לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




דמות האב, לא מה שהיה פעם

דמות האב, לא מה שהיה פעם

האם המתנה האולטימטיבית ליום האב היא שיתנו לו קצת שקט?! מסתבר שיש כבר הרבה אבות שלא מסכימים.

מאת

לישראלים יש די והותר חגים בלוח השנה. אולי בגלל זה "יום משפחה" אחד בשנה נראה להם מספיק. לאמריקאים דווקא לא. יש יום האם, ויש יום האב. בשנת 1972 הנשיא ניקסון חתם על צו שמכריז כי מעתה והלאה, יום ראשון השלישי בחודש יוני, יהיה יום האב. יום שמוקדש לכל אב, ודמות-אב, בחייו של אדם.

יום האב הוא עניין אמריקני פנימי, אבל דמות האב היא נושא אוניברסלי לחלוטין, והשינויים שחלו בה מושכים יותר ויותר תשומת לב. "אנחנו חושבים על אבות באופן שונה משחשבנו עליהם לפני עשרים-שלושים שנה", אומר פרופסור קווין רוי מאוניברסיטת מרילנד. "היום יש אידיאלים חדשים לגברים. אנחנו חושבים על האב החדש גם כמפרנס וגם כמטפל – לא מדובר במישהו שרק עובד כל הזמן, אלא מעביר יותר זמן עם הילדים".

האידיאל אולי השתנה, אבל לא לכל האבות סיפרו על כך. את ההבדל בין אבות לאימהות אפשר לראות אפילו בשוני שבין הגרנדיוזיות של יום האם והשקט היחסי של יום האב. חנויות הפרחים, למשל, לא מגדילות מכירות לקראת התאריך הזה. מי מכם הביא פעם זר לאבא?

"יום האב היה תמיד אירוע מינורי", כותב העיתונאי האמריקני בוב פליס. "וזה לא מפתיע, כי רוב האבות האמריקניים הם בחורים מינוריים למדי - לפחות אם הם יודעים מה טוב בשבילם".

מהאבות שאינם אמריקניים, נחסך הסבל השנתי של עוד עניבה מיותרת... אבל מאף אב, כך נראה, לא נחסך הבלבול. אימהות יודעות אינסטינקטיבית מה לעשות עם התינוקות שלהם, והקשר המתפתח בינם הוא סימביוטי. אבל מה עם אבות?

להיות אבא טוב

רפאל בר, כתב בעיתון "אובזרבר" הבריטי, מאמר שזכה לתהודה גדולה. "האם להיות אב טוב יהרוס את הקריירה שלך?" במאמר הוא פירט, בין השאר, את תחושת חוסר האונים שפקדה אותו אחרי הולדת בִּתו הראשונה, אדי.

הרגע הבודד ביותר בחיי היה כשישבתי על שולחן המטבח בשתיים לפנות בוקר, בעוד אשתי ובִתי החדשה היו עדיין בבית החולים.

"הרגע הבודד ביותר בחיי היה כשישבתי על שולחן המטבח בשתיים לפנות בוקר, בעוד אשתי ובִתי החדשה היו עדיין בבית החולים. האדרנלין גרר אותי הביתה. ואז התמודדתי עם דילמה אבסורדית: האם לסדר את הבית, כך שהחיים החדשים שלנו יתחילו בצורה מאורגנת, או שמא ללכת לישון. (כל אחד שנולד לו תינוק יודע מה התשובה הקלה. ללכת לישון.)

"אחרי כמה דקות שבהם נשאתי חפצים במעלה ובמורד המדרגות והנחתי אותם במקומות אקראיים, התיישבתי ומזגתי לעצמי שתייה. ואז בכיתי. הייתי רוצה לחשוב שבכיתי רק בגלל ההקלה שהכל עבר בשלום, אבל אם אהיה כן עם עצמי, הרגשתי גם דקירה של חוסר אונים, הרגשה שכרגע אין שום דבר שאני יכול לעשות בשביל המשפחה שלי. זה דבר נורא לפחד שתהייה מיותר".

