לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משעמם לי!

משעמם לי!

הביטוי "משעמם לי!" מעורר חלחלה בלבה של כל אם, משתק את הטובים שבמורים ומעצבן את הרגועה שבשמרטפיות. האם יכול להיות שהילדים שלנו למדו מאיתנו להשתעמם?

מאת

זה מעורר חלחלה בלבה של כל אם, משתק את הטובים שבמורים, מעצבן את הרגועה שבשמרטפיות. זהו ביטוי קצר ורב עוצמה. אף אחד לא רוצה לשמוע את הילד שלו מבטא את שתי המילים הנוראיות האלה: "משעמם לי!"

למרות שהן לא מוגבלות אך ורק לקיץ (ימי שישי ארוכים ומאתגרים קופצים לי לראש), החופשה הארוכה הזאת של שמונה שבועות תמימים לפחות (לכל מאן דבעי: "חופשת הקיץ יותר מידי ארוכה!"), תורמת בלי ספק לשימוש אינטנסיבי במיוחד במילים המעצבנות וחסרות התועלת האלה.

דניס פרגר מציע תגובה: "לא משעמם לך – את/ה משתעמם/ת". בעוד שאני לא בטוחה בקשר לגישה הזאת (ויפתיע אותי לשמוע אם האסטרטגיה הזאת הניבה אי פעם תגובה חיובית), אני בהחלט מעריכה את הנקודה שלו. העולם כל כך מדהים. תמיד יש משהו לראות, משהו חדש ללמוד. איך הילדים שלנו יכולים להתלונן שמשעמם להם, עם כל המידע והאפשרויות האינסופיים שמקיפים אותנו? מובן שהרבה פעמים "משעמם לי" משמעותו, "אני יודע/ת שיש המון דברים לעשות, אבל אני יותר מידיי עצל/ה מכדי למצוא אותם. תוכל/י למצוא אותם בשבילי?"; ולפעמים משמעותו שפשוט "משעמם לי".

זה הכי מתסכל אחרי כל הכסף ששפכנו על קייטנות וקמפים, משחקי המחשב הכי לוהטים, הצעצועים הכי מוצלחים...

זה יכול להוציא מהדעת כל אם (אב, אח/ות, מטפלת, שכנים מהקומה למטה)! ובכל זאת אני עדיין תוהה אם יתכן שקיים הסבר שיסיר את האחריות מילדינו, הסבר כזה שלא כל כך יחמיא לנו. האם יתכן שכמו כל כך הרבה דברים אחרים, גם את זה הם למדו מאיתנו?

האם הם רואים כיצד אנחנו קופצים מפרויקט לפרויקט, לא מסוגלים לשבת ולעשות משהו עד הסוף, מתלהבים מהמחשבה על מה שיצא, אבל לא כל כך מהעבודה על הפרטים הקטנים? או שהם רואים אותנו חוטפים מהמדפים כל מוצר חדיש או מודרני? האם הם מבחינים כיצד החברים והמכרים שלנו מחפשים טיולים יותר ויותר אקזוטיים במקומות יותר ויותר מוזרים? האם הם שומעים אנשים מתלוננים שהמטוס הפרטי שלהם לא מספיק חדיש? (כן, אני באמת שמעתי את זה!).

אנחנו חיים בעולם שבו אנשים רבים משתעממים, שבו מבוגרים רבים כבר לא יודעים לאן ללכת כדי לספק את החיפוש חסר המנוחה שלהם. באחד מימי ההולדת האחרונים של חבר מהכיתה, לקחו את הבן שלי עם חבריו לצפות ב...מרוץ צבים. צריך להוסיף משהו?

אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפסיקו להתבכיין ש"משעמם לי" (דמיינו לבד את המנגינה), אנחנו צריכים לשדר להם שאנחנו עצמנו נהנים מהחיים. אנחנו צריכים לשתף אותם בהנאה שמגיעה מלהכיר אנשים חדשים, מסיור חקרני בטבע, מבחינת רעיונות חדשים.

אם הילדים יראו שאנחנו מוקסמים מהמראות וההתנסויות היומיומיים, הם ילמדו לעשות את אותו הדבר

ידיד שלנו היה לוקח את הילדים שלו לחנות המכולת הקרובה (אני כבר שומעת את הילדים שלי רוטנים ברקע!). הוא לימד אותם להתפעל מהצבעים והתכונות המיוחדות של כל הפירות והירקות, שלא נדבר על הסדר התכליתי.

אנחנו צריכים לשתף אותם בהתפעמות והנאה מהים, מסופת ברקים, מפריחת הוורדים, מעוגייה חמה ישר מהתנור (פעילות מצוינת שכוללת הכנות, אפייה וניקוי – עם הרווח הפרקטי של אכילה בסוף!) ומספר טוב. אנחנו יכולים להראות להם את נפלאותיה של ספרייה, של גן בוטני, תחנת רכבת. הילדים שלי התלהבו לאחרונה מהדובים בגן החיות, בייחוד משום שהם זזו במקום לישון. מהאורות בכיכר...

לפעמים אנחנו צריכים להצביע על הקסם הסובב אותנו. ובעיקר, אנחנו עצמנו צריכים להרגיש אותו. אם הילדים יראו שאנחנו מוקסמים מהמראות וההתנסויות היומיומיים, הם ילמדו לעשות את אותו הדבר. ההתלהבות מדבקת (בדיוק כמו פיהוקי שעמום).

אם תמלאו את המרשם הזה, אני לא יכולה להבטיח לכם שלעולם לא תשמעו שוב את ה"משעמם לי", אבל לפחות כבר לא תרגישו שאתם חייבים לעשות עם זה משהו.

1/11/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אורית, 14/11/2011 05:02

אנחנו האשמים העיקריים-אנחנו והחברה בה אנו חיים

אמונה, שוב מעניין לקרא את דברייך-מעוררים מחשבה ומגלים את ההיופי והכיעור,זה לצד זה. החברה שלנו,כן, זו בה אנו חיים, זו התחרותית, ההשגית, החומרנית. זו שאינה מאפשרת לחברייה לעצור ולחשוב מה הם מפסידים בבעצם המרוץ האינסופי אחר ההשגים:חומרניים ,בעיקר. היא זוו שיצרה את השעמום. אנשים רצים ושוכחים בדרכם להביט סביבם, להתפעל ןיפי הבריאה, מן הטבע הקסום והפיפיה שנגלה סביבנו בכל מקום,פרט לבניני הבטון המכילים משרדים מוארי נאון ועבדים ,משוללי חירות. החברה הזו יצרה ילדים שאינם ערים לסביבתם, אינם מתענינים בסביבתם-חומרניים שעדיין אינם יודעים כיצד להשיג את החומר ולכן משגעים את הוריהם...

(2) בלה רחמינוביץ', 30/1/2011 11:07

היי חמודה תיכנסי

חמודה את תמיד להמציא חמשים למשל לעולם בעקבות השמש לעולם בעקבות האור השמש את יומי רושמת וליבי ציפור אווי זה קצת יותר מחמש לא נורא תתגברי טוב חמודה ? מקווה שעזרתי ...

(1) , 2/11/2008 09:13

בטוח שהילדים לומדים מאיתנו!

כל ילד אומר היום כמה פעמים ביום "אין לי כוח"... זה רק מאיתנו ההורים.
הדור הקודם פחות חיפש נוחות, והילדים לא שמעו את זה.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub