האזנתי לתוכנית רדיו בשעת הערב. לשידור עלתה בחורה צעירה. היא ביקשה את עזרת המאזינים והשדרן, בקבלת החלטה, או לפחות בבירור מניעים שיסייעו לה לדעת אנה פניה מועדות.

אלו היו דבריה:

"אקרא לעצמי בשם בדוי, מיכל. אני מצפון תל-אביב, בת עשרים פלוס. נולדתי בארץ. למדתי בבתי הספר הטובים ביותר באזור מגורי וסיימתי בהצטיינות. הכרתי בחור מקסים. אנחנו יוצאים כשנתיים ומעונינים למסד את הקשר. הוא בנאדם נהדר. אני מאוהבת בו והוא בי. אנחנו מסתדרים מצוין. כיף לי לשהות לצדו, ואני נהנית מכל רגע במחיצתו. החיים פשוט טובים ומחייכים אלי. הוא מתחשב, עדין, תומך. כל מה שיכולתי לחלום ומעבר.

"אבל, ישנה בעיה אחת. הוא איננו יהודי. הוא מוסלמי חילוני. על מנת שנוכל למסד את הקשר ולהתחתן, אצטרך להתאסלם...

"חשוב לי להדגיש, שאני באה מבית פתוח לגמרי, חילוני לחלוטין, ואין לי שום דבר עם עצם היותי יהודיה. אין לי מושג מה זה בכלל. אני לא רואה את עצמי כיהודיה ולא יודעת מה זה בכלל, 'להיות יהודיה'.

"ההורים שלי, כמוני. אבל אין לי ספק, שברגע שאכריז על צעד כזה, הם יכעסו ולא יקבלו זאת. הם לא יידעו לומר לי, מדוע בעצם הם כועסים ומסרבים לקבל חתן ערבי לבתם. אני מבקשת, אם יש מי מהמאזינים, שיוכל לתת ולתרום מניסיונו, לומר לי במה כל זה כרוך, ובכלל, אפילו סתם עצה טובה."

***

מיכל, סיימה לספר את הסיפור, ואני - נאלמתי דום. התיישבתי על כסא, ולא יכולתי להמשיך לטגן חביתות לארוחת הערב.

בקול רם אמרתי לעצמי: "וואוו. כמה שזה עצוב. קורע את הלב וכל-כך עצוב!" נערה חיה וגדלה למעלה מעשרים שנה, במדינת היהודים, ואין לה מושג מה זה 'יהודי'.
 

***

מאזינים החלו לצלצל ולהגיב. הדעות נחלקו לכאן ולכאן. תחילה עלה אדם מבוגר לשידור, ומחה על העניין בקול צועק וכואב: "אל תעשי צעד כזה. את לא יודעת לאיזה 'בוץ' את נכנסת. הוא יכול להיות נחמד בהתחלה ואחר-כך לקחת אותך לגור עמו בכפר, לדרוש ממך להתלבש כמותם. זה לא ורוד כמו שזה נראה כעת. אל תעשי את זה!"

"הוא לא יעשה את זה. הוא בא ממשפחה מוסלמית-חילונית. והם לא גרים בכפר."

והיא, מיכל – שם בדוי – הגיבה: "הוא לא יעשה את זה. הוא בא ממשפחה מוסלמית-חילונית. הם לא גרים בכפר. אנחנו מתכוונים לגור בעיר מעורבת. אתה לא נותן סיבה הגיונית אחת, למה לא לעשות את זה. הרי לא יתכן, שכל הערבים הם כמו שאתה מתאר. לא. לא. תוריד אותו מהקו", ביקשה מהשדרן.

השדרן, נתן לאותו יהודי להתבטא, שאל אותו שאלות, אבל גם הוא, לא השתכנע. להפך, הוא צידד בבחורה: "את אוהבת אותו? את רואה את עתידך עמו? את רואה עצמך כאם ילדיו?" והיא השיבה ב"הן" נלהב לכל שאלה. "אז אני לא רואה אף סיבה, מדוע לא בעצם..." ציין.

אדם נוסף עלה לשידור: "אני בן להורים שכל אחד מגיע מעם אחר. אמי יהודיה ואבי מוסלמי. הם חיים יפה. זוג מאושר. ההורים הכי-הכי. אבי לא דרש מאמי להתלבש כמוסלמית, אבל, כשהם התחתנו, היא התאסלמה, לפי חוקי האיסלאם. אני לא רואה בזה כל פסול. זה גם לא מפריע לי לצאת עם בחורה יהודיה. אני אפילו יושב עם משפחתה לשולחן שבת, משתתף בקידוש. הם מקבלים אותי יפה מאוד... אל תקשיבי לדברי המאזין שקדם לי. תתייחסי רק לבנאדם עצמו. אם טוב לך אתו – קדימה. תלכי ותעשי מעשה. אני עצמי הוכחה חיה ומהלכת לעובדה שאפשר לחיות כך ואפילו להצליח…"
 

***

ואני יושבת, אוחזת את ראשי בשתי ידיי, ומסרבת להאמין למשמע אוזניי. הבחור, שכל-כך גאה בעובדה שהוא מתקבל בברכה בבית חברתו היהודיה, לא יודע אפילו שעל-פי ההלכה היהודית, הוא יהודי לכל דבר. אז מדוע שמשפחתה לא תשב עמו לשולחן שבת?

"חצי מוסלמי וחצי יהודי", הגדיר את עצמו. עם אימא יהודיה, הוא יהודי מיום היוולדו ועד יום מותו. גם אם אמו תתאסלם תריסר פעמים, היא עדיין יהודיה.