רפאל בר כתב את המאמר שלו קצת כמו שאב מודרני מלא כוונות טובות מנסה לחיות את חייו – הכל בבת אחת ובלי לפספס כלום. הוא פורש את כל אודיסיאת האבהות על פני יותר משלושת אלפים מילים, שהקטע המקדים להם קובע "15 שנים אחרי שנשים התחילו לנסות לעשות את הכל, גברים רוצים עכשיו אותו הדבר. האם זה אפשרי להרשים את הבוס ולהיות אב טוב בעת ובעונה אחת?"

כמובן, לשאלה יש שורשים עמוקים בתפקידים המסורתיים. נשים נועדו לטפל בילדים. גברים צריכים לפרנס. אב חדש יכול להתענג על התינוק שלו, אבל הוא חייב, קודם כל, לוודא שהבוס שלו יהיה מרוצה. אחרי הכל, הילד לא יודה לו אם הוא לא יכול למלא את צרכיו.

רפאל בר מספר שכאשר המיילדת באה לביקור בית (כנהוג בבריטניה), היא נדהמה לראות גבר פותח את הדלת כשהתינוקת בזרועותיו. הוא נטל חופשה של שבועיים (החוק שם מכריח את המעסיקים להסכים לה), כדי לעזור בטיפול בבִתו. "העובדה הפשוטה שלא ברחתי מהבית או חיפשתי מפלט בטיפה המרה", הוא כותב, "גררה תשואות משירות הבריאות... הודיתי לדורות קודמים של אבות וורקוהליים ועצורים רגשית... שהורידו את הסטנדרט עבור השאר".

ובאמת, מהו הסטנדרט? מה הן הציפיות? "החלק שאבות משחקים בגידול ילדיהם מקבל תשומת לב חסרת תקדים מקובעי המדיניות", כותב פרופסור צ'רלי לואיס מאוניברסיטת ליינצ'סטר האנגלית. "אך עדיין יש בלבול וחוסר הסכמה באשר לתרומה של גברים לחיי המשפחה של היום".

בלשון פחות מקצועית ויותר אותנטית, גונח גרהאם מקגיוון, אב לשתי בנות: "יותר מדי פעמים שוכחים את האבות בדיון היומיומי של חיי המשפחה, אבל הם כזה חלק אינטגרלי מהמשפחה עצמה".

מה אבא רוצה?

אולי זה בגלל ריבוי המשפחות החד הוריות, שבהן חי הילד בדרך כלל עם אימו. אולי בגלל דורות של "אבות נעדרים" שהתמכרו לעבודה והעדיפו להיות "אבא של שבת". אולי בגלל אבות כמו אותם האבות האמריקניים, 'הבחורים המינוריים' עליהם כותב בוב פליס: "הם יודעים שתשומת לב לאנשים רגילים כמונו, פירושה דבר רע". והוא קורא לטור שלו: "המתנה הטובה ביותר ליום האב – שיעזבו אותו בשקט". הרבה אנשים יסכימו שהקביעה הזו נכונה לגביהם, או לגבי אבותיהם. כמאמר שיר הילדים "לאבא שלי יש סולם". אבא גיבור וידען וחזק, אבל, "כששרתי לו שיר שאהב, נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו". לשמוע את השיר של הילד? זה תפקיד של אימא. אבא עובד קשה ורוצה עכשיו שיעזבו אותו בשקט.

