חברה שלי הראתה לי מייל שנשלח מחברת פרסום שמשווקת כלי עסקי מסוים. שמה של החברה לכד את עיניי - "קשר תמידי"... איזה רעיון מצמרר!

קשר תמידי – האם זה בריא? האם קיים אדם שהיינו רוצים לשמור איתו על קשר כזה? כולם אוהבים את הילדים שלהם, וכולם אוהבים לשמור איתם על קשר סדיר, אבל תמידי? לא נראה לי שכשאנחנו מתעוררים באמצע הלילה, אנחנו ששים על ההזדמנות הנפלאה לקשר קרוב.

אפילו בני הזוג שלנו - כמה זוגות מתחילים להשתגע כשהם יוצאים לפנסיה? פתאום הבעל, שבדרך כלל היה רוב היום מחוץ לבית, מסתובב כל הזמן בין הרגליים. "מה את עושה עכשיו?" "ומה עכשיו?" אני אפילו לא אוהבת שהמשרד של בעלי סגור ליום אחד, וכבר הזהרתי אותו שלא יעז אפילו לחשוב על פרישה!

וזה עוד עם האנשים האהובים עלינו והקרובים אלינו ביותר. בימינו, אין בעיה לשמור על קשר תמידי עם כל מי שאנחנו מכירים, או שאי פעם הכרנו – עם המשפחה המורחבת כולה, כולל קרובים שאבדו מזמן, עם כל חברינו לעבודה כולל הבוס, עם חבר'ה מהצבא, חברים מהתיכון, מהיסודי, ואפילו עם המורה מכיתה א'...

אבל האם אנחנו באמת מעוניינים בזה?

אני לא רוצה להישמע אנטי חברתית. לפעמים נחמד להשלים מידע עם חבר ילדות. לא מזמן, בעלי התקשר למורה שלימדה אותו בכיתה ד', כדי להודות לה (היא העמידה פנים שהיא זוכרת אותו!). נחמד לדעת שאפשרות הגישה קיימת.

אולם לפעמים, דווקא הקשר התמידי, הטרטור הבלתי פוסק, מוביל לאובדן – אובדן זמן שקט, אובדן מחשבה, אובדן עיבוד, אובדן התבוננות פנימית.

לא נשאר לנו זמן לברר מי אנחנו או לאן אנחנו הולכים. אין לנו זמן לבחון את מטרותינו הישנות ולקבוע חדשות. אין הזדמנות לבחון את מערכות היחסים שלנו ולראות אם הן פורחות או שהן זקוקות לשיפור (הן בדרך כלל צריכות שיפור!). אין זמן להעריך את הטוב שיש לנו, וליהנות מהמתנות שקיבלנו מה'.

לדעתי, קשר תמידי אינו דבר טוב. כולנו זקוקים למרחב שקט כלשהו. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולעצב תוכניות חדשות לצמיחה. אנחנו צריכים לחשוב על החברויות שלנו, על חיי הנישואין שלנו, על הילדים שלנו. אנחנו צריכים לבחון את האפשרויות וההחלטות שהקריירה שלנו מציבה בפנינו. אנחנו צריכים לעצור וליהנות מהיופי שמקיף אותנו.

ולמעשה, זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות עוד רגע. מייד אחרי שאבדוק מה קיבלתי במייל...