מי שנולד כיהודי, לנצח יהיה יהודי.

***
"לא יודע מדוע. ככה זה אצלנו. את רוצה להתחתן עם מוסלמי? תפאדל. את חייבת להתאסלם. אין למה. רק ככה"

מאזין נוסף, עולה לשידור. בחור ערבי מאום אל פאחם: "אצלנו, כאן, יש כמה זוגות מעורבים. חלקם חיים טוב וחלקם לא. תלוי בזוג עצמו. שתסתכל, הבחורה, על עצמה, עליו - ותחליט. זה לא משנה. אבל, שיהיה ברור: אם היא רוצה להתחתן אתו, היא תהיה מוכרחה להתאסלם."

"מדוע בחור ערבי ידרוש מחברתו להתאסלם, והחברה לא תבקש, שהוא יתגייר?" תמה השדרן.

"לא יודע מדוע. ככה זה אצלנו. את רוצה להתחתן עם מוסלמי? תפאדל. את חייבת להתאסלם. אין למה. רק ככה", הסביר המאזין מאום אל פאחם.

כאן בעצם, התהפכו היוצרות. גם השדרן, שמלכתחילה החזיק בגאווה וגאון את דגל האהבה, טען שצריך ללכת אחר הלב, ולא משנה הלאום ממנו מגיע כל אחד מהם, גם הוא - שינה כיוון.

"זאת אומרת, שאם רוצים להתחתן עם מוסלמי, חייבים להתאסלם. אין מצב בכלל, לכיוון ההפוך?!", וידא.

"בדיוק כך. אין מצב. אצלנו לא משנים לאום. מי שרוצה להצטרף – בבקשה. אבל בחור ערבי לעולם לא יהפוך ליהודי", סיכם את הנושא המאזין מאום אל פאחם.

"ניסית לשאול אותו, אם הוא מוכן להתגייר עבורך", שאל השדרן את מיכל.

"לא", היא השיבה. "לא עלה בדעתי בכלל. היה ברור לשנינו, שאני זאת שאצטרך לעשות את הצעד הזה. לא הוא"...
 

***

נותרתי יושבת על הכיסא במטבח, ליבי נצבט וכואב. לו רק יכולתי להגיע אל מיכל-שם בדוי, לפני שהיא עושה מעשה. הייתי אומרת לה, שאני, אחותה לעם היהודי, אוהבת אותה כל-כך, רק בשל העובדה שאבותיה ואבותיי - הם אותו אב.

הייתי אומרת לה, שהיא צודקת. יכול מאד להיות, שהבחור עמו היא יוצאת הוא באמת בנאדם נהדר. ייתכן מאד, שהיא 'אבחנה' אותו מצוין והם היו יכולים לחיות חיים טובים. היא אומרת דברים נכונים. לא כל הערבים הם אנשים רעים. באותה מידה, שלא כל היהודים, הם אנשים טובים. זאת עובדה, ולא משמחת במיוחד.

בכדי לבחור צריך לדעת את שני הצדדים ביניהם מתבצעת הבחירה, ואת הרי מודה את לא יודעת מה הפירוש של "להיות יהודיה".

לחבר שלך, מיכל, גם אם הוא מגיע מרקע מוסלמי חילוני, ללא כל דגש על הדת בחיי היומיום, יש דבר אחד ברור, שהוא אפילו לא יודע מדוע. זה טבע עבורו.

הוא יודע מעבר לכל ספק שלא הופכים ליהודי בגלל אישה.

מוסלמי נשאר מוסלמי. הוא ידרוש שחברתו תצטרף אליו. כי "ככה זה". הוא לא יכול להסביר מדוע. זה מושרש אצלו בעצמות. בלי הסבר. עם מילת התירוץ הידועה "ככה".

ואת, מיכל יקרה, את טועה רק בדבר אחד. את לא בוחרת 'להפסיק' להיות יהודיה ולהתאסלם. בכדי לבחור צריך לדעת את שני הצדדים ביניהם מתבצעת הבחירה, ואת הרי מודה את לא יודעת מה הפירוש של "להיות יהודיה". בעצמך אמרת, שאין לך עם עובדת היותך יהודיה ולא כלום. מבחינתך, זו רק שורה לא נחוצה, בתעודת הזהות.

למה שלא תבדקי מה זה 'יהודי'?

אולי תגלי שצמד המילים: "הלאום: יהודי" הוא לא כל-כך מיותר, אלא, בעל משמעות עמוקה, חשובה ומהותית?

אולי גם בדרך תגלי כי יש הבדל גדול בין אהבה לבין התרגשות ראשונית. אולי תגלי שהדבר החשוב ביותר בנישואין הוא לאו דווקא מה שאנו מחשיבים אהבה אלא מטרות חיים משותפות.

לכי ובררי מה המשמעות של להיות יהודי. אם תביני זאת כמו שהחבר המוסלמי שלך מבין מה המשמעות של להיות מוסלמי – אני בטוחה שלא תעשי את הצעד.

איך את בוחרת מבלי להכיר ולדעת שני צדדים?

אכפת לי ממך, אחות.

אני מתחננת בפניך. תגיעי לכלל החלטה ובחירה, מתוך ידיעה.

תשאלי.

תבררי.

 

מאמר בנושא קרוב:
נישואי תערובת – בעצם למה לא?
נישואי תערובת הם בראש ובראשונה ענין אישי. מדוע לא כדאי לכם, לטובתכם האישית, להינשא בנישואים כאלה?