בשנת 2004, אישרה הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב החלטה על "צמצום סלקטיבי הדרגתי של השקעות בחברות בינלאומיות שעושות עסקים עם ישראל", חברות ענק כמו קטרפילר, היולט פקארד (HP) ומוטורולה. כיום, שוקלת הכנסייה לאשר החלטה נוקשה יותר באסיפה הכללית הדו-שנתית שלה, שעתידה להתקיים בפיטסבורג בסוף יוני.

מלבד תרומת הסנקציות הכלכליות לדמוניזציה של מדינת ישראל, הן גם יזיקו לקשר בין היהודים לנוצרים שנבנה וטופח במשך עשרות שנים.

מה עומד מאחורי הסנקציות האלו? מסיבה מוזרה כלשהי, אי אפשר להסביר בדרך אובייקטיבית עמדות אנטי-ישראליות. מדהים כיצד סילוף עקשני של האמת מעורר תגובות כמעט-מותנות אצל אנשים טובים אך חסרי ידע או בעלי ידע מוטעה. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, לימד את העולם, שככל שטענה בוטה ושערורייתית יותר, היא תמצא חן בעיני יותר אנשים שלא מכירים את העובדות.

הבה נבהיר אם כן כמה עובדות שקשורות למדינת ישראל ולמזרח התיכון:

ליהודים הייתה – ועודנה – נוכחות רציפה וקשר עמוק לארץ ישראל ולירושלים

כל מי שמעיין בתנ"ך ובספרי היסטוריה אמינים אחרים, יודע שליהודים הייתה – ועודנה – נוכחות רציפה וקשר עמוק לארץ ישראל ולירושלים. בתקופות מסוימות גורשו רוב היהודים ממולדתם, אך למרות זאת, תמיד נותרו כיסי התיישבות יהודיים בארץ הקודש.

מספר גדול מהיהודים החיים כיום בישראל, הם פליטים ממדינות ערב, שהתקבלו בברכה על ידי אחיהם בישראל.

בעקבות הכיבוש הרומאי של ישראל והחרבת בית המקדש השני בירושלים, לפני כ-2,000 שנה, הרומאים שינו את שמה של ארץ ישראל ל"פלשתינה", על שם הפלישתים – אויביהם הקדומים של בני ישראל – שבאותה עת כבר חלפו מן העולם. הרומאים שינו גם את שמה של ירושלים ל"איליה קפיטולינה". שינוי השם הכפול נועד כדי לנתק את היהודים ממולדתם.

מסתבר אם כן שהפלסטינים הראשונים היו יהודים. ואכן, לאורך ההיסטוריה, מאז חורבן בית המקדש השני בירושלים ועד לימינו, תמיד נקשר שמם של היהודים לפלשתינה.

במשך כ-400 שנים לפני כינונה מחדש של מדינת ישראל ב-1948, שלטה האימפריה העותומאנית בחלק נרחב מהמזרח התיכון.

בעקבות התבוסה העותומאנית מפני הבריטים, הצרפתים ובני בריתם, במלחמת העולם הראשונה, חולקה הטריטוריה הענקית הזאת לשני חלקים קטנים יותר.

בשנת 1917, הכירה בריטניה יחד עם מספר מדינות נוספות בקשר של העם היהודי למולדתו הקדומה, והצהרת בלפור הבטיחה להקצות שטח קטן מהאימפריה העותומאנית הקורסת עבור היהודים. את יתר השטח העצום הקצו האומות להקמת מדינות ערביות ובכללן תורכיה, לבנון, סוריה,עיראק, ערב הסעודית ואחרות.

הבריטים הקימו את מדינת טרנס-ירדן (שמשמעותה עבר הירדן והיא ירדן של ימינו) על כ-80% מהשטח שיועד עבור היהודים, ובכך חרגו מהגדרות המנדט שניתן להם אחרי מלחמת העולם הראשונה. בכוונתם היה לפתור קונפליקט בין השושלת ההאשמית לשושלת אבן סעוד בערב הסעודית – והיהודים שילמו על כך מחיר כבד מאוד, באיבוד חלק גדול מארצם.

במשך כל התקופה הזאת לא היה שום אִזכּור של העם הפלסטיני כישות עצמאית. מעולם לא הייתה להם מדינה עצמאית בשם פלסטין, הם לא שלטו בירושלים בשום תקופה שהיא בהיסטוריה העולמית, והם מעולם לא טענו שהם אומה נפרדת מיתר אחיהם הערבים.

מאז שנת 1850 היה בעיר העתיקה בירושלים רוב יהודי. התקופה היחידה בהיסטוריה של ימינו, שבה יהודים לא גרו בעיר העתיקה בירושלים, הייתה בין השנים 1948-1967. בעקבות המתקפה הערבית נגד מדינת ישראל, גירשו הירדנים את כל היהודים שניצלו מהמלחמה והרסו את בתיהם - כולל את בתי הכנסת, ובניגוד להסכם שביתת הנשק, הם לא התירו ליהודים להגיע אל הכותל המערבי.

