הכל התחיל באופן כל כך לא ברור, עד שאפילו לא הבחנתי שהיא התחילה להתדרדר. לא ממש שמתי לב לכך שהיא צמצמה באופן משמעותי את כמויות האוכל שלה, והייתה חוזרת מהתיכון עם סנדוויץ' שלם בתיק. לא שמתי לב שהיא הייתה עסוקה מכדי לשבת ולאכול עם המשפחה, ושולחת לעתים קרובות מבטים עצבניים לעבר המראה הגדולה שבסלון. אשתי הבחינה בשינויים תיכף ומייד. היא הוכשרה כתזונאית לטפל בפציינטים הסובלים מהפרעות אכילה, אבל אני לא הייתי מודאג. היה לי קשה לדמיין איך השיגיונות האלה יצמחו למשבר שיכול לאיים על חייה של בתי.
החלטנו לשלוח את רחל לתרפיסטית. הסעתי אותה מדי שבוע ל"מומחית" בתחום, וציפיתי שהבת שלי תתרפא במהרה. היא לא אהבה את התרפיה, התלוננה שהיא מטופשת וחוץ מזה, אין לה בכלל בעיה. בכל זאת, היא המשיכה ללכת לשם מדי שבוע בחוסר רצון.
ככל שחלפו השבועות והחודשים, המצב שלה הלך והחריף, למרות שהיא פיתחה יכולת מרשימה להסוות את התנהגותה: בדיוק בזמן הארוחות יצא לה להיות עסוקה, היו לה כאבי ראש בזמן הארוחות, היא ניקרה את האוכל בצלחת שלה. הרגשתי כאילו שואב אבק ענקי רוקן ממנה את תאי מוחה, ושלל ממנה את היכולת לחשוב ולהתנהג בצורה נורמלית. האישיות הקורנת שלה הפכה לעגמומית ומצוברחת. היא הפסידה בקרב; גרוע מזה, לא נראה שהיא מעוניינת לנצח.
עכשיו היא התחילה להיראות "טוב" באמת, בסגנון ההוליוודי. סוגדי הרזון הרעיפו עליה שבחים.
רחל מעולם לא הייתה רזונת, אבל היא גם בהחלט לא הייתה שמנה. עכשיו היא התחילה להיראות "טוב" באמת, בסגנון ההוליוודי. ידידים ושכנים התחילו לשים אליה לב. "רחל! את נראית נהדר!" "רחל, איך הצלחת לרזות כל כך?" סוגדי הרזון הרעיפו עליה שבחים.
למה זה קרה? מה יכולנו לעשות כדי להפוך על פיה את ההתדרדרות המהירה?
אנורקסיה היא סוג של הפרעת אכילה שפוגעת בעיקר בבנות ובנשים צעירות. אישה שסובלת מההפרעה הזאת:
-
מסרבת לשמור על משקל גוף תקין.
-
חוששת באופן קיצוני מהשמנה.
-
מאמינה שהיא שמנה למרות שלמעשה היא רזה מאוד.
-
אינה מקבלת ווסת במשך שלושה חודשים רצופים.
מה גורם לאנורקסיה? אנורקסיה היא יותר מבעיה של אוכל. זו דרך שבה האדם מרעיב את עצמו כדי לחוש שליטה רבה יותר על החיים, וכדי להרגיע מתחים, כעסים ולחץ שלעתים קרובות מתפרצים בגיל ההתבגרות. בנות צעירות בְּנות שמונה או תשע בלבד עלולות כבר להפוך לאנורקטיות! הרשימה הבאה מתארת חלק מהגורמים לאנורקסיה:
-
גנטיקה. על פי מספר מחקרים חדשים, גורמים גנטיים תורמים להופעת ההפרעה.
-
תרבות. התרבות הרווחת כיום משבחת רזון קיצוני כמודל ליופי.
-
הורים יותר מדי 'חופשיים' או יותר מדי שתלטנים.
-
התנהגות פרפקציוניסטית ואובססיבית מאפיינת לעיתים קרובות אנורקטיים.
-
תחושות אישיות. לאנורקטית עלול להיות ביטחון עצמי ירוד ושנאה כלפי המראֶה שלה, או שהיא מרגישה חוסר יכולת לעמוד בלחץ המופעל עליה מהחברה או מהמשפחה.
-
אירוע מלחיץ או שינויים בחיים. בית ספר חדש או שינוי במקום העבודה עלולים לעורר אנורקסיה.
-
משפחה. הסיכויים ללקות באנורקסיה גדלים במקרה שיש במשפחה אם או אחות שסובלים מהתופעה. להורים שמחשיבים הופעה חיצונית, עוסקים בדיאטות ומעבירים ביקורת על הגוף של ילדיהם, יש סיכוי רב יותר שילדם יפתח אנורקסיה.
מהם הסימנים לנערה חולה באנורקסיה?
-
מראה רזה מאוד.
-
שימוש באמצעים קיצוניים כדי לרדת במשקל.
-
אילוץ עצמי להקאה.
-
נטילת גלולות דיאטה.
-
התעמלות אינטנסיבית.
-
שקילת מזון וספירת קלוריות.
-
משחקת באוכל שבצלחת ולא אוכלת.
-
שוקלת את עצמה בקביעות.
-
בעלת דימוי עצמי מסולף; רואה את עצמה כשמנה.
-
מפתחת התנהגות דיכאונית ומצוברחת.
-
לובשת בגדים רחבים כדי להסתיר את מראה.
-
לא מתרועעת בחברה.
-
מדברת כל הזמן על אוכל.
-
לא אוכלת לעיני אחרים.
אנורקסיה מונעת מהגוף את התזונה לה הוא זקוק, וגורמת לו להאט את קצב חילוף החומרים כדי לפצות את עצמו. עור יבש, נשירת שער, נפיחות בפרקים ודפיקות לב הם רק חלק מהסימפטומים. אם לא מקבלים טיפול יעיל ובזמן, אחוזי התמותה גבוהים להפחיד.
אפשר לצעוק על הפרעת האכילה, אבל זה לא גורם לה להסתלק.
רחל הייתה תמיד פופולארית בבית הספר, אבל בכתה ט' הפרעות הקשב והריכוז שלה התגברו, והציונים שלה צנחו במהירות מציונים עוברים לכישלון. היא התחילה להתרחק מחברותיה לכיתה ולקטר על האופן בו אנו מגדלים אותה. היא הורידה 9 ק"ג – ממשקל נורמאלי של 61 ק"ג היא הגיעה ל-52. ככל שדיברנו על זה יותר, ההפרעה הפכה לחמורה יותר. כמשפחה, נכנסנו אז למלחמה של 5 שנים, פשוטו כמשמעו – מלחמה על חייה של רחל.
אפשר לצעוק על הפרעת האכילה, אבל זה לא גורם לה להסתלק. הסבים והסבתות של רחל, שהלכו לעולמם לא מזמן, שרדו מאֵימֵי הנאצים, והנחת הגדולה ביותר שלהם הייתה להאכיל את נכדיהם. עכשיו, הנכדה היחידה שלהם גוועת מרעב בעידן של שפע. תודה לא-ל שהם לא חיו כדי לראות את זה.
למדתי ש"הפרעת אכילה" אינה עניין של אכילה יותר משבעיית אלכוהול היא עניין של אלכוהול. ההפרעה היא ידידה, היא מפלט, היא ישות כל-יכולה, וניצחון מזהיר על חוקי הטבע. רחל לעסה מסטיק בלי הפסקה, עשתה כפיפות בטן עד קצה גבול היכולת, בישלה סעודות גורמה למשפחה בלי לטעום מהן, ערכה את כל הקניות במכולת, עשתה כמה אמבטיות חמות ביום כדי לחמם את הגוף, בודדה את עצמה בחדרה ומצב הרוח שלה התנדנד בפראות מסביר לבלתי נסבל. היא התחילה לעבוד בכמה משרות, אבל לאחר כמה שבועות התפטרה מהן במפתיע, מרוב תשישות.
החלטנו לקחת את רחל, למרות התנגדותה הנמרצת, להוסטל מיוחד, שם היא הייתה אמורה לשהות במשך מספר שבועות. תפקידו של המוסד היה לפקח על צריכת הקלוריות, לוודא שהאנורקטית אינה משתמשת בהרגלים בולמיים של הקאה לאחר הארוחות, ולספק פעולות קבוצתיות של ייעוץ ותרפיה. הותרנו אותה דומעת, ומתחננת שלא נעזוב אותה.
במשך שלושת הימים הבאים היא התקשרה אלינו יומם וליל, בוכה ונשבעת שהתוכנית בלתי נסבלת. ביום הרביעי, עצרה מונית מול פתח ביתנו. רחל מימשה את זכותה כבוגרת בת 18 להשתחרר מהטיפול, ושילמה למונית סכום עתק מכסף שלקחה איתה בהיחבא.
הולכת ונמוגה
רחל שוחררה כמה פעמים מבית החולים לאחר שהות של שבועיים או שלושה. עם השחרור היא הייתה מתחילה מייד להתדרדר ולחזור להפרעות שלה.
כשראינו איך הבת שלנו גוועת מרעב מול עינינו, התעוררה אצלנו דילמה מתמשכת: האם עלינו לעודד אותה לאכול, ואז נעורר את הכעס וההתכחשות שלה, ונגרום לסבב חמור עוד יותר של הצטמצמות ובידוד? או שלא נתערב, כמו שיעצו לנו כל המומחים, משום ש"זאת הבעיה שלה ורק היא יכולה לפתור אותה"?
שמענו על אנורקטיות שחילקו צימוק ל-2: מזון לשתי ארוחות.
המתח לראות את רחל במטבח, אוכלת חסה ורוטב דיאטטי לסלט, בזמן שיתר בני המשפחה מעמידים פנים כאילו הם לא רואים, היה כמו לצעוד בשדה מוקשים. "אין לך זכות לעשות את זה לעצמך, או לנו", הייתי אומר לה. המילים שלי הדהדו בראשי. האם הן מועילות? אבל איך אני יכול לעמוד באפס מעשה ולראות את בתי גוועת? יום העבודה שלי הלך והתכווץ לטובת חיפוש אחר פיתרון ויציאה עם רחל לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, מרכזי טיפול וטיפולים משפחתיים.
ההכרח להסביר לרחל את הצורך הדחוף לאכול היה כמובן בלתי נסבל, ולעתים קרובות הייתי מנסה לפנות אליה בהיגיון. "אני יודע שאת חושבת שאת שמנה, אבל את מוכרחה לבטוח בכולם כשהם אומרים לך שאת לא!" הבעיה היא שהאנורקטית מתבוננת במראה וכל מה שהיא רואה הוא שומן, שומן, שומן. שמענו על אנורקטיות שחילקו צימוק ל-2: מזון לשתי ארוחות. אדם שסובל מסרטן, דפרסיה או כל מחלה אחרת, היה רוצה להיפטר ממנה. אבל חששן הגדול ביותר של האנורקטיות הוא להתרפא!
החיים לצד רחל היו במתח מתמיד שמא ברגע כלשהו היא תקרוס, תקבל התקף לב או אפילו, חס וחלילה, תמות.
קל להעניק אהבה ללא תנאי כשהכל מתנהל כשורה. רחל, בתי שאהבתי ללא תנאי, הלכה ונמוגה, ואני רציתי לצעוק: "תאכלי!!! די! ניצחת! את הורסת גם את החיים שלנו! באיזו זכות את עושה את זה?!"
