מרגרט תאצ'ר, שהלווייתה מתקיימת היום (רביעי), הייתה האישה הראשונה שכיהנה כראשת ממשלה בבריטניה, והמשיכה להחזיק בתפקיד זה במשך 11 שנים, משנת 1979. תאצ'ר שהתפרסמה בכינוייה 'אשת הברזל', תמכה בדעות שמרניות מפורשות, ושינתה את תפיסתה הכלכלית והפוליטית של אנגליה.

למרות הישגיה הרבים והמרשימים, כולל מאבק במשטר הקומוניסטי בברה"מ, תאצ'ר אמרה שהרגע בו היא גאה ביותר בחייה, היה הצלתה של נערה יהודייה מאוסטריה בימי השואה.

בשנת 1938, שלחה אדית מולבאוור – נערה יהודייה בת 17 – מכתב אל חברתה לעט מוריאל רוברטס, אחותה הגדולה של מרגרט תאצ'ר. אדית שאלה אם משפחת רוברטס תוכל לעזור לה להימלט מאוסטריה. הנאצים החלו ללכוד יהודים בווינה, ואדית ידעה שזה רק עניין של זמן עד שהיא תהיה אחת מהם.

אלפרד רוברטס, אביהן של מוריאל ומרגרט, היה בעל חנות מכולת בעיירה קטנה. הם גרו בדירה זעירה מעל לחנות, בלי מים חמים ועם שירותים מחוץ לבית. למשפחת רוברטס לא היו זמן או כסף להביא את אדית לביתם. וכך החליטו מרגרט בת ה-12 ומוריאל בת ה-17 לנסות לאסוף כסף ולבקש עזרה ממועדון הרוטרי (מועדון ההתנדבות הקהילתי באזור מגוריהן). הן הצליחו להביא את אדית היהודייה לאנגליה, ושם היא נשארה במשך השנתיים הבאות אצל מספר משפחות החברות במודעון רוטרי, ומשפחת רוברטס בכללן, עד שהצטרפה לקרובי משפחה בדרום אמריקה.

אדית ישנה בחדרה של מרגרט, ותאצ'ר כתבה מאוחר יותר בזיכרונותיה: "היא הייתה גבוהה, יפהפייה, ובלי ספק ממשפחה אמידה. אבל החשוב מכל, היא סיפרה לנו איך זה לחיות כיהודי תחת שלטון אנטישמי. אחד מהדברים עליהם אדית סיפרה נטבע במיוחד בזיכרוני. היהודים, כך היא אמרה, אולצו לקרצף את הרחובות."

בשנת 1995, אחרי שאדית אותרה בברזיל, היא אמרה בריאיון, "לעולם אל תהססו לעשות כל מה שביכולתכם, כדי להציל חיים."

כולם חייבים לבוא ולראות את זה. אני לא כל כך משוכנעת שהדור החדש יודע באמת נגד מה נלחמנו

כיום אדית היא סבתא יהודייה בסאו-פאולו, שאומרת שהיא חבה את חייה ואת חיי ילדיה ונכדיה למשפחתה של מרגרט תאצ'ר. בשנת 1986, כשתאצ'ר ביקרה ביד ושם, בביקור ההיסטורי הראשון של ראש ממשלה בריטי בארץ, ניכר הזעזוע שעבר בה כאשר עמדה מול תמונתו של חייל נאצי היורה באם יהודייה ובילדה. "זה כל כך נורא", היא קראה. "כולם חייבים לבוא ולראות את זה, כדי שהם לעולם לא ישכחו. אני לא כל כך משוכנעת שהדור החדש יודע באמת נגד מה נלחמנו."

תאצ'ר שמרה על ידידותה הנאמנה ליהודים כשהיא נלחמת בתמיכה הבריטית בחרם הערבי, מוחה למענם של מסורבי עלייה יהודים בברה"מ ובוחרת לצרף לקבינט שלה מספר מנהיגים יהודיים. תאצ'ר העריכה את מאמציה ועצמאותה של הקהילה היהודית הבריטית ולעתים קרובות פנתה לרבה הראשי המנוח של אנגליה, הרב עמנואל יעקובוביץ, לקבלת גיבוי רוחני. היא אפילו הכניסה את הרב יעקובוביץ לבית הלורדים, ומאוחר יותר הוא התפרסם בתור "הרב של תאצ'ר".

ביחס לביטחונה של מדינת ישראל אמרה תאצ'ר את הדברים הבאים: "לעולם אין לצפות ממדינת ישראל לסכן את בטחונה. אם היא אי פעם תהיה מטופשת מספיק לעשות זאת, ואחר כך תסבול מזה, תגובת הנגד גם כלפי הפלסטינים וגם כלפי המתווכים הכנים תהיה עזה – 'שטחים תמורה שלום' אמור להביא גם שלום."

תאצ'ר דברה באומץ שכזה, משום שהיא הייתה עקבית בהחלטותיה, או כפי שהיא ניסחה זאת: "אין פניות אצל הגברת הזאת". כשהיא האמינה באידיאל, בין אם הוא היה שינוי של הכלכלה הבריטית או הצלת יהודייה מפוחדת מאוסטריה, היא לא חששה לממש אותו, ואפילו אם היא נאלצה לשם כך לעמוד נגד דעות פופולאריות.

ארבעה ציטוטים ידועים:

אותה רמה מוסרית של תאצ'ר שדחפה אותה להציל את אדית כשהיא רק בת 12, קורנת מבעד לארבע מהציטטות המפורסמות ביותר שלה, שיכולות ללמד אותנו שיעורים יקרי ערך לחיים:

עשו הרבה דברו מעט: "להיות חזק זה כמו להיות גברת. אם אתה חייב להסביר לכולם שזה מה שאתה, סימן שאתה לא."

עמידה על עקרונות: "אם כל מה שאתה רוצה זה שיאהבו אותך, תהיה מוכן להתפשר על כל דבר, בכל עת, ולא תשיג כלום."

לא להיכנע: "יתכן שתצטרכו לחזור על אותו קרב יותר מפעם אחת כדי לנצח."

כולנו יכולים להיות מנהיגים: "אנשים חושבים שאין מספיק מקום בפסגה. הם נוטים לחשוב על זה כמו על הר האוורסט. המסר שלי הוא שיש טונות של מקום בפסגה."

למרגרט בת ה-12 ולאחותה היו כל כך הרבה סיבות להרים ידיים בייאוש ולדחוק את מכתבה של אדית למגרה בדירתם הקטנה והקפואה. לא היה להן כסף, לא יכולת ולא מושג כיצד להציל את הנערה המבועתת שהן מעולם לא פגשו. אבל הן האמינו שהן יכולות וצריכות לעשות את כל מה שביכולתן, כדי לעזור. כבר אז הן הבינו שיש בעולם די מקום עבור מנהיגים גדולים, אפילו אם הם רק בני 12 וגרים מעל למכולת מקומית קטנה בלי מים חמים.

אנחנו מצדיעים למרגרט תאצ'ר על ידידותה ועל מאמציה למען העם היהודי, על דברי החוכמה שלה, על האומץ המחכים שלה, ועל כך שהיא לימדה אותנו, שמעל לכל, ההישגים הגדולים ביותר בחיים הם לפעמים לא אלה שמקנים לך גמול, כסף או אפילו מעמד, אלא דווקא ההישגים השקטים והנחושים שאיש אינו שומע עליהם במשך שנים.