היהודים בארץ נמצאים בתוך המשפחה. אנחנו משפחה בלתי נשלטת, מלאת מריבות ולעתים אפילו לא מתפקדת, אבל למרות הכל, אנחנו משפחה אחת. ומהתיאורים האמיתיים הבאים, אפשר לקבל תמונה על המשפחה הזאת בפעולה.
רק בישראל:
בל"ג בעומר, כמעט 10% מאוכלוסיית ישראל נוהרים לקברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שבהר מירון. לפני מספר שנים, הצטרפה לעליה לרגל הזאת חברתי, אוריאלה שגיב. בשעה 9:30 בערב בערך, היא עלתה על אוטובוס לנסיעה של 3-4 שעות חזרה לירושלים. אוריאלה הייתה בטוחה שהתחנה האחרונה של האוטובוס תהיה, כמקובל, בתחנה המרכזית בירושלים, שמשם היא תוכל לעלות על אוטובוס שיוביל אותה לביתה, ולכן הרשתה לעצמה לשקוע בשינה עמוקה.
כמה שעות אחר כך, היא התעוררה מקולו של הנהג, "תחנה אחרונה". היא הרימה עיניים, וגילתה שהיא לא בתחנה המרכזית, אלא בשכונה זרה לחלוטין.
"איפה התחנה המרכזית?" היא שאלה בבהלה.
"אה, זה היה לפני שלוש תחנות", ענה נהג האוטובוס שהתרוקן. "האוטובוס בדרכו לחנייה, וזאת התחנה האחרונה."
מכיוון שהאזור נראה מיושב, אוריאלה שאלה את הנהג אם הוא יכול להוריד אותה ברחוב ראשי שם תוכל לתפוס מונית.
"את לא יכולה לתפוס מונית באזור הזה, גברת, לא בשעה כזאת של הלילה", הייתה התשובה שלו.
"אז מה אני אעשה?" היא שאלה בחשש גובר.
"איפה את גרה?"
"בעיר העתיקה."
"בסדר, אז אני אקח אותך הביתה."
ונהג האוטובוס סובב את האוטובוס הריק והסיע את הנוסעת היחידה שלו עשרים דקות נוספות אל העיר העתיקה.
רק בישראל:
בוקר אחד, זמן קצר אחרי הפיגוע החבלני בישיבת מרכז הרב, שבו נרצחו שמונה תלמידים, עשה אוטובוס עירוני את מסלולו ברחוב שליד הישיבה. האוטובוס הגיע לתחנה שמול הישיבה, והנהג לחץ על הבלמים, נעמד, ופנה אל האוטובוס המלא בנוסעים בדרכם לעבודה. הוא אמר להם שאחד מהנערים שנרצחו היה אחיין שלו, ושאל אם הוא יכול לדבר עליו במשך כמה דקות. כל הנוסעים הנהנו בהסכמה. הנהג דיבר על מעלותיו הנפלאות של הנער, כשדמעות זולגות על לחיי הנוסעים. ואז, אישה שישבה בקדמת האוטובוס נעמדה, פנתה לאחור, ואמרה שאחד ההרוגים היה הבן של השכנים שלה. היא שאלה אם תוכל להגיד עליו כמה מילים. שוב הנהנו הנוסעים בהסכמה, והיא סיפרה על הבחור העדין והאצילי שהכירה. וכאשר סיימה, האוטובוס המשיך במסלולו.
רק בישראל:
רב ומשפחתו שהגיעו מארה"ב לביקור בישראל, לקחו מונית לבית הקברות של הר המנוחות, כדי לעלות לקברו של סב שנפטר לפני שנים רבות. כאשר הגיעו לבית הקברות, הם נדהמו מגודלו ומחסרונה הבולט של הדרכה רשמית כלשהי, שתכוון אותם אל הקבר. נהג המונית חנה ונעל את מוניתו, ובמשך זמן רב עזר להם לחפש את הקבר.
רק בישראל:
לאה רוסטן ערכה קניות בשוק מחנה יהודה. היא קנתה תבנית ביצים, אבל כאשר רצתה לשלם למוכר, היא גילתה שנגמר לה הכסף. "אל תדאגי", אמר לה המוכר שלא הכיר אותה כלל, "בפעם הבאה, תשלמי."