התפללתי על רחל, אבל נראה היה שזה לא מועיל. איך זה יכול היה להועיל אם היא עצמה לא רצתה בזה? מצאתי גביעי יוגורט קטנים פתוחים שרק כפית זעירה מהן חסרה. עצמותיה של רחל בלטו מתחת לבגדיה הרפויים, כמו שלד במוזיאון הנתלה לייבוש ברוח. איך מתפללים כדי להחזיר עצמות יבשות לחיים?
תקווה ועידוד
תקווה היא רגש חמקמק. אף פעם לא איבדתי אותה לחלוטין, אבל היו זמנים שהרגשתי שהיא בורחת בין אצבעותי כמו יום קיץ אחרון בבוא הסתיו.
באחד הימים סיפר לנו הבן שלי על תוכנית לטיפול בבעיות אכילה במכון פסיכיאטרי סגור (חבר שלו עבר באותו מכון תוכנית גמילה). לאחר חודש של ניסיונות עקרים-לכאורה לזכות באישור כניסה לתוכנית, רחל התקבלה; שלד ששוקל 65% מ"המשקל האידיאלי לגופה", מיובשת ובסכנה ממשית.
פרוטוקול המחקר של בית החולים שם דגש על עלייה במשקל בסביבה מפוקחת בקפדנות, במטרה להשיג 100% ממשקל הגוף האידיאלי. התזונה הצמחונית הרגילה של רחל נאסרה: אחת מהנחות היסוד של התוכנית הייתה שצריך לשבור את כל הרגלי האכילה המגבילים. רחל לא הכניסה לפה דג או בשר במשך שנים, לאחר שראתה איך שוחטים עופות בטיול של בית הספר. חששתי מאוד שהיא לא תסכים לציית ותיפסל כבר בשלב זה כ'לא מתאימה' לתוכנית.
למרבה התדהמה היא אכלה את הבשר, ועברה את המבחן הגדול הראשון בדרך להחלמה. התקווה ריחפה כמו ציפור שיר ביום אביב נאה. היא החזיקה מעמד במשך השבועיים הראשונים של התוכנית, מעלה בהדרגה את מספר הקלוריות היומי שלה מ-1800 ל-3,000 ביום, ומסיימת בסופו של דבר ב-4,000 ליום. מישהו מהמשפחה, או חברה טובה שלה, היו מבקרים מדי יום כדי לעודד.
היא התלוננה כל הזמן שהנערות האחרות עוקבות אחריה ומלשינות על המעידות הקטנות שלה ל"ממונים": תפסו אותה לועסת מסטיק ומקיאה מזון לתוך הפח, והיא נכנסה להיסטריה מרוב כעס ותרעומת. כשעברה על הכללים, איבדה רחל זכויות, כגון ביקור יומי בחנות הקפה של בית החולים או מחוץ למתחם הסגור (המחלקה הסגורה מנעה גישה לעולם החיצון בלי 'זכות' כלשהי). קירות בית הסוהר החלו סוגרים עליה. האם יש סיכוי לברוח מהכלא?
הטלפון הגיע כשהייתי בעבודה. "מדברת גברת נ. מהמכון הפסיכיאטרי. רציתי לומר לך שרחל שחררה את עצמה. אחיה בא לקחת אותה. אנחנו נוכל להחזיק אותה כאן רק עד לאחר ארוחת הצהריים."
הרגשתי כאילו עברה עלי רכבת משא, אבל ידעתי שאני צריך לחשוב מהר ולעשות משהו. הייתה לנו בערך שעה אחת. "בבקשה תחזיקו אותה שם ככל יכולתכם. אני בדרך אליכם", הגבתי. אשתי ואני היינו נחושים להשאיר את רחל בתוכנית בכל מחיר. לא רצינו שהיא תמות.
בית החולים נמצא במרחק של כ-40 דקות נסיעה מהמשרד שלי. התקשרתי אל בני, איש סודה של רחל, מהמכונית. הוא הסביר שרחל שכנעה אותו לבוא לקחת אותה. היא אמרה לו שהיא כבר חתמה על שחרור, ואם הוא לא יבוא היא פשוט תצטרך למצוא בעצמה דרך להגיע הביתה. "תעצור אותה!" אמרתי לו. הייתי כל כך עצבני עד שבחרתי בטעות ביציאה הלא נכונה מהכביש המהיר, ומצאתי את עצמי מסתובב סחור-סחור ברחובות העיר, עד שמצאתי את הדרך חזרה. הייתי מוכרח להגיע לבית החולים לפני שהיא יוצאת, ולמצוא איזושהי דרך שתיאלץ אותה להישאר.
למרות כל צעקותיה, לא התכוונתי לוותר על מה שהיה עשוי להיות הסיכוי הטוב האחרון שלה להחלים.
רחל עדיין הייתה שם כשהכניסו אותי ליחידה הסגורה. היא הייתה היסטרית, רועדת נואשות ובוכה. "אתם לא רואים שזה לא יעזור?! אתם לא רואים שזה לא בשבילי?!"
ניסיתי להישאר רגוע ואמרתי לעובדת הסוציאלית שלה שאנחנו מסרבים לקבל אותה חזרה הביתה. משמעותו של סירוב לקבל אותה הביתה היא, שבתנאים אלה לא יוכל בית החולים לשחרר את רחל מבלי לפנות תחילה לבית המשפט. למרות כל צעקותיה, לא התכוונתי לוותר על מה שהיה עשוי להיות הסיכוי הטוב האחרון שלה להחלים. עזבתי את רחל צועקת ורועדת במחלקה הסגורה.
באופן ניסי, התאוששה רחל לאחר כמה ימים והכירה שם נערה שהפכה להיות חברתה הטובה עד עצם היום הזה. היא התחילה לחשוב על האפשרות לסיים את התוכנית ואפילו לראות בהחלמה אופציה.
שבוע לאחר המשבר קיבלתי את המכתב הבא:
אבא היקר,
איפה להתחיל? תודה על שהיית סלע יציב עבורי בחודש שעבר. אני יודעת שהיה קשה לך לגרום לי להישאר כאן ולראות איך אני נאבקת, אבל קיבלת את ההחלטה מתוך הכוונות הטובות ביותר בלבך.
במבט לאחור, אני יכולה להבין כמה זה בטח היה לך קשה, להשאיר אותי כאן בוכה. עברתי מאז דרך ארוכה, ורציתי להודות לך על שהצלת באותו יום את חיי, שלא נתת לי לעזוב, ולא הרמת ידיים. אבל הכי הרבה, על עצם זה שאתה תמיד שם בשבילי כשאני צריכה אותך, ושאתה אוהב אותי ללא כל תנאי.
התקווה חיה!
חודש אחר כך, זמן ארוך יותר מכל שהייה קודמת שהייתה לה בבית חולים כלשהו, השיגה רחל אשרת יציאה והורשתה לעזוב את בית החולים למשך מספר שעות בכל פעם - דחיפה מוראלית רצינית. לאחר חודשיים, הרשו לה לחזור הביתה ולהישאר ללילה. השחרור שלה תוכנן להיות בעוד שבועיים. בעוד שעל פניו נראה היה שהיא הצליחה לחצות את הגשר, בפגישות התרפיה המשפחתיות המשיכה רחל לטעון שהיא עדיין מרגישה אנורקטית, שעדיין אין לה שום רצון לצאת לעבודה או לחזור ללמוד, ושהיא בכלל לא בטוחה שהיא תצליח להמשיך ולהתקדם לאחר השחרור הקרב שלה מהמכון הפסיכיאטרי.
רחל שבה הביתה. כמעט ארבעה חודשים חלפו מאז. השבועיים הראשונים היו מורטי עצבים לכולנו, אבל רחל מצאה במהרה קבוצת תמיכה מחוץ לבית החולים, והיא מתאמצת תמיד לשמור על המשקל שלה ולהתמודד עם החיים פנים אל פנים. היא מצאה עבודה בבית קפה ועובדת 30 שעות בשבוע. המאבק נמשך, מצב הרוח שלה מתנדנד ומחשבות אנורקטיות עדיין תוקפות אותה, אבל החיים הם שוב יפים, וחיוכה של רחל חזר.
ברוכה השבה אלינו, רחל! התגעגענו אלייך כל כך.
לכל ההורים והידידים, בעלים וחברים, אחיות ואחים: אל תקנו את השקר ש'רזה זה יפה'. אם אישה מרעיבה את עצמה, תנו לה אמפתיה ומצאו לה עזרה. קבעו פגישה עם צוות לטיפול בהפרעות אכילה שכולל תרפיסט, תזונאי ופסיכיאטר. אין רגע מיותר.
(73) שיר, 18/9/2017 09:03
ריגשת
אני עם דמעות בעיניים! איזה כתבה כמה רגש. מדהים!!!!
(72) רבקה, 14/6/2017 08:50
כתבה
שלום אני כותבת כתבה בעתון שעה טובה. בנושא: אנורקסיה - אבקש רשותך להשתמש בחומר שהופיע באתר בנושא זה. אם תביעו הסכמה במייל. אשמח להענות מצידך. רבקה
דיני, 14/6/2017 13:16
אינני רואה את המייל שלך
אבל אין שום בעיה להשתמש בחומר כמובן עם נתינת קרדיט לאתר aish.co.il. כמו כן ראי את הכתבה הבאה: http://www.aish.co.il/sp/so/80890547.html
(71) אנונימי, 15/2/2015 21:38
יש תקווה
אור - יש דרך להחלים,להגשים,להבריא, אני לא אנורקסית ולא בולימית אבל אם את באמת רוצה הכל אפשרי, זוהי הפרעה רגשית ניתן לטפל בה בכ"כ הרבה דרכים , נראה שאת צריכה יותר סביבה תומכת אמרת שאין לך אבא להגיד לו תודה,כואב לי לקרוא את זה אפילו שאיני מכירה אותך אבל אם תרצי לדבר ,לפרוק,אז בשמחה תזכרי שהחיים שלך-בידיים שלך-את יכולה לצאת מזה -לא חייבים לחיות עם זה !! הסיפור מאוד מרגש ואני מקווה שרחל תישאר במצב יציב ותקין ושכולם יבינו שלהיות במשקל בריא זה הכי בריא שיש,ולא צריך להיות דחלילים מרחפים ועור ועצמות מהלך-זה דוחה האופנה הזאת-איפה השאיפה לחיים בריאים ?!
(70) נועם, 6/11/2013 01:35
אני יכולה להבין מה את עוברת ואני פה לעזור לך
אני גם הייתי אונרקסית זה מאחורי ואניפה לעזור לך ועוד בנות המתמודדות כרגע עם המחלה ורוצות עזרה זה הפייס את מוזמנת לפנות אלי ואני מוכנה לנסות לעזור לך
אוה, 20/5/2014 12:23
אני זועקת לעזרה עבור הבת שלי, לאן לפנות?
הבת שלי בת 25, ילדה יפיפיה , מגיל 18 היא בולימית . ניסיתי הכל כדי לעזור לה אבל היא לא מודה בקיומה של המחלה כלל . היו ימים שנהגתי כמו הכותב- בקשיחות והיא נבהלה והיה נדמה שיש הטבה אבל זה לא פתרון. ניסיתי לחפש לה קבוצות תמיכה ולא הצלחתי למצוא . אני אובדת עצות
alinor, 11/10/2014 19:31
כול כך מתוסכל מהמצב
בת 28 אמא לילד בן 4וחצי גובהי 157 ומשקלי הוא 74 נאבקת כול חיי במשקלי לאחר שלושה ניתוחי קיצור קיבה האחרון לפני שנתייםשקלתי 102 וירדתי ל 62 הסתבכתי ועברתי 7 ניתוחים היום אחרי שעליתי 12 קילו פיתחתי דיכאון אני מקיא פתאום צמאה יומים ואז אוכלת המון לוקחת כול מיני כדורים להרזיה אין לי שמחת חיים שאני מתעוררת בבוקר לא יכולה להסתכל על עצמאי במראה נשקלת המון לוקחת כול מיני משלשלים עסוקה המון סביב השקל יש ימים שאני פשוט מסתגרת ולא בלי לצאץת לאף מקום כי אני לא יכולה להסתכל על עצמאי אני מרגישה שכולם מסתכלים אלי ואומרים כמה אני שמנה פשוט לפעמיים איך חשק לחיות אני ממש מתוסכל
(69) אור, 16/4/2013 11:22
מזל טוב. אבל יש כאלו שלא יוצאים מזה.
לא כל הסיפורים נגמרים כ"כ טוב. אני מתמודדת כבר 15 שנה עם הפרעות אכילה והחיים הם גיהנום. כבר אין לי כוח להמשיך.אין לי כוח. אין לי אבא להגיד לו תודה. אף אחד לא מתפלל שאבריא. אני מתמודדת לבד עם מחלה נוראית ומתעתעת. אנורקסיה שהפכה לבולמיה ומסרבת להעלם! מנגנון ההדחקה שלי כ"כ משוכלל שאני כבר לא מרגישה כלום.כלום. מלבד הפעמים הנדירות שאני מרשה לעצמי לצרוח מכאב. אז מה יהיה עם החיים שלי?????החיים הם לא סרט הוליוודי, מצטערת לבשר לכם.
(68) מירי, 29/11/2012 13:25
הורים
פשוט מדהים הסיפור הזה , מאוד מרגש ! , ואני מקווה שבנות אחרות יעזרו בזה , !
(67) אנונימית, 6/9/2012 21:30
מרגש !!!
אני בכיתי במכתב
(66) זיו, 24/7/2012 10:43
חזק! מעורר השראה
(65) חיה ולטון, 10/7/2012 11:48
עזרה להורים
מעניקה עזרה מקצועית להורים לבנות אנורקסיות, שיטה מערכתית. נא להתקשר 026524876
(64) מיה, 27/6/2012 17:25
פשוט להישאר חזק
התרגשתי. הלוואי שיתמעטו המקרים האלו. הורים- תשומת לב לילדים! ואהבה רבה מסביב להכל ..! שמחה לשמוע על בתך. שתהיה בריאה. ושהסיפור יעבור הלאה!
(63) אנונימית, 9/4/2012 20:40
תודה על הכל,פשוט מדהים
(62) אסתר, 20/1/2012 01:03
החלוץ 57 חיפה
אני מאחלת לרחל שישמור על עצמה ותילחם בכל הכוח
(61) שלומית, 8/1/2012 16:52
הבת שלי בכוון...לא אוכלת...
,תקוה, 15/6/2012 13:09
הבת שלי בת 16 גם לא אוכלת
הבת שלי בת 16 בכיתה ט לא אוכלת כלום חוזרת עם הכריך של הבוקר צהרים לא אוכלת עד שאני מגיעה הביתה לא יודעת מה לעשות
מיטל, 23/7/2012 04:54
אמהות יקרות שימו לב
לכול שינוי שחל על הבנות לצערינו היום "מלא" זה אאוט מפחיד מאוד התחרות אצל הבנות מאחלת לכולם בריאות ושוב בריאות
(60) אנונימי, 3/1/2012 10:21
.....
באמת כל הכבוד!!! איזה אהבה
(59) אמא של..., 28/11/2011 08:44
תודה על המסר החשוב - לקחת את המושכות לידיים
אני כל כך מודה לך על הכתבה המרגשת, וחייבת לומר שכאמא לילדה מבריקה בת כמעט 18, אני נדהמת מהצורך שלה בהכוונה, בהצבת גבולות, ואפילו בכך שנגיד לה מה לעשות. למרות האשלייה שילדים צריכים חופש, מסתבר שעוד יותר מכך הם צריכים להרגיש אותנו חזקים ויודעים. הרבה בריאות ובהצלחה!
(58) אנונימי, 17/11/2011 19:09
אנורקסיה
כל הכבוד אבא יקר אני גאך
(57) דפנה, 10/9/2011 14:09
ורחלי עם החיוך ההרוס מזכוכיות מנופתות ושום ניצוח לא יצליח..
חפר
(56) אנונימי, 11/6/2011 20:00
אני הייתי חלק מזה
השנה אמרתי לעצמי שאני חייבת להרזות. אני 1.76 ושקחתי כ-54 קילו. אמרתי שהבטן שלי גדולה מידי, הירכיים מלאות מידי, כשבעצם הכול היה טוב מאוד. ביום כיפור צמתי פעם ראשונה והייתי כול כך גאה בעצמי . לא צמתי כדי "לכפר" על המעשים שלי אלא בשביל להרזות. נשקלתי לאחר היום הזה וראיתי שאיבדתי קילו . ואז עברה מחשבה בראשי "אולי אני אעשה את זה עוד הפעם וככה אני אנסה להגיע למשל 52? ככה באמת עשיתי. אכלתי ביום כריך אחד ומלפפון . שינוי דרסטי מאוד לגוף שלי שרגיל לקבל אוכל בכמויות נורמאליות. ככה אחרי שבוע רזיתי עוד. שבוע לאחר מכן התחלתי לאכול טוב עוד הפעם , השמנתי !, הגעתי למשקל 56. נהייתי מתוסכלת ועוד פעם עשיתי את זה אבל לא לשבוע אלא לחודש. הגעתי למשקל 48 הגעתי לסבתא שלי בסוף שבוע והיא הסתכלה עליי ואמרה שרזיתי המון , אני מצידי אהבתי והחשבתי את זה כמחמאה , יצאתי לטייל בפארק וחזרתי ואז ראיתי את סבתא שלי עם עיינים אדומות . בכתה.לא שאלתי מה קרה ורק לפני שבוע היא אמרה לי שכשהיא ראתה אותי היא קיבלה שוק ואמרה שניראתי ממש חולה. לא בריאה. בחודש מאי פניתי למורה שלי . על מה שאני עושה לעצמי. היא פנתה ליועצת והיועצת דיברה איתי ועם אמא שלי ביחד - התעמתתי עם אמי לראשונה בחיי , בכיתי כמו ילדה קטנה ומצדה גם היא. היה קשה לחשוף את התחלת המחלה שיכלה באמת להיות לי . רק אחר כך קלטתי מה יכל היה לקרות אילולא לא הייתי פונה למורה של ומבקשת עזרה. תודה להן. ליועצת ולמורה. הייתי בדרך למוות בטוח והנה עכשיו אין לי כבר שקיות שחורות מתחלת לעיניים ואני לא חיוורת. ניראת ממש טוב אפילו. דרך אגב אני משקל 52-53. זה הכי טוב לי כששקלתי 54 היה לי קצת שומן בבטן עכשיו יש שם בקושי משהו. ואני לא שלד. יכול להיות ה-BMI אומר שזה תת תזונה אבל אני יכולה להבטיח לכם שזה המשקל הכי בריא שהיה לי בחיים.
(55) חנה, 31/5/2011 20:55
ל"תגובה אנורקסית"
את אומרת איך אפשר לצפות לא להיות כביכול אנורקסית אם כל מה שקורה מסביב שכולם מיחסים חשיבות רבה ליופי ולחיצוניות ולא להרעיב את עצמך וכו.... התשובה היא -שאפשר. את נשמעת לי בחורה בוגרת וכל אדם עם טיפת דעת (ואני לא שופטת אף אחד) צריך לפעמים לעשות חושבים עם עצמו אם הדבר שאני ילך לעשות הוא יועיל לי וטוב בשבילי כן או לא ,גם אני לפעמים מתעצבנת מאיך שאני נראת וכמה אכלתי וכו... אבל להרעיב את עצמי? למה מה קרה? תסתכלי על עצמך במראה ותגידי "אני הכי יפה בעולם"- ואם מישהו יהיה איתי הוא יהיה כי הוא אוהב אותי באמת ולא מחפש רק יופי וחיצוניות די כבר ליחס חשיבות לדברים האלא כל האפנות של הגויים והשטויות האלא מה קרה בגלל שאיזה "סטיליסט" חסר טעם יושב וחושב מה יהיה יפה היום וכולם רצים אחר האפנה שלו כמו משוגעים (שבתאכלס הוא בעצמו לא יודע איך להתלבש) ןלא שתביני לא נכון-חשוב להראות טוב,חשוב להשקיע בעצמך - אבל לא לעשות מהיופי עבודה זרה! שתדעי לך שכל הבנות האלא שעומדות כל היום במראה ומסדרות כל ריס ונסחפות עם עצמם זה רק בגלל שאין להם מה לתת מעצמם הם לא שוות כלום וכול מה שהם יכולות להראות זה רק את היופי שה' חנן אותם וגם את זה הם לא יודעת להעריך בכל אופן על תחשבי שכל הדוגמניות שנראות מושלמות הם באמת מאושרות הם הכי מסכנות ואין מה להסתכל עליהם בקנאה כי על מה שהם נראות רזות כמו תרנגולות? שהם מאבדות את המראה הנשי ? שהמחזור שלהם נדפק וכול מערכת הגוף קורסת מה יש לכם לקנאות שהם קונות בגדים מ"ביבי פוקס" חלאס כל הטלוויזיה והשטיות האלא שהכניסו לנו לשכל תשמחי בעצמך ותאהביי את עצמך כי ה' עושה אותך הכי יפה בעולם אם תרגישי עם עצמך יפה וטוב ככה תקריני את זה לחיצוניות! בהצלחה
אנונימי, 29/11/2011 17:11
כל כך מסכיימה אייתך !!
כל ממה שאממרת זה בדייווק מה שאנייי חוושבת !! אנורקסייה זה דבר מזייק . (נקוודה . )
(54) אבי, 29/5/2011 12:17
כידען לא קטן בתחום וכאחד שראה כמה וכמה מיקרים בחייו.
צר לי אם אני מכעיס פמינסטיות כאלה ואחרות.תקראו באתר של עמותת נופית מאמר פרי עטה של חוקרת מכובדת בתחום בארה"ב על השפעת האמהות ותרומתם לכך (ברוב המיקרים) שהבנות שלהן נכנסות לכך.תקצר היריעה כאן למה שאני יכול לכתוב.אבל לא אצא ידי חובתי לציין: 1.לרבות מהן יש הורה אחד שהיה או שעדיין בסיפור. 2."התגלית" של ילדה כזו במשפחה בהרבה מיקרים גורם להורים לעשות "עצירה" בחיים ולבחון את הזוגיות שמתברר שהיא לא משהו שיש להתגאות בו. 3.אנורקסיה היא סעיף קטן מתוך בעיה גדולה מאד.רק סימפטום. 4.יש לצערי הרב בארץ הרבה פסיכולוגים ש"מחזיקים" גם למעלה מ-10 שנים מטופלת כזו(אני מכיר אמא ובת שכל אחת עברה 10 כ-10 שנות טיפול אצל הפסיכולוגיות שלהן לא בתקופה חופפת) כתוכנית חסכון(300 ש"ח כל שבוע ...) או כמו שטוען ובצדק ד"ר אילן רבינוביץ כ"תוכנית להחלפת המכונית שלהן"במקום לשלוח אותן מקסימום אחרי שנה לפסיכיאטר לקבל את התרופה המתאימה שתחזיר אותן למציאות ותחבר להן את הרגש להיגיון שבלעדי חיבור זה הן ימשיכו מצד אחד להפגין יכולות קוגניטיביות מעולות אך מנותקות מהמציאות היום יומית. 5.בינינו מסתובבים רבים שנוטלים את התרופות שמחזירות אותם לחיים במידות ודרגות שונות של הצלחה. 6.אתה צודק שזו בעיה שצריך לטפל בה ע"י צוות עם התמחויות שונות,צוותים כאלה הם בדרך כלל שייכים לגופים שאצלם לא תישמר הדיסקרטיות וחבל. 7.כמו שקורה בסמים.ככל שהשימוש הוא ארוך טווח ,הגמילה תהייה קשה וכואבת יותר.כך גם באנורקסיה ובולמיה(רבות עוברות מאנורקסיה לבולמיה שם הן כביכול יורדות למחתרת,אך אין ללמוד מכך שזה פחות מסוכן...) לכן מאד חשוב לגלות זאת בשלבים מוקדמים ולהפוך עולמות אפילו בצרחות(אני מכיר כמה מיקרים שכך ניצלו ילדיהם) ולא לנפנף בחופש הפרט של המתבגר. 8.כבכל מחלה שהפוטנציאל הכספי גדול(למשקיעים) החלו בעיקר בארה"ב להשקיע סכומי עתק במחקר והכל כדי להבין איך :שתי פעולות מנוגדות בתכלית (הרעבה אצל אנורקסיות וזלילה אצל שמנים)גורמות להפרשה של אנדורפינים למיניהם המסים להם הנאה ורוגע. שאלה שבאם ימצא לה הפתרון וההסבר תראה עד כמה מגוכחת הטענה שהגורם להפרעות אכילה הוא הרצון אצל הבנות ללכת לפי צוו האופנה . תודה 6.
