נמצא האשם למצב בדארפור: התחממות כדור הארץ.

אם תהיתם למה מאות אלפים נרצחים או מאבדים את ביתם באזור האסון הזה, למה פושטות כנופיות על כפרים שלווים ופורעות שם באכזריות, למה תמונות הזוועה המוקרנות על המסכים, מציגות ילדים נפוחי כפן ומבוגרים חלולי מבט: הנה לכם התשובה. התחממות כדור הארץ.

האו"ם הוציא בשבוע שעבר דו"ח רשמי שבו תלה את האשמה בטמפרטורות הגבוהות יותר שמהן אנו סובלים. התהליך, אליבא דהאו"ם, פשוט וברור:

כדור הארץ התחמם.

מקורות המים באפריקה הצטמצמו.

לשבטים האפריקאים באזור אין כיצד להשקות את עדרי הצאן והבקר כמו גם את הגמלים שלהם.

לפיכך, מעשי רצח עם.

כותב מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון: "כמעט תמיד, אנחנו מתדיינים על דארפור במונחים צבאיים ופוליטיים הנוחים לנו – עימות אתני בין לוחמים ערביים ומורדים ואיכרים שחומי עור. הביטו אל שורשי העימות, עם זאת, ותגלו דינאמיקה מסובכת יותר. בין מגוון הגורמים החברתיים והמדיניים, העימות בדארפור החל כמשבר אקולוגי, שנגרם משינויי אקלים."

מון, יש להניח, לא מתכוון לפטור את המיליטנטים הערביים מכל אחריות. האו"ם עשה ועושה מאמצים להכניס את צבאו לדארפור, מן הסתם לשם שמירת שלום ולא כדי לקרר את כדור הארץ בחזרה. אבל הכותרות כבר מכריזות שאפקט החממה רצח את חפי הפשע באפריקה, ומראות הזוועה קרו בגלל הקרחונים הנמסים לאיטם באנטרקטיקה. התחממות כדור הארץ היא נושא חשוב, כך גם המצב בדארפור. אבל האם זה מן החכמה לקשר ביניהם בפומבי?

אם מתחילים לקשר בין גורמים נסיבתיים לאסונות הומניטאריים, הרשימה יכולה להימשך לנצח.

אם מתחילים לקשר בין גורמים נסיבתיים לאסונות הומניטאריים, הרשימה יכולה להימשך לנצח. כשחושבים על זה, המאבקים עקובי הדם במזרח התיכון הם מן הסתם תוצאה של מזג האוויר החם והדביק. אם יכלו להעביר את המזרח התיכון לסקנדינביה, הכל היה מסתדר. ותראו את השוויצרים: עם כזו קרירות מענגת בכל חודשי השנה, פלא שהם עם שוחר שלום?

אם נעז ללכת אחורה, בודאי נמצא שמלחמת העולם השנייה הייתה תוצאת המשבר הכלכלי הגדול בשנות העשרים והשלושים. האבטלה בגרמניה סייעה להביא את היטלר לשלטון, מסכימים ההיסטוריונים, בניסיון למצוא סיבות טבעיות לרצח עם בלתי טבעי ושנאת יהודים פתולוגית (ר' למה דווקא היהודים). אבל האם יימצא החוקר שיעז לכתוב: "התמוטטות הבנקים גרמה לרצח ששת המיליונים בשואה"?

בינתיים לא. אבל אל תהיו בטוחים שזה לא יקרה. בעידן שלנו, הרי, כולנו מאד הגיוניים ומאמינים בחשיבה מסודרת. תראו לי תוצאה ואני אתן לכם סיבה. תמיד גורם חזק שהטבע האנושי החלוש לא יכול להתגבר עליו.

זהו הויכוח הישן בין בחירה חופשית לדטרמיניזם. בין האמונה שהאדם חופשי לבחור את צעדיו לבין הקביעה שנסיבות מסוימות יובילו תמיד לאותן תוצאות. לעיתם נראה שהפסיכולוגיה המודרנית נכנעה לחלוטין לדטרמיניזם. קביעות כמו השפעות הסביבה על סיכויי האדם לצמוח אדם הגון או פושע. מובן שברור לכולנו שסביבה ונסיבות הם גורמים מכריעים בעיצוב הנטיות שלנו, אבל מכאן ועד מתיחת קו ישיר ביניהם למעשים, יש מרחק גדול.

