זכות השביתה היא ערך חשוב בזכויות הפרט וזכויות העובדים, ללא האפשרות של שביתה היו בעלי ההון והגופים החזקים מסוגלים לעשות ככל העולה על רוחם עם עובדיהם. אולם, תופעת השביתות הרצופות במדינתנו – אשר המושג "שביתה עברית" התאזרח בה בכבוד – מעוררות תהיות, ומציבות אותנו לא אחת אל מול השאלה: "שביתה, האם בכל מחיר?"

שביתה בצה"ל

הכל מסכימים שזכויותיו של החייל הם דבר ראשון במעלה, הוא זכאי לתזונה טובה, לתנאי מחיה מתאימים, ולתמיכה בצרכיו. אך אין ספק כי לא נזדהה עם חייל שובת כאשר נתקל בידיעה בעיתון הפותחת במילים:

 

"חיילי צה"ל עזבו את עמדות השמירה עקב שביתה"

 

* כוחות הבטחון מנסים ללכוד שלשה מחבלים חמושים אשר ניצלו את השביתה וחדרו לתחומי ישראל * נציג החיילים: אולי עליית מספר הפיגועים תעורר את שר הבטחון לדאוג לחייליו * הרמטכ"ל: משתפי פעולה עם האוייב *

 

לא נגלה אמפתיה לחיילים אלו, למרות שאנו מכבדים את זכותם של החיילים לשיפור תנאיהם משום שכולנו מבינים ש"שביתה - אך לא בכל מחיר".

ברור לנו כי אם אותה השביתה גובה מחיר דמים וסיכון חיי הציבור, אזי זכות היחיד מוגבלת.

שביתת הרופאים

לרבים מאתנו אשר נזקקו לשירותים רפואיים באפריל 2000 זכורה שביתת הרופאים, איני סבור שכולנו זוכרים על מה היה המאבק, אולם תוצאותיו זכורות לרעה, דוגמה? בבקשה!

 

"קרבן ראשון לשביתת הרופאים – ליאת הקטנה"

 

* לפני חודשיים עברה ליאת הקטנה (12) צינתור * הצינתור השני שהייתה אמורה לעבור השבוע נידחה עקב השביתה* העיכוב הוביל לתוצאה חמורה, אתמול נפטרה ליאת בשנתה *

 

כותרת זו הלקוחה מימי השביתה, מעוררת את המסקנה המוחלטת, כי "שביתה, לא בכל מחיר", משום שאיננו מכירים הפרת זכות עובד חשובה ככל שתהיה, אשר מקבילה בשוויה להסבת סבל לאלפי חולים וגרימת מוות לילדה תמימה אשר רצונה אינו נסוב סביב תנאי חיים אלא סביב הרצון לחיות.

למזלנו, אין אנו עומדים בפני דילמות מסוג זה בימים אלו, חיילי צה"ל עושים את מלאכתם במסירות. גם הרופאים נותנים את כוחם למען אזרחי המדינה הזקוקים לעזרתם. אולם השאלה "האם שביתה בכל מחיר" עדיין רלוונטית, ואולי רלוונטית מאד:

שביתות בתי הספר

אם אנו מתייחסים אל בית הספר כחבילת "ביביסיטר + הקניית ידע" אין לנו שום בעיה עקרונית עם שביתות הלימודים בבתי הספר. שביתות הלימודים אשר אנו מאוימים בהם חדשות לבקרים, טורדות את מנוחתנו במידה מוגבלת, עלינו למצוא בסך הכל תחליף ביביסיטר כלשהו והבעיה נפתרה.

אך אם אנו מודעים לכך שבית-ספר ממלא או לכל הפחות אמור למלאות, תפקיד מרכזי יותר. כדאי שנבחן את המושגים "שביתות המורים" או "אי פתיחת שנת הלימודים" מחדש.

לדעת רבים, וזהו גם המסר אותו אנו מעבירים לילדינו, תפקידו של בית הספר לחנך את הילד, ברמה החברתית, ההתנהגותית, וגם הלימודית. אין ספק, כי בתי הספר הם התשתית שעליה אנו בונים בצורה לא מבוטלת את עתידם הטוב של ילדנו, את איכות החיים שלהם, ועוד.

שביתת מורים, גוררת בעקבותיה מציאת תעסוקות בלתי חיוביות עקב החופשה הבלתי צפויה. אך חמור מכך, תוצאה הרסנית של זילות בית הספר – זלזול בערכי מוסר ולימוד. ככל שרמת הזלזול בערכים החינוכיים והלימודיים עולה, כך במקביל, עולה רמת הפשיעה, הבורות וחוסר המוסריות.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף עקב הידיעות החוזרות על עצמן מידי תקופה אודות רמת האלימות הגואה בקרב בני הנוער, ובמקביל, ירידת היכולות הלימודיות של תלמידי בתי הספר והתיכון.

דברים אלו מובילים אותנו למסקנה הנזכרת "שביתה, לא בכל מחיר". ישנם אנשי מקצוע, ובעלי תפקידים שאינם רשאים ליטול לעצמם את הפריבילגיה של "זכות השביתה" מפני שההשלכות של שביתה זו מערערות את יציבות החברה בכללותה ומסכנות אותה.

ואכן במסורת העברית-יהודית ישנה אמירה חד משמעית המעבירה מסר זה בברור: "אין מבטלים תלמידים, לשום מטרה, ואפילו לא לבניית בית המקדש".

המורים לא צריכים לסבול!

אין ספק, שהטענה הראשונה להגנתם של השובתים היא: "מה הם אשמים? למה שהם יסבלו מהרעת תנאים?" והתשובה היא "אכן, הם לא אשמים, אבל גם החייל אינו אשם, גם הרופא אינו אשם, אלא שישנם תפקידים אשר בקבלתם יש לזכור שכרוכים בהם אחריות רבה.

כמובן שביד המורים להשתמש באמצעים רבים ולהלחם על זכויותיהם אך את מערכת הלימודים איננו רשאים להפסיק. אנחנו חייבים לבנות את דור העתיד בצורה יציבה, ושביתות מערערות את יציבותו של הדור הצעיר שעליו נבנה עתידנו ועתידו. ידוע בכל העולם כי חינוך דור העתיד נמצא במקום הראשון בסולם סדר העדיפויות של ההורים היהודים. כדאי שניקח זאת לתשומת ליבנו גם בארץ וניישם זאת ברמה הלאומית.

אולי יש אנשים אשר אינם בשלים לקלוט רעיון זה עדיין, אבל אין ספק שכאשר יכריזו ילדיהם על שביתה בת חודש מבית הספר, עקב "הפרת זכויות תלמיד" יזכרו ברעיונות אלו ויאמרו להם: "זכות השביתה היא ערך דמוקרטי אנושי, אבל בית ספר חשוב יותר וה"שביתה, לא בכל מחיר".