_(hebrew).jpg "רק בישראל")
היהודים בארץ נמצאים בתוך המשפחה. אנחנו משפחה בלתי נשלטת, מלאת מריבות ולעתים אפילו לא מתפקדת, אבל למרות הכל, אנחנו משפחה אחת. ומהתיאורים האמיתיים הבאים, אפשר לקבל תמונה על המשפחה הזאת בפעולה.
רק בישראל:
בל"ג בעומר, כמעט 10% מאוכלוסיית ישראל נוהרים לקברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שבהר מירון. לפני מספר שנים, הצטרפה לעליה לרגל הזאת חברתי, אוריאלה שגיב. בשעה 9:30 בערב בערך, היא עלתה על אוטובוס לנסיעה של 3-4 שעות חזרה לירושלים. אוריאלה הייתה בטוחה שהתחנה האחרונה של האוטובוס תהיה, כמקובל, בתחנה המרכזית בירושלים, שמשם היא תוכל לעלות על אוטובוס שיוביל אותה לביתה, ולכן הרשתה לעצמה לשקוע בשינה עמוקה.
כמה שעות אחר כך, היא התעוררה מקולו של הנהג, "תחנה אחרונה". היא הרימה עיניים, וגילתה שהיא לא בתחנה המרכזית, אלא בשכונה זרה לחלוטין.
"איפה התחנה המרכזית?" היא שאלה בבהלה.
"אה, זה היה לפני שלוש תחנות", ענה נהג האוטובוס שהתרוקן. "האוטובוס בדרכו לחנייה, וזאת התחנה האחרונה."
מכיוון שהאזור נראה מיושב, אוריאלה שאלה את הנהג אם הוא יכול להוריד אותה ברחוב ראשי שם תוכל לתפוס מונית.
"את לא יכולה לתפוס מונית באזור הזה, גברת, לא בשעה כזאת של הלילה", הייתה התשובה שלו.
"אז מה אני אעשה?" היא שאלה בחשש גובר.
"איפה את גרה?"
"בעיר העתיקה."
"בסדר, אז אני אקח אותך הביתה."
ונהג האוטובוס סובב את האוטובוס הריק והסיע את הנוסעת היחידה שלו עשרים דקות נוספות אל העיר העתיקה.
רק בישראל:
בוקר אחד, זמן קצר אחרי הפיגוע החבלני בישיבת מרכז הרב, שבו נרצחו שמונה תלמידים, עשה אוטובוס עירוני את מסלולו ברחוב שליד הישיבה. האוטובוס הגיע לתחנה שמול הישיבה, והנהג לחץ על הבלמים, נעמד, ופנה אל האוטובוס המלא בנוסעים בדרכם לעבודה. הוא אמר להם שאחד מהנערים שנרצחו היה אחיין שלו, ושאל אם הוא יכול לדבר עליו במשך כמה דקות. כל הנוסעים הנהנו בהסכמה. הנהג דיבר על מעלותיו הנפלאות של הנער, כשדמעות זולגות על לחיי הנוסעים. ואז, אישה שישבה בקדמת האוטובוס נעמדה, פנתה לאחור, ואמרה שאחד ההרוגים היה הבן של השכנים שלה. היא שאלה אם תוכל להגיד עליו כמה מילים. שוב הנהנו הנוסעים בהסכמה, והיא סיפרה על הבחור העדין והאצילי שהכירה. וכאשר סיימה, האוטובוס המשיך במסלולו.
רק בישראל:
רב ומשפחתו שהגיעו מארה"ב לביקור בישראל, לקחו מונית לבית הקברות של הר המנוחות, כדי לעלות לקברו של סב שנפטר לפני שנים רבות. כאשר הגיעו לבית הקברות, הם נדהמו מגודלו ומחסרונה הבולט של הדרכה רשמית כלשהי, שתכוון אותם אל הקבר. נהג המונית חנה ונעל את מוניתו, ובמשך זמן רב עזר להם לחפש את הקבר.
רק בישראל:
לאה רוסטן ערכה קניות בשוק מחנה יהודה. היא קנתה תבנית ביצים, אבל כאשר רצתה לשלם למוכר, היא גילתה שנגמר לה הכסף. "אל תדאגי", אמר לה המוכר שלא הכיר אותה כלל, "בפעם הבאה, תשלמי."
במקרה אחר, היא הביאה המחאה לחלפן כספים, אבל כשכתבה אותה היא עשתה טעות שפסלה את ההמחאה. חלפן הכספים נתן לה את הכסף שהייתה צריכה – אלפי שקלים – ואמר לה להביא המחאה אחרת מחר. כל מה שהוא לקח בתור "משכון" היה מספר הטלפון שלה.
