תערוכה חדשה נפתחה השבוע במוזיאון היכל שלמה, והצליחה לרגש אותנו.

העין היא ראי הנפש. עין המצלמה של עזרא לנדאו מנגנת על מיתרי הלב.

בצילומיו מתועדים מפגשים בלתי אפשריים בין עבר עתיק והווה רועש ועכשווי, בין אנשים ממגזרים ותורות חיים שונות, בין עיר לתושביה, בין רוח לחומר.

בקומפוזיציות מדויקות, שלעיתים קשה להאמין שאכן התרחשו במציאות, מציב לפנינו עזרא לנדאו את היופי, הכאב והאבסורדיות בישראל 2014.

מסמטאות מאה-שערים והעיר העתיקה בירושלים ועד לעמדות צה"ל בעוטף עזה, תופסת עין המצלמה של לנדאו רגעים קטנים שאומרים כל כך הרבה עלינו, כחברה וכיחידים.

הנישות שאליהן יש לעזרא לנדאו גישה מיוחדת, כצלם חרדי, נותנות הצצה לעולם שלם שאינו גלוי לרבים אחרים: חצרות חסידיות, תלמודי תורה, מגרשי משחקים, חצרות אחוריות. עינו הרגישה קולטת ומעבירה הלאה מסרים בלתי מילוליים אודות התמודדויות, אתגרים, חומות וגשרים.

מתוך הצילומים עולות ומשתקפות שאלות קיומיות העוסקות במקומו של היחיד בתוך הקהילה, במערכות של זוגיות ותקשורת בין-אישית, במקומה של המסורת מול החדשנות, בעולם גדוש מסרים סותרים ובחיפוש האנושי אחר הנשגב, אחר מה שנמצא "מעבר" למה שהעין רואה.

בכל אחד מן הצילומים מבקש הצלם מאתנו, הצופים, לפתוח את העין. לפתוח את הלב.

במוזיאון היכל שלמה לאמנות יהודית, הצליחה האוצרת נורית סירקיס בנק לבחור תמונות שמצליחות לרגש. התערוכה תוצג עד ל-1.1.15. אנחנו משתפים, כי נהנינו והתרגשנו. נשמח לשמוע את תחושותיכם...