הנחה לא מודעת: אנחנו נמשיך בחיים כרגיל והנישואין שלנו ירוצו מעצמם.

זהו המיתוס הראשון של הנישואין: "אחרי שמתאהבים, כבר לא צריכים להשקיע בקשר יותר מדי." אינספור זוגות אמרו לי: "אם הקשר דורש כל כך הרבה עבודה, אז כנראה לא נועדנו זה לזה".

איפשהו למדנו בטעות שאהבה אמיתית אמורה לבוא בקלות, שברגע שנתחייב זה לזה בנישואין, האהבה שלנו כבר תדאג לעצמה, ובינתיים אנחנו נוכל להמשיך עם החיים. מעכשיו, נוכל להתמקד בעבודות שלנו, בילדים ובהגשמת השאיפות שלנו.

אני חושב שאנשים רבים היו רוצים להימנע מהצורך לעבוד כל כך קשה על אהבה. יצירה ושימור של נישואין מוצלחים דורשים כוחות רבים. נישואין טובים הם קשר הדדי מלא, שדורש תשומת לב תמידית, תפישה עצמית עמוקה ובוחנת כליות, והבנה כיצד כל זה משפיע על היכולת שלנו לאהוב. 'לתת כל מה שיש לך' נשמע מתיש ומלחיץ.

עמוק בפנים אנחנו מבינים שרגישות לזולת קשה הרבה יותר להשגה מרוב הדברים

אולי אנחנו אומרים שאנחנו רוצים חיי נישואין טובים, אבל עמוק בפנים אנחנו מבינים שרגישות לזולת קשה הרבה יותר להשגה מרוב הדברים. אם כל מה שאנחנו נותנים לבני הזוג שלנו זה את האנרגיה שנשארת לנו אחרי העבודה והמשפחה, אנחנו מרמים את הנישואים שלנו.

הצבת חיי הנישואין שלנו בראש, היא מצב חשיבתי. זו האמונה שכל שאר הדברים שנראים לנו חשובים, מושפעים במידה ניכרת מהנישואין שלנו. אם אנחנו מרגישים אהובים או בודדים, זה ישפיע על כל החלטה ופעולה שלנו במשך היום. הנישואין הם היסודות של עולמנו. עם אהבה בלב והרגשה שלמישהו מאוד איכפת מאיתנו בתור בן/בת זוג, יש לנו יותר כוחות ויותר יכולות להתמודד עם כל משימות החיים. האם אינכם הורים טובים יותר ביום בו אתם חשים קרבה רבה יותר לבני זוגכם, מאשר אחרי מריבה? האם אינכם מרוכזים ואנרגטיים יותר בעבודה ביום שאחרי ערב אוהב ורומנטי עם בני זוגכם? האם אינכם רוצים לחיות בלהט רב יותר כשאתם מרגישים אהובים ומסוגלים להעניק אהבה?

על כל טיפת מאמץ שאנו משקיעים בחיי הנישואין שלנו, נקבל תמורה גדולה פי כמה, לא רק מהאהבה הישירה שנחוש, אלא מהאנרגיה והמיקוד שיהיו לנו בכל תחום אחר בחיים.

ההבנה שעלינו להתמקד יותר בקריירה, ילדים או חברים מאשר בחיי הנישואין, היא בריחה מנישואין מוצלחים. לעולם לא נפסיד בשום תחום אחר בחיים, אם נציב את הנישואין בראש סדר העדיפויות שלנו. ברור שאולי יהיה לנו פחות זמן לילדים היום, אם נצא לארוחת ערב לבד עם האישה/הבעל, אולם לכשנשוב הביתה, נציע להם הורים טובים יותר. נתחיל מהבסיס – האהבה בנישואין – ונאפשר לאהבה החזקה הזאת לזרום ולחלחל ליתר התחומים בחיינו.

הנחה לא מודעת: אם לא אשקיע בנישואין, לא אהיה אחראי לכישלונם.

סיבה נוספת מדוע אנשים רבים כל כך נמנעים מהעבודה שחיי הנישואין דורשים, היא שהאהבה דורשת מאיתנו להיות נאמנים לבני זוגנו ולהעניק. באופן תת מודע אנחנו עוצרים את עצמנו, משום שאם נקבל את ההתחייבות האולטימטיבית הזאת וניכשל בה, הדבר עלול לשבור את ליבנו באמת, ולהוביל אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמנו ושל חסרונותינו. הרבה יותר פשוט "לתת סיכוי לאהבה" בלי העוצמה והאינטנסיביות של אהבה עמוקה. ככה, אם משהו ישתבש, תמיד נוכל להאשים בזה דברים כמו "הייתי צעיר", "התחתנתי עם האדם הלא נכון", "לא ידענו למה אנחנו נכנסים", ולהימנע מבחינה פנימית עמוקה יותר.

ברגע שהאדם מבחין בבעיות ובנקודות התורפה שלו, הוא כבר לא יכול להעמיד פנים כאילו הן לא קיימות

אין הרבה דברים קשים יותר מהעימות עם מי שאני ועם הסיבות שבגללן אני מתנהג כפי שאני מתנהג. ברגע שהאדם נפתח לעצמו ומבחין בחלק מהבעיות העמוקות ונקודות התורפה שלו, הוא כבר לא יכול להעמיד פנים כאילו הן לא קיימות. רבים מאיתנו מתכחשים לתחושות הפנימיות ביותר שלנו ולא נותנים מעצמנו בצורה מלאה על מנת לגונן על עצמנו מההכרה העצמית העמוקה שעלולה להכאיב ולפגוע בנו. בכל אופן, לא נוכל להכיר או לאהוב באמת אדם אחר, בלי ללמוד הרבה על עצמנו בדרך. זהו מסע מופלא, אם כי לא קל, שדורש שפע של כוחות וריכוז.

