לוונדר וומן יש קשר ישראלי, תרתי משמע.

גל גדות, שמשחקת את וונדר וומן בשובר הקופות החדש של חברת DC Comics, זכתה בתחרות מלכת היופי של ישראל בגיל 18. לאחר מכן המשיכה בקריירה מצליחה של דוגמנות ומשחק עד שזכתה בתפקיד הנחשק של "וונדר וומן" בסרט באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק משנת 2016.

לרוע המזל, ארץ לידתה של גל הפכה להיות עניין בחדשות. על-פי דיווחים שונים, בלבנון נאסרה הקרנת הסרט וונדר וומן, בהיסמך על החוק המחרים את כל הסחורות מישראל. ראניה מסרי, מה"קמפיין להחרמת תומכי ישראל־לבנון", צידדה באיסור וטענה "בראש וראשונה היא ישראלית. אנו לא מבדילים בין ישראלי טוב לישראלי רע".

אנו לא מבדילים בין ישראלי טוב לישראלי רע".

במקום להתכחש לארץ הולדתה, גדות מתגאה בה. בשנת 2014, במהלכו של מבצע צוק איתן, היא פרסמה את ההודעה הבאה בדף הפייסבוק שלה:

" אני שולחת את אהבתי ותפילותיי לאזרחי ישראל, ובמיוחד לנערים ולנערות המסכנים את חייהם כדי להגן על ארצי מול מעשי הזוועה שמבצעים אנשי חמאס, אשר מסתתרים כפחדנים מאחורי מגיני אנוש של נשים וילדים... אנחנו נתגבר!!! שבת שלום!

#אנחנוצודקים#שחררואתעזהמידיחמאס#דילטרור#דוקיום#אהבהלצהל".

פוסט זה לווה בתמונה שלה ושל בתה מתפללות ומדליקות נרות שבת.

זה היבט אחד של הקשר הישראלי. גל גדות וישראל הולכות ביחד.

אולם אם מעמיקים מעט בהתבוננות בסרט וונדר וומן, נראה שהקשר הישראלי בא לידי ביטוי לא רק בתור ארץ מוצאה של השחקנית הראשית. (אם אינכם רואים זאת מיד, ייתכן שאתם זקוקים לחבל )האמת כדי לראות זאת.

וונדר וומן, או דיאנה, השם בו היא מוכרת, מגיעה מאומה של נשים בלבד, האמזונות, שנוצרו על-ידי האל היווני זאוס. במקור נוצרו נשות ה"אמזון" כדי ליצור גשר להבנה גדולה יותר בין הגברים ולסייע לעולם להגיע לשלום, אולם המין האנושי לא היה בשל למסר שלהן ושעבד אותן.

בינתיים, ארס, "אל המלחמה", התגלה כנוכל והרג את שאר האלים. כדי להציל את העולם מהשמדה, זאוס העניק לדיאנה, תינוקת האמזונות, נשק סודי שיוכל ביום מן הימים להרוג את ארס והוא מעביר אותה לארץ האמזונות החדשה שנוצרה, תמיסירה.

 בתמיסירה, האמזונות בונות צבא מרשים, אולם זהו צבא הגנתי באופיו, שנועד רק לשמש כהרתעה לנוכח איום של פלישה. אפשר לקרוא לצבא זה צהל"א - (צבא ההגנה לאמזונות).

ואכן, הפלישה מגיעה בצורת הצבא הגרמני, בסגנון מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהן סופגות אבדות, האמזונות הודפות את ההתקפה ולוכדות שבוי מלחמה. זהו הטייס האמריקני סטיב טרוור, שעובד עם כוחות הברית כמרגל. טרוור גילה להן שהגרמנים בתהליך הכנסת נשק כימי למלחמה, בהנהגת גנרל אריך לודנדורף והמדען הראשי שלו, דוקטור מאנו.

חמושים במידע הזה, דיאנה וסטיב נוסעים ללונדון כדי להיפגש עם קבינט המלחמה העולמי ומעבירים להם את המידע אולם קבינט המלחמה מעוניינים להגיע להסכם "שלום". "שביתת הנשק היא בעלת חשיבות עליונה", הם טוענים בידענות.

אולם דיאנה מכירה את אופי האויב. "אני לא מבינה", היא שואלת את סטיב בתמימות, "איך הם יכולים לדבר על שלום?"

זה לא שהיא לא רוצה שלום, כמובן שהיא רוצה. וזו בדיוק הסיבה שבגללה היא נלחמת. היא רואה את זוועות המלחמה ואת אופיו של האויב חסר הרחמים שהופך נשים וילדים למטרות ויודעת שהדרך היחידה לנטרל את הרוע היא להילחם בו.

אולם בסופו של דבר, כשהיא מצליחה להביס את האויב ויש לה הזדמנות להתנקם בדוקטור מאנו שאיבד מכוחו והפך להיות חסר אונים, היא אינה עושה זאת. היא לוחמת בעלת מצפון.

האם חלק מזה נשמע מוכר? זה בהחלט אמור להישמע כך.

משימתו של העם היהודי הייתה תמיד משימה של שלום, לפעול כגשר לאנושות, להוות "אור לגויים", להעביר את המסר של מוסריות ואמת לעולם. אולם למרבה האירוניה, לאורך ההיסטוריה היינו נתונים לעבדות ולאנטישמיות בשעה שעמים שונים דחו את המסר שלנו, לעיתים קרובות באלימות.

גדות עם בעלה ובתה.

ואז, לפני 69 שנים, קיבלנו מדינה משלנו. היינו רוצים להתמקד במסר השלום, אולם במקום זאת אויבינו הכריחו אותנו להתכונן למלחמה. בנינו צבא מרשים ולמרות שאיננו ששים להשתמש בו, אנו יודעים שכדי לשרוד, אין לנו ברירה. אויבינו הם חסרי רחמים ופחדנים בו-זמנית, נטפלים לנשים וילדים ומתמרנים את דעת העולם עם חרמות נגדנו. העולם, בתורו, מדבר על שלום ואינו מבין מדוע ישראל לא מוכנה לחתום על הסכם שלום עם אויב שאינו מעוניין לחתום על הסכם כזה ומחויב להשמדתה של מדינת ישראל. בדיוק כמו וונדר וומן, ישראל ממשיכה להילחם כיוון שהיא יודעת שביום מן הימים, כבר לא תיאלץ לעשות כן.

דיאנה/וונדר וומן/גל גדות מסיימת את הסרט באומרה שהיא תמשיך להילחם, למען העולם "כפי שאני יודעת שהוא יכול להיות". כך גם מדינת ישראל יודעת שאם היא תהיה חייבת, היא תמשיך להילחם גם כיום, אולם היא תעשה זאת מתוך תקווה שיום יבוא ויהיה שלום על פני האדמה.