לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




רצח זיידן סייף

רצח זיידן סייף

הגיבור הישראלי האחרון, לא היה יהודי.

מאת

שוטרים נושאים את ארונו של חברם הדרוזי, זידאן סייף, שנורה למוות בפיגוע בבית הכנסת בירושלים.

אלפים זרמו ביום רביעי שעבר אל הכפר הצפוני יאנוח-ג'ת, שבו הובא למנוחות, בטקס רשמי מלא, הגיבור הנופל רס"מ זידאן סייף. בין המלווים מכל מגזר ועדה, שבאו לחלוק כבוד אחרון למנוח, היו גם הנשיא ראובן ריבלין, השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה. מאות חרדים חובשי מגבעות שחורות, הגיעו בהסעות שכורות מכל רחבי המדינה, והצטרפו שם לנחילים של דרוזים דוברי ערבית חבושי טורבנים לבנים מסורתיים, שוטרים במדים כחולים ומלווים רבים אחרים, עד שאפילו גגות הבתים הסמוכים היו עמוסים בצופים.

כולם באו להיפרד מהשוטר זידאן סייף, שהגיע ראשון לזירת הטבח בהר נוף ביום שלישי שעבר. סייף נעמד בין המחבלים למתפללים, ספג כדור בראשו ומת מפצעיו עוד באותו לילה. כלוחם שנהרג בעת מילוי תפקידו, ארונו כוסה בדגל ישראל, כשהמגן-דוד הכחול בולט במרכזו.

כמו רבים מבניה וגיבוריה הנאמנים של המדינה, סייף לא היה יהודי. זה לא הפך אותו פחות ישראלי, בדיוק כמו שהמיעוטים הערביים והלא יהודים הגדולים בישראל אינם פוגמים בהיותה מולדת היהודים ומדינתם הריבונית. וזה לא הפחית אף במעט את הכבוד והכרת התודה שיהודים מכל הספקטרום הביעו לשוטר הנרצח. בהספדו תיאר הנשיא את סייף "מראשוני השומרים על אנשי ירושלים". הרב רובין, רב בית הכנסת בו נערך מרחץ הדמים, אמר לתושבי הכפר: "באנו להיות אתכם ולבכות אתכם", והוסיף ש"מסירותו ונחישותו" של שוטר התנועה בן השלושים "יהיו לסמל לבני העדה הדרוזית ולעם היהודי".

תמיד היו פסימיסטים שטענו בביטחון, שאין לדמוקרטיה הרב-גזעית של ישראל סיכוי להתקיים. יש מי שרואה בתמונות המזוויעות מהיכל בית הכנסת בני תורה - שבו אברכים שלוים נרצחו באכזריות בעודם מתפללים, כשדמם נספג בתפיליהם וצובע את טליתותיהם בארגמן – חיזוק לטענות פטאליות אלה.

"הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף", כתב הפרשן יואל פולק, מעביר את המסר ש"יהודים וערבים אינם יכולים לחיות יחד בקלות אפילו באותה מדינה." מאמר פרשנות של הניו יורק טיימס זכה לכותרת הצוננת: "ב'מלחמת השכנים' של ירושלים, השוני אינו ניתן לגישור."

על כל אכזריותו של הטרור, ששלח עם השנים כל כך הרבה אנשים חפים מפשע לקבריהם בטרם עת, הלווייתו של סייף היא עדות ברורה שקיום משותף ושליו אינו רק אפשרות בישראל, אלא מציאות יומיומית, שטבועה ומשולבת במארג החיים שלנו.

מובן שישנם מתחים, ויכוחים וכעסים, בדיוק כמו בכל דמוקרטיה שאינה מושלמת – ואיזו דמוקרטיה כן מושלמת? ובכל זאת, ישראל התייצבה כבר מראשיתה מול האתגר לבנות חברה שתיוצב על ידי כוחות מרכזיים חזקים יותר מההבדלים הצנטריפוגליים, שמנסים להרחיק אותנו זה מזה. ואכן, כבר במגילת העצמאות, שהוקראה על ידי דוד בן גוריון במאי 48', נאמר במלים ברורות לתושביה הלא יהודיים של המדינה להישאר ו"ליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". מספר רב של בני דתות אחרות אכן נשאר – ובתוכם אלפי דרוזים – ובחר ליהנות יחד איתנו מברכת החירות, הדמוקרטיה והשוויון בישראל.

תהליך זה עדיין לא הסתיים, אולם באופן כללי הוא מוצלח. המדינה הקטנה שלנו, ובתוכה מיעוט ערבי משמעותי, לא רק שורדת אלא צומחת ומשגשגת - למרות עקשנותם של אויבינו המרים ביותר, וחוסר היציבות האלים של שכנותינו. אמת, הטרור הוא מגפה קשה. כן, התרבות הפלסטינית ההרסנית שמעודדת אותו, הולכת ונהיית גרועה יותר. יחד עם זה, ישראל מצליחה לעמוד כמו נווה-מדבר של פלורליזם, כבוד וסובלנות בתוך אזור שאינו מפורסם במאפיינים כאלה.


רס"מ זידאן סייף עם בתו התינוקת. סייף נהרג בעת מילוי תפקידו ב-18 בנובמבר, 2014.

אחד הגינויים התקיפים ביותר נגד הרצח בבית הכנסת הגיע – מכל האנשים בעולם – דווקא משר החוץ של בחריין, שגינה את "רצח החפים מפשע בבית תפילה". חאליד בן אחמד תלה את דינויו באזהרה חמורה ש"אלה שישלמו את המחיר על פשע הריגתם של חפים מפשע בבית כנסת יהודי וקבלתו של הפשע בברכה הם בני העם הפלסטיני".

מדהים היה למצוא נוסח כל כך תקיף מפקיד ערבי בכיר, בפרט כאשר אנשי ציבור פלסטיניים רבים כל כך 'בירכו על הפשע', בחיוניות ובגלוי. אולם כפי שציינה העיתונאית אוולין גורדון בטור דעה, ממשלים ערביים פרגמטיים כמו בחריין יודעים היטב, שבזמן בו טובחים ומתעללים במוסלמים ברחבי המזרח התיכון, "מסגדים בישראל ובגדה המערבית – כולל מסגד אל אקצה בירושלים – נותרו בין המקומות הבטוחים ביותר במזה"ת לתפילת מוסלמים."

אין זה הישג פעוט, גם אם העולם מקבל אותו כדבר המובן מאליו. מחבלים אמנם רצחו את זידאן סייף, אולם זכרו יישאר ברוך, גם ליהודים וגם לשאינם יהודים.

המאמר הופיע לראשונה בבוסטון גלוב.

25/11/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) הודיה, 3/12/2014 22:31

כל הכבוד לו!

חסיד אומות העולם. היה עצוב לשמוע שהוא לא שרד את הפציעה. מחמם את הלב לראות שגם בימים טרופים אלו ברית כזו אפשרית בישראל, חרדים ודרוזים. בנים לעמים שונים מתאחדים יחד וכואבים את אותו כאב. הלוואי שלא יקרו עוד מקרים כאלו קשים.

 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub