רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חברה

איסלנד והיהודים: 9 עובדות שלא ידעתם

כ׳ באייר ה׳תשפ״א כ׳ באייר ה׳תשפ״א 02/05/2021 | מאת ד"ר איווט אלט מילר

מסתבר כי ישנם קשרים מפתיעים בין איסלנד לבין היהודים.

בטקס חלוקת פרסי האוסקר במרץ האחרון, הוסאוויק, השיר מהסרט "תחרות הזמר של האירוויזיון: הסיפור של Fire Saga", היה מועמד לקבלת הפרס. זו היתה סיבה מספיק טובה בשבילי לחקור את הקשר היהודי לאיסלנד.

באיסלנד, מדינה מרהיבה ביופייה המיושבת באופן דליל בצפון האוקיינוס האטלנטי, מתגוררים 360,000 תושבים בלבד, והאזור מיושב רק קצת יותר מאלף שנה. עשוי להיראות שאין יהודים באיסלנד, אך למעשה במשך דורות חיו יהודים באיסלנד. הנה כמה עובדות שלא ידעתם על היהודים באיסלנד.

"הסאגה של היהודים"

בימי הביניים, כתבו משוררים וסופרים איסלנדים סיפורים ארוכים ומרגשים המפרטים היבטים שונים בהיסטוריה של איסלנד. חלק מסיפורים אלו נראים מציאותיים וחלקם בדיוניים – כאלו שנועדו לשעשע יותר מאשר ללמד. כל הסיפורים הללו ביחד נקראים "הסאגות" – למעשה, המילה "סאגה" באנגלית לקוחה משפה נורדית עתיקה שדוברה בעבר באיסלנד. הסאגות של איסלנד נותרו פופולאריות: במשך דורות רבים הן נלמדו בבתי ספר ברחבי המדינה, וכן רבים קראו אותן לשם ההנאה.

הסאגה של גיויינגה, שפירושה "סיפורם של היהודים", נכתבה בימי הביניים והיא מספרת את סיפורו של חג החנוכה

אחת הסאגות תיראה ליהודים מוכרת: הסאגה של גיויינגה (Gyoinga Saga), שפירושה "סיפורם של היהודים". היא מספרת את סיפורו של חג החנוכה, תוך כדי תיאור מרגש ומפורט של הגרסה האיסלנדית לאחד האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה היהודית.

הסאגה של גיויינגה נכתבה על ידי כומר איסלנדי ששמו ברנדר ג'ונסון וזו הייתה דרכו להעביר ביקורת על הפוליטיקה של איסלנד בימי הביניים. "הוא חי בתקופה מעניינת מאוד בהיסטוריה של איסלנד," מסביר ד"ר ריצ'ארד קול, מרצה זוטר להיסטוריה אירופאית בימי הביניים באוניברסיטת אארהוס שבדנמרק. בתחילת המאה ה- 13 שלטו באיסלנד שבטים אזוריים שנאבקו על השלטון. עד המאה ה- 13 "החלה מערכת זו להתפרק באופן דרמטי ביותר", מסביר ד"ר קול. ג'ונסון תמך בכך שאיסלנד תהפוך להיות נתונה תחת שלטון בית המלוכה הנורווגי – ולכאורה, כתב את הסאגה של גיויינגה כדרך לבטא בעקיפין את עמדתו הדוגלת בחשיבות הנאמנות למלך.

למרות שברוב חלקיה של הסאגה של גיויינגה ישנם תיאורים סטנדרטיים של סיפור החנוכה, נראה כי ג'ונסון המציא כמה פרטים נוספים בסאגה שלו. בפסקה דמיונית אחת, הוא מתאר כיצד נערך מארב לאחד מבני בריתם של המכבים שהיה בדרכו וכיצד הוא נרצח על-ידי שודדים. ד"ר קול מציין כי תיאור עקוב מדם זה של הרצח דומה למותם של אחייניו של ברנדר ג'ונסון במציאות – הם נקלעו למארב וראשם נכרת במהלך מלחמות האזרחים באיסלנד.

סוחרים יהודים מביאים סחורות לאיסלנד

בימי הביניים נותרה איסלנד מיושבת בדלילות. היהודים נודעו בתור "Gyðinga" (גיויינגה – מונח שנגזר מהמילה האיסלנדית למילה אלוהים – גואו Guð). כפי הנראה לא חיו יהודים במדינה עד אחרי 1523, כשאיסלנד הצטרפה לתחום השיפוט של ברית עתיקה בהובלה דנית. היהודים היו אז ותיקים בדנמרק ועם הזמן עזרו סוחרים יהודים להפוך את איסלנד לאומה מודרנית יותר, שבה סחורות היו זמינות יותר לרכישה.