בשנת 1936 הציע חבר הלאומים לחלק את עשרים אחוזי השטח הנותרים מהאדמה שנועדה להקמת מדינה ליהודים, בין היהודים לשכניהם הערבים. היהודים הסכימו לקבל את הרעיון, אולם הערבים דחו אותו על הסף, והוא לא הגיע לידי מימוש.

הולדת המדינה

ושוב, בשנת 1948, כשהאומות המאוחדות הצביעו על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בעשרים אחוזי הקרקע הנותרים, היהודים קיבלו את ההחלטה אולם הערבים דחו אותה.

לא הייתה זו דחייה דיפלומטית גרידא - ביום בו הוכרזה מדינת ישראל פלשו שבע מדינות ערב למדינת ישראל המתחדשת, בלי להסתיר את כוונתם להשמידה.

לאחר מלחמת העצמאות ב-48, ירדן שלטה בגדה המערבית של נהר הירדן ומצרים שלטה ברצועת עזה. הן לא ניסו ולא היתה להן שום כוונה ליצור מדינה פלסטינית חדשה בטריטוריות האלה.

בשנת 1967, מצרים, סוריה וירדן ניסו שוב להשמיד את מדינת ישראל. הם חסמו את נתיבי השיט לאילת, הגבירו את פעולות הטרור נגד ישראל, סילקו את משקיפי האו"ם מגבול ישראל-מצרים, ופרסו כוחות צבא סביב גבולות הארץ. ישראל התחננה בפני הקהילייה הבינלאומית לנסות לבלום את הטירוף, אולם דבר לא נעשה כדי לעצור את התוקפנות הערבית. כנגד כל הסיכויים, ישראל הצליחה להתגבר על הצבאות הערביים תוך ששה ימים.

גבולות 1967 מעולם לא נתפשו כ"גבולות בהכרה בינלאומית" אלא כ"גבולות צבאיים" קשים להגנה. לכן צוין בהסכם הפסקת האש כי הדיון על הגבולות הסופיים יהיה בתאריך מאוחר יותר, תוך התחשבות בצרכיה הביטחוניים של ישראל.

למרות ניצחונה במלחמת ששת הימים, ישראל הסכימה לקבל כמעט את כל הדרישות הערביות

כבר בשנת 1967 הציעה מדינת ישראל לערוך מו"מ לשלום, אבל היא נתקלה בתגובת סירוב משולשת מהפסגה הערבית בחרטום: "לא לשלום עם ישראל; לא להכרה בישראל; לא לעריכת משא ומתן עם ישראל".

למרות ניצחונה במלחמת ששת הימים, ישראל הסכימה לקבל כמעט את כל הדרישות הערביות. בעקבות הסכמי אוסלו משנת 1993, ישראל הציעה בנדיבות לערבים הפלסטינים בשנת 2000 לכונן מדינה – הצעה שנדחתה על ידי ערפאת וחבריו, כפי שאישרו הנשיא קלינטון ושליחו דניס רוס.

עד כה, ערבים רבים מסרבים לדבר על שלום עם ישראל, ובמקום זה ממשיכים בהסתה, דיסאינפורמציה וטרור, ואינם מוותרים על תקוותם לחסל את ישראל בצורה הדרגתית.

אחת הטקטיקות שמשמשת כדי לערער על לגיטימיות הקיום של מדינת ישראל, היא הצגת המפה של "פלסטין המצטמקת" – למרות שמעולם לא הייתה מדינה כזאת בהיסטוריה המדינית, ולכן היא לא יכולה להצטמק! ישראל הציעה להקים מדינה ערבית פלסטינית חדשה על חלק ממולדת אבותיה, למרות ששטחה הצטמק בהרבה מאז הצהרת בלפור. הצעה זו ניתנה מתוך תקווה להשיג פתרון בדרך שלום, ועתיד טוב יותר לכל שוחרי הטוב באזור. לרוע המזל, אין לישראל שום שותף רציני לשלום בצד הפלסטיני (שימו לב כי מצרים וירדן לא הציעו הצעה נדיבה כל כך כאשר הם שלטו באותם שטחים בין השנים 1948-1967).

מהו מעמדם החוקי של השטחים? אזור הגדה המערבית, ששמו ההיסטורי הוא יהודה ושומרון, הוא שריד מהאימפריה העותומאנית והמנדט הבריטי, שלא הוקצה לאף מדינה, אשר מבחינה חוקית ישראל מחויבת לטפל בו. מעולם לא הוטלה שום מגבלה חוקית על אנשים שחיים או מתיישבים שם, בין אם הם יהודים, נוצרים או מוסלמים.

גדר ההפרדה מעולם לא הייתה נבנית אלמלא התופעה המזעזעת של פיגועי התאבדות

תנאי החיים של האוכלוסייה הערבית המקומית בשטחי יהודה ושומרון השתפרו מאוד תחת השלטון הישראלי, בהשוואה לשלטון הירדני לפני 1967. לערבים המקומיים יש יותר שירותי בריאות, יותר חופש לחנך את ילדיהם כרצונם, יותר צמיחה כלכלית ויותר חירויות פרט, בהשוואה לרבות ממדינות ערב האחרות באזור.