(53) אנורקסית, 25/5/2011 15:17
תגובה מאנורקסית
שלום. אני בת 15, אנורקסית. קראתי פה ברפרוף חלק מהתגובות, ומי שלא חווה הפרעות אכילה לא יכול באמת להבין את התחושה. איך אפשר לצפות ממני להפסיק עם ההרעבה העצמית הזאת כשאני באה יום יום לבי"ס ורואה את החברה הכי טובה שלי לובשת בגדים במידות שקטנות עליי? איך אפשר לצפות שאני אפסיק עם זה כשאני מודדת בגד ים והוא נראה עליי מזעזע? ובקשר לכתבה הזאת - איך אפשר לצפות שאני אפסיק כאשר מה שרשתות האופנה מציגות כמודל היופי והשלמות הוא נערה בתת משקל? אני בעצמי נגעלת מהרזון המוגזם הזה, אבל בסופו של יום אני שואפת להיות בדיוק אותו דבר. מעט אירוני הייתי אומרת. אני לא באמת מצפה שמישהו יבין. אתם לא מבינים מה זה לרוץ לשירותים אחרי כל ביס שלקחת, ואז לחתוך לעצמך את הוורידים על זה שבכלל הכנסת אותו לפה. בעולם שאנחנו חיים בו כיום, הכל - לצערי - סובב סביב יופי. יופי תמיד במקום הראשון. אבסורדי, אבל זאת המציאות. אז איך אתם מתפלאים שנערות מרעיבות את עצמן? או מקיאות על פירור שהן מכניסות לפה? מי שלא חווה את זה לא מבין את תחושת הגאווה הזאת, שאני מרגישה אחרי שלא אכלתי יומיים. זה סיפוק מטורף, הרגשת השליטה על הגוף. אני מוכיחה שאני חזקה, שאני לא נכנעת לרעב. האוכל גורם לי להרגיש מזוהמת, מלוכלכת. כמו שאמרתי, אני לא מצפה שתבינו. רק שתהיו קצת יותר חכמים בפעם הבאה שאתם מדברים על הפרעות אכילה. אולי אני חולה בראש. אבל אני יודעת שאף פסיכולוג או פסיכיאטר או כל בעל מקצוע אחר לא יוכל לטפל בי. רק אם התפיסה המעוותת של החברה תשתנה, אם דוגמניות לא יהיו בתת משקל אלא במשקל נורמלי, אם אנשים לא ירימו גבה שמישהו קצת שמן עובר לידם - אני אוכל לצאת מזה. בינתיים, אני תקועה כאן עם כל האוכל שאני בחיים לא אוכל להכניס לפה. אתם יודעים מה זה לחשוב כל יום, כל דקה, כל שנייה על כמה שאני שמנה? במקלחת, בלימודים, לפני השינה. אפילו בחלומות. כל הזמן לספור קלוריות. כל הזמן. ואז לקחת מספריים ולחתוך את עצמי, במקום שלא יראו, כדי שההורים לא יגלו ויכריחו אותי לאכול. נכון שבסופו של יום האופי הוא מה שחשוב, אבל לרוב האנשים קשה לראות את זה.
אנונימי, 22/8/2011 00:37
גובה מבולמית
אני ממש מסכימה עם מה שאמר חוץ מזה שאף פסיכולוג או פסיכאטר לא יוכל לטפל בך.לדעי זה לא נכון אי אפשר להאשים רק את החברה, זה משהו בראש שלך.זה נורא נגיד אני כל פעם משתגעת מחדש איך אני אוכלת את עצמי על זה שאני שוקלת 38(אני בת 14 מטר חמישים)ויש לי חברו ששקולו 60-75 וזה לא מפריע להם ואני שונאת את עצמי ושותה 'תה טבטי' וצמה ולא הולכת צמוד והם לא אכפת להם.זה רק מראה שהכל בראש.בתור בולימי אני יכולה להגיד שזה זוועה אני פוחד מטיפול כי אני רוצה לרזת אבל אני יודעת שזה יעזור חוץ מזה שיש לי כמה דברים נגד פסיכולוגים וכל זה מכמה סיבות,אבל ת'כלס כן זה עוזר כי זה משנה את התפיסה שלך וזה מה שצריך לא לשנות את העולם כי זה לא יעזור לשנו אותך,עד כמה שזה נשמע מבאס
בחורה רגילה, 5/9/2011 09:58
נערה יקרה, יש הרבה צדק בדברים שלך
מה שאת אומרת הוא מאד נכון, ודווקא את מראה פה חשיבה יותר עמוקה ואולי נבונה מכל השאר- אם החברה משדרת משהו, למה שאני לא אקבל את השדרים שלה? אם עולים עליי עם משאית, בסופו של דבר אני אמחץ. ואני יכולה להגיד לך שאפילו אני, בתור בחורה בת 22, כמה שאני אגעל מבנות רזות מידי, תמיד יהיה שם את המשהו שיגיד לי.. ומה איתך? למה את לא מפסיקה לאכול, למה יש לך שומנים פה ושם (וזה ממש לא שאני שמנה יחסית לנתונים שלי). אבל, מה שאני למדתי זה שמעבר לכל מה שהחברה חושבת- תמיד יהיה גם את מה שאני חושבת, מה שאני יודעת שם בפנים על עצמי. אז נכון, תמיד יהיו לי תלונות על איך שאני נראית, אבל ה חלטתי לא להסתכל על הכל אלא, לקחת משהו אחד קטן שיש בי שאני אוהבת. משהו בפנים (כמו תכונה מסויימת) ומשהו אחד בחוץ (קטנצ'יק, אפילו שיער, אצבעות..). ואם את מדברת על שליטה אז ככה השגתי שליטה אמיתית על עצמי- שכמה שהחברה תפעיל עליי לחצים וכמה שאני ארגיש שמנה אני תמיד יודעת שיש לי את הדבר היפה הזה ואיתו אני עומדת מול כולם. כי אם יש לי משהו יפה ואפילו הקטן ביותר- אז אני כבר לא מכוערת לגמרי ואם אני לא מכוערת לגמרי אז אולי כדאי לחפש עוד דברים יפים אצלי ואז החברה כולה כבר טועה ואני צודקת. נערה יקרה! את יפה, וחזקה וחכמה ונבונה, ואני לא הייתי מצפה מאחת מדהימה שכמוך לשבת ולחכות שהחברה תשתנה, בואי תשני אותה את... בגלל שאת כ"כ מדהימה!!!
(52) אנונימי, 15/5/2011 11:36
ממש מפחיד!
פשוט מזעזע איך התרבות של היום מעודדת רצון קיצוני ובעצם הורסת חיים של בנות ונשים. אני בדיוק להיפך- לא רזה קצונית אלא שמנה קיצונית, אני גם כן מרגישה את הלחץ שמופעל על כולן להיות רזים, אני יכולה להבין שזה קשה מאוד בשביל אנורקסית להתחיל לאכול כמו שזה קשה לי להפסיק לאכול, אני באמת מקווה שלא יהיו עוד מקרים כאלו שעל שום כלום הורסים חיים של בחורה. המון רפואה שלימה לכל הסובלות מהדברים האלו.
(51) ורוניקה, 10/4/2011 20:17
ורוניקה
אני נערה בת 15...ותמיד חשבתי שאני שמנה..תמיד רציתי לרזות..היקאתי..סבלתי..ולא אכלתי ימים..לאחר המאמר הזה..אני פשוט חושבת לעצמי..שבשביל מה אני צריכה את זה? הרי אני מבינה שכלום לא יצא לי מזה חוץ ממחלות ..או אנורקסיה..אני נורא שמחה שקראתי את הכתבה הזאת....אני קצת מרגישה שחפרתי O__O"
(50) רות, 4/4/2011 18:49
גם אני!!!!!!!
אני אנורקטית כבר שנתיים ומטופלת כבר שנה, הגעתי לכאן אחרי שכתבתי בגוגל אנורקסיה...(מן הרגל שלי, להכנס ולהסתכל על תמונות של אנורקטיות ולבכות.... לקנא ולא לקנא... לא ברור.) המאמר שלך מרגש מאד, הוא גרם לי לחשוב אולי כך ההורים שלי רואים את המצב... אני לא יודעת אם משהו יכול לעזור לי אבל בכל אופן תודה שפרסמת.. אולי זה כן יעזור לי להבין קצת את אמא שלי.........
סיונוש, 24/5/2011 16:57
:]
אל תרגישי שחפרת לא בנושאים חשובים להפך תודה שחלקת איתנו את דברייך זה חשוב למנוע את המחלה הזאת ולהראות לאנשים מה הנזקים שלה תזכרי שלא שווה להרוס את החיים שלך בשביל אך אחד.... את יפה ומיוחדת כמו שאת ;] ולעולם אל תגיעי למצב הזה מניסיון ;]
(49) אנונימי, 24/3/2011 14:11
..
אני בת 17 , רזה מתחת למשקל התקין אך שואפת לרדת עוד . הגעתי לכאן לאחר שחיפשתי בגוגל מאמרים תחת המילים "רוצה להיות אנורקסית" . הסיפור שלך פתח לי קצת את העיניים וגרם לחשוב יותר . לא יודעת מה אעשה עכשיו כי המחשבות עדיין ישנן , בכל מקרה תודה שבחרת לשתף ולספר הבת שלך צריכה להיות גאה שהיא זכתה לאבא כמוך . סיפור מרגש וכואב , בקושי והצלחתי לקרוא אותו מרוב הדמעות שמילאו את עיניי . ושוב , תודה ובהצלחה מכל הלב !
(48) אנונימי, 13/3/2011 07:09
אני גם אנורקסית והסיפור שלך ממש חיזק אותי כל הכבוד לך שלא ויתרת!
(47) אנונימי, 10/3/2011 12:15
בתי הבכורה
בתי הבכורה סובלת כבר 8 חודשים מאנורקסיה שקראתי את הכתבה בכיתי כי נזכרתי בכל הסבל שאני ומשפחתי חווים אני ממליץ בחום על מרפאה להפרעות אכילה באסף הרופא הם מצילים לי את הילדה בלעדיהם היא לא היתה שורדת
(46) אנונימית 14, 27/2/2011 16:05
ואוו , זה ממש מרגש , טוב לדעת שיש מי שעומד מאחוריך תמיד .