הפיזיקה של ניוטון הייתה כלי נשק יעיל בידי הדטרמיניסטים. אם כוח טבע מסוים פועל תמיד באותה דרך ומשיג אותה מטרה, הגיוני להקיש באותה מידה על הטבע האנושי. או כפי שהתבטא הפילוסוף הסקוטי המפורסם, דיוויד יוּם: "אדם שעוזב ארנק מלא זהב על מדרכת צ'רינג קרוס ומצפה למצוא שאיש לא נגע בו, יכול באותה מידה לצפות שהארנק יפרח כנוצה."

הקופץ באוויר לא יכול לבחור שלא לשוב אל הקרקע, אבל מי שמצא ארנק גדוש שטרות, בהחלט יכול לבחור להשיבו לבעליו.

בצ'רינג קרוס אולי כך יהיה. אבל יוּם, שטען בתוקף לזהות הטבע האנושי בכל מקום ובכל חברה, יופתע אולי לדעת שאדם הנוטש את ארנקו לאנחות במקומות מסוימים אולי ימצא שמישהו אכן נגע בו: כדי להרימו ולקיים מצוות השבת אבידה לבעליה. הידיעה שתאוות בצע היא מידה נפוצה בקרב בני אדם אינה חוק טבע נוסח גרביטציה: הקופץ באוויר לא יכול לבחור שלא לשוב אל הקרקע, אבל מי שמצא ארנק גדוש שטרות, בהחלט יכול לבחור להשיבו לבעליו.

איינשטיין, במידה רבה, אחראי להפרכת הדטרמיניזם. הפיזיקה הניוטונית הייתה ברורה, חד משמעית ונטולת גבולות. תורת היחסות ותורת הקוונטים שינו את כל אופן ההסתכלות שלנו על תבל ומלואו. עד היום אין תיאוריה שמאחדת את שתיהן: עד היום הפיזיקה המודרנית מנפיקה תיאוריות אחר תיאוריות בלי שתצליח להוכיח שהעולם פועל לפי עקרונות קבועים וניתנים לצפייה. במאה ה-18 טען פייר סימון לפלס שבאופן תיאורטי, אם היה בנמצא מחשב על שיכול לחשב את כל פעולות היקום, היה ניתן לחזות כל דבר. היום אנחנו יודעים, לפחות, שהמדע אינו פועל בצורה ליניארית. למה, אם כן, נשייך התנהלות כזו לבני אדם?

הפילוסופיה הכללית, כמו גם זו היהודית, הקדישו מילים אין ספור לסתירה בין הכל צפוי והרשות נתונה, לקיום המקביל של ידיעת העתיד של הבורא ובחירתו החופשית של האדם. אבל מעבר לכל ההגות הזו עומדת שרירה וקיימת העובדה שהאדם אחראי למעשיו שלו. האיסור לרצוח לא ניתן למתגוררים באקלים קר, והאיסור לגנוב אינו ציווי לעשירים בלבד. המוסר הבסיסי שכל האנושות מכירה בו, מאבד כל משמעות אם אנחנו מכירים בטווח בלתי נגמר של נסיבות מקלות. עורכי דין אוהבים לשכנע את השופטים שהקליינט שלהם חף מפשע בגלל הטמפרמנט שלו, רגישותו היתרה, או האוברדראפט שיש לו בבנק. ככל ששופטים מטים אוזן לטענות כאלו, גדל הסיכוי שנראה כותרות כמו 'התחממות כדור הארץ אחראית למצב בדארפור'. נסיבות תורמות לקלות היווצרותו של מצב, אבל לעולם אינן אחראיות להתרחשותו.

האו"ם בודאי רצה לקדם אג'נדות משלו בהצהרה הזו. אבל באקלים החברתי שלנו היא נופלת על אוזניים קשובות במיוחד. הפיזיקה המודרנית אולי מקדמת את עקרון הבחירה החופשית, אבל מה לנו ולפיזיקה? כל כך קל יותר להאמין שאין לנו, באמת, ברירה. אנחנו בסך הכל כדורי משחק חסרי ישע בידי הגורל.

האם מזכ"ל האו"ם באמת סבור שאמונה כזו תקדם את השלום על פני כדור הארץ?