במקרה אחר, היא הביאה המחאה לחלפן כספים, אבל כשכתבה אותה היא עשתה טעות שפסלה את ההמחאה. חלפן הכספים נתן לה את הכסף שהייתה צריכה – אלפי שקלים – ואמר לה להביא המחאה אחרת מחר. כל מה שהוא לקח בתור "משכון" היה מספר הטלפון שלה.
מקרים דומים קרו לי אינספור פעמים, כשמוכרים שלא הכירו אותי, אמרו לי לקחת את המוצרים ולשלם להם אחר כך. אין ספק שלכל אחד מאיתנו יש הרבה סיפורים כאלה.
רק בישראל:
למרות שכל יהודי זכאי לעלות ארצה או להפוך לאזרח ישראלי, לפעמים התהליך עלול להיות סיוט בירוקראטי שדורש שבועות ארוכים של המתנה בתורים רבים ומילוי ערימות טפסים. יום רביעי אחד, לפני הרבה שנים, סוזי פרל חברתי, שחיה בישראל על ויזה של תיירים, קבלה אבחנה מאיימת של סרטן שחלות בשלב השלישי. הרופאים אמרו לה שהיא חייבת להתחיל לקבל טיפולי כימותרפיה מייד, אבל לסוזי לא היה שום ביטוח רפואי. באותם ימים, כל עולה חדש קיבל ביטוח חינם במשך שישה חודשים. ביום חמישי סוזי נגשה אל משרד הקליטה, הגישה בקשה לעשות עלייה והסבירה שם את מצבה. ביום שני, היום בו הייתה אמורה לעבור את הטיפול הראשון, היא כבר הייתה אזרחית ישראלית לכל דבר.
רק בישראל:
זוג שנכנס לקשיים נאלץ למכור את דירתו. הם קבלו $10,000 בשטרות של $100 כמקדמה לרכישה. בדרכם הביתה, הם עצרו לקנות לחם במאפיית אנג'ל. האישה שהחזיקה את מעטפת הנייר החומה, עם ה-$10,000 בתוכה, על ברכיה, שמטה אותה כנראה החוצה, כשיצאה מהרכב אל הלילה הגשום, וכשבני הזוג הגיעו הביתה, הם גילו שהכסף נעלם.
קונה במאפייה מצא על המדרכה מעטפה חומה שמכילה סכום גדול בדולרים. הוא הלך אל הרב שלו ושאל כיצד יוכל לקיים מצוות השבת אבדה לבעליה. כיצד יוכל לאתר את הבעלים? הרב ייעץ לו להתקשר אל אחת מתחנות הרדיו הדתיות ולבקש מהם לספר על המציאה, מבלי, כמובן, למסור את הסימנים המזהים (סכום הכסף, באיזה סוג מטבע, באילו ערכים וכו').
בינתיים, הבעל המבועת מיהר אל רבו כדי לבקש עצה. הוא הצליח להיכנס אל הרב זמן רב אחרי חצות הלילה. ברגע שהוא סיפר שאבדו לו $10,000, אמר המשמש של הרב: "שמעתי ברדיו שמישהו מצא סכום גדול של כסף ליד מאפיית אנג'ל." הם התקשרו אל הרדיו ויצרו קשר עם המוצא.
אבל זה עדיין לא סוף הסיפור. מוצא 10,000 הדולרים, כל כך שמח שזכה במצוות השבת אבדה, עד שהעיר את ילדיו כדי שיתלוו אליו למפגש הלילי המאוחר עם הבעלים, ויחזו במו עיניהם מה רבה השמחה כשיהודי עושה מצווה.
רק בישראל:
משה סלומון, מהישוב יצהר, קנה מכונית מיצובישי ב-₪80,000. שבוע אחר כך, הוא גילה שמספר הרישוי שלה מזויף. זאת הייתה למעשה מכונית גנובה.
כפי שסופר בערוץ 7, משה נהג אל תחנת המשטרה הקרובה באריאל כדי למסור את המכונית, אבל השוטר סירב לטפל בפניה. אז הוא פנה אל תחנות משטרה בערים אחרות בניסיון לאתר את בעליו החוקיים של הרכב, אך לשווא.
"ראיתי שזה לא מוביל לשום מקום", אמר משה, "אז החלטתי לפתור את זה בעצמי. אחרי מאמצים רבים, הצלחתי לאתר סוכן ביטוח שמכר את פוליסת הביטוח של המכונית. לבסוף הוא התקשר לבעלים שבא לקחת אותה".
כשכתב ערוץ 7 שאל אותו כיצד ישיב לעצמו את הכסף ששילם על המכונית, משה ענה, "אני לא יודע אם אצליח. בשלב זה איבדנו את ה-₪80,000, אבל פנינו לבית המשפט [בתביעה נגד מכון בדיקת הרכב שלא עלה על הזיוף] בניסיון להשיב לעצמנו את ההפסד. למרות שאנשים שאמורים להבין בנושא ייעצו לנו להחזיק ברכב עד שמישהו יתפוס אותנו, מה שיכול לא לקרות לעולם, לא ככה חינכו אותנו. הרגשתי שזהו רגע האמת בשבילי. לא מספיק לדבר בקלישאות איך צריכים להתנהג. זה היה מבחן אמיתי. זה מה שהיינו צריכים לעשות, וזה מה שעשינו."
יבואן מכוניות המיצובישי בישראל כל כך התרשם מיושרו של משה סלומון, שהחליט להעניק לו מכונית חדשה.
רק בישראל:
בשעות הערב המוקדמות של אחד מימי מלחמת המפרץ הראשונה, רות שלוסמן עמדה באוטובוס עמוס שעשה את דרכו ממרכז ירושלים אל שכונת המגורים הר נוף. כשהאוטובוס התקרב להר נוף, נשמעה אזעקה המזהירה על התקפת טילים. לנהגי אגד ניתנה הוראה לחנות בצד הדרך כשנשמעת אזעקה, וכל הנוסעים אמורים היו ללבוש מסכות גז.
האוטובוס היה מלא באנשים השבים הביתה מעבודתם. מתוך דאגה לילדיהם הם לא רצו לחכות באוטובוס בצד הדרך. הם השתוקקו להיות כבר בבית עם בני משפחותיהם בזמן ההתקפה. חלק מהנוסעים התחננו לנהג שימשיך בדרכו.
הנהג קם והודיע. "אסור לי להמשיך במסלול ולעצור בתחנות בזמן אזעקת אמת. אז מה שאני מבקש מכל הנוסעים זה לתת לי את הכתובות שלהם, ואני אקח אתכם ישר הביתה." וזה בדיוק מה שהוא עשה!
רק בישראל:
ליאורה, אלמנה צעירה המתגוררת בירושלים, חלתה בשפעת. ידידה שביקרה אצלה הייתה צריכה להגיע לאיזשהו מקום, אז ליאורה התקשרה לנהג המונית הרגיל שלה. כשהנהג הגיע לביתה, הוא הבחין שהיא נראית חולה. הוא הורה לליאורה לשבת במטבח שלה, שאל איפה נמצאים מצרכים שונים, ואז ניגש להכין לה תרופה ביתית שלמד מאמא שלו.
רק בישראל.
(31) רחלי, 28/1/2020 09:06
נפלא!!! אהבתי
משום מה עשה לי דמעות בעיניים, דוקא לקרוא על ההוא שהעיר את הילדים שלו בלילה כדי שיבואו לראות אותו עושה מצוות השבת אבידה ויקחו חלק בשמחה הזאת! כאמא לילדים, זה נותן לי השראה וחשק להלהיב אותם לעשיית מצוות ומעשים טובים.
(30) אנונימי, 6/2/2012 07:55
ישראל קדושים. היו ותמיד יהיו.
(29) , 18/10/2009 17:00
השבת אבדה
לפני עשור שנים גיסתי ז"ל היתה חולה מאד היה שבת בחג הפסח אני ובעלי לקחנו את האוכל מהבית ונסענו לחגוג ביחד כאשר היגענו לבית אחי הסתבר שהתיק עם המסמכים והכסף נפל לי במונית או ברחוב והמחשבה שצריך ללכת לבנק לבטל את כרטיסי אשראי ולמשרד הרישוי להוציא תעודת זהותגם ככה הייתי צריכה לחכות למחורת בשביל לבצע את הדברים, בערב כאשר חזרנו הביתה השכנה מביאה לי את התיק עם כל הדברים בפנים הנהג בעצמו הביא לביתי מאחר ולא השאיר שם לא היה לי אפשרות אפילו להודות לוואז אני היום מקווה שיש לו אינטרנט ומודה לו על השיבת האבידה שיהיה לו חיים ארוכים ובריאים.
(28) AM, 2/7/2009 23:47
Wow, I didn't expect to see such response. Kol hakavod, I am amazed. To those who thought I was bitter, my thanks but I am truly not, despite my share of sorrow. You have to tell truth. Israel has been known to many as not being so sympathetic. Let's not be naive. All I am saying is that this conduct is long overdue and it's about time. Let's not make a big deal out of it. Why do we always go to extremes? can't we just keep at one level and be boring for a while? Best wishes to all.
(27) אנונימי, 24/5/2009 13:23
רק בישראל
רק בישראל כל פעם שאני הולך למוסך המחיר מגיע כמעט לערך האוטו רק בישראל כל הליכה לסופר לקנות מצרכים לשבוע עולה רבע מהמשכורת רק בישראל כל מקום עבודה שאני מנסה להתקבל מתברר שללא פרוטקציה אין לי סיכוי רק בישראל. וכן כן כל ישראל חברים אם אתה לא מזרחי , אתיופי רוסי.
אנונימי, 12/1/2014 14:37
זה לא שיי ך לישראל. זה בכל העולם
גם בחו''ל עוזר להכיר אנישם כדי למצוא עבודה. וגם בחו''ל משלמים (לפחות מי שגר במדינה המערבית שאני גרה בה) סכום כסף הגון בקניה בסופרמרקט. יש דברים שהם עולמיים ולא קשור לישראל. ואני עובדת במשרה מלאה. ובשבתות וחגים עובדת באחד מבתי הכנסת. ועדיין זה לא מספיק.
(26) גלית שטמלר, 5/5/2009 03:39
אשרינו
גם לי יש כל מיני סיפורים על אנשים באוטובוס שנתנו לי כמה שקלים שהיו חסרים לי לנסיעה ועל מוכר המאפיה שויתר על סכום מסוים באומרו " תשלמי מחר" למרות שלא הכיר אותי כלל והכי יפה היה כשנסענו עם הילדים ל"בית חלומותי" ובכניסה עצר אותנו אדם שלא הכרנו ונתן לנו כרטיס הנחה
במתנה רק כי הוא לא הספיק להשתמש בו! הכרטיס חסך לנו חצי מהסכום! אשרינו שזכינו להיות חלק מעם כזה(:
(25) חן קורן, 4/5/2009 06:28
יש למחברת ספר בנושא - מעולה ומומלץ כדי לאהוב את מה שאנחנו
(24) אנונימי, 2/5/2009 13:27
שבחם של ישראל
חמישי בערב בתחנה המרכזית בירושלים, בחורה עומדת בסמוך לתחנת אוטובוס לנצרת עלית ומבקשת שיעזרו לה. אדם שעמד לידה חיפש בארנקו כסף ולא מצא, הוא ניגש לכספומט והוציא לה את הכסף הדרוש. הוא סירב למסור לה את שמו או כל פרט מזהה, העודף, אם יהיה, ביקש שתתרום.
(23) רותי, 1/5/2009 10:18
תגובה - על תגובה מס' 21
מה אכפת לך לפרגן לעם הזה. כל אדם מבין וודאי שיש לנו גם חסרונות.
זה לא סותר שאפשר עדיין להתפעל מאורות כאלה יפים בעם שלנו....
יום טוב לכולם !!!
(22) , 30/4/2009 12:05
מי כעמך ישראל
ערב שבת ביינו אמורים ליסוע לשבות אצל הוריי מרחק 3 שעות נסיעה והיה עלינו לקחת מונית לתחנת הרכבת בעיר הקרובה מה שעולה בד"כ בסביבות 30 שח ומשהו.