(45) אנונימי, 3/1/2011 14:10
מרגש מאוד...
(44) , 17/10/2010 22:11
אני אשה שמנה בת 40 וחרדית, למה נראה לי שאצלנו החרדים יש פחות אנורקסיה
כי היופי והרזון בחברה שלנו פחות תחרותי בגלל שלא נחשפים לדוגמניות ולחברים שמחליפים כל הזמן חברה... אני מרגישה עת עצמי ליפיפיה וככה גם הסביבה והמשפחה שלי חושבים, יש יפות שמנות אף על פי שכדאי למען הבריאות קצת לשמור, אבל עד כמה ללכת עד דיאטות בשביל חבר או תחרות בחברה... הרי אין לזה סוף.
(43) אנונימית, 25/8/2010 16:19
אנורקסיה
אני קוראת מה שרשמת ואני פשוט עומדת ליבכות אני לא יודעת איפה להשים את עצמי אני פוחדת למותת אני כולה בת 16 כל מה שקרה לבת שלך קורה לי עכשיו אבל לי אין אבא או אמא שיעמדו לצידי אני קוראת את זה ואני מרגישה שאני מטומטמת אם אני מודעת לבעיה שלי למה אני לא עושה כלוםםם אני מרגישה שאי אפשר לצאת מי זהה זה משהו שכבר נימצא בשיגרת החיים עמוק אצלךך אני ניגעלת מאוכל אני ניגעלת מעצמי איבדתי תשימחת חיים שליי הסיפור שלך רק גרם לי ובאמת אני מודה לך ללכת ולבקש עזרה כמה שיותר מהר כי אני מאמינה שאפ'חד לא רוצה למות ובטח ובטח שלא לא לעשות רע להורים שעושים לטובתךך
(42) יעל, 15/8/2010 16:32
זה מה שעושה לנו "הטלויזציה" עם הדוגמניות בפוטושופ
הבנות המתבגרות שתקועות כל היום מול מסך מטופש שכל דבר וחצי דבר עם דוגמניות שמאריכים ומדקקים עם מכשירי פוטושופ ע"מ שיראו ארוכות ודקיקות דבר לא מציאותי ואתם נערות עם חוסר הסבר מהמבוגרים שהם הורהם לא מסבירים להם שזה לא מציאותי ובכך אותן נערות מתחקות אחר הלא קיים אחר הבל הבלים וסופן מר מאוד. וחבל חבל בשל חוסר הסברה.
(41) אנונימי, 23/6/2010 10:46
אני ליאת
אני לא מפסיקה לבכות מהסיפור שלך, בטור אחת שבאה מהמקום שהבת שלך ההיתה נמצאת, אני בת 18 , וגם אני לצערי חויתי את המחלה הנוראית הזו, והסיפור שלך כ"כ ריגש אותו כי אני מבינה עכשיו את אבא שלי,שלא עזב אותי לרגע 24 שעות ישב לי על הוריד, רופאים פסיכולוגים... דיאטניות.. הכל דיאלוגים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב.. אבל גם עכשיו שיצאתי מהסכנה הזו, אני לא מאושרת כאילו האנורקיסה הזו שאבה לי את כול האושר, ההיתי ילדה עם שימחת חייים ההיתי מלאה ופשוט המחלה הזו לקחה אותי למקומות נוראים.. אבל גם עשכשיו שאני במקשל נורמלי אני לא מאושרת וכל חיוך שלי הוא זיוף! חצי מהנשים שיצאו מהאנורקיה חולות בבולמיה, אוכלות בבות אחת 2000 קלוריות ורצות להקיא , זה מה קורה לי רק שאני לא רצה להקיא כי אני לא יודעת אייך, אבל אני רצה ריצה בלי להפסיק עדד שאני מרגישה שאני לקרת הנשימה האחרונה שלי ואז עוברת להליכה מהירה... אבל גם כבר הפסקתי לעשות את הרציות האלה למה אין לי כ"כ זמן.. הלווי ושכולנו נואהב את עצמנו כמו שאנחו ונקבל אותנו, אני רחוקה מזה עכשיו אני אף עם לא יקבל את עצמי כמו שאני .. אני שמחה שרחל יצא מזה, וכול הכבוד לך באמת יש הורים שלא אכפת להם ביככל, ובטח אם אבא שלי היה קורא את הספר הוא היה בוכה במליון אחוז .. הוא לא היה יושן בלילות בגללי. שהיה לכולם בהצלחה ושמחתי לשתף אותכם.
(40) חסוי, 7/6/2010 12:16
הייתי גם אנורקסית
הייתי גם אנורקסית, אבל למזלי התאוששתי מזה, וכרגע אני אוכלת מעולה! ולכן ניצלתי מזה. הייתי על סף דיכאון, לכן אני רוצה לומר לכל הבנות שחושבות על כל השטיות האלה.. צאו מזה! לחשוב כל הזמן על אוכל זה סתם ביזבוז זמן, גמאני הייתי ככה. אבל יצאתי מזה וגם אתן בע'ה תצאו..
(39) אנונימי, 25/5/2010 17:53
אנורקסיה
אני אימא לאנורקסית בת 21 ואני מזדהה עים כל הכתוב הבת שלי נמצאת בתת משקל קיצוני 30 קילו על 1.70סמ ונשקפת סכנה לחיי ה אנו ההורים עומדים מנגד ולא יכולים לעשות כלום כי היא מסרבת לכל טיפול איבדה את הרצון לחיות ואנו אובדי עצות יש לי עוד שני בנים שרואים כל יום את אחותם ניגמרת מול עניהם ומאוד קשה להם המחלה מחלחלת בכל חלק בראי של המשפחה וכולם משלמים מחיר כבד אני נושאת תפילה כל יום לשלומה של ביתי והחלמתה זה מה שמשאיר אותי עים תיקווה שיכול איזה נס
(38) יעל, 18/4/2010 15:14
קראתי הכל..
קראתי את כל מה שרשמת.. סיפור מאוד מרגש וכן אני מקווה שלא יחזור על עצמו. תודה.
(37) , 22/3/2010 18:01
השתתפות במחקר
שלום רב, שמי מירב שחר ואני דוקטורנטית בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. אני עורכת מחקר בנוגע להתמודדות משפחתית עם אנורקסיה נרבוזה. במסגרת המחקר אני מחפשת הורים לבנות שהחלימו מאנורקסיה נרבוזה לפני חמש שנים, אשר מוכנים להתראיין בנושא (בהסכמת הבת). לפני הראיון עם ההורים ייערך ראיון קצר עם הבת. את המפגש ניתן לערוך באוניברסיטת חיפה או בבית המשפחה. אורך הפגישה עם ההורים הוא כשלוש שעות. הפגישה כוללת מילוי שאלונים וראיון משותף עם זוג ההורים. הסודיות מובטחת ושמות המשתתפים לא יפורסמו. המחקר ייחודי וחדשני ואנו מצפים שתרומתו למשפחות המתמודדות עם מחלת האנורקסיה תהיה משמעותית ביותר. אשמח מאוד לקבל מכם פנייה. לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 0544-599048 או במייל: meirav1000@hotmail.com תודה רבה, מירב
(36) אנונימי, 10/3/2010 10:53
הי
היתי אנורקסית ולאחר מכן בולימית לכמעט 7 שנים היום אני אחרי אשפוז של חצי שנה והכל ב"ה בסדר תמיד יש קול חולה אבל אני מתעלמת ממנו. היום ברוך ה' אני אמא לילדה בת חודשיים ואני מאחלת לבת שלכם למצוא רק אושר ואהבה אמיתית לעצמה ולאחרים ואליה בחזרה..
(35) אוראל איפרח, 8/3/2010 10:10
אני גם.........
אני מאושרת בשבילה!ומעודדת אותה!אני הגעתי לבית החולים שניידר בפ"ת אושפזתי לשבועיים וכרגע אני באישפוז יום...קשה לי!אני מוגדרת כאנורקסית אני בת 15.5 ואני לא רוצה להאמין בזאת!יש לי כוח רצון אדיר ואני רוצה לצאת מזה!!תתפללו עליי!בבקשה.זה לא קלללל!!!!!
(34) איילת, 24/2/2010 16:40
אופנה או נורמה
לצערי, החברה שלנו נדבקה בחולי ומעודדת רזון כמו היה לתפארת.. אפילו בובות ההלבשה בחלונות הראוה בחנויות הבגדים מעודדות לאנורקסיה.. כל האופנה הבגדים הצמודים והרצון לרזון.. אולי אפשר כבר לכנות אותנו סביבה חולה... הכיצד ניתן להעביר את המסר ולומר שאין הדבר יפה ולציין שבמאה ה19 מי שהיתה רזה היתה נחשבת לחולת נפש.. הכרתי בחורה צעירה שבחרה מתוך דיכאון של שיברון לב לפתח שליטה על גופה ולהחסיר מעצמה את המזון הבסיסי לקיום הגוף. גופה הלך ונעלם היא נראתה זוועה והייתה לרוב בדיכאון.. חלושה וחסרת אנרגיה. פעם אמרה ש"לא יזיק לה להוריד עוד כמה גרמים.." נבהלתי, אבל נדמתי אינני יודעת כיצד להתמודד עם הדרך האכזרית של בחירת אובדן החיים בייסורים נוראיים אלו.. הצעתי לה את חברתי והשתדלתי שלא לשפוט אותה כדי שתרגיש בטוחה.. אבל כעת אינני יודעת כיצד להציל אותה.. אינני משפחתה ולא אוכל לכפות עליה ובטח לא להאיץ בה להתעורר.. אני מודה שהתרחקתי קצת ממנה אולי מיתוך פחד ומתוך ידיעה שלא אני יכולה להציל את חייה ואם הדבר לא יבוא ממנה לא אוכל ממש להיות לה.. זה סיפור עצוב אין לי ספק שכאבה הפך לכאבי.. לפעמים שאני וחברותיי הולכות לסעוד במזנון המהיר בקניון אנחנו מסתכלות סביבנו ורואים מה גדולה תופעת המחלה בקרב האדם גם אצל נשים וגם אצל גברים.. נדמה לי כי רק האל יסלח וירחם על כל ילדי הגן
(33) איילת (לומדת סביבהנושא), 18/1/2010 09:58
תגובה למאמר שניכתב.ותשובה לתגובה שכתבה ילדה על המצב שלה
לגבי ילדה בת 13 שחושבת שהיא מתחילה לחלות באנורקסיה... לפי מה שכתבת אני מציעה לך להיתרחק מהעינין כמו מאש אני אישית מכירה 2 בנות שחלו באנורקסיה אחת מהן ניפתרה מחוסר מיקל... והשניה לצערי עדיין חולה למדתי די הרבבה סביב הנושא דרך-אגב לאנוקסיה יש עוד כל מיני סימנים שלפיהם מזהים האים הילדה חולה לגבי הסיפור של רחל וההורים שלה ... דברראשון אני מצדיעה להורים שעקבו אחרי הבת שלהם בכל דבר שעשתה והתלוו אליה לכל מה שחשבו שצריך להשות כדי להציל את הבת כל הכבוד לידה רחל: כל הכבוד ממש גדול!!! היתמודדות כמו שלך דורשת מאדם המון המון המון כוחות !!!! אשרייך שהצלחת לצאת מהמצב העגום הזה .... 5% מהבנות והבנים שחולים באנורקסיה ובולימיה ניפתרים מתת תזונה או מישקל שאינו יכול להחיל את מישקלו של האדם
(32) אנונימי, 18/1/2010 09:32
אני עושה עבודה בנושא ... ואני רוצה להגיד שאני ממש גאה בכוווווווול האנשיםשניקלעו למצב הזה ויצאו ממנו בשלום. ממש כל הכבוד!!!!!!