ג'ייקוב פרנקו הוא היהודי הראשון עליו ידוע לנו, שהתיישב באיסלנד. הוא היה יהודי ספרדי שגדל בהולנד והתיישב בקופנהגן. ב- 1704 מונה פרנקו לאחראי על המסחר החדש בטבק באיסלנד ואיי פארו. ב- 1710 לקחו שני סוחרים יהודים אחרים מדנמרק – אברהם קנטור ואברהם לוין – את ייבוא הטבק לאיסלנד לידיהם. ב- 1731 לקח על עצמו בנו של אברהם קנטור - יצחק - את האחריות על ייבוא הטבק לאיסלנד.

סחורות מחו"ל נותרו נדירות כל כך באיסלנד, עד שבתיעודם היסטוריים מדווח על הגעתה של ספינה בשם אולריכה לאיסלנד ב 1815. האולריכה, שהייתה ידועה בתור "הספינה היהודית", נחכרה על ידי סוחר יהודי מקופנהגן בשם רובן מוזס הנריקס. הוא שלח מטען מיוחד של כובעים מיובאים, נייר וחומרים להכנת שמלות והקים חנות קטנה בצפון המדינה.

יהודים לא רצויים

עד אמצע המאה ה- 19, חיו באיסלנד כמה סוחרים יהודים. על אף שלא הייתה כמעט נוכחות יהודית במדינה, האנטישמיות פרחה. דוגמה אחת הייתה המלומד האיסלנדי הנודע, פרופסור ביורן מ. אולסן, שכתב נאום ארוך ופוגעני כלפי יהודים בכתב-העת הראשון של איסלנד. הוא התלונן על "קהילת סוחרים יהודים" שפועלים בחשאי בצפון המדינה במחוז הונאווטנסיסלה: "היהודים קורנים בעקבות כל הפעילויות שלהם", טען הפרופסור.

על אף שלא הייתה כמעט נוכחות יהודית במדינה, האנטישמיות פרחה.

על אף האנטישמיות המופרזת שלו, הפך פרופסור אולסן לנשיא הראשון של אוניברסיטת איסלנד.

דנמרק שלטה באיסלנד במאה ה- 19, וב- 1850 ביקשה דנמרק מאיסלנד להעביר חוק המאפשר הגירה של יהודים. הצעת החוק החדשה לא נתקבלה בסופו של דבר בפרלמנט של איסלנד. למרות שהמחוקקים האיסלנדים שינו את דעתם ב- 1855 והתירו לבסוף ליהודים להתיישב ברחבי המדינה, רק יהודים בודדים ניצלו את ההזדמנות.

יהודי דני אחד ניסה לעבור לאיסלנד ב- 1906. ב- 1913 הקים פריץ היימן נתן (1883-1942) עם שותף דני חברת מסחר מצליחה בשם "נתן ואולסן" בעיר הבירה של איסלנד, רייקיאוויק. החברה שגשגה, וג'ייקובסון בנה את מה שהיה אז הבניין הגבוה ביותר באיסלנד, בניין משרדים בעל חמש קומות ברחוב אוסטורסטראטי המפורסם במרכז ההיסטורי של עיר הבירה. לאחר נישואיו ב- 1917, הבין נתן שאין זה אפשרי לחיות חיים יהודים מלאים באיסלנד, וחזר לדנמרק, כשהוא מנהל את "נתן ואולסן" מרחוק.

אין מקום ליהודים

עם עליית הנאצים בגרמניה, הוקמה ב- 1933 מפלגה נאצית איסלנדית קטנה, אך היא מעולם לא זכתה במושבים בפרלמנט האיסלנדי. כמה יהודים גרמנים הצליחו לברוח לאיסלנד בשנות השלושים המאוחרות, אולם הם זכו לקבלת פנים קרירה.

