"הדבר הכי גרוע שאפשר לומר לי זה שאני לא יכולה לעשות משהו כי אני אישה וכי אני אישה דתיה", מסבירה רוחי פרייר בסרט תיעודי על עבודתה פורצת הדרך להקמת הצוות הראשון של רפואת חירום המבוסס על נשים בלבד, בשכונה שלה בבורו פארק, ניו יורק.

שם הסרט, 93Queen, מתייחס לקוד הניתן לעזרת נשים, גוף רפואת חירום שכל אנשי צוותו הן נשים חרדיות. זהו סרטה הראשון של הבמאית פולה אייזלט, שגם היא דתית אך לא חסידית, והוא ממחיש את הדינמיות והאנרגיה היצירתית שלרוב אינה מתקשרת לקהילה החרדית.

פרייר עצמה מעולם לא זכתה לתגובות שליליות על חשיבתה מחוץ לקופסה. בגיל 40, בהיותה אם לשישה ילדים, הפכה לאחת הנשים החסידיות הראשונות בברוקלין שהוציאה תואר במשפטים ופתחה משרד לעריכת דין. בשנה החולפת, היא זכתה לתהילה כאישה החרדית הראשונה שנבחרה לשופטת בברוקלין, שם היא מכהנת בבית הדין הפלילי.

רוחי פרייר בתפקיד

מאבקה של פרייר להקים את עזרת נשים בבורו פארק - בה הוקם לראשונה ארגון הצלה על טהרת הגברים ב- 1969 – לא היה קל. באותן שנים, זמן התגובה הממוצע של שירותי החירום היה 30 דקות. ארגון הצלה בברוקלין, שזמן התגובה שלו אורך דקות ספורות בלבד, נותן מענה לכ- 50 קריאות ביום. עשרות הקבוצות המקומיות של הצלה הפכו לארגון המתנדבים לעזרה ראשונה הגדול בעולם. אולם רבות מהשיחות מגיעות מנשים, חלקן בצירי לידה, ורבות היו מעדיפות שיטפלו בהן  נשים אחרות, בעיקר כשמדובר בלידה.

"כיצד נוכל לצפות מנשים שלא חשפו את גופן לאף גבר חוץ מבעליהן, להתמודד לפתע עם 10 גברים שרואים אותן חשופות?" שואלת הדסה אליס, אחת ממתנדבות עזרת נשים. "אסור שאף אישה תרגיש נבוכה מכדי להזעיק עזרה".

התנגדות

בשנת 2011 החליטה פרייר שהגיע הזמן שנשים תוכלנה לבחור לקבל טיפול ברפואת חירום על-ידי נשים אחרות. ארגון הצלה בברוקלין לא רצה להקים מחלקה של נשים בלבד. הם גם היו נחושים שלא יוקם ארגון מתחרה לרפואת חירום, שינוהל על-ידי נשים.

"הם חושבים שנשים לא מספיק מהירות, לא מספיק חזקות או לא מספיק חכמות (לעשות עבודה כזו). אני לא מסכימה איתם", אמרה פרייר בכנס של נשים בנוגע להקמת עזרת נשים.

מושג הצניעות מציב רף גבוה בקהילה זו. לחלק מנשות הקהילה, הרעיון של נשים המתנדבות ברפואת חירום מזכיר אג'נדה פמיניסטית חילונית.

בשעה שרוב ההתנגדות הגיעה מצד גברים, ופרייר היא אישה דתייה ומסורה, היא לא התייאשה ולא נסוגה.  "אם אתה לא יכול להצטרף אליהם, נצח אותם", עקצה בוועידת רפואת החירום בניו יורק, בשעה שהיא ואמה הגיעו כדי לרכוש דפיברילטורים, מיכלי חמצן וסטטוסקופים.

צבי דוד ורוחי פרייר

צבי דוד פרייר, בעלה של רוחי, תמך בה לחלוטין. "כמה גברים אמרו לי שלא אצליח לשרוד את זה". רוחי פרייר, שישבה לצדו במהלך הראיון, פשוט צחקה.

הסרט מדגיש את החבל הדק עליו צריכה פרייר להלך. היא אישה חרדית,  עם מקפיא מלא בחלות מעשה ידיה, המכוונת את התנור לשעה 3:30 בבוקר כדי שיתחיל לבשל את ארוחת הערב שהיא מכינה מוקדם בבוקר לפני העבודה. מצד שני, היא גם אישה שמסרבת לקבל את הסטטוס קוו שלתחושתה מגביל באופן בלתי הוגן את אפשרויות הבחירה של נשים.

"אם הייתי גבר חרדי לא הייתי נתקל בחצי מהבעיות האלה, אבל אני לא פוחדת", אומרת פרייר. "אני מאמינה שיש לנו את תמיכתו של אלוקים, ואנחנו מתקדמות". בסצנה אחת, חובשת שחורה מספרת לפרייר ולמתנדבות אחרות שבדיוק כפי שהשחורים היו צריכים להתאמץ כפליים כדי להוכיח את הצלחתן, כך יהיה עליהן לעשות.

