולות להכאיב.

אסור לבעל או לרעיה לדבר בדרך: לעגנית, מזלזלת, מקניטה, מחקה בבוז, מעליבה או משפילה. סרקאזם הוא לעתים קרובות הונאת דברים טהורה. בדיחות על חשבון בן/בת הזוג שגורמות להם צער, הן דרך אכזרית ליהנות. גם הזכרת טעויות מהעבר לבעל או לאישה, נחשבת הונאת דברים.

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם ובסופו של דבר סבלו, רק צער נוסף ייגרם אם תעירו "אמרתי לך". יש כאן סיפוק של האגו על חשבון צערו של בן/בת הזוג. עדיף בהרבה להגיד: "כואב לי שאת/ה סובל/ת".

זירוז בני הזוג במשפט: "נו כבר. מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" בקול רם כזה שכולם יכולים לשמוע, הוא דבר שבהחלט עלול לצער. כאשר אנחנו מתאחרים ומישהו מעכב אותנו עוד יותר, אנחנו נלחצים. האתגר הוא להצליח להישאר רגועים יותר, ולהזכיר לבן/בת הזוג שלנו למהר בדרך שאינה פוגעת. אולי תגלו שיעיל יותר להגיד: "שווה לחכות לך. ובכל זאת, אשמח אם תצליח/י להזדרז יותר".

אם בן/בת הזוג שלכם טוענים שהמילים שלכם גורמות להם צער, אל תסבירו שלדעתכם הן לא פוגעות. התנצלו.

חשבו על כל דפוס דיבור שמצער את הבעל או האישה שלכם. היו נחושים להמעיט ולסלק דפוסים אלה בעתיד.

3. שימו לב לתוכן: בררו את מילותיכם

האמרה, "מוות וחיים ביד-לשון" (משלי יח, כא), חלה בהחלט גם על חיי הנישואין שלנו. מאמר לעיתון או מכתב למישהו שנתפש בעיניכם כאדם חשוב במיוחד, דורש ברירה זהירה של מילים. יתכן אפילו שתבקשו עצה מאחרים כיצד לערוך טוב יותר את מה שכתבתם. חיוני לא פחות לשים לב למה שאתם אומרים כאשר אתם מדברים עם הבעל או האישה.

המילים שלכם אל בני הזוג יכולות ליצור תחושות של הנאה, אהבה, קרבה, הכרת תודה, ואולי אפילו שמחה קורנת. המילים שלכם אל בני הזוג עשויות לעודד, לנחם, לעורר, להניע, לרומם. אבל מילים אחרות עלולות ליצור תחושות של כאב, צער וכעס.

עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח.

כשאנחנו בוחרים במלים הנכונות, אנחנו יכולים לומר גם דברים, שהיו מעוררים ויכוח אילו היינו אומרים אותם בצורה שונה. כל משפט שאנחנו הוגים ניתן לנסח בדרכים שונות. בחרו בדרכים חיוביות לבטא דברים.

נישואין הם הזדמנות נהדרת לרכוש טקט. טקט זה כשהאדם מבטא את עמדתו באופן שלוקח בחשבון את תחושותיו של שותפו לשיחה ומתחשב בהן. דיבור חסר טקט עלול לעבור על מצוות התורה שלא להונות. כמה דוגמאות:

  • "שטויות!" לעומת "אני מוצא בזה כמה נקודות חלשות".

  • "זה טיפשי לחלוטין!" לעומת "בוא נבחן את זה מכיוון שונה".

  • "איך מסוגל אדם נורמאלי לחשוב בצורה כזאת?" לעומת "נראה לי שלדעה האחרת יש את המעלות שלה."

  • "אתה לגמרי טועה", לעומת "נראה לי שזאת הדרך הנכונה".

אם בני הזוג שלכם לא מבינים אתכם, תוכלו להגיד בטקט: "אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. תן/תני לי להסביר למה אני מתכוון/ת."

עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח. אין צורך להדגיש כל טעות או שגיאה. אמנם, במקרה שסביר להניח שהטעות תחזור על עצמה או שחשוב לתקן אותה, צריכים להצביע עליה, אבל אפילו אז לעשות זאת בעדינות. בדרך כלל, הטעות היא חד פעמית ובהחלט אין שום צורך להורות עליה. אם קיימת מערכת יחסים בריאה בין בעל לרעייתו, ולשניהם יש הערכה עצמית חיובית, אין כאן בעיה. אבל אצל זוגות נשואים רבים, הצבעה על טעויות מהווה את עיקר התקשורת הזוגית המילולית, וזה גורם לצער רב.

יש אנשים שטוענים, "אני לא יכול לשלוט על מה שאני אומר ועל איך שאני אומר את זה", אבל השליטה תלויה ברצון. למעשה, אנשים רבים מאמינים באמת שהם לא מסוגלים. אבל בדיוק אותם אנשים יכולים בדרך כלל לשלוט במה ואיך הם אומרים כשמישהו שהם מוקירים נוקש בדלת. ורוב האנשים מסוגלים לעשות את זה אפילו אם מי שנוקש בדלת הוא אדם זר לחלוטין, ש(ככל הנראה)לעולם לא יפגשו שוב.

ראיינתי רב מבוגר מירושלים ושאלתי אותו מה המחשבה הראשונה שעולה לו בראש, כשהוא חושב על עיקרון חשוב לחיי הנישואין.

"לא להגיד כל מה שעולה לך בראש", הוא ענה.

בניגוד עז, גבר גרוש השיב לשאלתי, לגבי תכונות אישיות או דפוסי התנהגות שהובילו לגירושיו, כך: "אני מאמין מאוד שחשוב להגיד כל מה שאני מרגיש. אם משהו לא מוצא חן בעיני, נראה לי לא ישר להימנע מלבטא את תחושותיי בצורה גלויה וברורה. היו יכולים להיות לנו נישואין טובים אלמלא העובדה שאשתי הייתה כל כך רגישה. היא לא יכלה לסבול לשמוע את האמת. היא כל הזמן אמרה לי לשמור את ההערות הביקורתיות שלי לעצמי. אבל היא טועה. קיוויתי שהיא תתחזק, אבל במקום זה היא עזבה אותי. היא פחדנית שלא מעיזה לעמוד מול עצמה."

הגישה הזאת לדיבור היא המכשלה של אנשים רבים. אמנם רוב האנשים אינם קיצוניים כמו האדם שתיארתי, אבל אם האדם אינו זהיר במה שהוא אומר ובאיך שהוא אומר את זה, חיי הנישואין שלו לא יהיו הרמוניים.

הקליקו כאן לפרק ההמשך: "הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה" – חלק 2

*הובא ברשות מתוך "נישואין" ( Marriage ) מאת הרב זליג פליסקין, הוצאת מסורה.