לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ילד של אף-אחד

ילד של אף-אחד

כיצד לעזור לקורבנות התעללות בילדים, לשרוד ללא משפחה.

מאת ויקי פולין, מייקל סלמון ונעמה יהודה

אנשים שעברו התעללות מינית בילדותם, כמעט ולא מדברים על הנושא של התבגרות וחיים ללא משפחה. רובם פשוט מתביישים במציאות קשה זו.

קיימות סיבות רבות לכך, שקורבנות להתעללות מינית בילדותם, אינם נמצאים בקשר עם משפחתם. חלקם גדלו במשפחות אומנה או אומצו ואחרים חיו עם משפחותיהם בילדותם, אולם כבוגרים התנתקו ממשפחתם, כדי להחלים כראוי. במצבים אחרים, חלקם אף הורחקו ממשפחותיהם כתוצאה מהגילוי. ללא קשר לדרך בה ארע הניתוק, אנשים רבים שעברו התעללות מינית בילדותם, מוצאים את עצמם בודדים ואומללים. לרבים אין אדם מספיק קרוב אליו יוכלו לפנות, או שהם נבוכים מכדי לדבר על רגשותיהם. הדבר עלול להיות קשה במיוחד בשעות בהן מתעורר הצורך.

כיצד נוכל לעזור לאותם אנשים?

משפחה "חלופית"

דרך אחת בה נוכל לעזור, היא על ידי צירוף אותו אדם לתוך המעגל המשפחתי שלנו, כך שיהפוך לחלק ממנה – שותף לחופשות, לחגים ואפילו למצבים הקשים והמצערים. על ידי כך שאנו מעניקים לו משפחה חדשה אליה יוכל להשתייך, אנו מקלים הרבה מסבלו.

לילך, אישה צעירה שעברה התעללות מינית בילדותה, הוזמנה באופן קבוע לכל האירועים המשפחתיים של חברתה הקרובה. משפחת כהן הייתה מודעת לילדותה של לילך ורצתה לגרום לה להרגיש בבית. שוב ושוב הם אמרו לה שמשפחתם היא משפחתה ואפילו התלוצצו על כך שיאמצו אותה באופן חוקי וישנו את שם משפחתה לכהן.

בתחילה, לילך הרגישה אי נוחות לגבי כל העניין. היא תמיד ראתה את עצמה בתור ילדה "לא רצויה", אדם שאינו ראוי שתהיה לו משפחה, ולא הצליחה להבין מה משפחת כהן מוצאת בה. היא לא האמינה שתוכל לבטוח בהם, שאכן יקבלו אותה. עם זאת, במשך הזמן היא החלה להרגיש כאילו היא באמת חלק מהמשפחה. תוך שנה, לילך הכירה את כל בני המשפחה: דודים, דודות, בני דודים, סבים וסבתות והרגישה שכולם מקבלים אותה.

ואז קרה משהו. אולי אם לילך לא הייתה עוברת את מה שעברה ואם לא היו אומרים לה שוב ושוב שהיא חלק ממשפחת כהן, הדבר לא היה משפיע עליה כל כך. משפחת כהן ערכה אירוע משפחתי גדול, עם כל בני המשפחה: הדודים, הדודות, בני הדודים, הסבים והסבתות, אבל לילך לא הוזמנה... היא נפגעה עד עמקי נשמתה.

מה שמשפחת כהן לא ידעה הוא, שמשפחתה המקורית של לילך נהגה לקיים אירועים משפחתיים ולספר לה עליהם, אך לא להזמינה. אולי אם בני משפחת כהן היו מודעים לכך, הם היו מקפידים להזמין גם אותה. לילך הרגישה מבוישת מכדי לשתף אותם באופן בו התייחסו כלפיה בני משפחתה המקורית. היא פחדה שאם אחרים יגלו זאת, הם יחשבו שהיא אדם נוראי. לילך מעולם לא סיפרה למשפחת כהן כיצד היא הרגישה. היא לא סיפרה להם כמה נפגעה שלא הוזמנה. היא פשוט התרחקה.

לא פעם הם מרגישים בטוחים יותר אם הם מבלים את החגים בגפם.

לעתים קרובות מדי, אנשים שעברו התעללות מינית בילדותם מרגישים כמיהה עמוקה להיות מוזמנים למקום כלשהו, אך נבוכים מכדי לספר למישהו על כך. הם לא רוצים להיראות כאילו הם נזקקים או מתחננים, ואינם רוצים שחבריהם ירגישו כאילו הם "מחויבים" להזמין אותם. חלקם אינם מסוגלים להתמודד עם הרגשות השונים שעלולים להתעורר בביקור אצל חבר בחג או בשבת. לא פעם הם מרגישים בטוחים יותר אם הם מבלים את החגים בגפם. חלקם נמנעים מנושא החגים לחלוטין, או מעירים הערות כגון, "אני לא 'בקטע' של החגים".