מקרים דומים קרו לי אינספור פעמים, כשמוכרים שלא הכירו אותי, אמרו לי לקחת את המוצרים ולשלם להם אחר כך. אין ספק שלכל אחד מאיתנו יש הרבה סיפורים כאלה.
רק בישראל:
למרות שכל יהודי זכאי לעלות ארצה או להפוך לאזרח ישראלי, לפעמים התהליך עלול להיות סיוט בירוקראטי שדורש שבועות ארוכים של המתנה בתורים רבים ומילוי ערימות טפסים. יום רביעי אחד, לפני הרבה שנים, סוזי פרל חברתי, שחיה בישראל על ויזה של תיירים, קבלה אבחנה מאיימת של סרטן שחלות בשלב השלישי. הרופאים אמרו לה שהיא חייבת להתחיל לקבל טיפולי כימותרפיה מייד, אבל לסוזי לא היה שום ביטוח רפואי. באותם ימים, כל עולה חדש קיבל ביטוח חינם במשך שישה חודשים. ביום חמישי סוזי נגשה אל משרד הקליטה, הגישה בקשה לעשות עלייה והסבירה שם את מצבה. ביום שני, היום בו הייתה אמורה לעבור את הטיפול הראשון, היא כבר הייתה אזרחית ישראלית לכל דבר.
רק בישראל:
זוג שנכנס לקשיים נאלץ למכור את דירתו. הם קבלו $10,000 בשטרות של $100 כמקדמה לרכישה. בדרכם הביתה, הם עצרו לקנות לחם במאפיית אנג'ל. האישה שהחזיקה את מעטפת הנייר החומה, עם ה-$10,000 בתוכה, על ברכיה, שמטה אותה כנראה החוצה, כשיצאה מהרכב אל הלילה הגשום, וכשבני הזוג הגיעו הביתה, הם גילו שהכסף נעלם.
קונה במאפייה מצא על המדרכה מעטפה חומה שמכילה סכום גדול בדולרים. הוא הלך אל הרב שלו ושאל כיצד יוכל לקיים מצוות השבת אבדה לבעליה. כיצד יוכל לאתר את הבעלים? הרב ייעץ לו להתקשר אל אחת מתחנות הרדיו הדתיות ולבקש מהם לספר על המציאה, מבלי, כמובן, למסור את הסימנים המזהים (סכום הכסף, באיזה סוג מטבע, באילו ערכים וכו').
בינתיים, הבעל המבועת מיהר אל רבו כדי לבקש עצה. הוא הצליח להיכנס אל הרב זמן רב אחרי חצות הלילה. ברגע שהוא סיפר שאבדו לו $10,000, אמר המשמש של הרב: "שמעתי ברדיו שמישהו מצא סכום גדול של כסף ליד מאפיית אנג'ל." הם התקשרו אל הרדיו ויצרו קשר עם המוצא.
אבל זה עדיין לא סוף הסיפור. מוצא 10,000 הדולרים, כל כך שמח שזכה במצוות השבת אבדה, עד שהעיר את ילדיו כדי שיתלוו אליו למפגש הלילי המאוחר עם הבעלים, ויחזו במו עיניהם מה רבה השמחה כשיהודי עושה מצווה.
רק בישראל:
משה סלומון, מהישוב יצהר, קנה מכונית מיצובישי ב-₪80,000. שבוע אחר כך, הוא גילה שמספר הרישוי שלה מזויף. זאת הייתה למעשה מכונית גנובה.
כפי שסופר בערוץ 7, משה נהג אל תחנת המשטרה הקרובה באריאל כדי למסור את המכונית, אבל השוטר סירב לטפל בפניה. אז הוא פנה אל תחנות משטרה בערים אחרות בניסיון לאתר את בעליו החוקיים של הרכב, אך לשווא.
"ראיתי שזה לא מוביל לשום מקום", אמר משה, "אז החלטתי לפתור את זה בעצמי. אחרי מאמצים רבים, הצלחתי לאתר סוכן ביטוח שמכר את פוליסת הביטוח של המכונית. לבסוף הוא התקשר לבעלים שבא לקחת אותה".
כשכתב ערוץ 7 שאל אותו כיצד ישיב לעצמו את הכסף ששילם על המכונית, משה ענה, "אני לא יודע אם אצליח. בשלב זה איבדנו את ה-₪80,000, אבל פנינו לבית המשפט [בתביעה נגד מכון בדיקת הרכב שלא עלה על הזיוף] בניסיון להשיב לעצמנו את ההפסד. למרות שאנשים שאמורים להבין בנושא ייעצו לנו להחזיק ברכב עד שמישהו יתפוס אותנו, מה שיכול לא לקרות לעולם, לא ככה חינכו אותנו. הרגשתי שזהו רגע האמת בשבילי. לא מספיק לדבר בקלישאות איך צריכים להתנהג. זה היה מבחן אמיתי. זה מה שהיינו צריכים לעשות, וזה מה שעשינו."