יהודי-גרמני אחד שעבר לאיסלנד היה הנס רוטברגר, שהתיישב שם עם משפחתו ונכנס לתעשיית העור. כשסוחר עור איסלנדי האשים את רוטברגר בכך שהתחרה איתו על לקוחות, איימו הרשויות האיסלנדיות לגרש אותו, ורוטברגר פנה לנציג פוליטי של דנמרק ברייקיאוויק, אדם בשם סי. איי. סי. ברון, שנודע בנסיונותיו לסייע לפליטים יהודים במדינה. ברון הזמין את הרמן יונאסון - ראש הממשלה של איסלנד - לארוחת ערב, יחד עם עובדי ציבור דנים נוספים ותיעד את המתרחש ביומנו:

"לאחר ארוחת הערב פניתי לראש הממשלה. הוא גילה הבנה יוצאת דופן לטיעוניי, והסמיך אותי להודיע ליהודי הקטן שהוא חייב לעזוב – זהו עיקרון באיסלנד; איסלנד תמיד הייתה מדינה נורדית טהורה, ללא יהודים, ואלו שהגיעו לשם בשנים האחרונות, חייבים לעזוב..." ברון היה המום מאכזריות אגבית זו. הוא, כמו דנים רבים, גילה סובלנות כלפי הנאציזם בשנות השלושים. (דנמרק שמרה על נייטרליות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, והייתה מדינת חסות רשמית של גרמניה עד 1943). למרות זאת, כשחזה מקרוב בשנאה כלפי היהודים, הדבר הטריד אותו. "למרות שהמדיניות הנאצית בנושא היהודים היא אולי הכרחית במהותה (כך במקור), המפגש עם מקרים אמיתיים מהווה שוק, ואל למדינות הנורדיות לנהוג בחוסר אנושיות" (צוטט מתוךIceland, The Jews, and Anti-Semitism, 1625-2004  מאת פרופרסור ויליאמסון, בתוך כתב העת Jewish Political Studies Review  כרך 16, גיליון 3/4 (סתיו 2004), עמודים 131-156).

איסלנד סירבה לאשר כניסה לפליטים יהודים ואפילו גירשה כמה מהם.

ב- 1938, כשהפכה אוסטריה לחלק מגרמניה הנאצית, סגרה דנמרק באופן רשמי את דלתותיה בפני פליטים יהודים נואשים שניסו לברוח. זמן קצר לאחר מכן, עשתה איסלנד את אותו הדבר. ככל שנהיה ברור יותר ויותר שיהודים אינם יכולים לחיות באירופה בבטחה, סירבה איסלנד לאפשר כניסה לפליטים יהודים, ואפילו גירשה כמה מהם. איסלנד אפילו שילמה ליהודים לעבור לגרמניה, למקום בו עמדו בפניהם תנאים נוראיים יותר מכל מקום אחר באירופה.

תפילות יהודיות – הראשונות מזה 1000 שנה

כשאיסלנד סירבה להצטרף לבעלות הברית במלחמתן נגד היטלר, פלשה בריטניה למדינה ב- 1940 והקימה מערכות פיקוח כדי להגן על איסלנד. מערכות אלו הועברו לשליטת ארצות הברית ב- 1941. כשכוחות הצבא הבריטיים והאמריקאים היו מוצבים ברחבי המדינה, לפתע הפכה איסלנד לבית זמני ליותר יהודים מאשר לאורך כל ההיסטוריה שלה.

ב- 1941, הפכה לפתע איסלנד לבית זמני ליותר יהודים מאשר לאורך כל ההיסטוריה שלה.

למרות שלא היה באיסלנד בית כנסת, היה במדינה ספר תורה אחד. חיילים בריטים וקנדים השאילו ספר זה בסוף 1940 לצורך תפילת יום כיפור ברייקיאוויק. הקהילה בת 25 האנשים הייתה ערבוביה של חיילים יהודים ופליטים; ההיסטוריונים משערים שהיה זה טקס התפילה הלא-נוצרי הראשון מזה כמעט אלף שנה.

צבא ארצות הברית שלח לאיסלנד רב ב- 1941, ועד 1944 הוצבו במדינה כ- 2,000 יהודים (מתוך 70,000 חיילים סה"כ). באותה שנה, ערך צבא ארה"ב את תפילות ראש השנה בבסיס הצי אמריקאי בעיירה הצפונית קפלאוויק. ספר תורה מיוחד הוטס מארה"ב לרגל החג ו- 500 חיילים יהודים, כמו גם מספר מצומצם של פליטים, השתתפו בתפילות.

כשקיבלה איסלנד את עצמאותה ב- 1944, 9 יהודים בלבד תועדו כתושבי קבע במדינה. חיילים זרים כה רבים הצטרפו אליהם, שבסוף שנות ה- 40 ותחילת שנות ה- 50 כבר היו באיסלנד שני בתי כנסת - ברייקיאוויק ובקפלאוויק, וצבא ארה"ב המשיך להציב רב בקפלאוויק במשך כמה שנים.