(31) זכות, 13/1/2010 18:29
לבת-אל
בת אל יקרה, ממש מעריכה אותך שככה כתבת על עצמך. אני לא מכירה אף אחד במצב שלך ולא יודעת מה עושים- אבל נראה לי שהכי חשוב שתאהבי את ההורים שלך ותשתפי אותם כי ה' תכנן שהם יהיו ההורים שלך- הכי טובים בשבילך, מושלמים בשבילך!! אל ייאוש, ותזכרי שהשם שלך- המהות שלך זה בת-אל- בת של ה' והוא אוהב אותך כמו בת... אז יאללה, דברי איתו! אוהבת אותך.
(30) חסויה, 10/1/2010 21:28
אני גם עברתי ואני באה לתת מסר לכל הבנות שעברו זאת ויצאו מיזה ולא המשיכו את הטיפולים מימני אני רואה זאת שהפסקתי את הטיפולים וחשבתי שאני בריאה היתאהבתי ונימכרתי לאהבה הזו והתחלתי פיתאום להשמין באופן דרסתי לחלותין וחרי שבוע שוב ירדתי הסתרתי זאת מין הבחור וביגלל זה ניכנסתי למשבר קטלני ביותר ומצאתי את עצמי שוב בטיפולים מסר מימני אל תפסקנה את הטיפולים גם שניראה לכם שאתן בריאות ובחיים לא להסתיר דברים ותתיגאו במי שאתן מעריכה אותכן חסויהL:
(29) קטיה, 4/1/2010 10:12
אמאלה זה שהיא כתבה אל אבא שלה זה כל כך מרגש יש למישהו טישו חעחעחעח
מיסכנה זאתי שרשמה על אבא שלה !!! זה מאוד יפה מצדו של האבא!!
(28) ריבה, 9/12/2009 10:32
אנורקסיה ,הסיבה?
מבקשת לתת לכם חומר ללמחשבה ולבדיקה בבקשה תיבדקו את ויטמין D וזה למה ?! המחסור בויטמין הנ"ל הוא קריטי לבריאות תפקידו להיות המוביל של הסידן בגוף תפקיד הסידן בגוף בין השאר לאזן את החומציות / בסיסיות של המערכת המטבולית כלומר כאשר הגוף במצב חומצי לאורך זמן ללא יכולת זמינה של סידן (אלא מהעצמותמהשגורם לאוסטאופורוסיז)והנשא שלו בגוף ויטמין D מתפתחות מחלות שניגרמות מכמה סיבות שהן נפשיות או פיזיות כלומר הנוסחה חוסר איזון בחומציות/בסיסיות -PH גורם למחלות להיתפתח המסקנה : ראשית לבדוק מצב הויטמין D אם חסר יש להשלים בדחיפות וחשב לפי הכמות החסרה ניתן להיוועץ עם אינדוקרינולוג שאמור להיות מודע לבעיה בברכת בריאות ריבה
(27) אנונימי, 22/11/2009 10:51
הפחד מאנורקסיה
בת-אחותי בת ה-14 גבוהה ומעט עגלגלה מכפי גילה. היות שהיא מאד פרפקציוניסטית (תלמידה מצוינת שדורשת מעצמה להצליח בכל המקצועות) אנו חוששים שתסחף לאנורקסיה ואיננו מעיזים להעלות את נושא עודף המשקל שלה. מצד שני היא הולכת ומשמינה ואנו חוששים מבעיה חברתית בעקבות כך. יש לכם רעיון איך ניתן לסייע לה לשמור על משקל תקין, בלא שמצבה הנפשי/חברתי ידרדר?
(26) בת-אל, 22/9/2009 06:39
אנורקסיה
אני אנורקסית מגיל 14 הייתי בכמה אישפוזים ועזבתי אותם על דעת עצמי אני לא מדברת עם המשפחה שלי על זה ואם הם מדברים איתי על זה אני ישר תוקפת אותם אני לא מסוגלת לדבר איתם על המחלה שלי ואני לא יודעת אך להסביר להם שאני מקיאה דם ושאני שוקלת 37 קילו ואני לא רוצה לחזור עוד לאישפוזים כי זה ממש ממש לא עזר לי עד עכשיו וגם שכאילו לא אכפת למשפחה שלי מה עובר עלי ומה אני מרגישה וגם למה כבר נימאס לי להילחם כבר במחלה הזאת תודה בת-אל
(25) מירב שחר, 20/8/2009 09:40
השתתפות במחקר
שלום רב, שמי מירב שחר ואני דוקטורנטית בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. אני עורכת מחקר בנוגע להתמודדות משפחתית עם אנורקסיה נרבוזה. במסגרת המחקר אני מחפשת הורים לבנות שהחלימו מאנורקסיה נרבוזה לפני חמש שנים, אשר מוכנים להתראיין בנושא (בהסכמת הבת). לפני הראיון עם ההורים ייערך ראיון קצר עם הבת. את המפגש ניתן לערוך באוניברסיטת חיפה או בבית המשפחה. אורך הפגישה עם ההורים הוא כשלוש שעות. הפגישה כוללת מילוי שאלונים וראיון משותף עם זוג ההורים. הסודיות מובטחת ושמות המשתתפים לא יפורסמו. המחקר ייחודי וחדשני ואנו מצפים שתרומתו למשפחות המתמודדות עם מחלת האנורקסיה תהיה משמעותית ביותר. אשמח מאוד לקבל מכם פניות. לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 0544-599048 או במייל: meirav1000@hotmail.com תודה רבה, מירב
(24) בת-אל, 12/8/2009 12:51
אני אנורקסית
ירדתי 30 ק"ג במשך חצי שנה
(23) אנונימי, 11/2/2009 15:00
אני דודה לילדה בת 13 אנורקסית שירדה 25 קילו כבר שנה שאנחנו כל המשפחה נלחמת אם זה באישפוזים אם בטיפולים אבל מיום ליום המצב מחמיר יותר ויותר הילדה נעשתה כמעין מכשפה מבטים חודרנים שנאה כלפי כל המשפחה במיוחד להורים שלה אסור לדבר על ידה על אוכל היא הופכת את כל הבית שוברת חפצים מכל הבא ליד מתעלפת המון לא הולכת ללמוד כשהיא רגועה ואנחנו בני המשפחה מדברים על מה שקרה היא פשוט טוענת שהיא לא זוכרת דבר ממה שעשתה ואו אמרה לפני בדיקות דם היא לועסת מסטיקים ואוכלת סוכריות המון המון לעניות דעתי אני חושבת בכדי לעלות את רמת הסוכר בדם אני חושבת שהיא כל כך מיומנת היא פשוט כל היום יושבת מול המחשב קוראת על הנושא למרות שהיא מכחישה הרי אם אני או מישהו אחר נכנס לחדרה היא מיד משנה את הצג של המחשב בכדי להטעות אותנו ולהוכיח לנו שזה לא מה שאנו חושבים בשבועיים האחרונים הילדה ירדה 6 קילו נוספים הגוף ד=שלה נעשה כפוף הדיבור שלה נחלש יש לה כל של ילדה בת 8 כל היום היא רוצה רק לישון בטענה שיש לה כאב ראש או שהיא צריכה לקבל מחזור חודשי אותו מחזור שלא אנו ציפינו בקליון עיניים הגיע רק פעמיים במשך שנה עד לפני כשלושה חודשים המצב בבית מאוד מתוח היא מאשימה את האמא מרביצה לה ולאחותה בת ה-9 מביעה את דעתה ואומרת בגילוי שהיא פשוט שונאת את האמא שלה ואין לה שום רגשות כלפיה הילדה הזאת הייתה פרח פרח שנבל בשנה האחרונה בצורה מאוד מהירה ובלי שום איכפתיות לגבי עתידה, ביריאותה, ועתידה. מצידה היא רוצה להיות שלד עצמות להיות רצה ככל האפשר ומעבר לזה הכל בנאלי לא הבריאות לא הנשיות לא הלימודים שום דבר היא חייה בתוך בועה יש לה עולם משלה שהיא בנתה לעצמה היא לא מוכנה לקבל שום טיפול שום יעוץ אפילו מאנשים קרובים ואו מחברות נכון שנכון להיום אין לה חברות כלל מכיוון שהיא הרחיקה את כולם ממנה אנחנו משפחה די גדולה מגובשת וחזקה אבל עד כמה אפשר אמא שלה כבר בטיפולים אצל פסיכיאטר המצב בבית הולך ומדרדר ההורים בהליכי גירושין מאחר והם לא מגבשים דיעה אחת לגבי הילדה האבא מאשים את האמא וההפך ולה זה כלל לא איכפת היא טוענת שהם לא מסתדרים אז זה מאוד נחוץ ומומלץ לפרק את החבילה השאלה אם היא מדברת מתוך הגיון או פשוט שולפת מה שיוצא באותו רגע היא גם מיוד פיקחית הגענו לפסיכולוגית שמתמחה בנערות שנמצאות במצבה והיא פשוט אמרה שהילדה אינטילגנטית בצורה מדהימה והיא לא חושבת שהיא בכלל אנורקסית אנחנו נלחמים יום יום שלפחות תשתה אם היא גומרת חצי בקבוק מי עדן עבורה זה עולם אומלאו אנחנו גם יודעים שהיא שופכת לכיור מים נס קפה שנעשה עם סוכר וחלב היא פשוט מכתיבה לנו את החיים היא טוענת שהיא יודעת מה היא עושה לי אישית היא סיפרה שהיא עברה היתעללות מינית באוטובוס זה קרה לאחר שלא יכולתי לראות אותה סוחבת את עצמה בכוחותה האחרונים ותילתלתי אותה עד כדי אובדן הכרה ואז היא סיפרה מה קרה לה האם יכול להיות שכל מה שקורה לה בשנה האחרונה נובע ממעשה הסדום שהיא עברה האם יש קשר בין שני הדברים בנוסף אני יודעת על פגיעה שאחת מחברותה הטובות כבר למעלה מ-6 שנים פגעה בא בצורה משפילה היתכן שיש קשר בין שני הדברים משום שאתה לא ציינת שביתך עברה אחד משני הדברים האילו בכל אופן אני מאחלת לביתך החלמה מהירה לה ולכל בינות ישראל ושאף אם אב אחים אחיות דודים והמשפחה הקרובה יעברו חוויה קשה כמעין זאת אני כל השנים קראתיכתבות ושמעתי על מקרים אבל אף פעם לא חשבתי וגם לא חלמתי שזה יגיע כל כך קרוב אלי בתוך משפחתי לכן אני מאחלת לכולם לחולות ולבני משפחותיהם שהקבה ישלח להם רפואת הנפש רפואת הגוף ויעזור להורים ולמשפחות ונקווה שכל אותן נערות ואף אנחנו נחשוב שזה היה בסך הכל חלום חלום שחלף בשם השם נעשה ונצליח ושאף נערה ואו אישה תגיע למצב שכזה אני מצדיעה לך על כך שהיית נוקשה עם ביתך שירבו כמוך אמן ואמן
(22) אנונימי, 26/12/2008 14:45
אני מבינה אתכם
אני אמא לילדה בת 12 עם הפרעת אכילה קשה מאוד. אני יכולה, אולי אף יותר מאחרים, להבין מה זה בשבילכם לעמוד ולהביט בילדתכם האהובה גוססת ולגייס את הכוחות הבלתי סבירים כדי להציל אותה(גם אם זה נראה כאילו להפקיר אותה). יש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות עבור הילדים שלנו ולכן נאלצים להשאיר את העבודה לאנשי מקצוע. הצלתם את חיי ילדתכם. כל הכבוד לכם. רק בזכותכם היא חיה. מאחלת לכם חיים בריאים ונטולי הפרעות.