כספומט יש רק רחוק מהבית והיינו בלי שקל , אז בעלי ביקש מהנהג לעצור ליד הכספומט ע"מ שנמשוך כסף עבור הנסיעה במונית הרכבת.
הנהג שלא הכיר אותנו כלל , אמר שאין סיכוי שאם יעצוסף , שנספיק את הרכבת.
ואם לא נספיק להגיע בזמן, הוא ילוה לנו 100 שח ונחזיר לו ביום ראשון. באמת שלא הספקנו למשוך והנהג עצר לנו באמצע כביש כדי שנרוץ לרכבת אפילו שהסתכן בדוח.
בסופו של עניין התברר שיתרתנו בחשבון עקב הורדת מסגרת מהבנק, לא אפשרה משיכה ולא ידענו !! ורק בזכות הנהג הצדיק יכולנו ליסוע. !! כמובן שהלוינו את הכסף באותו שבוע והחזרנו לו.
מה שהכי גדול זה תגובתו של הנהג להצעתי להתקשר לתחנה ולהודיע למעסיקו איזה אדם ישר ואדיב הוא ענה לי הנהג:"מספיק לי שעשיתי מצוה"! אשריכם ישראל!!!
(21) אנונימי, 29/4/2009 05:58
לי יש דוגמא אחרת אפרופו כסף
אני מטופלת אצל רופא עיניים ידוע באחד הימים הגעתי עם כרטיס אשראי לל צ'ק. הרופא אילץ אותי ביום חם ובמצב רפואי שלא אפשר לטייל ברחבי העיר לרוץ לכספומט. למרות הכרותי עם הרופא ששלמתי לו בעבר סכומים מדושנים הוא רצה את הכסף עכשיו ומיד ולא לחכות עוד יום.
אז די להחמיא ל"עם הזה".
(20) אליס קאלן, 27/4/2009 11:10
מדהים!!!!
וואו, מדהים ממש מרגש איזה מעשים מדהימים, אנשים בעלי חסד ממש. זאת ישראל וישראל הם בני הקב"ה יהודים רחמניים. "אשרייך"
(19) עמסו, 27/4/2009 08:07
לאנדריי מתגובה מס' 3
תקרא את התגובות שבאו אחריך
עם הסיפורים האישיים של הקוראים
נראה שיותר שווים מהסיפורים במאמר
(18) יעל, 27/4/2009 07:19
ככל שנספר יותר
כך ירבו המעשים הטובים.
התרגשתי כל כך!
(17) אבי גלאם, 27/4/2009 06:58
מקרה אישי שקרה לי
לפני מספר שנים התפוצץ דוד החשמל בדירתי והייתי חייב להחליפו באופן מיידי.
הבעיה הגדולה היתה שלא היה ברשותי כסף נזיל ולא ידעתי כיצד אעשה זאת.
סמוך ובטוח על טוב לבם של בני אברהם אבינו ע"ה, נכנסתי ל"דודי פאר" (עמוס) ברחוב הרצל בנתניה וניגשתי לשוש, רעייתו של עמוס.
השיחה התנהלה כך, ואני מצטט:
שוש: שלום, במה אפשר לעזור לך?
אני: שלום, אני צריך החלפת דוד שמש מיידית.
שוש: אין בעיה, הגעת למקום הנכון.
אני: דווקא יש בעיה, אין לי כסף...
שוש: מה? אז מה אתה רוצה לעשות?
אני: אתן לך המחאות כנגד הסכום, אל תפקידי אותן כי אין כיסוי, ובכל חודש אכנס עם מזומן כדי לפדות את ההמחאה.
שוש: אין בעיה!
למחרת כבר היה לי דוד שמש חדש ותקין על הגג, ובבוא זמנן - ההמחאות נפרעו כולן.
אשרי העם שאלו הם בניו!
אשרינו אנו שזכינו להיות חלק מהעם הנפלא הזה!