הסיפור של ששון הוא דוגמה נוספת לנושא, עמו מתמודדים תכופות אנשים שעברו התעללות מינית בילדותם. משפחתו המקורית שיחקה בו – הוא הוזמן לאירועים משפחתיים, אולם 10 דקות לפני שעמד לעזוב את הבית, היה מקבל טלפון מאחד מאחיו שאמר לו, "אם תבוא, אבא ואמא לא יבואו, אז אל תגיע בבקשה".

בפניו עמדה דילמה קשה – אם יספר למישהו על האירוע (לדוגמה, חתונתה של אחותו, לידת אחיינו), יהיה עליו להודות שמעולם לא השתתף בו. פעמים רבות הרגיש את עצמו בסופו של דבר כאילו עליו לשקר ולומר שהיה חולה. כיצד יוכל לומר שביקשו ממנו לפתע לא לבוא וכיצד יוכל שלא להרגיש בושה על היותו בלתי רצוי, או אשמה על כך שגרם למשפחתו להישמע כאכזרית ובלתי מתחשבת?

אילו הייתה לששון משפחה "חלופית", בית בקהילה בו היה מרגיש את עצמו רצוי ומקובל, התמרונים של משפחתו לא היו כה פוגעים בו. ששון עדיין היה צריך להתמודד עם העובדה שהם משחקים בו, אולם הוא לא היה תלוי בהם כמקור הקבלה והתמיכה הבלעדי. הוא היה יכול להשתתף באירועים אחרים וחגיגות אחרות, בהם היה אורח רצוי.

ההתעללות הסתיימה – ההתמודדות נשארה

אם לאדם שעבר התעללות מינית בילדותו אין אדם קרוב, מישהו שניתן להתקשר אליו בשעת חירום, הרי שהוריו ולאחר מכן אחיו, מחויבים אוטומטית בעיני החוק לקבל בשמו החלטות של חיים ומוות, אם הוא אינו מסוגל לקבלן. ייתכן שההחלטה לא תהיה לרוחו, אולם אם אין לו נציג מוסמך מטעמו לפני התרחשותו של אירוע חירום רפואי, זהו הנוהל הסטנדרטי בבתי החולים. לרבים מהאנשים שעברו התעללות מינית בילדותם, אין את מי לרשום כאדם לו ניתן להודיע בשעת חירום, אדם שידאג להם כשהם חולים וילווה אותם לבדיקות ולטיפולים רפואיים. אף ייתכן שאין להם לאן ללכת כשהם זקוקים לכסף, לעזרה, לעצה, או אף את מי לכתוב בתור "שאר בשר" במסמכים רפואיים או בנקאיים. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה נבוכים הייתם מרגישים במצב כזה? האם אתם מסוגלים לדמיין את הבושה שאדם כזה עשוי להרגיש?

אחת התוצאות מהלחץ הממושך, שנובע מטראומה והתעללות היא, שפעמים רבות אנשים שסבלו מהתעללות, סובלים גם מבעיות בריאותיות. לדוגמה, דנה נאלצה לעבור ניתוח והיא קיבלה שיחת טלפון ממשרדו של הרופא עם הנחיות לפני הניתוח. הזכירו לה ש"בן משפחה" צריך להגיע ולאסוף אותה מבית החולים. דנה נבהלה – היא נותקה ממשפחתה ומקרוביה מזה מספר שנים... היא הרגישה נבוכה ביותר ולא רצתה לספר לאחות שאין לה את מי להביא. היא הרגישה, שאם הייתה מספרת לה על מצבה המשפחתי, הייתה מודה בכך שהיא דחויה.

זוהי המציאות עמה מתמודדים מדי יום רבים מהאנשים שעברו התעללות מינית בילדותם.

אפילו כשההתעללות מסתיימת, קורבנות ההתעללות עדיין צריכים להתמודד עם אתגרים רבים.

הכרה במציאות של התעללות מינית בילדים, אינה נעימה לאיש. רבים מהאנשים ששומעים על מישהו שעבר טראומה כזו בילדותו, מרגישים חסרי אונים. הם לא יודעים מה באפשרותם לעשות כדי לעזור ולמעשה, הם לא רוצים להכיר במציאות זו. עד כדי כך, שאפילו כשההתעללות מסתיימת, קורבנות ההתעללות עדיין צריכים להתמודד עם אתגרים רבים, בדידות וכאב. עם זאת, החדשות הטובות הן שיש דרך לעזור ויש דרך לערוך שינוי משמעותי לטובה. אנשים שעברו התעללות מינית בילדותם, הם פעמים רבות "יתומים" ממשפחה, אולם משפחתכם יכולה לעורר בהם תקווה ולהעניק להם מקום, לו יוכלו לקרוא "בית". אין פירוש הדבר שעליכם לקחת עליהם אחריות – רבים מהם מסוגלים לטפל בעצמם היטב (אחרי הכל, הם הצליחו לשרוד את שלב ההתעללות...), אולם פירוש הדבר להציע להם חברות ותמיכה.