אבל, מספר הולך וגדל של אבות לא מסתפקים ב"שיעזבו אותם בשקט". הם רוצים לקחת חלק משמעותי בחיי ילדיהם, גם אם לעולם לא יקבלו מהם פרחים. בר מודה במאמר שלו שהוא וחבריו הנוטלים חופשה אחרי לידת ילדיהם, שייכים למעמד הבינוני, אבל, הוא מעיר, "המעמד הבינוני הוא, אם תרצו או לא, מעצב דעת הקהל...תבדקו אותנו – אנחנו אלה שמופיעים במאמרי מגזינים על אבהות וקריירות. לכן זה תלוי בנו לשנות את התרבות שלנו, לצאת מהעבודה כדי להשתתף בהצגות בית ספר, וללכת הביתה מוקדם כדי לקרא סיפור לפני השינה... הגיל שבו יש לנו ילדים הוא בדרך כלל הגיל בו יש לנו הכי הרבה ערך בשוק העבודה, מה שאומר שאנחנו יכולים לשאת ולתת עם התנאים שלנו מעמדת כוח".

אף פעם לא יהיה תפקידו של האב ברור באותה צורה טבעית שתפקידה של האם מצטייר. אבל, יותר ויותר אבות, כך נראה, רוצים שהתפקיד הזה ידרוש מהם יותר מלהביא את תלוש המשכורת הביתה. אולי פעם כבר יהיה ברור לכולם שאבות רוצים הרבה דברים – ולאו דווקא שיעזבו אותם בשקט.

 ביהדות אנו רואים שהאב הוא לא רק מפרנס. יש לו תפקיד חשוב בחיי המשפחה, יש לעם היהודי שלשה אבות, משמעות הדבר ששלושת אישים דגולים אלו הנחילו לצאצאיהם דרך חיים, יעד ותכלית המלווים אותנו עד היום.

בואו נאמץ את תפקיד האבא במלואו, נשקיע זמן במשפחה ובילדים ונעביר הלאה את הערכים החשובים שלנו.

17/6/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) פרלה, 7/3/2007 09:32

נתן- תגובתי מופנית אליך

לפי מה שכתבת אתה בהחלט מסכים עם כותב המאמר למרות שהמצב הרצוי לא בדיוק מצוי. חוץ מזה מה אתה מכניס פאן אישי לפה ומעליב את הכותב? לא שמעת את הביטוי " הפוסל במומו פוסל". מעולם? אני תקווה שתבין ותפנים.

(2) נתן, 19/6/2006 15:27

עם דעות קדומות כאלה רואים שאתה לא מבין כלום

וגם אבא גרוע היום רוב האבות שאני מכיר נלחמים ומוציאים דם כדי לזכות להיות בחברת ילדיהם ולגדלם , בתוך מאבקי הרודנות והסחר של הנשים ,לפי מאות מחקרים מהארץ והעולם ילד שגודל ללא אב יוצא מופסד מכל הבחינות ,אימהות לקחו וטו על ילדים אך ורק כדי לסחור בהם, ולשמש ככלי לניצול וחמדנות, רוב האימהות לפי ידיעות ומחקרים ,מסתייגותמטיפול או אף להעניק מהטיבעי לילדיהם תוך שימוש באלמנטים חלופיים, ואף גידול הילדים נעשה על פי רוב בגנים כך שלהביא ולהוציא ילד מגן האב אף עושה זאת טוב, ואולי אתה מהזרם החרדי שגודלו אך ורק ע"י נשים יצאו פגועים ומפונקים ולא יודע מימינך או שמולך בבית ובכלל ללא ה"אמא" שלך אז תגדל ותהיה גבר מומלץ

(1) שרי יוסף, 19/6/2006 14:45

אבות אבות - לכם יש חודש שלם לנו יש רק יום אחד...

זוהי סתם הלצה ,אבל שמחתי לקרוא כי כיון האבות יותר מעטרבים בחינוך וגידול ילדיהם.זה נובע משתי סיבות :כיום האמהות גם משתתפות בעול פרנסת המשפחה.וכןההזדמנות של גידול הילדים התקופה הזו חולפת לה ואם לא ניצלנו אותה אז הפסדנו.ולמנוע את תחושת הפיספוס היום הרבה אבות שותפים פעילים בגידול ובחוויה זו עם ילדיהם.
יישר כוח ותבוכרו בהרבה נחת מילדיכם.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub