לפני כחצי שנה נקטנו בצעד קיצוני – הוצאנו את הטלוויזיה מהבית, ומאז החיים שלנו טובים יותר.

מה גרם לנו לעשות צעד כל כך קיצוני? למה החלטנו שהטלוויזיה מזיקה לנו?

בשנים האחרונות הרמה הערכית שלנו כחברה ישראלית במגמת התדרדרות,  תוכניות ריאליטי ירודות הן לחם חוק של הבמה הטלוויזיונית, כבר לא צריך להיות שחקן בשביל להופיע בטלוויזיה, כיום מספיק שתהיה צמא לכסף ותסכים שכולם יציצו לחיים הפרטיים שלך.

מה אנחנו בעצם מלמדים את ילדינו? שלהיות מציצן זו הדרך לחיים בריאים ונכונים? איזו דוגמא אישית אנו נותנים לילדינו בתוכניות כיום? לאן נעלמו כל התוכניות המחנכות לערכים כמו עזרה לזולת, מפגש עם אישיות ציבורית שיש מה ללמוד ממנה, תוכניות לימודיות ובידוריות שיש להן קשר להווי הישראלי.

יש שיאמרו כי הם שולטים על התכנים שילדיהם צופים, אך כיצד ניתן לשלוט על התכנים כאשר כל כמה דקות יש פרומו לתוכניות לא חינוכיות ופרסומות לא חינוכיות.

אני זוכרת פרומו מזעזע לתוכנית - אמאל'ה, בו הראו משפחה יושבת סביב השולחן וזורקת אוכל אחד על השני, האם זה היחס לאוכל שאנו רוצים ללמד את ילדינו? האם זו הצורה ללמד את ילדינו ערכים כמו כבוד הדדי, כבוד להורים?

כיצד ניתן לסנן לילדים את התכנים כאשר כל כמה דקות יש פרומו לתוכניות לא חינוכיות?

אם נתמקד רגע בפרסומות, נראה שרובן מרמזות על מיניות, חלקן חושפניות וכולן מעודדות את תרבות הצריכה והמותגים שהשתלטה על העולם. לא פלא שכיום נער שלא לובש מותגים הוא לא מקובל בחברה, הרי כל היום בטלוויזיה עושים לנו, כחברה, שטיפת מוח לגבי מותג זה או אחר.

שמתם לב שבזמן הפרסומות עוצמת הקול עולה? הרי זה טריק שיווקי שנועד להכניס לנו את המוצר לתודעה.

אפילו תוכניות הילדים הרבה פעמים אלימות, הדמויות חדות ומשדרות כוחניות.

במסגרת תפקידי כיועצת חינוכית, נחרדתי לגלות את מספר התלמידים בעלי בעיות קשב וריכוז. מדוע מספר התלמידים רב כל כך כיום? נכון שבעבר אולי לא הייתה מספיק מודעות והרבה תלמידים לא אובחנו, אך עדיין המספרים כיום הם מעבר לכל היגיון. כל תלמיד שני נשלח לאבחון, איך זה יכול להיות? הגעתי למסקנה שיכול להיות שלטלוויזיה יש צד בעניין, הרי מגיל קטן התינוקות נחשפים לטלוויזיה, כאשר הגירויים כיום בטלוויזיה הם מאוד חזקים: עוצמת הקול עולה בזמן הפרסומות, יש הבזקים והמון צבעים במיוחד בערוצי הטף, אליהם אנו נוטים לחשוף את ילדינו מגיל צעיר.

שפע של גירויים יכול לעודד התפתחות, אך מצד שני יותר מדי גירויים של תמונה וקול יכולים, לדעתי, לתרום להיווצרות של בעיות קשב וריכוז בעתיד. איך אפשר להתרכז בכל כך הרבה גירויים בבת אחת? האין זו מעמסה למוח הצעיר שמתפתח? זו בהחלט נקודה למחשבה.

אז איך החיים בלי טלוויזיה?!

הרבה יותר רגועים ואיכותיים, אין את ההשפעה השלילית של החדשות, שבשנים האחרונות קשה למצוא בהן משהו חיובי; יש הרבה יותר זמן לעשות דברים משמעותיים, כמו לשוחח אחד עם השני, להקריא לילדים סיפור בנחת, להכין בנחת ארוחת ערב ולאכול ביחד (במקום לחטוף משהו מול הטלוויזיה); אפשר לראות הרצאות באינטרנט, לקרוא ספר טוב, לראות סרט טוב ב-DVD, לטייל בטבע, ללכת לגן שעשועים עם הילדים, ולעשות הרבה דברים שמאחדים אותנו כמשפחה, ומאפשרים להורים פשוט להיות עם הילדים ולתת להם את תשומת הלב לה הם כל כך זקוקים.

יתרון נוסף הוא שלא הולכים לישון מאוחר כי התוכנית שצפינו בה עוד לא הסתיימה, ואז בבוקר קמים עם הרבה כוחות להתחיל יום חדש...

אז אני ממליצה מתוך ניסיון אישי שלי לנסות אפילו שבוע לא לפתוח את הטלוויזיה.

אולי זה יעשה טוב גם לכם...