הצבעה בעד ישראל

ב -1947 שיחק השגריר האיסלנדי באו"ם, ת'ור ת'ורס, תפקיד משמעותי בהקמת המדינה היהודית. השגריר ת'ורס היה אחראי על הגשת הדו"חות לוועדה המיוחדת בנושא פלשתינה, ובעזרתו המליצה הוועדה על חלוקת פלשתינה הנתונה תחת שלטון המנדט הבריטי לשתי מדינות: אחת ערבית, ואחת יהודית.

ת'ור ת'ורס

המדינאי הישראלי אבא אבן זכר כי השגריר ת'ורס היה "נפלא" והעלה את ההצבעה בפני האסיפה הכללית, שם רוב האומות – כולל איסלנד – הצביעו בעד הקמת המדינה היהודית.

אנטישמיות אלימה

פעולותיו של השגריר ת'ורס לא הובילו להסתכלות אוהדת כלפי היהודים וישראל באיסלנד. ד"ר ויאלמור אורן ויליאמסון מציין כי בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, "רצו אנשים לשמר את איסלנד כ'טהורה מבחינה גזעית'". בשנות השישים היו כמה ממשלות איסלנדיות – בהובלת מפלגות פוליטיות שונות – שביקשו מצבא ארה"ב לא לשלוח חיילים שחורים לבסיס נאט"ו באיסלנד (עד אמצע שנות השישים, שיתף צבא ארה"ב פעולה עם דרישה שערורייתית זו). בכל הקשור ליהודים, איסלנד הפגינה עוינות דומה.

דוגמה ידועה לשמצה הייתה זו של אוולד מיקסון, פושע מלחמה נאצי, שמצא מקלט באיסלנד אחרי המלחמה. מיקסון שירת כסגן ביחידת עילית של המשטרה הנאצית באסטוניה. נוסף על היותו רוצח המונים ששלח אלפי יהודים אל מותם, היה מיקסון גם שחקן כדורגל מצטיין, ובאיסלנד, שני בניו הפכו גם הם לכוכבי כדורגל. כפי הנראה, זה מה שגרם לאיסלנד לאמץ בחום את הפושע הנאצי לשעבר, גם אחרי שפשעיו הנתעבים נחשפו.

כשפנה הסניף הישראלי של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס לאיסלנד בבקשה לפתוח בחקירה על מיקסון בשנות השמונים המאוחרות, הייתה לבקשה זו תגובה אנטי-ישראלית חזקה. מחוקקים בפרלמנט האיסלנדי הטיחו השמצות במדינה היהודית: ראש העיר של רייקיאוויק, אינגיביורג סולרון גיסלדוטיר, והנשיא העתידי של איסלנד, ד"ר אולאפור ראגנאר גרימסון, היו אחדים מאותם אנשים שהאשימו בכעס את ישראל– וללא כל ביסוס – בפשעי מלחמה. העיתונות באיסלנד הצהירה שאפרים זורוף, צייד הנאצים המהולל שעמד בראש מרכז שמעון ויזנטל בירושלים, היה "אויב" של איסלנד (פרקליט המדינה של איסלנד הסכים לבסוף לחקור את פשעי המלחמה של אוולד מיקסון, אך הוא מת זמן קצר לאחר שתיק זה נפתח, ב- 1993).

מספר פוליטיקאים איסלנדים יזמו כמה מתקפות גלויות על ישראל. ב- 2011 הפכה חברת הכנסת האיסלנדית בירגיטה ג'ונסדוטיר לחברת הפרלמנט הראשונה שביקרה בספינת מטען בשעה שזו ניסתה באופן גלוי להבריח נשק לעזה. גברת ג'ונסדוטיר, נלהבת מהאפשרות של חימוש תושבי עזה כדי שיוכלו לנקום בישראלים, עודדה מחוקקים אחרים מכל רחבי העולם לחקות את מעשיה חסרי האחריות. ב- 2011 הפכה איסלנד למדינה המערבית הראשונה שהכירה במדינה הפלשתינית. ארבע שנים לאחר מכן, הצביעה מועצת העיר רייקיאוויק, עיר הבירה של איסלנד, בעד החרמת סחורות ישראליות (ההחלטה שונתה לאחר מכן).

שנאה אמיתית מצד העולם באירוויזיון

תחרות שירי האירוויזיון של איסלנד הייתה מוצפת בביטויי שנאה כלפי היהודים.

ב- 2019 שלחה איסלנד את הלהקה "האטארי" לייצג אותה בתחרות שירי האירוויזיון שנערכה בישראל באותה שנה. הלהקה דיברה באופן גלוי על שנאתה למדינה היהודית ופיזרה הצהרות פרובוקטיביות לפני התחרות – הצהרות התומכות באלימות כלפי ישראל ורמיזות על כוונת הלהקה להצית אלימות בישראל בתום התחרות (לבסוף, "האטארי" הפסידה וחברי הלהקה הסתפקו בהנפת דגל פלסטין במהלך חלוקת הנקודות. בתגובה, נקנסה רשות השידור הציבורית של איסלנד - RUV - בשם הלהקה, כיוון שחל איסור על הצהרות פוליטיות באירוויזיון).

חידוש החיים היהודים

בשנים האחרונות נצפתה עלייה ניכרת בחיים היהודיים באיסלנד. "תמיד היו קבוצות של יהודים באיסלנד" מסבירה הרבנית מושקי פלדמן, המנהלת השותפה של חב"ד באיסלנד, אותו הקימה יחד עם בעלה, הרב אבי פלדמן, ב- 2018. במשך דורות רבים לא זכו יהודי איסלנד להתייחסות, אך זה משתנה עכשיו, אומרת מושקי.

הפלדמנים באיסלנד

"אנשים אומרים לי 'את יהודיה? וואו - חשבתי שאני היהודי היחיד באיסלנד!'" בשלוש השנים האחרונות גילתה מושקי למעלה מ- 300 יהודים הגרים באיסלנד. בראיון שהתקיים לאחרונה עבור Aish.com הסבירה מושקי: "המספרים ממשיכים לעלות". היא סיפרה כי רק שבוע קודם לכן פגשה יהודי איסלנדי נוסף. "היו כל כך הרבה דברים שהקהילה כאן הייתה צריכה ורצתה", היא מסבירה. "יהודי איסלנד השתוקקו לבית כנסת, לרב, לסוג כלשהו של קהילה – וזה היה כל כך מדהים למלא את החוסר".

ב- 2020 קיבלו הפלדמנים ספר תורה חדש ממשפחה נדיבה בציריך. ככל הידוע להם, זהו ספר התורה היחיד בכל המדינה. הפלדמנים וחבריהם ארגנו מצעד גדול במרכז רייקיאוויק כדי להביא את ספר התורה החדש לביתו. אנשים הריעו ברחובות. אישה יהודיה אחת שעברה לאיסלנד ב- 1984 התקשתה להאמין למראה עיניה: מעולם, בחלומותיה הפרועים ביותר, לא דמיינה שיהיה באיסלנד בית כנסת עם ספר תורה.

הפלדמנים הקימו בית חב"ד במרכז רייקיאוויק ב- 2020. ב- 2021, נרשמה היהדות כדת מדינה רשמית בפעם הראשונה בהיסטוריה של איסלנד. כעת, חתונות יהודיות ואירועים אחרים הם בעלי תוקף חוקי באיסלנד ויש להם את אותו מעמד רשמי כמו אירועים לא יהודים.

בנוסף, עובדים מושקי ובעלה קשה כדי ללמד את האיסלנדים על היהודים וכיצד להילחם באנטישמיות. הם העבירו הרצאות באוניברסיטאות, הופיעו ברדיו של איסלנד ובעיתונים ארציים. "אנחנו מנסים לעשות להאיר את היהדות באור חיובי", מסבירה מושקי. היא מציינת כי שנאת היהודים אינה גלויה וכי האנטישמיות מתבטאת לעיתים קרובות כחוסר אהדה כלפי ישראל.

היא סבורה כי הדברים השתפרו מעט בשלוש השנים בהן הם מתגוררים באיסלנד. "אנחנו לחלוטין יכולים לראות שינוי בהתנהגות", מציינת מושקי. "כיום אנשים חושבים פעמיים לפני שהם אומרים משהו משפיל על יהודים".

במהלך מגפת הקורונה זיהתה מושקי עלייה במספר היהודים באיסלנד, אותה היא מייחסת לעובדה שאיסלנד נשארת פתוחה רוב הזמן ונמנעה מסגרים חמורים. נוסף על כך סבורה מושקי כי חלה עליה בגאווה יהודית. "העובדה שיש כאן עכשיו קהילה יהודית נותנת ליהודים את הביטחון לדבר על הרגשתם. זה נותן לאנשים הזדמנות לעמוד על שלהם".

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן