ישבתי במטבח, מתחממת במחיצת כוס תה מהבילה וטובלת בה עוגיות פתי-בר. עוגיה אחר עוגיה הוטבלו בנוזל החם ונשלו משם במומחיות, שניה לפני התפוררות מוחלטת. הלך לי טוב עם איזה חמש עוגיות, עד שהשישית טבעה לעד במעמקי הספל, מוסיפה עכירות מסוימת לנוזל המתוק.

התקפי תה ועוגיות כאלה תופסים אותי ברגעי מצוקה. בעיצומו של אחד מהם הייתי עכשיו.

וכל כך למה? כי הופ הופ טרללה גדלתי בשנה! כן. חלפה לה עוד שנה והלוח מורה בבירור כי כ"ט בטבת הגיע, של שנת תשס"ה, מה שהופך אותי בין רגע לבת...

ימי הולדת הם זמן מצוין לחשבון נפש. וזה מה שעשיתי עכשיו. מדוכדכת חשבתי על כך, שכנראה לעולם כבר לא אהיה אותה זמרת סופרן שחלמתי להיות. עוד עוגיה הוטבלה כהוגן והמשכתי להגות בקריירות הנוספות שהחמצתי לבלי שוב – רקדנית מחול מודרני, ציירת מפורסמת, סופרת בעלת שם ותרמילאית נועזת.

כך ישבתי לי במטבח הקטן, מול שולחן הפורמייקה עם השעוונית הפרחונית, מביטה בהשלמה בנוף האורבני שנשקף לעברי מהמרפסת, מזהה כי הוא רחוק מרחק רב מאד מהפנטזיה שלי אודות גידול עזים בגליל, בלב הטבע הבראשיתי.

ערמת העוגיות הלכה והצטמקה, מזכירה לי ביתר שאת, כי גם לחצאית המפוספסת במידה 40 כבר לעולם לא אצליח להידחק.

"הופ הופ טרללה" זמזמתי לעצמי, "גדלתי בשנה".

"באמת גדלתי?!", שאלתי את עצמי במפגיע.

ואז החלטתי לנסות ברצינות לברר במה גדלתי השנה.

מחשבה רדפה מחשבה ולפתע גיליתי מצבור לא כל-כך קטן של הצלחות והישגים – "גדלתי ביכולת לגלות סובלנות לילדים, גדלתי בהעזה לעשות דברים שהתחמקתי מהם, גדלתי בנכונות שלי לעשות חסד עם הבריות, גדלתי ביכולת שלי לסבול רעש ואי נוחות, גדלתי ברצון שלי ללמוד ממשברים וגדלתי ביכולת שלי לעמוד על שלי. נכון שהעיקר עוד לפני (למשל, במוכנות שלי לסלוח לעצמי, על כל אותם דברים שלא גדלתי בהם), אבל בכל זאת... אין כל הצדקה ממשית להרגשת הדכדוך הזו שלי."

"בינתיים", חשבתי לעצמי מפויסת, "במקום לגדל עזים בגליל, אני מגדלת ילדים בבני ברק."

"בינתיים", חשבתי לעצמי מפויסת, "במקום לגדל עזים בגליל, אני מגדלת ילדים בבני ברק". "וחוץ מזה", חשבתי לעצמי, "לכל דבר אפשר למצוא תחליף – את געגועי לטבע למשל, אוכל לנתב להנבטה מבוקרת של פולי שעועית וגרעין אבוקדו סרבן, את כמיהתי למחול מודרני אוכל להמיר ב"דבקה חתונות" סוערת, לגבי כשרון הציור, תמיד אפשר לקשט את השערים למחברות "חגים" ו"טבע" של נעהל'ה, זמרת אני בהחלט, גם באמבטיה וגם בכל הזדמנות לשירה בציבור, התרמילאית הנועזת תיאלץ להסתפק בסחיבת סלים מהמכולת ולגבי סופרת מפורסמת... ובכן, עוד ידי נטויה ואתם עדים לתוצאה."

מחויכת הושטתי את אצבעי, ללקט את מחית הביסקוויט החמימה שנותרה בתחתית הספל. התה נגמר זה מכבר והעצבות התנדפה, מפנה את מקומה לעליצות.

"הופ הופ טרללה" זמזמתי לעצמי והפעם בהתלהבות הולכת וגוברת. "מזל טוב. באמת גדלתי השנה!"

*מזל טוב ליערה מכל צוות מערכת aish.co.il!