בניסיון לזכות בכבוד מצד הקהילה שלהן, פרייר וייטי מנדל הופיעו בתוכנית רדיו יהודית והסבירו, "אם יש לכם חיים מלאים בערכי התורה, אתם לא צריכים פמיניזם. אם נשים רוצות ללכת לרופאים גברים, זה בסדר גמור, אבל נשים צריכות לקבל הזדמנויות שוות".

ביום הראשון לפעילות "לייב" של עזרת נשים, נשות המענה הטלפוני היו נרגשות לקבל שיחות, אולם במשך שעות, השיחות היחידות היו מתיחות מצד גברים. לבסוף הגיעה שיחה אמיתית מאישה בצירי לידה, ורוחי פרייר תפסה את התיקים וזינקה למכוניתה, ממהרת למקום האירוע.

הצלחתה של פרייר בהתמודדות עם המצב החלה לשבור את הקרח. במהרה, חובשות של עזרת נשים טיפלו במקרי חירום בעניינים של רפואת ילדים, גריאטריה, מיילדות, אלימות במשפחה וטיפול חירום ברפואת שיניים.

עבור פרייר, שחלמה במשך שנים להפוך לשופטת, עזרת נשים התגלה כזרז. היא האמינה שכשופטת, המוניטין שלה יוכל לחזק את התמיכה בארגון שייסדה. לקראת סוף הסרט, אנו רואים את פרייר במסע הבחירות שלה, באפוד חובשת ועם סטטוסקופ.

"הגעתי לפרשת דרכים בחיי", אמרה, בטקס חלוקת הגלימות בבית המשפט. "אני מודה לחברותיי החובשות על תמיכתן הבלתי מעורערת. יצרנו את ארגון רפואת החירום הראשון בבורו פארק שכולו על טהרת הנשים. אתן עזרתן לי להוכיח שנשים חרדיות יכולות לעשות דברים נפלאים".

בשנת 2017, שלוש שנים בלבד אחרי הקמת עזרת נשים, הארגון זכה בשני פרסים במדינת ניו יורק.

התגובות לסרט התיעודי

הן פרייר והן הבמאית פולה אייזלט היו נרגשות ומעט המומות מהתגובות הנלהבות לסרט מאז שיצא לאקרנים לפני מספר שבועות בניו יורק. האולמות מלאים מדי ערב ואנשים נשארים גם לשיח של שאלות ותשובות אחרי הסרט. יהודים מכל הרקעים מגיעים להקרנות, שואלים שאלות, מביעים את תודתם על הצגת נשים חרדיות באור חדש. אפילו גברים חרדים, כולל מתנדבים בהצלה שלרוב מדירים את רגליהם מבתי קולנוע, מגיעים לצפות ב- 93Queen.

גם אייזלט הייתה צריכה להילחם כדי לעשות את הסרט. בתחילה, היא התקשתה למצוא מקורות מימון, כיוון שאנשים לא ראו את הערך בעשיית סרט על אוכלוסיה שנתפסה בעיניהם כרגרסיבית. אחרי שרשת הטלוויזיה הציבורית של ארה"ב הציעה מימון, בעקבותיה הגיעו גם אחרים והפרויקט זכה בפרס כספי משמעותי בפסטיבל הוט דוקס היוקרתי בקנדה.

אייזלט סיפרה ל- Aish.com שהיא עשתה את הסרט כדי "להאיר נקודת מבט אחרת על נשים חרדיות. הן בנות אדם מורכבות ושונות זו מזו, בדיוק כמו כולם. הסרט נותן להן במה. הניואנסים והמורכבויות מקבלים יחס אוהד מצד הצופים".

השופטת רוחי פרייר אמרה גם היא ל- Aish.co.il: "נשים חרדיות נתפסות פעמים רבות ככנועות, סובלות מדיכוי ונטולות הזדמנויות. זהו מבט מבפנים על איך הן באמת ואני מאמינה שזהו קידוש השם. למרות שעדיין הדרך ארוכה כדי לזכות בתמיכה מלאה, התקדמנו בצורה משמעותית".

כאשר נשאלה אם היא עדיין עובדת כחובשת בעזרת נשים מאז שהפכה לשופטת בבית משפט, היא פשוט ענתה, "כמובן!"

הסרט93Queen  יוקרן בני יורק החל מה- 9 באוגוסט, ולאחר מכן יתקיימו הקרנות בלוס אנג'לס, ברחבי ארה"ב, קנדה וישראל. בקרו באתר www.93Queen.com לקבלת מידע נוסף על מקומות, תאריכים ושעות הקרנה.