בשנות עבודתה הרבות כפסיכיאטרית בקמפוס האוניברסיטה, טיפלה מרים גרוסמן בסטודנטים שסבלו מהפרעות אכילה, דיכאונות, סטרס, הפרעות שינה ולבבות שבורים. כאבם נוגע לליבה של גרוסמן, אבל כמטפלת רפואית, היא למדה להשאיר את ענייני המשרד במשרד – עד שפגשה בבריאן.

בריאן הגיע אליה כדי להיגמל מעישון. אבל גרוסמן נבהלה כשגילתה שבריאן - הומוסקסואל בגלוי וחופשי לא פחות במערכות היחסים שלו - מעולם לא נבדק כדי לברר אם הוא נושא נגיף איידס, והוא גם לא מתכוון לעשות את זה. "קשה להיות נאמן לבן זוג אחד", הפטיר בריאן במשיכת כתף, והוסיף שהוא פשוט מעדיף לא לחשוב על תוצאותיה האפשריות של צורת חייו.

גרוסמן, שידעה טוב מאוד כמה נוראיות עלולות להיות התוצאות האלה, יעצה לבריאן להגביל את מספר שותפיו ולהשתמש באמצעי הגנה. אבל כשהיא התחילה לברר מה עוד היא יכולה לעשות כדי להגן עליו מעצמו, היא נתקלה בחומת אבן. כמו כל רופא, מוטל עליה לדווח על אנשים שעלולים לשאת מחלות זיהומיות קשות, כמו שחפת למשל. יש לה רשות חוקית לאשפז פציינט בעל נטיות אובדניות או רצחניות, אפילו בניגוד לרצונו. ובכל זאת, אין דבר שביכולתה לעשות כדי לשכנע את בריאן לברר אם הוא נושא נגיף איידס או לדווח לשותפיו על הסיכון שלהם ללקות בוירוס.

המומחים מאמינים שהסטודנטים מסוגלים לבחור נכון ולדחות סיפוקים בענייני תזונה, התעמלות, עישון ושתייה, רק לא בתחום המיני

גרוסמן שאלה את עצמה "מדוע יש לי רשות להגן על חולה עם שחפת, אבל לא על בריאן? אחרי הכל, שחפת אפשר כמעט תמיד לרפא, בעוד שכשנגיף האיידס הופך לאיידס, זה כמעט סופני."

המקרה הזה היה הקש האחרון בתסכולה המצטבר של הפסיכיאטרית מ"עולמה המוזר של הרפואה הפוליטקלי-קורקט" - עולם אותו חקרה בספרה, "חסרי-הגנה: פסיכיאטרית קמפוס מגלה כיצד 'תקינות פוליטית' במקצועה, מסכנת כל סטודנט". מטרת הספר לעורר את הסטודנטים, את הוריהם ואת מחנכי הבריאות, שלדעתה גישתם לנושא בריאות הסטודנט פוגעת בתלמידים עצמם.

"מומחים לבריאות הסטודנט מסבירים לתלמידים ששליטה עצמית מתאימה לדיאטה ולאימון גופני, לעישון ולשתייה", טוענת גרוסמן. "הם סוברים שהסטודנטים יכולים לבחור בצורה חכמה ולדחות סיפוקים בתחומים האלה, אך לא כך בתחום המיני. לגבי מין, הסטודנטים שומעים סיסמאות כמו 'גילוי עצמי', ו'זכויות מיניות'." גרוסמן חוששת גם שחוברות רבות ואתרי אינטרנט, המיועדים במפורש לצעירים ובני נוער, מתייחסים להתנהגויות מסוימות - שבעבר הקרוב נחשבו פתולוגיות או מסוכנות - כאל "בחירת סגנון חיים" גרידא, ללא כל התייחסות להשלכות הרפואיות, הרגשיות או הנפשיות.

הספר "חסרי-הגנה" צמח מתוך מאמר שחיברה גרוסמן על דאגתה לבריאן. ובזמן כתיבת הספר, היא חשבה על עשרות סטודנטים שאין לה ספק שהדיכאון, הסטרס וההפרעות הרגשיות האחרות שלהם, התחילו מתוך "בחירת סגנון חיים" מסוכן, שסכנותיו מטושטשות בכוונה על ידי יועצי הבריאות של הקמפוס.

לדוגמא, יש בנות הסובלות ממחלות מין שמנת אנטיביוטיקה פשוטה יכולה לרפא ולמגר את הזיהום. אולם, מה שהבנות לא יודעות הוא שהגוף שומר על "זיכרון חיסוני" של חיידקי המחלה, דבר שעלול לגרום להפלות בעתיד. "את המידע הזה הצעירות צריכות לדעת", טוענת גרוסמן.

בהדרכה שגרתית של שירותי הבריאות, נאמר לנשים שטראומות פסיכולוגיות אחרי הפלה "נדירות", ושהתהליך בטוח יותר מכריתת שקדים. יתכן שזה נכון מבחינה רפואית, "אבל", שואלת גרוסמן, "מה עם אלפי הנשים שעבורן ההליך טראומטי?" מתוך 1.3 מיליון נשים לשנה, שעוברות הפלות מלאכותיות בארה"ב, כ-10,000 סובלות אחר כך מתופעה זהה לפוסט טראומה - עובדה שכמעט אף פעם לא מוזכרת על ידי צוותי הבריאות בקמפוסים. לתמיכה, הן פונות לעתים קרובות למקומות כמו afterabortion.com, פורום בו נשים מבטאות את תחושות האובדן שלהן. הפורום מקבל יותר מ-1,000 פניות ביום, עם סך כולל של למעלה ממיליון פניות. הנתונים בארץ דומים, אך בעקבות סערה תקשורתית, משרד הבריאות הפסיק לחלק את החוברת, "מידע לפונה לוועדה להפסקת ההריון", שעוסקת בסיכוניה של ההפלה המלאכותית.

"בעוד שכולם מזועזעים ממשבר בריאות הנפש בקמפוסים, לא נשמע אף קול שאומר שאולי ההפלות תורמות לסטטיסטיקות הקשות", אומרת גרוסמן. "פסיכולוגים מנסים לתמוך ולייעץ לקרבנות כל סוג אפשרי של התמכרות, הטרדה או אפילו אסונות טבע, שהתרחשו במרחק אלפי מילין ממקום מגוריהם. ובכל זאת נראה שאין ביכולתם להכיל את הרעיון שאולי, רק אולי, כמה נשים וגברים נפגעים לתקופה ממושכת אחרי הפלה, וזקוקים לעזרה."

מתוך הבנה שהספר עומד לעורר מחלוקת והתנגדות בקרב חבריה למקצוע, גרוסמן בחרה לפרסם את ספרה בתחילה תחת השם, 'פסיכיאטרית אנונימית'. "הבנתי שזה עלול להיתפש כגימיק שיווקי, אבל לא זאת הייתה הסיבה. פשוט לא ידעתי מה תהיה התגובה, וידעתי שדעותיי מנוגדות לדוֹגמה המקובלת." מאז שהספר פורסם, גרוסמן הבינה שהיא לא בודדה במערכה. פסיכולוגים שונים הודו שהם שותפים לדעתה ומאמינים שחלק ניכר מהייעוץ בקמפוסים מציב תפיסות עולם לפני בני אדם.

גרוסמן, יהודיה שומרת מצוות, לא שמרה על אלמוניותה במשך זמן רב. הכיסוי התקשורתי היה מהיר, ומאז הספר נמכר תחת שמה האמיתי. גרוסמן לקחה חופשה ללא תשלום מאוניברסיטת קליפורניה ומבלה את זמנה בנסיעות לקמפוסים בכל רחבי ארה"ב, היא משוחחת עם העוסקים בשירותי הבריאות ועם הסטודנטים עצמם. לדבריה הסטודנטים מגיבים למסר שהיא מעבירה ב"הפתעה ועניין".

יש ביניהם סטודנטים שמקבלים כבר 10 שנים של חינוך מיני, אבל עדיין אינם יודעים את העובדות החיוניות

"הם מכירים תודה, ויש להם שאלות טובות", אומרת גרוסמן. "יש ביניהם סטודנטים שמקבלים כבר 10 שנים של חינוך מיני, אבל עדיין אינם יודעים את העובדות החיוניות, כמו פגיעוּת גוברת של בנות ונשים או כמה משמעותית הירידה בפוריות הנשית עם עליית הגיל. אני מסבירה להם שבריאותם המינית מונחת כולה בידיהם, ובדיוק כמו שהם יכולים לבחור אם לאכול נכון או להתעמל, כך הם מחזיקים במפתח לשמירה על בריאותם הפיזית והנפשית."

ערכיה היהודיים של גרוסמן השפיעו במידה ניכרת על עבודתה, כמו למשל הפרק, "תזכורת לאגודת הפסיכולוגים: להאמין באלוקים זה טוב לך". דברים הנובעים מתוך הבנה חד משמעית שאמונה דתית משפיעה לטובה על הבריאות. ד"ר גרוסמן מספרת על סטודנט קתולי דתי מאוניברסיטת קליפורניה, שנרגע כשגילה שגם היא דתייה. כגבר נשוי הוא סבל מרגשי אשמה על דחף גובר לצפות בפורנוגרפיה, דבר שהוא האמין שאינו ראוי ולכן רצה להפסיק. הוא חשש – ובצדק, ע"פ גרוסמן – שרוב רופאי הקמפוס לא יבינו את ערכיו, ולא יוכלו לעזור לו לפתור את בעייתו הרגשית.

"במו עיני ראיתי את התועלת הפסיכולוגית של אמונה ושל חיים הכוללים מנהגים בעלי משמעות. ראיתי את התועלת של חיים הכוללים משמעת עצמית, והבנה שלדברים שונים בחיים יש זמן נכון וזמן לא נכון", אומרת גרוסמן.

ד"ר גרוסמן מבקשת להעביר מסר להורים של מתבגרים: "הילדים שלכם צריכים להיות חזקים מאוד. קשה לשמור על עצמך כשאתה מוקף בתרבות שמקבלת את ההתנהגויות האלה ואפילו מעודדת אותן. הצעירים חייבים להיות מודעים היטב לסכנות ולדעת איך לשמור על עצמם".

ולגבי הסטודנטים הצעירים עצמם היא מוסיפה, "אני משתדלת להעביר לתלמידים את המסר להתרחק מאותה אידיאולוגיה ששומרת על הגוף (בריאות כללית, הופעה, הנאה גופנית) ועוזבת את הנשמה (משמעות, הקרבה עצמית, משפחה, תפילה). המסורת היהודית מספקת את המסגרת לצורת חיים בריאה כל כך מבחינה פסיכולוגית ופיזית. יש בה כל כך הרבה חוכמה, ובמיוחד כשמגיעים לנושא של יחסים זוגיים. אם הסטודנטים ינהגו על פיה, יהיה להם קל יותר להגיע להחלטות נכונות ולמנוע מעצמם סבל מיותר.