וגם כשאנחנו כבר מבינים את עצמנו זה לא קל. אם תשאלו בני זוג שבאמת נשואים באושר במשך 25 שנים או יותר, לא תמצאו אפילו אחד שיאמר - "זה היה קל". נשמע מדכא? היינו מעדיפים שזה יבוא בלי מאמץ, היינו מעדיפים לזרום בנחת. אבל האם יש בחיינו משהו שאנו מעריכים במיוחד ושבא לנו בקלות? אנחנו לא מצפים מהורות או מהקמת עסק משגשג להיות קלים. אנחנו אפילו לא מתייחסים לחברויות בקלילות. אנחנו יודעים שנצטרך להיות שם, פיזית ורגשית, עבור כל החברים היקרים לנו, עבור ילדינו או עבור משפחותינו, אם נרצה לקצור את התמורה של מערכות יחסים אוהבות. אבל כשמגיעים אל בני הזוג, רבים מאיתנו לא מאמינים שאנחנו צריכים להשקיע בהם את אותם הכוחות. אנחנו חושבים שמערכת היחסים הזוגית שלנו צריכה להצליח ולשגשג בעזרת מה שנותר בנו אחרי שהשקענו בכל שאר התחומים.

נקודה חשובה נוספת היא: המאמץ והקושי לא רק שאינם מפחיתים וגורעים מעצמת ההנאה והאהבה, אלא להיפך, עצמת החיבור וההנאה שבאהבה מבוססים ביחס ישיר לכמות המאמץ וההשקעה שלנו בזוגיות.

הנחה לא מודעת: מסוכן להיחשף

סיבה נוספת שעלולה להרתיע אותנו מלהשקיע את המאמץ היומיומי כדי לבנות נישואין מצוינים, היא שהדבר הופך אותנו לחשופים ופגיעים במיוחד בפני בן/בת הזוג. בני הזוג שלנו מכירים אותנו טוב יותר מכל אדם אחר. אנחנו יכולים להסתיר משהו מהילדים או מההורים, אבל בני הזוג שלנו ידעו כל פרט בחולשותינו או ביכולותינו. בני הזוג שלנו ידעו מה אנחנו חושבים באמת על ההורים, הבוס או החברים שלנו. הוא או היא ידעו באמת מי אנחנו עמוק מבפנים, אפילו אם נצליח לעבוד על כל העולם.

להיות קרובים אל בני הזוג שלנו אומר להיות עבורם ספר פתוח. אולי אנחנו לא מרגישים נוח עם עצמנו כמו שנראה לנו. אולי אנחנו מסתתרים מעצמנו מבחינה רגשית, ולכן נמנעים מהקרבה האינטימית שיוצרת הזוגיות, משום שהיא תאלץ אותנו להתמודד עם הבעיות האישיות שלנו. אולי אנחנו חוששים להיות קרובים מדי לבני זוגנו - קרבה שתהפוך את שנינו לתלויים זה בזה. אולי אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם זה, או שאנחנו חוששים לאכזב את בני הזוג שלנו? אולי אנחנו מרגישים עמוק בפנים שאנחנו פשוט לא מספיק טובים להיות ראויים לקשר זוגי איכותי. כשאנחנו אוהבים מכל הלב, אנחנו מאבדים שליטה, וחשופים לפגיעה ולסבל של כאב רגשי עמוק.

 אנחנו תמיד מוצאים זמן לדברים שחשובים בעינינו

איני מאמין שאיש מאיתנו משתמש בחששות אלה כדי לחבל בחיי הנישואין שלו באופן מודע. אני לא מאמין שאדם קם בבוקר ואומר, "אני אשקיע זמן ומאמץ בכל מערכת יחסים שהיא, חוץ מאשר בנישואין שלי, משום שהקרבה הזאת מעוררת בי חוסר נוחות". אני בסך הכל מצביע על מאבק פנימי של דחייה-משיכה להתקרב לבני זוגנו, משום שמולם אנחנו חשופים, ברורים ופשוטים.

אנשים מופתעים ללמוד שיתכן שהם נרתעים בדיוק מהדבר אליו הם שואפים. אבל אנחנו יצורים מורכבים. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשקיע יותר בעבודה, אבל מוצאים את עצמנו עוזבים את המשרד מוקדם מהמתוכנן. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים נישואין נפלאים, אבל לא מתאמצים יותר מדי כדי שזה יקרה. נוכל לנסות להתמודד עם הסתירה הזאת, רק כשנבחין בה בבירור.

כשאני מסביר לזוגות כמה עבודה דורשים הנישואין, הם מגיבים בהערות כמו, "למי יש כל כך הרבה זמן?" התשובה שלי היא, שיש לכם די זמן להקדיש, אם רק תרצו. אנחנו תמיד מוצאים זמן לדברים שחשובים בעינינו. אם ילד עובר תאונה שדורשת שעות של פיזיותרפיה, נמצא את הזמן לעשות כל מה שנדרש כדי לטפל בו. הציבו את חיי הנישואין בעדיפות הראויה להם. אתם לא כל כך עסוקים כמו שנראה לכם.

*מעובד מתוך Emotional Infidelity מאת מ. גרי ניומן