בעוד שיש המגנים את גדר ההפרדה, היא מעולם לא הייתה נבנית אלמלא התופעה המזעזעת של פיגועי התאבדות נגד ישראלים חפים מפשע. הגבולות הסופיים יוכלו להיקבע, בעקבות משא ומתן כנה ומועיל, בלי קשר למיקומה של גדר ההפרדה - בתקווה שלא יהיה בה עוד צורך.

רקורד הומניטארי

מדינת ישראל מחויבת להגן על כל אזרחיה – יהודים, נוצרים ומוסלמים במידה שווה. הממשלה נאלצת לנקוט מידי פעם בפעולות הגנתיות. ישראל עושה מאמץ עצום כדי למנוע פגיעות לא מכוונות בנפש, והתוצאות טובות בהרבה מאשר במצבים דומים במדינות אחרות בעולם. אולם משום מה, תועמלנים מיומנים וחסרי בושה מוציאים כל פעולה ישראלית מכל פרופורציה.

ודאי שהרקורד של מדינת ישראל בנושא זכויות האדם, טוב בהרבה משל מדינות ערב המקיפות אותה. אולם לרוע המזל, גם עובדה זו מעוותת בזדון.

בחינה של העובדות מעידה על כך שהקונפליקט המזרח תיכוני אינו קשור למלחמה על שטחי אדמה (לישראל יש חלקת אדמה מזערית בהשוואה לשכנותיה), אלא למלחמת הדת הגלובלית שמכוונת באופן שיטתי נגד יריבי האיסלם. ישראל היא רק חלק אחד קטן בפאזל. תקוותם של הקיצוניים היא להמשיך את משימתם, לאחר השמדתה של ישראל, באירופה, בארה"ב ("השטן הגדול") ובכל מקום אחר, וליצור כָּליפוּת חובקת עולם על פי חוקי השריעה. לחלק מבני הדתות האחרות יוּתר להמשיך לחיות תחת שלטון הכליפות בתור ד'ימים – בני חסות – אזרחים מדרגה שנייה, שמתפקידם לשרת את המאמינים באללה.

המצב מורכב עוד יותר אם ניקח בחשבון את המלחמה האכזרית והמתמשכת בתוך העולם המוסלמי עצמו, בין המתונים לרדיקלים, בין הפלגים הרבים של הקבוצות השיעיות והסוניות, ובין פלגים אחרים. קחו לדוגמא את הקונפליקט בסוריה, הקונפליקט בין איראן לערב הסעודית, הקונפליקט בתוך עיראק, הקונפליקט בין הטורקים לכורדים וכולי.

ישראל מספקת תמיכה הומניטארית מקיפה לאנשי עזה

חלק ניכר מהדמוניזציה הרטורית נגד ישראל מתמקד במה שמכונה "המשבר ההומניטארי בעזה". בפועל, ישראל מספקת תמיכה הומניטארית מקיפה לאנשי עזה. התמיכה כוללת מזון, שירותי בריאות ואפילו תשתיות (בתנאי שהן לא מספקות למחבלים כלים כדי להמטיר טילים על נשים וילדים ישראליים חפים מפשע). נזכיר רק שתי דוגמאות - אפילו גיסו של מנהיג החמאס נסע לישראל כדי לקבל טיפול רפואי, והווטרינרים הפלסטינים קיבלו תרכיבי חיסון לפרות שלהם מרשויות הבריאות הישראליות.

אם נבוא לתאר כמה תורמת ישראל לרווחת שכנותיה והעולם כולו, יידרשו לשם כך אלפי עמודים, אולם משום מה, המדיה נוקטת בדיווח סלקטיבי במיוחד, ואינה מעבירה את החדשות האלה הלאה. עלינו לשבח את הטוב ולבקר את הרע באמצעות אותם הקריטריונים בהם אנו משתמשים לשפוט כל מדינה אחרת בעולם, ואל לנו לסמן את מדינת ישראל, האחראית והאלטרואיסטית, כמטרה לגינוי נוקב.

כשאנחנו שופטים את מדינת ישראל על פי זכויותיה הרבות, אנחנו מקבלים תמונה ברורה של מדינה שפועלת בצורה נפלאה במחקר ופיתוח, בעזרה הומניטארית, בחידושים והמצאות, בעזרה לאזרחים מכל הדתות, ובסיוע לאנשים ברחבי העולם. כשהתרחשו אסונות טבע, ישראל שלחה סיוע עד לתורכיה, האיטי, יפן ומדינות רבות אחרות.

לישראל מגיעות תשבחות ולא גינויים על מאמציה הרבים.

אני קורא לכם לשים בצד את הטינה הפוליטית והדיפלומטית עתיקת היומין, ולשקול מחדש את העובדות האובייקטיביות. אני מציע לכם לעיין בסדרת מפות שמראות את התפתחות המזרח התיכון.