(16) , 27/4/2009 03:51
שני מיקרים שנהגי מוניות היו מלאכים בשבילי:
1. ב 28.01.07 התעוררתי ב1.00 בלילה עם ירידת מים. רצנו מיד לאוטו ו---- האוטו לא מתניע!!. התלבטנו האם להזמין אמבולנס כיון שידענו שזה לא מכוסה בקופ"ח, ולא יכולנו להזמין מונית כיון שהיינו עם חצי שקל בארנק...
לבסוף הזמנו מונית והבהרנו לסדרן את המצב אליו נקלענו, בלי לשאול שאלות המונית היתה אצלינו תוך 3 דקות וכמובן כל מה שהנהג מונית עשה זה לתת את כרטיס הביקור של חברת המוניות ולהגיד לבעלי- כשתוכל, תיכנס לחברה לשלם ותגיד להם שזה התשלום עבורי! (הוא לא לקח מאיתנו אפילו מס' טלפון!)
2. בערך כחודשיים אחרי הלידה הזו נתקפתי בכאבים עזים בבטן ובלית ברירה היינו צריכים להגיע לטרם (מרפאה דחופה). בעלי לא יכל להסיע אותי כיון שהיה צריך להישאר עם הילדים, ושוב גם כאן היינו רק עם חמישים שקלים מזומנים בבית...
הזמנו מונית ונסעתי לבדי, שאלתי את הנהג אם לדעתו יספיקו לי 50 ש"ח להגיע כיון שזה כל מה שאוכל לשלם, ותשובתו היתה אל תדאגי... כשהגענו למקום לא לקח ממני כסף כלל ולא רק זה: הוא הוציא מכיסו 50 ש"ח נוספים ומסר לי אותם באמרו: אם ישחררו אותך, ואולי תצטרכי כסף לתרופות בדחיפות, שלא תישארי בלי כלום!!
וכמובן גם הוא רק אמר, כשתוכלו להיכנס לתחנת המוניות ולשלם, אל תשכחי להגיד שזה עבור נהיגה שלי.
אשריכם ישראל!
(15) מאיר בן אברהם, 26/4/2009 23:28
אנשים טובים
שמתי לב שנכתב כאן על נהגי מוניות ואוטובוס ואכן זה נכון.השכבה הזאת של אנשים קשי יום היא אכן נכונה.אנשים ישרים שעובדים יום ולילה ומשרתים את הציבור הישראלי.אני עצמי עבדתי כמה שנים בתור נהג מונית ויודע מה זה לשרת ציבור ישראלי.ברצוני לברך את הציבור הישר הזה וכל עם ישראל בחג עצמאות ה61 השמח.
(14) אנונימי, 26/4/2009 22:00
רק בישראל
בפעם הראשונה בחיים שלי שאני רואה
חדשות טובות
(13) , 26/4/2009 14:27
אני ממש היתרגשתי ואני רוצה לאחל לעם ישראל יום עצמאות שמח הלוואי ונמשיך להיתאחד ולהרגיש את החיבור של אחד עם השני
(12) מעיין=], 26/4/2009 13:15
הכל שאלה על מה מסתכלים..
ברור שיש בארץ גם סיפורים לא נעימים..אבל כדאי יותר לראות את חצי הכוס המלאה ואת האחדות שיש לנו בעם!
עמישראל חי!!!
(11) , 26/4/2009 13:05
andree-this is for you
being bitter and unhappy is your right. seeing life and others through such dark eyes is also your right. but by writing what you wrote you become exactly like that bus driver you can not forget since you were 5.i think it's EXTREMLY sad that instead of learning and changing from that experience, you became that experience as you became older...
(10) מתתיהו, 26/4/2009 09:01
אכן רק בישראל
נחמד לשם שינוי, לראות מישהו שכותב על הצד היפה של ישראל בניגוד לכל הציניים המזכירים תמיד את הישראלי החוצפן, המלוכלך וכדו', כיד הדמיון הטובה על הכותב. אבל שימו לב לשוני שבא לידי ביטוי לא רק בגישה אלא גם ובעיקר בתוכן. ולדעתי הוא מתבטא כבר בכותרת שחוזרת על עצמה לאורך כל המאמר - "רק בישראל" לא במדינת ישראל אלא בישראל.