אם אתם מכירים מישהו בקהילה שלכם שעבר התעללות מינית, קבלו החלטה להכיר אותו בהקדם. דעו, כי יש סיכוי גדול שהוא מתמודד עם בדידות וניכור ממשפחתו. שימו את עצמכם במקומו. מה אתם הייתם רוצים שיקרה, לו הייתם בודדים? הזמינו אותו לארוחת משפחתיות, לבילוי בחג או לאירוע משפחתי. הניחו לו לדעת שהוא אורח רצוי בביתכם, שאכפת לכם, שזה בסדר אם הוא יתקשר או יבקר אתכם בשעת מצוקה ושתעשו כמיטב יכולתכם להיות שם בשבילו.

התעללות מינית בילדים גורמת לבדידות שלא תיאמן, אולם בדידות זו אינה חייבת להימשך! בכוחנו להפוך לשליחים הנושאים מסר של החלמה ותקווה, על ידי פתיחת הלבבות ודלתות בתינו ועל ידי מתן דוגמא לאחרים סביבנו כיצד לעשות זאת. ביחד, נוכל לרפא את הפצע הנסתר של אותם ילדים של אף-אחד...

 

18/6/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-5 דיונים

(5) מרכז סיוע לנפגעות ונפגעים, 23/10/2013 15:03

אל תישארו לבד!!!!

פגיעה מינית היא אירוע שיכול להשפיע על כל מהלך החיים של הנפגע/ת. לשמחתנו יש כיום אפשרויות טיפול והתמודדות עם הטראומה. החשוב הוא לא להישאר לבד עם זה!!! ניתן להתקשר באופן אנונימי ולקבל סיוע והכוונה. גם שנים לאחר הפגיעה. מרכזי סיוע בכל אזור חיוג בארץ 1202 לקו סיוע לנשים, 1203 לקו סיוע לגברים ו 02-5328000 לקו סיוע לגברים ונערים דתיים וחרדים

(4) יפית, 1/8/2012 19:16

עזרה לאחי

אני מקבלת ניוזלטרים של AISH וקוראת את המאמרים כשיש זמן. הרבה זמן לא קראתי ועכשיו אני כאן. קוראת מאמר ולא מסוגלת להפסיק לבכות. אחי אמנם לא עבר התעללות מינית, אבל שאר הדברים במאמר מאוד תקפים לגביו. לפני 5 שנים התנתק אחהוא בודד, הוא סובל והוא אמר לי בדיוק את הדברים שכתבוי

(3) תמר, 15/9/2011 13:14

הבעיות המועלות כאן הן לא רק נחלתם של כאלה שעברו התעללות מינית

ישנם אנשים שעברו התעללויות רגשיות ופיסיות שניתקו קשר עם בני משפחתם.

אנונימי, 21/2/2016 10:28

מזדהה

הכתבה מתארת בעיות שלפי דעתי שייכות גם לנפגעי התעללות רגשית ופיזית.
אנא כתבו עוד על הנושא

(2) אנונימי, 17/12/2009 20:02

הזדהות

ארבע פעמים ניצלתי מאונס בילדותי, בגיל שש בערך עברתי התעללות מינית לעיני אימי, לא ידעתי להתבתא ולמי לספר, אבל משהו חזק הציק לי כל השנים הייתי סגורה בתוך עצמי חסרת רגשות, לא נענתי מיחסיי מין לצערי נענתי רק בצורה של ההתעללות המינית, ואת זה קשה לי להבין למה. כאשר רציתי לצאת מהדיכאון ורצון חזק להרגיש טוב החלטתי שאני מספרת את מה שעבר עליי לבעלי, אך לצערי הרע תגובתו הפתיע אותי, הוא האשים אותי וצחק ואף איים כל פעם לספר לאנשים ומקורבים. החלטתי להתקשר לנפגעי מינית בעמצאות הטלפון מבלי להזדהות, איך שסיפרתי התפרצתי בבכי מר וכואב, כאס גדול, אבל שם לפחות לא האשימו אותי אלה את אותו מעסה מגעיל של אותו אדם מה שכואב לי שעד היום האדם הזה מסתובב חופשי הוא גר בסביבת מגורי הורי, ובקשר לאימי הבנתי שאימי סבלה מפיגור שיכלי לכן לא יכוךתי להאשים אותה , אבל עד היום אני כועסת על זה שהיא התעלמה ולא עשתה דבר,למה ?

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub