רוזי ושרי היקרות,

אני בת 29 ונמצאת במערכת היחסים הבריאה הראשונה בחיי. מדובר בגבר אכפתי ונדיב, אינטליגנטי מאוד ושקול, כן ופתוח ברמה שלא נתקלתי בה אצל אף גבר שאני מכירה. הקשר שלנו נמשך כשנה, ואנחנו מדברים על העתיד. הוא שינה את אופן החשיבה שלי על נישואין, ובמקום לפנטז על האביר שלא יגיע, אני מרגישה שמצאתי מישהו יציב שיהיה בעל, אב וחבר טוב לחיים, מישהו שאני אוהבת מאוד.

הבעיה היא, שהשמטתי כמה פרטים משמעותיים כשסיפרתי לו על חוויותיי בעולם ההיכרויות. למעשה, שיקרתי לו לגבי מידת המעורבות שלי באותן הכרויות קודמות.

כל מי שאני משוחחת עמו, כולל הוריי, מבטיח לי שהעבר שלי שייך לי, ומכיוון שהכרתי בטעויותיי ותיקנתי את התנהגותי, הוא אינו חייב לדעת את כל הפרטים. הוא מתעניין מאוד בעברי ושאל אותי לגביו מספר פעמים. אני מרגישה ייסורי מצפון על כך ששיקרתי לו.

מצד אחד, אני מרגישה שעליי להתוודות בפניו: אם הוא אוהב אותי מספיק, הוא יוכל להתגבר על מה שקרה לפני שנפגשנו; ואם אנו אכן שוקלים להינשא, לא ייתכן שיהיו בינינו סודות. מצד שני, אני חושבת שזה יהרוס אותו. לא רק בגלל מה שאספר לו, אלא מעצם העובדה ששיקרתי לו, ואיני יכולה לסבול את המחשבה שאפגע בו כל כך.

ב.

ב. היקרה,

הורייך וחברייך צודקים לחלוטין. יש היבטים מסוימים בחייהם של אנשים שצריכים להישאר פרטיים, אפילו בנישואין. גם בנישואין הכנים ביותר, איננו צריכים לגלות לבני זוגנו את כל הסודות האפלים שלנו.

איננו מעודדות אנשים לשקר או להסתיר מידע חשוב ורלוונטי ממישהו שהם רציניים לגביו. יש מידע שחייבים לגלותו, למרות שיש זמן ומקום לגילויים שכאלה. לדוגמא, היינו מצפות מאנשים לספר על נישואין קודמים, ילדים (גם אם הם נולדו מחוץ לנישואין ונמסרו לאימוץ), בעיה בריאותית גופנית או שכלית (כולל מחלה המועברת במגע), חובות רציניים או תסבוכת כלכלית, תיק פלילי משמעותי ופרטים חשובים אחרים לגבי חייהם.

חשוב לדון בחלק מעובדות אלו בשלב מוקדם יותר בקשר, בשעה שאחרות יכולות לחכות עד שבני הזוג ירגישו יותר בנוח זה עם זו. רב יכול לספק לך הכוונה טובה לגבי המועד המתאים לגלות את הדבר, והאם את מחויבת מבחינת ההלכה לגלות משהו.

אילו דברים יכולים להישאר בגדר סוד? פרטי התנהגות קלת דעת מימים שהיית צעירה יותר ושאת מתחרטת לגביה. גילוי פרטים אלה אינו מהווה הקלה, למרות שאת עשויה לחשוב כך, והם בהחלט לא יסייעו למערכת היחסים. מה שהיינו ממליצות לך לומר בכל זאת, הוא שכשהיית ממש צעירה ולא מספיק בוגרת עשית כמה דברים שאת נבוכה לגביהם, והשארת אותם מאחורייך לפני זמן רב. את יכולה לומר לחברך שאין טעם לדבר על נושא זה כיוון שמזה זמן רב הנחת את העבר מאחורייך והתפתחת לאדם שונה מאוד.

על שניכם לזכור כי אנשים טועים בחייהם והם עלולים לזכור את הטעויות שלהם במידה מסוימת של בושה. יש לקוות שכל אחד מאתנו יכול להתגבר על טעויות העבר ולצמוח מהן, ע"י הבעת חרטה, החלטה שלא נעשה זאת שוב בעתיד ומעבר לסגנון חיים נכון יותר. דברים אלה תואמים את המושג ההלכתי של תשובה, שבו האדם מכיר בכך שטעה בעבר, מחליט לשפר את התנהגותו, מבקש מאלוקים שיסלח לו וממשיך הלאה.

אם חברך אינו יכול לקבל כל זאת, איננו סוברות שמתן מידע מפורט יותר יסייע למערכת היחסים. למעשה, קרוב לוודאי שהוא רק יפגע בה. אנו מקוות שהוא אדם שיוכל לקבל הסבר זה ולהמשיך לצמוח איתך לקראת חיים משותפים נפלאים.

רוזי ושרי