התיישבתי במושב שליד חלון המטוס, והבחנתי ששני המושבים שלידי נותרו ריקים. הדלתות עמדו להיסגר ואני קידמתי בשמחה את שעות השקט הצפויות.

בדיוק כשחשבתי שכל השורה נשארה בשבילי, נכנס למטוס זוג בעל חזות מכובדת. מובן שמושביהם היו אלה ששמחתי לחשוב שישמשו לי כמשרד במהלך הטיסה. הם מצאו את מקומם והניחו את תיקיהם באופן מסודר.

זה לא יהיה כל כך נורא, חשבתי לעצמי.

אבל טעיתי.

כשנמסרה הדרכה לנוסעים, בני הזוג התקשרו לכל מכריהם כדי לבשר להם על נסיעתם.

"נהיה בדירת הנופש שלנו במשך חודש!" הם חזרו ואמרו.

הדיילות הורו לנתק את כל הטלפונים הסלולריים. האישה נתקה את הנייד שלה, אך הבעל המשיך לנהל את שיחותיו.

"אתה צריך לנתק", היא אמרה.

הוא התעלם ממנה והמשיך בשיחותיו.

בסוף היא חטפה לו את הטלפון מהיד.

"למה עשית את זה?" הוא נשף בכעס.

ואז התחיל הריב.

אנחנו שוכחים מכל הדברים הטובים שאמורים לשמח אותנו, וחושבים רק על מה שמוציא אותנו מדעתנו

במשך השעות הבאות כל מה ששמעתי היה התקוטטות בלתי פוסקת, לא משנה על מה – כל דבר עורר מריבה: המשקאות שהציעו הדיילות, המנה שהזמינה האישה, העיתונים שהם קראו.

כשהגישו לו חטיף, הוא פנה אלי והתבדח. "אני נשוי כבר 32 שנים ומעולם לא ניצחתי בויכוח. יודעת למה? היא אף פעם לא נותנת לי להשחיל מילה." הוא צחק מהחוכמה של עצמו.

ברגע שהדיילת התרחקה, היא אמרה לבעלה שכבר 32 שנים היא שומעת את אותה הבדיחה המטופשת ושהבדיחה הזאת פשוט נמאסה עליה. "אולי פעם אחת תסתום את הפה?" היא שאלה.

תהיתי איך יוכל הזוג הזה להסתדר במשך חודש שלם בדירת נופש לבד, ואיך מרגישים הילדים שלהם כשכולם ביחד.

נזכרתי באם צעירה שסיפרה לי פעם שבכל פעם שבעלה והיא היו נכנסים למכונית, השיחות שלהם היו מתחילות להתחמם. הילד שלהם היה עדיין תינוק והם התעלמו ממנו. התינוק גדל לילדון, אבל הנסיעות שלהם עדיין היו לעתים קרובות מלאות בויכוחים. יום אחד, הילד שלהם סתם בידיו את האוזניים והתחיל לצעוק:

"תפסיקו לריב!" הוא קרא. "אמא, אבא, די!"

הבעל והאישה החליפו ביניהם מבטים מבוישים.

יצירת אווירה של שלום

חיי הנישואין לא קלים. כשאנחנו עומדים מתחת לחופה, אנחנו חולמים על חיים בעושר ואושר, אולם החיים מלאים באתגרים שלא ציפינו להם. אנחנו שוכחים להעריך זה את זה, וכשהימים הופכים לחודשים והחודשים לשנים אנחנו מאבדים את תחושת ההתחדשות. עם חלוף הזמן, אנחנו מתרגלים לויכוחים ולחיכוכים, ומערערים את האהבה שפעם הייתה בינינו. חצי מהזמן אנחנו לא יודעים אפילו על מה אנחנו רבים, כל מה שאנחנו יודעים הוא שאנחנו לא מדברים...שוב. אנחנו שוכחים מכל הדברים הטובים שאמורים לשמח אותנו, וחושבים רק על מה שמוציא אותנו מדעתנו.

הילדים מפנימים את אווירת המחלוקות הרווחת, ותחושת הביטחון והשייכות שלהם מאוימת.