(21) מעיין, 21/11/2008 14:27
אני מאוד שמחה שביתך החלימה. אני חייבת לטפוח לך על השכם. כל הכבוד על הסבלנות האיפוק והחוכמה איך לפנות אליה. שיהיה לה ולכם המון בהצלחה!!!
(20) דניאל, 12/11/2008 12:36
אנורקסיה
אני מעוניין ליצור סרט לפרויקט על האנורקסיה כדי להעביר את המסר לנשים אחרות שאינן מודעות לזה וכדי ליצור מודעות בכלל ולכן אני מחפש מישהי שתוכל להעביר לי מידע על האנורקסיה,הודה לה מאד בכך שתיצור אית קשר באימיל:danielee1111@walla.co.il
(19) גם אני הייתי שם, 24/10/2008 23:46
אני הייתי שם אני מוכנה לעזור מניסיון שלי ושל רבים אחרים- יש דרך לצאת מהצרה.
כלם מתחילים בהפרעת אכילה פשוטה,
אם זה רצון לרדת במשקל,
אם זה בקשה פשוטה לשנות הכיף מסויים בגוף.
אך משהו השתבש בדרך ובקשה פשוטה זו הפכה להפרעת אכילה ,
אם אנו ממשיכים הלאה, זה מסתבך, ומסתבך.....
לקח לי זמן... היום אני אחרי הסיוט הזה
היום אני עוזרת לבנות ולבנים לצאת מהסיוט,
מי שלא עבר את הסיוט בעצמו אני מניחה שיתקשה להבין.....
תאמינו לי אפשר לצאת מזה.
אשמח לדבר עם כל אחת ואחד מכם, לתת תקווה.
זה אפשרי, עם סיוע קבוע ותמיכה קבועה.
ויש שעברים זאת גם ללא תמיכה קבועה
אנא מיכן ומיכם לא להתיאש ...
מי שרוצה להתקשר - 054-7998799
(18) חסוי, 3/10/2008 12:04
ל-49
אמאאאלה אני בת 15 ושוקלת יותר מגבר בן 33 ?? הוא צריך עעזרה . אני 1.60 ושוקלת 48
(17) שושי, 24/8/2008 07:44
חבר שלי אנורקטי
היי מה עיניינים? קראתי את המאמר שלך ולא יכולתי שלא להרגיש קנאה בהצלחה שלך,
קוראים לי שושי אני בת 23 ויש לי חבר בן33 הוא שוקל 47 הוא בקושי אוכל ותמיד עצבני למדתי לבשל בישבלו כדי שתמיד יהיה מצב שיש מה לאכול קבעתי פגישה עם תזונאית עשיתי הרבה דברים כדי שיצא מזה אבל הוא לא נותן לי לעשות אותם בשלמותם למשל אני מכינה אוכל ומגישה לו הוא לא נוגע בו לפגישה עם התזונאית הוא הבטיח שהוא ילך, שעה לפני הפגישה הוא קיבל רגליים קרות והחליט שהוא לא הולך והידיים שלי היו קבולות לא יכולתי לעשות כלום הוא נפגע כשאני מעירה לו על הרזון שלו וזה לא נגמר בזה בשבוע שעבר היה לנו ויכוח על המחלה הזאת שבסופו של דבר גרם לו לחשוב שאני מנסה לפגוע בו והוא נפרד מימני אני יודעת שאני האדם היחיד בעולם שיכל לעזור לו אנחנו גרים באילת ואין לו פה משפחה בכל ביקור אצל המשפחה הוא מתחמק משאלות ומנסה לחזור הביתה כמה שיותר מהר עכשיו אבדה התקווה היחידה שלו להינצל הוא ביקש מימני לעזוב אתה דירה המשותפת שלנו ומכיוון שהוא אדם יקר לי מאוד אני עדיין רוצה לעזור לו אני אשמח אם תיתן לי דרך לעזור לו ואני לא יודעת להסביר כמה אני מעריצה אותך על זה שהצלחת להציל את הבת שלך מהמחלה המפחידה הזאת מי ייתן ואני גם יצליח להוציא אותו מזה [מה גם שהוא חי בהכחשה שהוא לא אנורקט כי מה שידוע לו זה שרק בנות חולות בזה ] תן לי דרך לפתור את זה
(16) , 9/8/2008 08:37
אנורקסיה בבית
אני מחפשת פסיכיאטר שיעזור לי להציל את ביתי בת 18.יש מישהו מומלץ?
(15) אנונימי, 20/7/2008 09:33
אני מי שכתבה את תגובה 12,ורוצה להוסיף משהו!
אי אפשר למדוד יופי מבחוץ. עדיף להיות יפים מבפנים,ואז זה יוקרן גם מבחוץ. העינים היו נוצצות,תהיי מאושרת!!!
כמו שבתנ"ך נאמר על שנים שהחיו יפות"נאות רמאה"-לכארוה זה עמלה תהייה,אבל אני חושבת(וזה לא פירוש ,אלא מדעתי),שהן היו יפות מבפנים וזה התבטא גם כלפי חוץ... .ללכת לתנ"ך לא לתקשורת... .אולי בתקורת יפ]ים ,אךעצובים. ומי יש לה ספקות (וגם מי שאין לה),תקראו "מקימי".ומורה אחת שלי אמרה לנו בשיעור שמישהי מפורסמת שחזרה בתשובה סיפרה שבריאיון לוכנית אמ רו לה שידאלו אותה שאלות,ואז הביאו לה דף,והיא חשבה שזה של השאלות-שתתכונן לפני.אבל זה היה דף של השאלות עם התשובות..-אתן מבינות כמה כל העולם הזה שקרי? כמה כל העולם של התקשורת מזויף?-אז אולי יפים שם,עם פן,ועגילים ושמלות רזות,אבל מבפנים הכל נמס =עצובים...!.מי שחס וחלילה מרגישה את זה ,צריכה להתלט! כל בת צריכה לשלוט על הדוף שלה-על החומר,ולא להפך. לשלוט! ולא שהיופי יעוור אותה. אולי זו קינאה בכלל,שמעוורת את האדם ומוציאה אותו מהעולם.צריך לשמוח במה שיש-בכרונות שהקב"ה נתן לנו ולא במה שאין!. וזה מסכן אותנו!-והרי תורתינו,תורת חיים, אמרה"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
בהצלחה לכולן!
ומי שרוצה להיות בריאה ולהוריד שפע טוב לעולם-שתקפיד על ברכת אשר יצר,ולענות "אמן",ועל כל הברכות בכלל,ושתקפיד על "אמן יהא שמייא רבא"... .
תגובה לאנונימי, 22/8/2011 01:02
שמי לב למה שא אומרת...
תגידי את נורמלית? את יודעת בכלל מה את אומרת? את? יודעת למה בנות? מנהגות ככה בכלל?קל לך להגיד את זה את כנראה לא יודעת שזה מחלה נפשית. אי אפשר לבוא לבנאדם כזה ולהגיד לו ככה,שהכי חשוב זה היופי הפנימי וזה לא כ"כ חשוב אם את שמנה או רזה, ולדחוס כל מני משפטים דוסים שהחברה הדתית מכתיבה לבנות,זה לא עובד ככה אני למשל בולמית והאוכל בשבלי מספק משהו כמו סגריות בשבלי(אני מעשנת)כשאני לחוצה או עצבנית.האוכל מזמן אבד את המשמעות אצלי ואני אוכלת בלי שליטה אני אף פכם לא רעבה ותמיד אני רוצה לאכול,זה לא היה ככה זה החיל מהרצון שלי להרזות אני שוקלת 38.קיצר בולמיה ואנורקסיה זה בעייה נפשית זה לא רק בגלל הרצון להרזות בנאדם שפוי יכול להרזות בדיאטות נורמליות.את לא יכולה להגיד ככה סתם דברים 'צריכה לא צריכה' ולהסביר דברים שמובנים מעליהם.
(14) אנונימי, 20/7/2008 09:22
אני מי שכתבה את תגובה מספר 12,ורוצ להוסיף משהו!
(13) אנונימי, 16/7/2008 16:10
לשמנה בריבוע ולמחלימות
בס"ד
שלום לכן,
אני מטפלת בשיטות אלטרנטיביות.
אני מוכנה לטפל ללא תשלום במספר מצומצם של נערות או נשים 1-2 טיפולים לכל אחת, לשמנה בריבוע, כדי לא ליפול למצב יותר קשה, וגם למי שהבריאה, ורוצה לבדוק האם אפשר לנקות את המשקעים של המחלה.
ואם יהיו יותר מדי פניות - אני מתנצלת מראש שלא אוכל להענות לכולם.
veredbsd@gmail.com
שיהיה לכם המון בריאות והמון הצלחה.
ורד
(12) אנונימי, 15/7/2008 15:18
עצה מבת שעולה לכתה י'',שוקלת 45,אך אוכלת המון...,וגם דברים משמינים
בס"ד
קודם כל-תזכרו כולו,שופי חיצוניות זה ערך נמוך וקטן ביהדות. צריך להיות יפים מבפנם,ולהיזהר מאוד בנפשותינו-הקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנהנה,ולא להפך, ו לעשות-אחד מהנאות זה אוכל. אז צריך לדעת לךפעמים לאכול ולהנות,ולדעת מתי להגביל את עצמינו(צומות,אכילת ממתקים לפני השינה),ואם רעבים-לא להתבייש אפילו ב- 1 בלילה לאכול משהו... .
אבל יש הבדל עצום בין להרעיב את עצמינו!! הרי הגוף שלנו מיוחד-הקב"ה ברא אותו כך שיוכל להביא ילדים-שזה הדבר הכי נפלא בחיינו. תעשו ספורט בשביל הכיף,הכושר,בשביל לא להשמין,אבל לא בשביל להרזות. אלא בשביל לשמור על משקל תקין ויציב,ובריא,ולעלות אותו מתי שצריך,אבל לא שביל לרדת.
"אין מסתכלים בקנקן אלא במה שיש בתוכו".
ובכלל-עדיףשתהיו שמנות,מאשר רזות.. . שכולן יגידו מה שהן רוצות-"איזו יפה את!",אבל יופי מבחינה חיצונית זה 0 אם לא טוב לכן מבפנים(זאת אומרת שאתן אומרות לעצמכן "אני שמנה"כשאתן רזות שלד/ כשאתן אוכלות הרבה ומרגישות רע עםך זה {תגובה ל-11}.)
אנחנו בעולם הזה כדי להנות(בין השר!),להגשים את יעודינו,לדעת להגביל את עצמינו. אבל לחקור,להתייעץ וללמוד עלך הנושא.
יש כאלה שרזות "טבעי",אולי יש להן חיחלוף חומרים יותר מהיר בגוף.. .