יבואן מכוניות המיצובישי בישראל כל כך התרשם מיושרו של משה סלומון, שהחליט להעניק לו מכונית חדשה.
רק בישראל:
בשעות הערב המוקדמות של אחד מימי מלחמת המפרץ הראשונה, רות שלוסמן עמדה באוטובוס עמוס שעשה את דרכו ממרכז ירושלים אל שכונת המגורים הר נוף. כשהאוטובוס התקרב להר נוף, נשמעה אזעקה המזהירה על התקפת טילים. לנהגי אגד ניתנה הוראה לחנות בצד הדרך כשנשמעת אזעקה, וכל הנוסעים אמורים היו ללבוש מסכות גז.
האוטובוס היה מלא באנשים השבים הביתה מעבודתם. מתוך דאגה לילדיהם הם לא רצו לחכות באוטובוס בצד הדרך. הם השתוקקו להיות כבר בבית עם בני משפחותיהם בזמן ההתקפה. חלק מהנוסעים התחננו לנהג שימשיך בדרכו.
הנהג קם והודיע. "אסור לי להמשיך במסלול ולעצור בתחנות בזמן אזעקת אמת. אז מה שאני מבקש מכל הנוסעים זה לתת לי את הכתובות שלהם, ואני אקח אתכם ישר הביתה." וזה בדיוק מה שהוא עשה!
רק בישראל:
ליאורה, אלמנה צעירה המתגוררת בירושלים, חלתה בשפעת. ידידה שביקרה אצלה הייתה צריכה להגיע לאיזשהו מקום, אז ליאורה התקשרה לנהג המונית הרגיל שלה. כשהנהג הגיע לביתה, הוא הבחין שהיא נראית חולה. הוא הורה לליאורה לשבת במטבח שלה, שאל איפה נמצאים מצרכים שונים, ואז ניגש להכין לה תרופה ביתית שלמד מאמא שלו.
רק בישראל.
(30) אנונימי, 6/2/2012 07:55
ישראל קדושים. היו ותמיד יהיו.
(29) , 18/10/2009 17:00
השבת אבדה
לפני עשור שנים גיסתי ז"ל היתה חולה מאד היה שבת בחג הפסח אני ובעלי לקחנו את האוכל מהבית ונסענו לחגוג ביחד כאשר היגענו לבית אחי הסתבר שהתיק עם המסמכים והכסף נפל לי במונית או ברחוב והמחשבה שצריך ללכת לבנק לבטל את כרטיסי אשראי ולמשרד הרישוי להוציא תעודת זהותגם ככה הייתי צריכה לחכות למחורת בשביל לבצע את הדברים, בערב כאשר חזרנו הביתה השכנה מביאה לי את התיק עם כל הדברים בפנים הנהג בעצמו הביא לביתי מאחר ולא השאיר שם לא היה לי אפשרות אפילו להודות לוואז אני היום מקווה שיש לו אינטרנט ומודה לו על השיבת האבידה שיהיה לו חיים ארוכים ובריאים.
(28) AM, 2/7/2009 23:47
Wow, I didn't expect to see such response. Kol hakavod, I am amazed. To those who thought I was bitter, my thanks but I am truly not, despite my share of sorrow. You have to tell truth. Israel has been known to many as not being so sympathetic. Let's not be naive. All I am saying is that this conduct is long overdue and it's about time. Let's not make a big deal out of it. Why do we always go to extremes? can't we just keep at one level and be boring for a while? Best wishes to all.
(27) אנונימי, 24/5/2009 13:23
רק בישראל
רק בישראל כל פעם שאני הולך למוסך המחיר מגיע כמעט לערך האוטו רק בישראל כל הליכה לסופר לקנות מצרכים לשבוע עולה רבע מהמשכורת רק בישראל כל מקום עבודה שאני מנסה להתקבל מתברר שללא פרוטקציה אין לי סיכוי רק בישראל. וכן כן כל ישראל חברים אם אתה לא מזרחי , אתיופי רוסי.
אנונימי, 12/1/2014 14:37
זה לא שיי ך לישראל. זה בכל העולם
גם בחו''ל עוזר להכיר אנישם כדי למצוא עבודה. וגם בחו''ל משלמים (לפחות מי שגר במדינה המערבית שאני גרה בה) סכום כסף הגון בקניה בסופרמרקט. יש דברים שהם עולמיים ולא קשור לישראל. ואני עובדת במשרה מלאה. ובשבתות וחגים עובדת באחד מבתי הכנסת. ועדיין זה לא מספיק.