חלק מלהיות משפחה זה להרגיש אהובים ומוערכים. כשאנחנו נמצאים יחד, אנחנו רוצים לדעת שאנחנו חלק מיחידה משפחתית חזקה, שאנחנו נהנים זה מחברתו של זה. ודאי שישנן עליות ומורדות, אולם בשורה התחתונה אנחנו משפחה. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתייחסו זה לזה בכבוד ויחיו מתוך נאמנות הדדית. איזה הורה אינו מתרגז כשהילדים שלו כל הזמן רבים ומעליבים זה את זה?

אחת הדרכים הטובות ביותר בה נוכל לגרום לילדינו להעריך זה את זה היא על ידי דוגמא אישית. קורה שאי הסכמות, מחלוקות ודעות שונות מתעוררות בין בני זוג, אולם אז עלינו לשאול את עצמנו כיצד אנחנו משקיטים את האקורד הצורם.

האם אנחנו משפילים זה את זה? האם אנחנו ציניים? האם אנחנו צועקים וצורחים? האם אנחנו פתוחים להקשיב ולשמוע את דעתו של השני? האם אנחנו חולקים עליו בצורה מכובדת?

אולי זה נראה לכם בלתי אפשרי, חלק מקומדיית מצבים מתקתקה, אבל לא דבר מציאותי עבור משפחה בת ימינו.

אבל זה לא נכון. השלום נמצא בידינו. יצירת אוירה של שלום צריכה להיות מטרתו של כל זוג (מובן שאיני מתכוונת למערכת יחסים מתעללת או לא בריאה).

מה ביכולתנו לעשות כדי לבנות אוירה מכבדת ומעריכה בבתינו?

1. החליטו אף פעם לא לצעוק ולצרוח זה על זה, ובפרט לא ליד הילדים.

הרבה פעמים הילדים מאשימים את עצמם על הקונפליקט בין הוריהם. הם גם מנסים לתקן את המצב ומרגישים אחראיים על המריבה. גילויי איבה מכרסמים בביטחון העצמי של הילד וגורמות לו להרגיש שהוא שייך למשפחה 'לא שווה'.

2. חלקו זה על זה מתוך כבוד

האם אנחנו חייבים להשפיל זה את זה אם דעותינו סותרות? זאת ההזדמנות שלנו ללמד את ילדינו שאנחנו יכולים לאהוב זה את זה למרות ההבדלים בינינו. ילד יכול ללמוד שאנחנו יכולים לבטא את דעותינו בלי לפרק את המשפחה. סלקו תבניות של כעס וסרקזם. אם אתם מרגישים שאתם מאבדים שליטה, עצרו! אמרו שאתם צריכים הפסקה קצרה. היכנסו לחדר אחר או צאו להליכה אם אתם חייבים. איננו חייבים להפוך כל ויכוח לזירת מלחמה.

3. מצאו את הכוח הפנימי שלכם

קל לומר "אני לא מסוגל לשלוט בכעס; גם ההורים שלי אף פעם לא שלטו בכעס שלהם". זאת פשוט התחמקות. היו זמנים שבהם שלטתם בעצמכם משום שידעתם שאינכם יכולים להשתולל בפרהסיה או ליד הבוס. מצאו את הקול הפנימי והשתמשו בו. בפרקי אבות נאמר: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו".

4. תנו לילדיכם לראות את הפתרון

פעמים רבות הילדים שלנו מודעים למחלוקות בינינו, אבל אנחנו שוכחים להראות להם את רגשות האהבה ההדדיים. אפילו אם זה רק חיוך חם או "כמה טוב שבאת הבית", אנחנו כבר יוצרים בהם רושם חיובי. ילדים לומדים איך לאהוב מהדוגמא האישית שאנחנו נותנים להם. נסו להודות לבן/בת הזוג שלכם. העריכו את הדברים הקטנים שפעמים רבות לא שמים אליהם לב.

הבית שלנו יכול להפוך למקור ההנאה הגדול ביותר עבורנו ועבור ילדינו. אנחנו לא צריכים להילחם זה בזה אם אין בינינו הסכמה. והבחירה לכך בידינו.