ופה טמון ההבדל. אין כל קשר בין מדינת ישראל לבין כל הסיפורים המוזכרים במאמר. זה כן קשור לישראלים או יותר נכון ליהודים וכך יהיה בכל ריכוז יהודי גם אם הוא בכל מקום אחר בעולם. מדינת ישראל שמתהדרת בהתקרבותה להיות מדינה של עם ככל העמים לא יכולה להצמיח כאלו סיפורים אלא רק את התגובות שנעשות יותר נפוצות לסיפורים כאלו – פרייר! או איך שקוראים לזה בשפה של היום.
הבסיס לכל אותם סיפורים ועוד הרבה כמוהם, לא קשור למדינת ישראל אלא להצמדות לתורת ישראל. וגם אם יש בין אותם גיבורים כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות, עדיין נשמר בקירבם החינוך שהוטבע בהם על ידי הוריהם או הורי הוריהם.
פרסומו של המאמר דווקא בערב יום העצמאות של מדינת ישראל לא מדוייק. הזמן הנכון לפרסומו הוא לקראת חג השבועות שהוא סיום יום העצמאות הארוך של עם ישראל שמתחיל בחג הפסח עת יצאנו ממצרים. ומסתיים בחג השבועות בו קיבלנו את התורה. יום ארוך זה בו נהיינו לעם, במדבר, ללא קשר לאדמה כל שהיא. יום זה בו יצאנו לעצמאות רוחנית. יום ארוך זה הוא יום העצמאות של עם ישראל.
(9) מזל, 26/4/2009 08:59
אלו הם "אנשים טובים באמצע הדרך..."
(8) יהודה שפירא, 26/4/2009 08:10
רק בישראל
התקשורת כל כך אוהבת לספר למען הרייטינג על כשלים ביחסים בין אדם לחברו עד ששכחו כבר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" וגם "וחי אחיך עמך"
(7) לירון, 26/4/2009 07:47
גם אני חושבת מו אנדרי ..
שסיפורים כאלו אומנם קיימים , אבל לא רק בישראל . אני יכולה לספר המון סיפורים על אנשים טובים באמצע הדרך מחוץ לארץ (והרבה שנים מחיי אני מבלה מחוץ לארץ ) ומצד שני אני יכולה לספר לך סיפורים מביישים ומדכאים מאוד על דברים שקרו בארץ
אוי לנו לשכוח , ולמרות שזה יפה כל הסיפורים האלו , שתינו יודעות שהם די נדירים .
(6) od301, 26/4/2009 07:31
מדהים - רק בישראל ורק יהודים!!!!!
(5) בקי, 26/4/2009 07:12
אנדריי:אהבת חינם במקום שינאת חינם
התיקון לשינאת חינם היא אהבת חינם. למה לחפש את הרע? אנחנו יודעים שהוא קיים. החכמה היא לחפש את הטוב, אז כשמישהו כבר הכין לנו רשימה כל כך יפה, צריך להגיד תודה ולחייך.
(4) , 26/4/2009 06:13
אנדרי מס 2, הכל בסדר
לא אכלת ארוחת בוקר היום?
(3) Andree Meltzer, 26/4/2009 05:50
give me a break , stop pudding yourself on the shoulder. life is like that everywhere. somehow one story that doesn't leave my mind is of a long time ago when I was about 5 yrs. old, I was seating in front of the bus and I distinctly remember a driver who promised a young man he will wait for him while he helped his old mother and he locked the door at his face and left him stranded, to the dismay of all the people on the bus who started shouting at him . there are so many of these ugly stories I can tell you. They're engraved in my mind forever.
so stop tutting your own horn, just change your ways quietly and humbly, it's long overdue
(2) שגיא, 26/4/2009 05:23
סיפורים יפים מאוד
עושה מצב רוח טוב בימים טרופים אלה
לפעמים אני חושב שאולי כל הארס נמצא בתקשורת ושחיי היומיום והאנשים הקטנים שמרכיבים אותם פשוט נהדרים
תודה על מאמרים כאלה שמזכירים את זה.
(1) רותי, 26/4/2009 05:23
אהבתי
תקראו את 40 הדרכים לזהות ישראלים באתר יום העצמאות באתר. צחוק מובטח!!!