וחוצמזה-ה'' ברא אותנו! הרי הוא לא היה עושה לנו משהו רע/ מ שהו שאי אפשר להתמודד איתו!(רצון הוא דבר חזק מאוד כי אין דבר העומד בפני רצון),אז מי שמרגישה רע עם זה היא שמנה,שתחשוב למה זה קורה. שלא תעשה שטויות. תדע שהיא יכולה לשנות את זה עם מומחים שה'' ברא גם אותם. ומי שרוצה להיות רזה-בסדר. אבל לדעת איך,מתי,כמה. לא לגרום סבל! הנרי לא באנו לפה בשביל זה!. ושתחשוב גם למה זה קורה לה. שתחשוב לפני מה יכול לקרות!. הרי מי מאחל לעצמו חיים של התמודדות,נוראיות,כל הזמן..? אף אחד! כמו להבדיל מי מאחל לצמו לניפצע/ ללות במחלה כרונית? אף אחד!! אנורקסיה=למחלה נוראה!. אסור לבוא לסכנות. בורחים מהן!!!.
להיות יפה זה לא בהכרח רזה. זה יפה מבפנים. תשקיעו את האנריות האלה בעבודה על מידות. תאכלו והנו. ותודו וברכו את ה''!-על זה שהוא זן ומחייה אותנו!!!!. ב"ה.
בנות. אם מישהו צוחק על הגוף השמן,אל תתייחסו!. שיצחק. סימן שהוא לא יודע מי את באמת. אם היה מכיר אותךף,ולא את גופך-Z לא היה ככה!.אני יודעת שזה קשה..,אבל התוצאה נפלאה! הרי ללדת זה קשה פי אלף...-אבל מי לא רוצה לחבק תינוק מתוק?.
ואז מה אםלא תוכלי ללבוש בגדים צמודם. ככה תשמרי לפחות על צניעות,וזה גם יותר בריא(מבחינת קרינת שמש).
וגם,לכתוב יומן. אם למישהי זה ממש מפריע לה.
אני רוצה לאכול בריא. והליות בריאה. אם אני רזה ושוקלת כך...,או שמנה ושוקלת כך..-זה לא משנה! העקר שאני בראיה. זה מה שחשוב. עובדה שיש "מכבי שירותי בריאות"ולא "מכבי שירותי הרזייה".... .
אני רצה לעשות ספורקט כדי לשמור על כושר וכדי להשתפר במקצוע שנה הבאה בע"זה... .
ותזכרו-כל אחת מיוחדת!!. לא לקנא! אז מה אם היא נראית כך,ואת לא..-כל אחת מיוחדת ובכל אחד יש מעלות וחסרונות,גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים.
בשיעור אנגלית,ביאו לנו לשיעור מורה מתנסה,שתלמד אותנו. שעור אחד היא עשתה לנו דף על אנורקסיה? אני חיייבת להודות,שבהתחלה ישר הסתכלתי איך היא "מלאה". אבל באותו שיעור היא גילתה לנו שהיא חלתה פעם באנורקסיה,וכלם הסתכלו פעם פתחו עיניים... .
ב"הצלחה ב"ה.
הודיה, 22/8/2011 01:08
תגובה ל12
אני שמחה שיש לך רצון טוב וכל זה אבל צאי מהסרט אין לי כח לכתוב לך מה שכבר כתבתי אבל תסכלי בתגובה לאנוניתמי'אני מה שתכבה גובה למספר 12 ורוצה להוסיף משהו!' בול מה שכובת שם מתאים בשבילך.
(11) שמנה בריבוע, 14/7/2008 09:26
חייבת עזרה דחוףף
היי,
את שמי איני יכולה לומר.
אני חייבת עזרה דחוף לגבי המשקל שלי.
כבר כמה שנים שאני שונאת את עצמי בגלל שאני שמנה למרות שאומרים לי המשפחה שלי וחברות בבי"ס שאני נראת בסדר סבבה כזה אני לא מרגישה ככה :[
אני לא מצליחה להשתלט על עצמי ישר אני קופצת לאוכל, כרגע אני בזמן של החופש הגדול ואין אני לא יכולה כבר כל יום שעובר אני שונאת את עצמי יותר מיום הקודם!!
אני כבר לא יודעת מה לעשות כדי לרדת בשמקל אני נלחמת עם עצמי מדלגת על ארוחות אוכלת דברים קטנים שאין להם הרבה קלוריות אבל ישנם ימים שאני פשוט נשברת ואומרת לעצמי -די ואוכלת ואחרי שאני אוכלת אני מרגישה כ"כ לא טוב עם עצמי יש לי מעין רגשות אשמה על האוכל ובכלל על שאכלתי.
ניסיתי בכמה כדורי הרזיה שיהיה לי תחושת שובע בבטן אבל זה לא עוזר לי, פעם הייתי עושה הליכות כדי לרדת במשקל אבל זהו אין לי כבר כוח לזה...במילא אני יעלה למה זה יעזור?? חבל.
חייבת עזרה כדי לרדת במשקל, תפריטי אוכל טיפים לכושר וכל מה שקשור לירידה במשקל.
תודה :)
(10) ליסוד, 14/7/2008 08:17
תגובה ל-6
היי 6,אם קראת את 2 המאמרים על אנורקסיה אז את צריכה להפסיק עם השטויות,תאכלי כמו שצריך לפני שחס וחלילה גם את תחלי,תשמרי על עצמך ותאכלי ארוחות מסודרות בלי ממתקים,תרזי ותיהי בריאה! את יכולה למצוא את עצמך במצב שלא תדעי איך לצאת ממנו
(9) אנונימי, 13/7/2008 16:21
גם אני הייתי שם
כן היום אני בת 57 וחצי ובזמני הדוגמנית טוויגי סימלה את הרזון והשדוף ואני ניסיתי ורציתי להיות כמוה. ו... כן גם אני הייתי הולכת בצבא לשירותים ומקיאה את כל מה שאכלתי וככל שנעשיתי רזה יותר ראיתי במראה שאני שמנה יותר. וככל שנראתי לעצמי שמנה יותר כך רציתי להיות רזה יותר וכן הלאה והלאה... וישנו ספר מעניין בנושא ששמו "הפחד לתפוס מקום" כן אני הייתי במקום של פוחדת לתפוס מקום. תמיד המקום היה צריך להיות של מישהו אחר ולא שלי. לי לא היה מקום, הגובה שלי היה 1.67 מטר ושקלתי 39 ק"ג ונראתי לעצמי שמנה. איזה מזל שיצאתי משם מתישהו. אבל...עמוק בלב ועמוק בפנים תמיד הרזון יראה לי צעיר יותר, יפה יותר וגם מהול בנשיות שברירית מיוחדת במינה. אז היום אני שוקלת 60 ק"ג ומרוצה פחות או יותר מהמראה הטבעי שלי.
וכל הכבוד לך איזו התגברות איזה כוח עצום המשיכי כך.
(8) אני, 7/7/2008 19:11
תקשיבו בנות
אני הייתי אנורקסית, זה היה לפני כמה שנים
ברוך ה'' אני כבר 6 שנים מחוץ לזה, בריאה רזה ואוכלת כמו כל בנאדם רגיל.
אבל זאת הייתה דרך ארוכה להגיע למצב הטוב שאני נמצאת בו עכשיו.דרך מאוד קשה וארוכה..
אל תעשו את זה לעצמכן כי אפשר ליפול לאנורקסיה בלי לשים לב אפילו.
תיהיו חכמות תאכלו נכון..ארוחות שלמות בלי להחסיר כלום תורידו רק את הממתקים וכל הדברים שבין הארוחות ותראו שאתן תרזו בצורה בריאה .
ככה תחסכו לכם ולאנשים שאוהבים אותכן כאב לב.
עצה ממני
(7) אנונימי, 7/7/2008 14:33
וואו אני בהלם
כל הכבוד לכם
אתם ממש אוהבים את רחל
קראתי ת המכתב וזלגו דמעות מעיניי על איך שלא ויתרתםונלחמתם שהבת שלכם תחלים
עכשיו משהו לרחל:
רחל כל הכבוד אני ממש גאה בך.
יש לי גם חברה שבימים אלה נלחמת באנורקסיה
אני מקוה שהיא תחלים ושאת גם תמשיכי הלאה ולא תחזרי למה שהיה פעם.
עדי.
(6) בת 13, 28/6/2008 16:34
אני חושבת שאני מתחילה לחלות באנורקסיה
לפי מה שהיה כתוב במאמר אני חושבת שאני מפתחת אנורקסיה .. אני חושבת שאני שמנה זה דבר ראשון למרות שאומרים לי שאני בסדר , לדעתי לא. בבית הספר אני לא אוכלת ארוחות 10 וזורקת אותן לפח .. אני לא רוצה לדחוף יותר מידי אוכל לפה ואני לא רוצה שיראו אותי אוכלת . רוב היום אני עם מסטיק אלאאם כן אמא שלי מכריחה אותי לאכול ארוחה .. בדרך כלל היא מנצחת ואני חייבת לאכול לפעמים אני לוקחת מנה קטנה ועושה כאילו אכלתי כבר דיי הרבה מהמנה .. ומלפני שלושה ימים חשבתי על לאכול ארוחה ביום במשך כל החופש הגדול במטרה להרזות ,
(5) בת 27, 23/6/2008 07:22
הייתי בזה...
זה לא שווה את זה.פשוט לא שווה.
זה קורה לטובות ביותר, לחכמות ביותר ולרגישות ביותר.
אז, נכון, המאבק נמשך וימשך.אבל, טיפ קטן-אל תהפכו את הרזון/ אנורקסיה ל"אישו של הבית" מפני שלפעמים זאת המטרה של המחלה הזאת.
כל הכבוד לך
(4) טל, 12/6/2008 14:53
אני חייבת להודות שהכנסת לי קצת שכל לראש...
כמעט בכיתי בסוף הסיפור. ממש ריגשת אותי.
היו לי ספקות פעם לגביי רמת החשיבות של האנורקסיה. חשבתי: בטח אני אפסיק לאכול לכמה שבועות, אגיע למשקל יעד נכון ואז אתחיל לאכול שוב. אבל כפי שמסתבר לי עכשיו, זה לא כל כך פשוט והמצב יכול להדרדר בצורה ממש קריטית ב"כמה שבועות" האלה (שיכולים להפוך לחודשים ושנים. כמו בסיפור). אני מבינה עכשיו שהפסקת האכילה שלי היא לא הפתרון ואני נחושה למצוא את הדרך הנכונה להרזות ולשמור על משקל תקין.
(3) אנה, 10/6/2008 05:25
אני רוצה להרזות
היתי רזה ועכשיו ושנה שעברה בקיץ עליתי במשקל אני עושה ספורט ומנסה להוריד אך לא מצליחה התיקווה היחידה שלי זה להפסיק לאכול וזה גם קשה אבל לעט לעט אנהי ניכנסת לקטע... ואתם בטח חושבים למה היא עושה את זה? אז אני עושה את זה כדי שאנשים סביבי ישימו לב עליי ויגידו יוו אנה יש לך גוף יפה
מאשר שיגידו יוו אנה כמה שאת שמנה.. וכאלה!
(2) אנונימי, 25/5/2008 12:31
יש לי בת אנורקסית
הסיפור שלך ריגש אותי עד דמעות. אנחנו עדיין לא שם.אחרי אישפוז של 7 חו אשפוז יום של עוד 7 ח'' שוחררה , ירדה למתחת ל 30 ק"ג . עכשיו בהדסה, כחודשיים , לא פעם דברה על זכותה לעזוב(בת 18 וחצי) אשמח לקבל מכם תמיכה, ולדעת איפה השגתם עבורה טיפול תומך לזמן שלאחר השיחרור. ולשמוע מה קורה איתה עכשיו. חזרה להיות שמחה, מתפקדת, עם חברים וכו? כל משפחתנו עיפה, סחוטה ועדיין חולמת על החלמה...
(1) אלה, 16/5/2008 09:51
כל הכבוד לך!
סיפור עם סוף טוב